קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, עוד דיון על התקציב כשאין פה שר אוצר, אין פה ראש ממשלה, אין כמעט שרים, וזה מספר את כל הסיפור.
אז אדוני היושב-ראש, בעוד כמה שעות הכנסת הזו תצביע על תקציב שמיני מאז הקמת הממשלה הזו, פריצה חמישית של תקציב שלישי בתוך שנתיים, וזה לא הסוף. מגדילים את הגירעון בעוד 0.3%, כלומר, בעוד 6.4 מיליארד שקלים, ואת כל היתר נקבל מקיצוץ עתידי, שכבר נגזר על כולנו בתקציב הבא עלינו לטובה בשנה הבאה, שנת 2026. וזה בכלל קצת מוזר – הממשלה בעצם אומרת: אני מגלגלת את זה הלאה. עוד אין תקציב, עוד לא יודעים מה הוא יהיה, אנשי האוצר אפילו לא יודעים ממה נקצץ ואיך נקצץ. אני לא מכירה קיצוץ רוחבי על תקציב שלא נקבע. בקיצור, מילים ריקות.
אני רוצה לחדד היום כמה התקציב השמיני הזה כושל ולא מקצועי וכמה הוא סיפור פניה של הממשלה שלנו. כלום לא מנוהל. אין אסטרטגיה, אין דרך, אין מנהיגות, לא יודעים לאן הולכים, הכול דיבורים מנותקים מהמציאות, וכמאמר הפתגם הידוע מאליס בארץ הפלאות, שזה סיפור על מדינת אנדרלמוסיה שהכול בה הפוך: כשאתה לא יודע לאן אתה הולך, כל דרך תוביל אותך לשם.
מה אני אומרת? יש קו ברור שמחבר בין אי-ניהול המערכה הביטחונית והמדינית שלנו בתולדות ישראל לבין התקציב הרשלני הזה. קו ישיר מחבר בין הכאוס המדיני והביטחוני מאז 7 באוקטובר לכאוס התקציבי שעליו נצביע היום. קו ברור מחבר בין אי-ניהול המערכה החשובה בתולדות ישראל לבין התקציב הרשלני שמונח כאן היום. תראו את המגמות – המגמות תמיד מספרות את כל הסיפור, לאן אנחנו הולכים, והתמונה היא מפחידה: כל רכיבי הצמיחה בישראל צונחים. לפי נתוני הרבעון השני של 2025 יצוא הסחורות והשירותים צמח כמעט ב-3%; היצוא לאירופה ירד ב-15.4%; עסקאות ביטחוניות עם חברות ישראליות במאות מיליוני יורו מתבטלות; החוב הממשלתי זינק לממדים מפלצתיים של 69% – אני זוכרת שאלה היו הנתונים של חברת החשמל כשהייתה לפני פשיטת רגל כשפיקחתי עליה; 17% מהנדסים לפחות – השכבה שהיא חוד החנית של אומת ההייטק – כבר עזבו את הארץ בשקט; כמותם רופאים, שלא חוזרים; יש לנו חרם, שהולך וגובר, על חוקרים ישראלים ואקדמאים מישראל. המגמה, חברים, מספרת סיפור של מדינה בסחרור. צונאמי של הכרזה על מדינה פלסטינית בשל גרירת המלחמה ובזבוז הישגי חיילנו וצונאמי של בידוד עולמי שמתרחש בכלכלה, כי הכול קשור בכול, כי אין נהג על ההגה.
אז חברים, גם התקציב של היום הוא תקציב מנותק, לא מקצועי, פיקציה, שמראה אובדן דרך, ואני אראה את זה בארבע דוגמאות. נתחיל בנקודה הראשונה, שהיא ממש דרמטית: התקציב הזה, אדוני היושב-ראש, לא משקף את המלחמה בעזה, לא משקף את העלויות שלה. כן, שמעתם נכון, התקציב הזה, שנצביע עליו היום, מכסה אחורה רק את עלויות עם כלביא ואת מרכבות גדעון א'. ומה הנחת היסוד של התקציב הזה – וזו כבר פעם שנייה לפחות? בט"ש מוגבר. כאילו המדינה נמצאת – זה ראשי תיבות של ביטחון שדה שוטף פלוס. זה נראה לכם נורמלי? אני רוצה לשאול אתכם. זה הרי לא נורמלי. האם ישראל לא במלחמה כבר שנתיים? איך ייתכן שהתקציבים של הממשלה הזו לא מניחים מצב של לחימה? למה אנחנו פעם אחר פעם לא מפנימים את תוכנית הממשלה למלחמה? אני רוצה לשאול יותר מזה: מה התוכנית של המלחמה? מישהו יודע מה התוכנית של המלחמה? הרי מסמך מטרות הלחימה – שהוא המצפן של כל מלחמה, שהוא מגדיר את המלחמה, הוא מגדיר את היעד שלה, הוא גוזר את העלויות שלה – לא אושר בממשלה הזו כמעט שנה, מספטמבר 2024.
ואני רוצה לשאול עוד שאלה: איפה ראש הממשלה? איפה שר האוצר? בעולם מתוקן, דקה אחרי שאנחנו מעמיקים את הבור בעוד 30 מיליארד שקלים בגין הוצאות של מלחמה – שלא כוללות אפילו את עזה – הוא צריך לבוא ולהוסיף מה עוד מצפה לנו, לאן אנחנו הולכים, מה הלאה. אבל אין מנהיג ואין דרך. וכמו שאמרתי, בעליסה בארץ הפלאות, כשאתה לא יודע לאן אתה הולך, כל דרך תוביל אותך לשם. אבל כך לא מנהלים את הכסף שלנו וכך לא מנהלים כלכלה. זה לא דבר של מה בכך. המלחמה של עזה היא מלחמה יקרה ביותר. כל שלושה חודשי לחימה עולים יותר מ-30 מיליארד שקל, שלא משוקפים בתקציב הזה. אחריות לשירותים אזרחיים של יותר משני מיליון עזתים זה 10 מיליארד שקל. אתם רוצים מלחמת נצח? אתם רוצים בוננזה של קרקעות בעזה? ממשל צבאי עולה 20 מיליארד שקלים בשנה. לא נדבר על עלויות המילואימניקים בסבב חמישי, בהיעדר שוויון בנטל למשק. רק על סיוע הומניטרי הממשלה הזו לעזה כבר העבירה מעל 1.7 מיליארד שקלים, ועוד היד הנטויה. אתם רוצים מלחמת נצח, אז למה זה לא בתקציב? איך ייתכן ששר האוצר לא קיים דיון על הנושא הזה בממשלה ערב ההחלטות האסטרטגיות בנושא הביטחוני?
אנחנו מאשרים היום תקציב בהנחה של בט"ש מוגבר. איזו בדיחה. אתה יודע, אדוני היושב-ראש, אני הייתי רגולטורית של חברת חשמל. בשנת 2014 הייתה מהומה שלמה, פיטרו סמנכ"ל כספים, הייתה חקירה של ועדה חיצונית. למה? כי חח"י פספסה 1.4 מיליארד שקל בהוצאות שלה. אמרו: איך יכול להיות שהדוחות הכספיים שלה היו פיקציה והטעו את המשקיעים, את המוסדיים? אדוני, שכחנו. הממשלה הזו כל כך דרדרה אותנו. תקציב זה דבר רציני; הוא התמונה, הוא התוכנית, הוא המראה לחברות דירוג, למשקיעים, אם ראוי לבוא ולהשקיע במדינה, שהכלכלה שלה מנוהלת. תקציב כזה הוא לא רציני והוא הפקרות כלכלית.
זה מביא אותי לדוגמה השנייה בתקציב הזה, שמראה שכשאין דרך אין גם התנהלות כלכלית ראויה. גם בתקציב הזה הממשלה ממשיכה לצד זה להעביר כספים במקביל. בוועדת הכספים העברנו כאילו העסקים כרגיל, בפעם אני לא יודעת מה, עוד 30 מיליון ש"ח למשרד למורשת, עוד 80 מיליון ש"ח למשרד לשירותי דת. ג'ובים חדשים – התחלנו בפרויקט הקמת מועצות דתיות חדשות, כי עבר חוק הרבנים, חוק הג'ובים. הסבירו לנו שבכל מועצה כזאת אנחנו מקימים עוד 11 משרות לדורי-דורות; עוד 25 מיליון ש"ח למורשת הרב עובדיה יוסף; ויתור על חובות לרשתות החינוך החרדיות – 55 מיליון שקלים. והמשרד של סטרוק, הקופה הקטנה של שר האוצר שלנו – בכלל זה לא להאמין – מזנקת ל-0.5 מיליארד שקלים. אין כסף לשקם את בית חולים סורוקה, חיילים משנוררים תרומות לציוד, אבל העיקר – עוד עשרות מיליונים לישיבות של הנושרים. כשרואים את הביזה הזו מבינים שבכוונה התקציב הזה לא משקף את עלויות המלחמה שעוד נכונו לנו, שהרי כבר הוצאנו אותן מהכיס, כי כבר המלחמה בעזה קיימת, מתנהלת. למה? כי זה היה מוריד כזה גרזן על הממשלה מבחינת עלויות, שלא היה מאפשר לה לממן את שרידות הקואליציה.
נקודה שלישית – שוויון בנטל. התקציב כמובן ממשיך במצב של היעדר שוויון בנטל. למה? עזבו מוסר, עזבו שזה מקומם, עזבו שזה כבר מגעיל, איך שהממשלה הזו מתנהגת כלפי החיילים שלנו, אבל מדובר פה גם בסוגיה כלכלית אדירה, עשרות מיליארדים במצטבר. בימים שמילואימניקים מקבלים צו חמישי וכבר גומרים 500 ימי מילואים, הממשלה הזו לא מטפלת כבר שנתיים בהבאת עוד חיילים סדירים לוחמים לצבא. היא מפטרת שר ביטחון, היא מפטרת יו"ר ועדת חוץ וביטחון כדי שזה לא יקרה, והדבר הזה שווה הרבה מאוד כסף. האובדן למשק מהמילואימניקים הללו – 30 מיליארד שקל בצמיחה. כל אחד מהם עולה פי 1.8 מחייל סדיר ובכללי למשק פי שלושה כמעט. זה אובדן דרך. זו בושה וחרפה.
עוד דוגמה, אחרונה. בואו נדבר על עלויות הריבית של ההלוואות של מדינת ישראל, שכבר הוצגו לנו בתקציב הזה. האם אתם ידעתם שהריבית שמדינת ישראל משלמת על ההלוואות שלה זינקה מתחילת המלחמה ב-47 מיליארד שקלים? 47 מיליארד שקלים תוספת ריבית, שליש מתקציב משרד הבריאות. תחשבו מה יכולנו לעשות בכסף הזה אם היינו חוסכים רק חצי ממנו. איזה עתיד מחכה לצעירים שלנו פה? אתם הרי רוצים מלחמת נצח, לא? אז למה אתם לא חוסכים? למה הממשלה הזו לא חוסכת?
מה שאני רוצה לומר זה שאני מתוסכלת מאוד מאוד, כי בסוף אין ואקום. כשממשלה לא מנהלת, כששר אוצר מועל בתפקידו, כשראש ממשלה מפקיר את כולנו בשביל הממשלה שלו – אין ואקום; מה שלא מטופל, מידרדר, הוא לא עומד סטטי. אנחנו רואים את זה – אנחנו רואים את זה במעמד של ישראל; במעמד שלה שקרס; בצונאמי הכלכלי; בעצם ההקטנה ובריסוק של כל מעמדה של ישראל.
ואני רוצה לסיים ולומר: בעוד כמה שעות יעמוד ראש הממשלה שלנו נתניהו לצידו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שבעצם יורה לו כיצד לסיים את המלחמה ואיך לסיים את המלחמה. מה אנחנו נראה פה? אותו הדבר: ממשלה שלא עושה; מחליטים בשבילה. מי שלא מוביל, מובל. ממשלה שלא מנהלת את הכלכלה שלנו, גוזרת עלינו עוני, כלכלת ספרטה, בידוד וחוסר אמון במשקיעים. תמיד חשבתי שאנחנו נתקן, תהיה ממשלה חדשה ונתחיל לתקן, אבל באמת שהעומק והתהומות של הנזקים האסטרטגיים שהממשלה הזו גורמת לנו בכלכלה, בביטחון ובנושא המדיני, הם באמת כבר חריגים. וכשאין דרך, כל דרך תוביל אותנו לשם.
אז אני רוצה לחזור על המשפט שהתחלתי בו. קו ברור מחבר בין אי-ניהול המערכה החשובה בתולדות ישראל לבין התקציב הרשלני שמונח כאן היום. קו ישיר מחבר בין הכאוס המדיני והביטחוני שאנחנו חווים פה מצד ממשלת ישראל מאז 7 באוקטובר לכאוס שאנחנו רואים בתקציב שמונח בפנינו. אני פונה לראש הממשלה שלנו, שעומד ומתבכיין כאילו שום דבר לא בשליטתו, ואומר: צר לי, אבל אנחנו הולכים להיות מבודדים, אנחנו הולכים להיות כלכלת ספרטה – הגיע הזמן שתשאל את עצמך איך הובלת אותנו, איך הובלתם אותנו, למקום הזה. תודה רבה.
1,429 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.