קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי חברי הכנסת, הלילה הותר לפרסום כי סמל ראשון ענבר אברהם קב, לוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים, נפל בפעילות מבצעית בגזרת יהודה ושומרון. אני מבקשת מכאן למסור תנחומים למשפחתו, ואני רוצה לשים לכולנו תזכורת כואבת לכך שגם גזרת יהודה ושומרון היא גזרה מבעבעת, וביתר שאת בחגי תשרי.
גזרה נוספת שחווינו את נחת זרועה בלילה הזה היא הגזרה החות'ית. גם הלילה מיליון אזרחים נכנסו למקלטים. שוב זו תוצאת השיגורים הבלתי-פוסקים מהזירה החות'ית. מדובר במערכה משמעותית, שיטתית וברוטלית נגד מדינת ישראל. חייבים, חייבים להכות בחות'ים – להכות בהם בתשתיות צבאיות, להכות בהם בתשתיות לאומיות ולהביא סוף למערכה המתישה. חובת מדינת ישראל לייצר הרתעה גם במעגלים הרחוקים.
כאן המקום לדבר גם על מנגנון ה-Snapback, שהוחזר עבור איראן, שיכלול גם סנקציות כלכליות וגם סנקציות ביטחוניות על איראן. זה כמובן צעד מתבקש והכרחי, אבל אסור לנו לשבת ולשקוט על השמרים. ברור לחלוטין שכשהנחנו מאחור אריה פצוע, אז האריה הפצוע בשטח יושב וממתין כעת למערכה הבאה, מתחמש מחדש. לכן, חובתה של מדינת ישראל להבין שגם לשם אנחנו נצטרך לשוב. גם את האיום הזה נצטרך, בסופו של יום, להסיר באופן סופי ומשמעותי.
אני רוצה מכאן לפנות לממשלת 7 באוקטובר, האוחזת בהגה: בזמן שהנשיא דונלד טראמפ מתעקש להציל את הממשלה הזאת מעצמה ושם כבר תמרור עצור, אני רוצה לומר לחברי הממשלה, לחברי הקבינט, שהדבר הראשון, בראש סדר העדיפויות, חייב להיות עסקה להשבת החטופים כולם, 48 חטופים וחטופה שנמקים בשבי החמאס, שהופקרו במשמרת של הממשלה הזאת ב-7 באוקטובר, ושממשיכים להיות מופקרים מדי יום ביומו. אני רוצה לומר, מלחמת נצח לא תשיב את החטופים ולא תביא לניצחון. מלחמת נצח רק מביאה לקרע ולפגיעה בסולידריות הכי בסיסית במדינת ישראל. השבת החטופים היא מבחן מוסרי ומדיני ראשון במעלה. המשימה ברורה: להשיב את החטופים לחיק משפחותיהם במהירות האפשרית, בלי להותיר אף אחד מאחור. כל שיקול פוליטי שאינו שם את השבת החטופים בראש סדר העדיפויות הוא פסול ביסודו. ניצחון על חמאס עובר קודם כול דרך השבת החטופים כולם. זה לא נימוק רטורי, זה מדד הצלחה ממשי. השבת החטופים היא קריטית לביטחון ולתחושת הביטחון של אזרחי ישראל כולם. אחרי עסקה, אנחנו נדע לבוא חשבון עם כל מי שיעז להרים את ראשו ולאיים על ריבונותה של מדינת ישראל.
מודל לבנון: הפסקת אש היא כלי שצריך להיות מלווה במנגנון אכיפה ברור וערבויות בין-לאומיות. מדינת ישראל היא מדינה ריבונית, והיא סוברנית להגן על עצמה מפני כל איום על גבולותיה, גם הקרובים וגם מרחוק. אנחנו חייבים לשמר לצה"ל חופש פעולה מלא ואמיתי, ממש כפי שמאז הפסקת האש בלבנון חיסלנו מאות מחבלי רדואן שהעזו להרים את הראש ולשקם את תשתיות הטרור בלבנון. כל ניסיון התעצמות ביום שאחרי צריך להיענות בתגובה מיידית, גם אם זה אומר פשיטות על בסיס יומי. אני קוראת לממשלה להפסיק להתמהמה. אנחנו בימים גורליים. הפגישה של ראש הממשלה עם טראמפ היום היא פגישה גורלית – להציג כאן כוונות ברורות: מהלך השבת החטופים, מהלך מדיני, מנגנון אכיפה שעובד בשטח וקריטריונים ברורים לתגובה שתשבור כל ניסיון שיקום של האויב ותביא בסופו של דבר לפירוז מלא של הרצועה. זוהי שעת רצון וחובה. חובת הממשלה, דווקא עכשיו בימי התשובה, לגלות בה אחריות לאומית.
אנחנו בימי תשובה. אני רוצה לפנות כאן למשפחות החטופים, שצריך לבקש מהם סליחה, לפנות ולומר להם: השבת החטופים היא קריטית, היא קריטית לכולם, לא רק עבור המשפחות. זאת חובה מוסרית וערכית בעבור כולנו, בעבור כל בית ישראל. ימים אלה הם ימי תשובה, בין כסה לעשור, לילות על גבי לילות של סליחות בבתי כנסת ותפילות. בדיוק בימים כאלה, כשהלב של העם פועם כולו בחשבון נפש ובבקשת סליחות – אדוני, אני מניחה שגם אתה פוקד את בית הכנסת כל לילה ולילה בבקשת סליחה – אנחנו צריכים להגיע לחשבון נפש לאומי, ואנחנו חייבים להשיב את החטופים.
אני רוצה לפנות מכאן לקהל הלוחמים ולאנשי המילואים, שגם להם אנחנו חייבים סליחה. רק אתמול פורסם מחקר מטעם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בעקבות סקר שנערך בקרב משפחות של משרתי מילואים באפריל ובמאי. התמונה שחורה משחור: יותר ממחצית מבנות הזוג דיווחו על שינוי לרעה במצב הילדים של אנשי המילואים, ו-55% מהם נזקקו לסיוע נפשי. שליש מבנות הזוג הנשואות – שליש, כן – העידו שהפגיעה האדירה בחיים שלהן גרמה להם לשקול פרידה או פירוק הנישואים. ולא רק זה, ככל שמספר ימי המילואים גבוה יותר, כך עולה משמעותית שיעור הפגיעה במשפחה. כל זה בזמן שיש משרתי מילואים שעשו כבר למעלה מ-600 ימי מילואים מאז השבת השחורה; יש משרתים שנוספו להם עוד 100 ועוד 150 ימי מילואים, וזה דופק על הדלתות ועל הבתים של כולנו. בזמן שלוחמינו מחרפים נפשם ונותנים הכול, משפחות המילואימניקים נקרעות וקורסות תחת הנטל, והילדים והילדות שלהם משלמים מחיר כבד מנשוא, ואני לא מדברת על הסטודנטים, שמשלמים מחיר כבד מאוד.
בזמן הזה – אני מספרת לך, אדוני, שהבן שלי, אחרי ארבע שנים בשירות כקצין קרבי ולוחם, קיבל עכשיו 75 ימים, שהפכו ל-100, ולעתיד לבוא זה יכול להפוך ליותר מ-100 ימים. אתה יודע, צעיר שרוצה להתחיל את חייו, נרשם לפקולטה להנדסה, להנדסת חשמל, אז באותו יום שמתחילים הלימודים, מתחיל הסמסטר, הוא כבר את הסמסטר הראשון פספס. אנחנו נקווה לטוב, ונקווה שבאמת האוניברסיטאות גם יסתכלו על זה.
הכי חשוב – שיחזרו בשלום, אבל אנחנו רואים שזה באמת בכל מקום, בכל מקום יש לזה את המחירים הכבדים. ובזמן הזה אני לא יכולה לסבול, אדוני, את עצם העובדה שהקואליציה בהובלתכם עוסקת במקום בהגברת השוויון בנטל, במקום לתת את המקסימום למען הלוחמים שלנו, שבסך הכול רוצים חילוף; אלה גיבורים שקורסים תחת העומס האדיר. יש אין-ספור דיונים שאנחנו משתתפים בהם בוועדת החוץ והביטחון. למה? לחוקק את חוק ההשתמטות כדי לשמר את הקואליציה.
אז אני אומרת לכם, לא נסבול חוק השתמטות. עם ישראל מצביע ברגליים. שנת 2026 – זה יהיה המבחן: משתמטים או משרתים. ואני אומרת לכולם, אנחנו צריכים להציב את המשרתים בראש סדר העדיפויות שלנו. החוק הראשון של הקואליציה הציונית שנבנה, בעזרת השם, בשנת 2026, שנחוקק, זה חוק גיוס לכולם. מייד אחרי הבחירות יהיה חוק גיוס לכולם ללא יוצא מן הכלל, ומי שלא יתגייס, תישלל ממנו זכות ההצבעה. יהיה מסלול צבאי ויהיה מסלול אזרחי, ויהיה בקו"ם אחד במשרד הביטחון שיגיד מי לאיפה, בלי תירוצים, בלי קומבינות, בלי מכסות, בלי יעדים ובלי שטיקים. מגיעה לעם המיוחד הזה ממשלה ציונית אמיתית.
967 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.