קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת וחברות הכנסת, כל אזרח במדינה צריך לשאול לאן התקציבים מועברים, למה העליות במחירים, למה המיסים כל כך גבוהים, לאן הולך הכסף. כל אזרח במדינה צריך לשאול את השאלה הזאת אם אנחנו באמת רוצים חיים יותר טובים, יותר הוגנים, יותר מגיעים לאנשים, ובמיוחד לשכבות המוחלשות.
ברור שצריך גישה אחרת לגמרי, אחרת לגמרי, שינוי מהפכני, לא פחות, בשביל שנממש את האינטרס האמיתי, היום-יומי, של כל אזרח במדינה. האינטרס של כל אחד, כן-כן, היום-יומי. צריך גישה אחרת לגמרי. גישה שחותרת למילה הגסה הזאת, "שלום", גישה שחותרת למילה הגסה הזאת, "צדק". גישה אחרת. אני חושב, אחרי כל מה שעברנו, וזה הזמן לחשוב האם אנחנו רוצים להמשיך בדרך הזאת. אני חושב שכל אזרח יכול להתבונן במציאות ולהגיד האם אנחנו באמת רוצים לחיות כך לנצח או שאפשר אחרת.
כשרואים שרוב התקציב מועבר למה שנקרא "ביטחון" במקום שיגיע לשכבות המוחלשות, במקום שיגיע לרשויות המקומיות, לספורט, לבריאות, לצורך האמיתי של האנשים, האם זה גזרת גורל או שאפשר אחרת?
התבוננתי בהתפתחויות הפוליטיות הכלל-עולמיות, ראיתי את ההכרה במדינת פלסטין, ראיתי את עמדת רוב עמי העולם כלפי הנאום של ראש הממשלה. ואני שואל: האם אי-אפשר גישה אחרת? האם אי-אפשר להגיד שבמקום הזה בין הים לנהר יש 7.5 מיליון יהודים ויש 7.5 מיליון פלסטינים וצריכים לכבד את שני העמים, את הזכויות הלאומיות של שני העמים, את הזכות להכרה עצמית לשני העמים - -
- - ולהגיע להסדר שלום, להביא הסדר שלום שיכבד את שני העמים, שיעביר את התקציבים לציבור ולא לעוד מלחמות? האם אי-אפשר לחשוב בכיוון הזה? לצערי הרב, כשקיבלנו את ההחלטות של רוב המדינות, לרבות אנגליה וצרפת, של ההכרה במדינה פלסטינית, ראשי הרשימות פה, כולל מהאופוזיציה, במקום להגיד שזו עמדה נכונה, נכונה, שמכבדת את שני העמים – זאת הכרה בשתי מדינות, לא רק במדינה אחת, זאת הכרה בשתי מדינות. אתם יודעים מה, האנשים שהיו בעד הסכם החלוקה בשנת 1947, למה הם מתנערים עכשיו?
להגיד: אוקיי, זוהי הדרך הנכונה, להכיר בשתי המדינות, לממש שלום עם הסדרי ביטחון ועם כל מה שצריך. כל גישה אחרת תפגע בבן אדם הפשוט, ואם אנחנו מדברים עכשיו על תקציב המדינה – תפגע בכיס הפרטי של כל בן אדם. צריך גישה מהפכנית שמכבדת את שני העמים ותביא לתקציב הוגן – במקום שישקיע במה שנקרא ביטחון או מלחמות שישקיע באזרח הפשוט. זוהי הדרך שמכבדת את שני העמים ואת כל האזרחים. תודה רבה.
371 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.