קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת שנשארו, אדוני השר, אני בסופו של דבר אדבר בערבית כי אין - -
נכון, נכון. אבל אי-אפשר להתעלם ממה שקורה מחוץ לכנסת, ההפגנות של משפחות החטופים, שכל כך מנסות להתאמץ כדי שתשומת ליבם של חברי הכנסת תינתן לסוגיה הכואבת הזאת. ואני חושב שזה הרגע להזכיר את ההונאה הגדולה שראש הממשלה, כאשר החליף את צוות המשא ומתן, אדוני השר ניר ברקת – כאשר ראש הממשלה החליף את צוות המשא ומתן בטענה שהוא צריך עכשיו יושב-ראש צוות שהוא מדינאי, כי הסוגיות הן מדינתיות בשלב השני של ההסכם, לכן הוא החליף את ראש השב"כ וראש המוסד בשר דרמר – הוא אפילו לא נכנס למשא ומתן של השלב השני, המדיני לכאורה, שאמור לגבש מתווה מדיני ליום שאחרי: מי ישלוט ברצועת עזה, איך ישלטו ברצועת עזה וכו' וכו'. אפילו ניהול משא ומתן מדיני בנושא הזה הוא לא עשה. ולכן, בהחלט, אדוני היושב-ראש, החלפת צוות המשא ומתן הייתה למטרה אחת, כדי שראש הממשלה ישלוט בכל הפרטים, מה שיוצא, מה שנכנס. ולמעשה אין ניהול משא ומתן להחזרת החטופים, להפסקת המלחמה ולמציאת דרך מדינית לפתרון המשבר שאנחנו נמצאים בו.
אבל אנחנו היום דנים בתקציב המדינה. זאת פעם שלישית שאנחנו עומדים לאשר כנראה את תקציב המדינה בצל הממשלה הזאת. ואין לי מילה טובה, אין לי אף מילה טובה אחת להגיד על תקציב המדינה בהקשר של החברה הערבית. 20% מאזרחי מדינת ישראל לא מצליחים להשפיע על שקל אחד מתקציב המדינה, דרך הנציגים שלהם, כמובן, או אפילו דרך ראשי הרשויות. לאחרונה, אנחנו ראינו ניסיון של השרה המופקדת על השוויון האזרחי מאי גולן – היא הפכה להיות השרה המופקדת על הגזענות החברתית. אמרתי, "המשרד לשוויון חברתי" – היא היום מופקדת על משרד לגזענות חברתית. היא עשתה את הכול כדי לשבש את היישום של החלטות החומש, שהן במהותן החלטות שבאו כדי לסגור פערים – לצמצם פערים, לא לסגור פערים אלא לצמצם פערים בין האוכלוסיות השונות בתוך מדינת ישראל. גם קיצוץ רוחבי, שאפשר להבין אותו בהקשר של המלחמה, קיצוץ מיוחד בתכניות החומש, אבל מעבר לזה – ואמרתי את זה ואני אומר את זה עוד: היינו יכולים גם "לבלוע" את הקיצוץ הזה של 15% ועוד 5% – 20%. אבל מה עם ה-80%? אפילו ה-80% לא מתבצעים לא ב-2023, לא ב-2024 ולא ב-2025.
אני לא אדבר על אידיאולוגיה ועל ערכים בהקשר הזה. אתה צריך להיות שר אוצר כושל כדי לפספס את הנקודה הזאת: החברה הערבית, האוכלוסייה הזאת, היא מנוף לצמיחה כלכלית במיוחד בתקופה הקשה הזאת. ולכן, בכל שקל שאתה משקיע בתחומים השונים בתוך החברה הערבית, אתה ישירות מקבל תפוקה לצמיחה ופיתוח באופן כללי, ואז יש יותר מיסים, יותר הכנסות, מגדילים את התוצר הלאומי הגולמי. לכן לא מספיק להיות שר אוצר גזעני, צריך גם להיות שר אוצר כושל כדי לאמץ את הגישה הזאת, שבאה לבלום את הצמיחה הכללית דרך בלימת צמיחה בתוך החברה הערבית, שהיא היום נושאת בנטל מאוד כבד, כי בהיעדר מאות-אלפי פועלים, במיוחד בתחום התשתיות והבנייה, מי עושה את העבודה? מי נוסע כל יום מהצפון למרכז כדי להתניע את הכלכלה ואת הבנייה ואת התחומים השונים של התעשייה בישראל? האזרחים הערבים עושים בתקופה הזאת מעל ומעבר. ולכן, לתשומת ליבך, אדוני שר הכלכלה. אתה בהקשר הזה מופקד על הנושא של המשק, הכלכלה, הצמיחה. ולכן יש כאן פספוס גם ברמה הכלכלית, מעבר לרמה המוסרית, כמובן, של שוויון בין אזרחים, של טיפול בבעיות העומק של החברה הערבית.
הפשיעה היא אחד הגורמים שמרסנים גם את ההתפתחות הכלכלית. היום כל אחד מאיתנו, רופא שיניים שרוצה לפתוח מרפאת שיניים, חושב פעמיים אם לעשות את זה בתוך היישוב הערבי, כי יכול להיות שהוא יהיה מאוים בדרישה לשלם - -
- - חאווה, פרוטקשן. וזה לגבי עסקים שהם חברתיים, נקרא להם. תאר לעצמך אנשי עסקים בחברה הערבית שרוצים להקים מיזם מסוים, מפעל מסוים; הם סובלים ומאוימים ומקבלים התקפות ביריות על הבתים שלהם, על המכוניות שלהם, על אזורי התעשייה שלהם וכו'. ולכן, גם בהקשר הזה, למרות שזאת בעיה של ביטחון אישי וקהילתי של התפשטות הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מכיוון שאנחנו מדברים על הקשר כלכלי ותקציב המדינה, יש גם כאן כישלון. העלייה הזאת בפשיעה ואלימות ב-2023 – 130%, אדוני היושב-ראש – זו לא עלייה שאפשר להסביר אותה בכישלון פה ושם. לא, זה כישלון מערכתי, מחדל במלוא מובן המילה. 130% – מה זאת אומרת? זאת אומרת, 140 אזרחים נוספים נרצחו. היינו ב-106 אחרי הירידה שהייתה ב-2022; עלייה ב-2023 ל-246, וב-2024, והיום ב-2025 אנחנו כנראה במסלול, חס וחלילה, של שיא חדש ברמת הפשיעה והאלימות בחברה הערבית. ולכן, מי שלא נלחם בפשיעה והאלימות בסופו של דבר פוגע גם בכלכלה ובצמיחה, וכמובן, לפני הנושאים האלה, שהם גם חשובים – בביטחונם האישי וברווחתם של האזרחים הערבים.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, חצי מהנאום היה בעברית, אני עובר לערבית, כי אנחנו לא צריכים לשכנע את המשוכנעים, האופוזיציה, ובקואליציה יש נציג אחד, שהוא השר, והוא גם עסוק בניירת שלו, אז נדבר לאזרחים הערבים. אני חושב שהאזרחים הערבים הם המפתח לשינוי שכולנו מייחלים לו במדינה. (אומר דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: האזרחים הערבים הם המפתח האמיתי לשינוי פוליטי במדינת ישראל בשלב הזה. האזרחים הערבים – המילים שלהם, ההשתתפות שלהם, הפעולה הפוליטית שלהם, בעיקר ביום הבחירות – הם שיקבעו את גורלה של הממשלה הזאת. האם תמשיך להתקיים ממשלת נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר, בגזענות שלה, בפשיזם שלה, בעוינות שלה, בדיכוי שלה, או שהאזרחים הערבים יצאו? אני לא אומר במאות אלפים, 1,150,000 מצביעים ערבים, אם הם יצאו להצביע. אם מיליון מצביעים ערבים יצאו להצביע, אז אין שום אפשרות לממשלה הגזענית הפשיסטית הזאת להישאר בשלטון.
לכן אני מדבר שוב בשפה הערבית, ואני מפנה מסר לחברה הערבית שלנו: זוהי הנקודה המרכזית שבה נוכל להשתמש בזכותנו הפוליטית-אזרחית כדי לחולל את השינוי הפוליטי הנדרש ולשוב ולממש את תפקידנו כרשימה ערבית מאוחדת עם עמיתינו במפלגות הערביות שבחרו לממש את תפקידן הפוליטי מספסלי האופוזיציה. עלינו להשלים זה את זה, עלינו לשתף פעולה זה עם זה, וזו מהות הפגישות המתקיימות כעת בין המפלגות הערביות, בניסיון למצוא הסכמה כיצד לנהל את השלב הבא.
אנחנו ברשימה הערבית המאוחדת הצגנו חזון שלם בהקשר זה, שנלך כרשימה אחת לבחירות הבאות, אך ברשימה אחת שבה יש גמישות ותמרון, כדי שנוכל לממש תפקיד של מי שרוצה ללכת ולממש תפקיד בשותפות, בקואליציה ובממשלה, ויש לכך תמיכה מהציבור בשיעור של 77% בסקר האחרון של סטט-נט. מי שרוצה להישאר בספסלי האופוזיציה, אולם אופוזיציה חיובית, לטובת החברה הערבית, יכול לעשות זאת. אם לא נצליח להיות ברשימה אחת, אז שיהיו שתי רשימות, אולם בהסכמה ולא בסכסוך, בהבנה ולא בריב, בשיתוף ולא בהתנצחויות, בתיאום התפקידים והעמדות ולא בתחרות זה עם זה. הן באופציה הראשונה, ברשימה אחת, והן בשתי רשימות, אנחנו נזכה באמון של הבוחר הערבי, ואנחנו ניתן לעצמנו הזדמנות לשינוי פוליטי מהותי שבאמצעותו נשיג ביטחון ובטיחות לחברה הערבית שלנו, שבאמצעותו נשיג את הפסקת המלחמה הזאת ונצעד בכיוון של פתרון פוליטי ישראלי-פלסטיני שדרכו נשיג את חיזוק המאמצים שלנו בלחימה בגזענות ובפשיזם בתוך מדינת ישראל. לכן המפתח האמיתי הוא מפתח הבחירות. הממשלה הזאת הגיעה דרך הקלפיות, והיא תעזוב דרך הקלפיות, אך היא לא תעזוב אם האזרחים הערבים לא ילכו וישתתפו בבחירות הבאות.
הנקודה האחרונה שאני רוצה לדבר עליה היא הטענה ששמענו הרבה בתקופה של הממשלה הקודמת והקואליציה הקודמת מכמה פוליטיקאים ערבים, ובעיקר מעמותות אזרחיות ערביות, שאמרו על התקציבים שהבאנו לחברה הערבית שהם פירורים, פירורי מזון לחיות, והייתה ביקורת על רע"מ. הם אמרו שזכותנו לקבל את התקציבים האלה, שנקבל אותם בין שנשתתף בקואליציה ובין שנישאר באופוזיציה, בין שנשתתף בבחירות לכנסת ובין שנישאר מחוץ לכנסת. אני שואל את התומכים בתיאוריה הזאת שהביעו אמון בעקרונות של הממשלות הישראליות ובעקרונות של צדק ושוויון, כאילו שהן שהביאו לשינוי בהחלטות ובמדיניות של הממשלה: איפה אתם עכשיו? כשאתם רואים את הממשלה הזאת מתייחסת אלינו לא כאל אזרחים סוג ב' וג' – היא מתייחסת אלינו כאל - -)
(היא מתייחסת אלינו כאזרחים סוג ה' וו', והיא מונעת אותנו מזכותנו למשאב ציבורי ששייך גם לנו. האזרח הערבי עובד, מתאמץ, משקיע ומשלם מיסים כדי שהמיסים האלה יחזרו לשירות הציבור בחברה הערבית. אולם לצערי, האנשים האלה במובן מסוים רימו את דעת הקהל הערבי - -)
(- - כששכנעו אותו שנוכל לממש את הזכויות שלנו ולהשיג תקציבים המיועדים לחברה הערבית שלנו רק על סמך זה שזו זכותנו – זכות טבעית, זכות פוליטית, זכות אנושית. לא. הפוליטיקה בישראל מנוהלת בעיקר לפי אינטרסים מפלגתיים ואישיים בעיקר. ואנחנו רואים את הממשלה הזאת מחלקת את המשאבים של המדינה, ואת התקציבים של המדינה כמו בתקציב הזה שאנחנו דנים בו היום, בהסתמך על אינטרסים מפלגתיים, אינטרסים סקטוריאליים ואינטרסים אישיים. אז כן להשתתפות ולהשפעה וכן להשתתפות בבחירות למען שינוי פוליטי משמעותי במדינת ישראל, ותודה לכם.)
1,320 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.