קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כאזרח מדינת ישראל קודם כול כולי תפילה שצוות המשא-ומתן בראשות ראש הממשלה, שנמצא היום בניו יורק, יחזור עם בשורות שעם ישראל מצפה להן כבר שנתיים – להחזיר את החטופים, לסיים את המלחמה, ולצאת לדרך חדשה של מדינת ישראל. אנחנו צריכים להתפלל בכל הכוח כדי שהדבר הזה יקרה.
ואם זה לא יקרה, באמת זה יהיה עוד אחד מהדברים הכי נוראיים שיכולים לקרות לראש הממשלה, שבאמת אחרי 7 באוקטובר חייב את זה – חייב את זה קודם כול למשפחות החטופים, לכל המשפחות השכולות, לכל מדינת ישראל. זה הזמן שלו לעשות קצת תיקון – קצת – מהדבר הנורא שנקרא "7 באוקטובר".
אדוני היושב-ראש, המליאה הזאת מתקיימת בין ראש השנה ליום הכיפורים. אנו נמצאים כעת בעיצומם של הימים הנוראים. במסורת היהודית אלו ימים של חשבון נפש ובקשת סליחה וכפרה. אבל לצערי הרב, הממשלה הזאת, שהיא הממשלה הכי דתית שהייתה פה אי פעם, כנראה שכחה את זה, שכחה את הימים הנוראיים, שכחה את ימי הסליחות. בעוד קצת יותר משבוע – וזה לא ייאמן שאני אומר את זה – נציין שנתיים, שנתיים שלמות מאז הטבח המזעזע ביותר שחווה העם היהודי מאז השואה. לא יאומן ששנתיים עברו מאז 7 באוקטובר – 7 באוקטובר 2023; שנתיים שלמות, שבהן הנהגת המדינה והעומד בראשה לא לוקחים אחריות. עדיין אין לקיחת אחריות של ראש ממשלה שב-7 באוקטובר היה ראש המדינה. על נושא של הקמת ועדת חקירה ממלכתית לא מוכנים לדבר, לא מוכנים לשמוע.
אני באמת רוצה להבין, ויושב פה השר קיש, מה היה קורה – כי אני מכיר את השר קיש כאיש אופוזיציה, מה הוא עשה פה; מה היה קורה אם אנחנו היינו בקואליציה ב-7 באוקטובר? מה אז היה עושה השר קיש לנו כקואליציה? לא היינו יכולים לצאת מהבית, היו סוגרים אותנו עם מקלות. מה היה עושה השר קיש אם לא היינו מקימים ועדת חקירה ממלכתית בעקבות 7 באוקטובר? באמת, לא היינו יכולים לתפקד. היום, כשהם נמצאים בקואליציה, והם אשמים ונמצאים ואחראים על 7 באוקטובר – לא מוכנים אפילו לדבר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. שנתיים שלמות שבהן חברי הממשלה נמנעים מחשבון נפש נוקב מול הציבור שהופקר, נרצח, נחטף ונלחם; שנתיים שלמות שבהן הבנים והבת שלנו נמקים בשבי האויב האכזרי, החלאות הכי גדולות של העולם, אנשי החמאס. אותה ממשלה שבמשמרת שלה קרה האסון הנוראי לא מוכנה לעמוד מול המראה ולהכות על חטא, לא מעיזה להביט בעיניים של אזרחי ישראל, ולומר: אשמנו, בגדנו, כשלנו. ואני שואל את אותם אנשי ממשלה: האם בבית הכנסת בכיפור תעמדו מול ספר התורה, מול ארון התורה, ותדפקו על החזה ותגידו: אשמנו, אשמנו, אשמנו? אני לא בטוח שזה יקרה גם ביום כיפור. בעולם מתוקן חברי הקואליציה היו קוראים בעצמם לבחירות; שלא לדבר אם זה היה ביפן, כבר כולם היו עושים חרקירי. בעולם מתוקן שרי הממשלה היו תובעים בעצמם הקמת ועדת חקירה ממלכתית, הם בעצמם היו קוראים לזה. אבל הממשלה הזאת לא מתוקנת בשום צורה. במקום לעמוד לדין הבוחר, הממשלה כמנהגה נוהגת, והשרים ממשיכים להיצמד לכיסאות הרועדים שלהם.
בואו נעבור קצת על משרדים של מדינת ישראל: משרד הביטחון – תגידו לי אתם, האם שר הביטחון שעמד ואמר, ואני מצטט: לא עומד להיכנס שום סיוע הומניטרי לעזה – לקח אחריות, כשבפועל נכנסו מעל שני מיליון טונות של מזון וסיוע? ואת הנתון הזה לא אני אומר, את הנתון הזה אמר בנימין נתניהו ראש הממשלה בנאום באו"ם – שני מיליון. האם שר הביטחון ביקש סליחה כשבמהלך המלחמה הזו חמאס התעשר מכל משאיות הסיוע? האם שמענו ממנו איזה צער או חרטה? וכל זה בזמן שחטופינו גוועים ברעב בשבי תחת מחבלים אכזריים ומפוטמים באוכל.
משרד האוצר שלנו, אני רוצה לשאול אתכם: האם שר האוצר, שאמר שחשב להתפטר לאחר 7 באוקטובר – זה עבר לו מהר מאוד – ביקש סליחה מאזרחי ישראל כשבסוף הוא נשאר בתפקיד שלו? או שבסוף התהפך כשאמר ברשת ב', ואני מצטט: הטבח של 7 באוקטובר לא קשור אליי בכלל. האם סמוטריץ' ביקש סליחה מהמגזר שלו, שיוצא בהמוניו למילואים, כשבינתיים הוא עצמו אחד מעמודי התווך של ממשלת ההשתמטות? האם סמוטריץ' כואב את הצער של אזרחי ישראל, שבמצבם הכלכלי הרע מתקשים לסגור את החודש? לא שמעתי חרטה פעם אחת.
משרד החוץ המדהים שלנו, שעושה עבודה נהדרת – אנחנו רואים כמה אנחנו מקובלים בעולם. האם גדעון סער עושה התבודדות על כך שבמשמרת שלו מדינת ישראל חווה בידוד בין-לאומי? האם הוא חש אחריות קטנה, פיצקל'ה, על כך שיותר ויותר מדינות מכירות במדינה פלסטינית? על כך שמאשימים אותנו ברצח עם – אותנו מאשימים ברצח עם, כאשר מי שבאמת חווה רצח עם זה אנחנו ב-7 באוקטובר? על כך שבקרב ההסברה של מדינת ישראל אנחנו חווים הפסד צורב, והנרטיב הפלסטיני השקרי שולט במדיה? היום, בבוקר זה, נערך דיון בוועדת החוץ והביטחון, בניהולו של חבר הכנסת קינלי. דיברנו על נושא הבידוד של מדינת ישראל באקדמיה, בספורט, בתרבות וכן הלאה. מי לא הגיע לדיון, אדוני היושב-ראש? אני יודע כמה לך, כשר, היה חשוב להיות חלק מכל הדיונים בכנסת, לא היית מוותר על זה. לדיון שהיה על הבידוד של מדינת ישראל ולא הגיע נציג של משרד החוץ. נציג של משרד החוץ לא הגיע. אין בושה גדולה מזו.
בנושא התחבורה שלנו, השרה שבמשמרת שלה בשנת 2024 נהרגו הכי הרבה אנשים בכבישים מאז 2007, האם היא חשה כאבי בטן? האם זה קצת מפריע לה? או שבעיות בכבישים כלל לא נוגעות לשרה המעופפת, כי היא זזה ומתניידת רק בטיסות? עכשיו למדה ממנה, קופי-פייסט, השרה סילמן, שטסה לכנס על חשבון מדינת ישראל עם הצוות שלה, ובכלל לא יכלה להשתתף בו, כי הוא נערך בחג; השרה שנמצאת פה, בבית הזה, כשרה במדינת ישראל, כי שיקרה, רימתה והונתה את כנסת ישראל, והפרס שקיבלה הוא להיות שרה.
ביטחון הפנים שלנו, חברים – בראשות המשרד שלכם בממשלה הזאת יושב השר בן גביר. אתמול בכנסת ישראל בבוקר, בחטף, נערך דיון בוועדה לביטחון לאומי בנושא עונש מוות למחבלים. אחרי שראש הממשלה נגד, אחרי שהמל"ל נגד, אחרי שכל היועצים נגד, אחרי שהסבירו לו שזה לא חוקי ולא יעבור, הוא עשה דיון על הראש של ראש הממשלה, פה בכנסת ישראל. אבל אני אספר לכם עוד משהו, חברים. מי יושב בראש הוועדה? חבר הכנסת מטעמו של בן גביר. השר הוא בן גביר ובוועדה יושב חבר הכנסת מטעמו. זה הביזיון הכי גדול של כנסת ישראל. הרי זה התפקיד שלנו, של חברי הכנסת, לבקר את המשרד. איך אתה יכול לבקר את המשרד אם השר הוא הבוס שלך? ורואים את זה בעולם. האם מספר הרציחות בחברה הערבית, שבשנתיים האחרונות עלתה בצורה דרסטית, בכלל מזיז לשר? מה עשה בן גביר בשנת 2024 כדי למנוע רצח של 230 אזרחיות ואזרחים בחברה הערבית? 230. האם אכפת לו בכלל? האם זה מזיז לו? האם אכפת לו שכמות הפענוחים עומדת על 15% בלבד? אני אגיד לכם מה מעניין אותו: טיקטוק, פייסבוק, אינסטגרם, לראות את עצמו בכל מקום, רק תקשורתית. תודה.
1,056 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.