קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אתה יודע, חבר הכנסת אלעזר שטרן, זה לא הציונות הדתית, מה שיש פה בכנסת, זה ממש לא הציונות הדתית. אני גם מכיר אותך היטב הרבה מאוד שנים, גם שני החתנים שלי הם מהציונות הדתית. זה לא מה שקורה כאן בכנסת. הציונות הדתית האמיתית היא ציונות ערכית, יש לה ערכים ויש לה מוסר, וזה לא החבורה הזאת, המשיחית, שמוכנה שאנשים ייהרגו כדי שהם יממשו את הפנטזיה שלהם להקים יישובים בעזה, זה לא הציונות הדתית. זה הביזיון הדתי, זה לא הציונות הדתית.
אני רוצה להתחיל, ברשותכם, קודם כול בחטופים. אנחנו צריכים לזכור, בזמן שאנחנו מדברים כאן על תקציב הביזה הזה, שעדיין יש 59 חטופים שנמצאים ברצועת עזה 536 ימים, חלקם חיילים בצבא ההגנה לישראל, קשורים בשרשראות במנהרות, מורעבים – ייתכן אפילו למוות – ללא שום תנאים סניטריים הבסיסיים ביותר, לא מתקלחים חודשים, לא אוכלים חודשים, סובלים סבל רב. וכאן, בצד שמאל שלי, יש התעלמות מוחלטת. כל מי שהגיע – לא הגיע בזכות הקואליציה. כל מי שהגיע – הגיע בזכות המחאה ובזכות דונלד טראמפ, לא בזכות ממשלת ישראל.
אתם אומרים: להשמיד את חמאס. כאילו יש על זה איזושהי מחלוקת בציבור. ברור לגמרי, לא משנה אם אתה בא מהימין או מהשמאל, ברור לגמרי לכל אזרח ישראלי שאנחנו לא נוכל להמשיך לחיות כאשר יש חמאס בעזה. אבל אנחנו גם לא נוכל להמשיך לחיות כל זמן שיש חטופים בעזה. אנחנו לא נוכל להשתקם אם אנחנו לא נחזיר את החטופים. ואני אומר, יש לעשות מעשה אחד אחרי השני: קודם כול אנחנו צריכים להחזיר את החטופים. אם זה אומר הפסקת המלחמה – צריך להגיד: הפסקת המלחמה. הפסקת המלחמה היא לא רק חד-צדדית. זה לא שאנחנו מפסיקים את המלחמה. אם הם יפרו, אם אנחנו נראה שמתאמנים שם לפשיטה, אם אנחנו נראה הברחות אמל"ח, זאת סיבה מספיק טובה בשביל לפתוח במלחמה. אנחנו לא נאפשר להם לחיות מהצד השני של הגבול. אבל קודם כול אנחנו צריכים להחזיר את החטופים. אחרת זה על המצפון של כולנו, על המצפון של מי שיושב עכשיו כיושב-ראש, על המצפון של ראש הממשלה, על המצפון של כל הממשלה, אם האנשים האלה לא יחזרו. ראינו את הסרטון שהופץ, של יוסף חיים אוחנה ואלקנה בוחבוט, ואני לא מבין איך מישהו יכול להישאר אדיש לתמונות האלה. לא יכול להבין את זה.
אני גם רוצה להגיד כאן למפקדי הצבא: תראו, אתם – אתם, אנחנו, הילדים שלנו איתכם, החתנים שלי איתכם, והצבא – באמת יש כאן צבא יוצא מן הכלל – – –
אני פונה למפקד של צה"ל, לרמטכ"ל רב-אלוף זמיר, ולמפקדי צה"ל. אני חושב שאתם צריכים לדרוש – איך המלחמה הזאת מסתיימת, מה ה-end game של המלחמה הזאת. מדינה לא יוצאת למלחמה בלי שהיא אומרת מה היא רוצה בסוף. להגיד סיסמאות כמו השמדת חמאס, זה לא סוף המלחמה. מה אתם רוצים שיהיה בעזה? אתם יכולים להגיד מה שאתם רוצים, אתם הממשלה. אתם רוצים שלטון צבאי בעזה? תגידו: אנחנו כובשים את עזה, מעכשיו יהיה שם שלטון צבאי לדורות; אתם רוצים לכבוש אותה, ושתהיה שם התיישבות? תגידו את זה. תגידו, שהעם ידע, שהחיילים ידעו בשביל מה הם נלחמים; אתם רוצים להיכנס בשביל לשחרר את החטופים, להפעיל לחץ, ואז לצאת החוצה ולהכניס לשם גורם אחר? תגידו את זה. מגיע לחיילים שמסכנים את החיים שלהם לדעת איך נגמרת המלחמה הזאת.
אתם היום הולכים למלחמה בעזה בלי קונסנזוס. אני לא זוכר מלחמה אחת שהצליחה כשלא היה קונסנזוס בציבור הישראלי. כאן אין קונסנזוס. אתם הולכים למלחמה, ובו בזמן, הכנסת הזאת – אנחנו יושבים כאן שעות בוועדות בשביל לשנות את השיטה שבה המדינה הזאת פועלת. עוד מעט יהיה לנו את החוק לשינוי שיטת בחירת השופטים; אתם עושים מהלכים להדחת ראש השב"כ; אתם עושים מהלכים להדחת היועצת המשפטית; ואתם מצפים שהעם יהיה מאוחד. אנחנו הרי נמצאים במצב הרבה יותר גרוע מ-6 באוקטובר. יש כאן שיסוי אדיר. יש כאן עשרות אלפים, מאות אלפי אנשים שנמצאים ברחובות – אלה אותם אנשים שנמצאים בצבא. אם אתם חושבים שזה יעבור בשקט אתם טועים. הקטסטרופה תגיע.
ואני אגיד לכם עוד דבר, אם אתם תעזו לא לקיים צו של בית המשפט העליון, אני מודיע לכם, אני אקרא לכל אזרחי ישראל לא לציית לחוק. אין דבר כזה שהממשלה היא מעל החוק והאזרחים – מתחת לחוק. חוק הוא שווה לכולם. ואם תצא קריאה מראש הממשלה – מהשרים כבר יוצא הרבה, וגם מראש הממשלה – שהוא לא יקיים, אז אני מודיע לך, אדוני ראש הממשלה, אני מודיע גם לשרי הקואליציה ולחברי הכנסת של הקואליציה: אם הממשלה והשרים לא יצייתו לחוק, אף אחד במדינת ישראל לא יציית לחוק. תהיה כאן אנרכיה מוחלטת. ואתם יודעים מה? נראה מה יקרה אז. אני רוצה לדעת, ראש המוסד – את מי הוא יעדיף, את פקודת הממשלה או את שלטון החוק? אני רוצה לדעת, ראש השב"כ, לא משנה מי זה יהיה, למי הוא יישמע, לממשלה או לחוק? אני רוצה לדעת מה יקרה עם הרמטכ"ל, האם הרמטכ"ל יישמע לממשלה, או הרמטכ"ל יישמע לחוק? אני נוטה להאמין שהוא יישמע לחוק. אתם יודעים מה, אני גם דיברתי עם מספר חברי כנסת, אחד מהציונות הדתית, אחד מש"ס, אחד מהליכוד. בחרתי שלושה אנשים אידיאולוגיים – מכל מפלגה. ניגשתי אליהם – אני לא אגיד את שמותיהם, כמובן – אמרתי להם: תגידו, ברגע האמת, למי תצייתו? הם אמרו: לחוק. אז נרגעתי קצת. הם יצייתו לחוק. אז אני לא מבין איך הממשלה הזאת פועלת ומה היא רוצה לעשות.
ככלל, אני רוצה להגיד לכם שממשלות ימין לא יודעות לנצח מלחמות. אנחנו נלחמים שנה וחצי – שנה וחצי בימין מלא על מלא – ולא הגענו לניצחון. במלחמת יום כיפור, הקשה במלחמות ישראל עד המלחמה הזאת, שהופתענו בשתי חזיתות וכמעט הובסנו – הצבא התעשת, הממשלה התעשתה. חודש אחרי זה היינו 100 קילומטר מקהיר; היינו 30 קילומטר מדמשק, ומייד חתרנו להסכמי שלום. כי השמאל יודע לעשות מלחמות, השמאל יודע לנצל את הכוח הצבאי, גם כשהופתענו, ולהגיע להסכמי שלום. בזכות מלחמת יום כיפור. היא הייתה מלחמה איומה ונוראה, בעיניי היא המלחמה הכי מוצלחת שהייתה אי פעם במדינת ישראל. למה היא מוצלחת? כי היא הביאה להסכמי שלום. מלחמה שכל תכליתה הוא להמשיך במלחמה היא מלחמה לא מוצלחת. ועובדה – אתם לא מנצחים שנה וחצי אויב כמו חמאס – לא סוריה ומצרים במקביל, אויב כמו חמאס, שנה וחצי ולא הצלחתם להכניס גורם זר חדש, לעשות איזשהו הסכם בעזה שיחזיר את המדינה הזאת לשפיות. לא. עוד מלחמה ועוד מלחמה ועוד הצהרות נבובות על הניצחון המוחלט וכל מיני שטויות, שאפילו קשה לחזור עליהן כאן מעל הדוכן, כי אנשים, איך אני אגיד לך? רפי שכל מצהירים הצהרות כאלה, וחושבים שכל האנשים כאן הם טיפשים.
אנחנו מדברים עכשיו על התקציב הזה. התקציב הזה, שלא מצא 200 מיליון שקל לקיבוץ ניר עוז; קיבוץ שהוחרב כולו למעט שישה בתים – לא מוצאים 200 מיליון שקל, את אותה תוספת. אני אגיד לכם למה הם כן מצאו כסף. אני אגיד לכם. הם מצאו כסף, הכסף הזה הגיע, וכשחסר להם כסף, הם הטילו עלינו מיסים חדשים: מס ערך, קיצוץ רוחבי בכל המשרדים – כדי לממן מה? לממן קרוב ל-5 מיליארד שקל, שאני לא אפרט אותם עכשיו כי נגמר לי הזמן, לכספים קואליציוניים. תחשבו על זה. לא מצאו 200 מיליון שקל לניר עוז; מצאו מיליארדים לאורית סטרוק ולכל מיני כוללים שמעודדים השתמטות ואיזשהו משהו חדש שנקרא "זהות יהודית". אני צריך שמישהו יחזק לי את הזהות היהודית שלי? הזהות היהודית שלי היא פי אלף יותר חזקה מכל השמות שאני רואה כאן משמאלי. פי אלף יותר חזקה. תודה רבה.
1,155 מילים של רם בן ברק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.