קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת הישנים והמתעוררים, חבר הכנסת מיקי לוי, איך אתה בשירה, מיקי? בוא נשיר קצת ביחד, ניכנס לאווירה.
דווקא לא, הכי לא שירת נשים. "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אין אנו מאמינים". בגרסה החדשה: "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים".
אדוני היושב-ראש, בוקר טוב לך, בוקר טוב לכנסת ישראל, בוקר טוב לתקציב. אני רוצה לומר לך משהו. את השיר הזה של נטורי קרתא – את שומעת, השרה סילמן – היינו שרים בתור דחקה בבני עקיבא כשהיינו צעירים, דחקה של הציונות הדתית על החברה החרדית, או יותר נכון, על הקיצוניים של החברה החרדית. ואתם יודעים, אמר פעם מישהו שכסף זה לא הכול בחיים, אבל הרבה פעמים, כשאתה רוצה להבין איפה נמצא הכוח – חפש את הכסף. חפש את הכסף, ושם נמצאים האינטרסים. אז חברת הכנסת צרפתי הרכבי, ניקח אותך במסלול הכסף. נתניהו אמר פעם: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. לפי מה שאני אציג עכשיו – אוהו, נותנים.
אני אגיד לך, אדוני היושב-ראש, אני לא מכוון את זה אליך אישית. אמרתי כאן, אמרתי לגפני בוועדת הכספים: החרדים הפכו להיות ילדי הכאפות של ממשלת ישראל. ממשלת ישראל עושה בהם כרצונה, מהתלת בהם, נותנת, לא נותנת, והם דבקים בשלטון. אני מבין אותם, כי כמו שמייד נראה, כמו שהראיתי בוועדת הכספים: follow the money; לך אחרי הכסף – תבין את האינטרס.
אז הינה, בואו נלך, ואני כבר אומר שאת כל מה שאני אציג כאן הצגתי בוועדת הכספים. שם זה לקח 12 שעות ביום ראשון. נכון, נטע? 12 שעות זה לקח, נטע אטיאס. נטע, 12 שעות לקח ביום ראשון להציג את מה שאני אציג עכשיו; עכשיו יש לי 17 דקות. follow the money. אז נדבר ככה – נתחיל עם אופק חדש. אופק חדש זה הבטחה קואליציונית, הבטחה קואליציונית שנתנה ממשלת ישראל לסיעות החרדיות. רק מה, היא הבטיחה, לא הבטיחה לקיים. מה זה אופק חדש? אופק חדש זה הסכם שעשתה הסתדרות המורים עבור מורי המדינה שבעבור העובדה שהם ייתנו יותר שעות פרטניות, יותר למידה מקצועית, יותר מתמטיקה, אנגלית, מדעים, יקבלו יותר תקציב. כמה יותר? כ-30%.
באו המפלגות החרדיות ואמרו: גם לנו מגיע. לא לכולם, חלילה, לא למוסדות הפטור – לא לישיבות קטנות, אבל לרשתות שדגל, גור וש"ס דואגות להן, כן. כמה זה בכסף? 3.5 מיליארד, תוסיפו כ-30% – כמיליארד שקלים. בתקציב 2024 סומנו 590 מיליון ש"ח. הם היו שם, גם בזמנים הקשים, גם במלחמה, גם כשפיץ' הורידה את דירוג האשראי, גם כשחסר כסף בקופה, גם כשעשו קיצוצי פלאט, גם כשלא היה כסף לפלאפל, 590 מיליון ש"ח, חבר הכנסת לוי, נשארו שם. הם נשמרו בקופה עד הרגע האחרון, עד סוף 2024, וירדו לטמיון, כי אסור משפטית להוציא אותם.
ואז הגיעה שנת 2025, ושוב אמרו המפלגות החרדיות: אופק חדש, ושוב יש מניעה משפטית לתת להם. מכתב בן 14 עמודים המשנה ליועצת המשפטית אביטל סומפולינסקי כתבה, והיא אמרה: אפשר לתת אופק חדש, אבל יש תנאים: ייתנו – יקבלו, לא ייתנו – לא יקבלו. כרגע לא נותנים – אי-אפשר. הכסף שם, נציגי האוצר סירבו ביום ראשון פעם אחר פעם להסביר היכן מוחבא בתקציב 2025 הכסף, כמעט 600 מיליון שקלים נוספים, אבל הם שם, מחכים. למה הם מחכים? ביבי אמר: נעיף את גלי, הזזנו את היועץ של האוצר, עם בג"ץ נראה מה נעשה, ונביא את הכסף.
בשורה, בשורה, חברים – אל תחזיקו את הנשימה שלכם, לא יהיה אופק חדש, ואני אסביר למה: כי אתה לא יכול לעלות לכיתה י"ב לפני שהיית בי"א ובי' ובא', ואם אתה לא מלמד ארבע שעות מתמטיקה בשבוע, ארבע שעות אנגלית בשבוע ואת כל מערכת השעות, ואם למורה שלך אין תואר ראשון בשביל ללמד, אתה גם לא יכול לתת לו אופק חדש. הקומה ה-12 נבנית על הקומה הראשונה; אין פה קומה ראשונה, חברים.
בואו נמשיך. רשת חינוך בישראל – כשאתה רשת חינוך לא חרדית, אחרת, או חרדית שהיא לא העצמאית ופטור, בחובת המכרזים נאמר שמותר לך להוציא עד 6% מתקציבך להנהלה וכלליות. אתה מתחייב איזה אחוז. משום מה עד 2024, כולל, החינוך העצמאי ובני יוסף קיבלו תקציב נוסף על ה-100% שהן מקבלות עבור הנהלה וכלליות. כמה הן קיבלו? בני יוסף קיבלה 15 מיליון, העצמאי קיבל 17–27 מיליון רק בשנה האחרונה. שאלתי את היועצת המשפטית למשרד החינוך: האם הכסף הזה יעבור ב-2025? היא אמרה לי לא. אתם יודעים למה לא? כי חוות הדעת המשפטית היא שזה כסף אסור, חברים. אסור להוציא את הכסף הזה. רשת רגילה לא מקבלת אותו. במה השתנו שתי הרשתות האלה?
אתם יודעים, לרשת בני יוסף אין כרגע אישור ניהול תקין. אם עמותה, כל עמותה בישראל – יש יותר מ-20,000 – תפנה ותבקש כסף מהמדינה, המדינה תגיד: קודם תוציאו אישור ניהול תקין. אממה? סמנכ"ל ברשת בני יוסף מקבל 690,000 שקל; יש מנהל מוסד שמקבל 665,000 שקלים. מיקי, אני רוצה להציע לך, אחרי תפקיד חבר הכנסת – מנהל מוסד ברשת בני יוסף. הרבה יותר משתלם, הרבה יותר משתלם – 54,000 שקלים בחודש, לא סופי. סמנכ"ל פדגוגיה – 643,000 שקלים; מנהל מרכזיה פדגוגית, מרפ"ד – 577,000 שקלים.
זו משרה מלאה לניהול פדגוגי של המרכזייה של הרשת. אני כבר אקדים ואומר: מנהל מרפ"ד שאיננו ברשת הזו, המשכורת שלו היא פחות משני-שלישים מכך. זו המציאות. שאלתי את היועצת המשפטית – לפי פרסומים בתקשורת כנגד השר ביטון, השר החרדי במשרד החינוך, נפתחה חקירה הנוגעת לכאורה לשימוש בכספים בפליליים לטובת עיתון המפלגה. שאלתי: האם השר ביטון השתתף בישיבות שנוגעות לרשתות החינוך החרדיות, למרות שהוא היה מנכ"ל הרשת עד 2021 ולמרות החשדות בפלילים? התשובה – נחש, נחש – התשובה היא כן, הוא השתתף. אז אני קורא מכאן לזרועות החוק לבחון אם הישיבות האלה התנהלו כדין או שהופעלו לחצים פוליטיים פסולים, ואני כבר לא מדבר על החברה למתנ"סים ועל דרך הניהול שלה. אני רק אזכיר הקלטה של השר ביטון, שהוזכרה, שבה נאמר שיש הרבה מאוד תפקידים ברשת המתנ"סים.
אני אמשיך. במשרד החינוך במשך שנים רבות לא התקיימה בקרת תקן. מה זאת אומרת? משרד החינוך מקיים בקרה על כל מוסדות החינוך בישראל, כ-6,000 בתי ספר במספר, ובודק אם בתי הספר מנצלים את הכסף שהם מקבלים למטרות הראויות. הייתי מנהל בית ספר, השרה סילמן, אני אספר לך. הגיעה בקרה ממשרד החינוך – בית ספר משותק לשלושה ימים. עוברים מלמעלה עד למטה, נכנסים לכיתות, בודקים את המערכות של מורים, של התלמידים, פנים אל פנים וגם באינטרנט. בודקים אם מה שמקבלים, כסף – אכן יצא. בקרת תקן כזו לא בוצעה במשך שנים רבות במוסדות החרדיים שברשתות החינוך, למרות שהם מקבלים 100%. שאלתי את הסמנכ"ל המופקד על בקרת התקן, פארס טויל, אם מתבצעת בקרה כזו היום. הוא אמר לי: כן. לא על כל המוסדות, אבל מתקיימת. אמרתי לו: האם נוכל לקבל את תוצאותיה לוועדה לביקורת המדינה שבודקת את ההתנהלות? נאמר לנו שכן. אנחנו מצפים ומחכים.
אני ממשיך. בשתי רשתות החינוך, כמו בכל החינוך המוכר שאינו רשמי, לא מתקיימת תוכנית גפ"ן. גפ"ן זה בעצם ניהול עצמאי של כספים גמישים לטובת תוכניות חינוכיות. אבל שאלתי אם נעשית עבודת מטה להפעלת גפ"ן בחינוך החרדי, ואם נשמר לכך כסף. התשובה הייתה כן, ברשת בני יוסף. מעניין יהיה לעקוב.
אני אגיד לכם, תוך כדי הדיונים בוועדת כספים עלתה שאלה: נשמרת לכל משרד רזרבה למה שנקרא צרכים פיסקליים, כלומר, אם תהיה התייקרות, אם צריך להעביר עוד כסף כי יש כל מיני התייקרויות תוך כדי השנה. במשרד החינוך נשמרה רזרבה. לא סכום עגול, לא, נגיד, 4% מ-92 מיליארד שקלים. נשמרה רזרבה בסכום העגול של 987 מיליון שקלים. חברת הכנסת צרפתי הרכבי, 987, זה נשמע לך מספר עגול? לא מאוד. זה מספר יפה, 987. עגול הוא לא. מעניין למה הוא נשמר. קיבלנו תשובה: עתודה להסכמים קואליציוניים. איזה? כמה? סירבו להגיד.
אני עובר הלאה. בתוך אחת התקנות של משרד החינוך יש תמיכה בגופי קישור – מי שרוצה את מספר התמיכה: 20690202 – בסך 8 מיליון שקלים. המטרה שלה זה לתמוך בגופי קישור שעוסקים – תחזיקו חזק – בדחיית שירות ואי-שירות בצה"ל. כלומר, מדינת ישראל מממנת או לפחות מימנה את הגופים שמונעים להתגייס לצה"ל. שאלנו חוות דעת משפטית אם ניתן להמשיך ולתקצב, שאל חבר הכנסת שירי – הייתה חוות דעת שאי-אפשר יותר לתקצב, כי באמת נורא הגיוני שהמדינה תתקצב גופים שגורמים לאנשים לא להתגייס לשירות בה.
יפה. אז אכן הופסק התקצוב, למעט איגוד ישיבות ההסדר והישיבות הגבוהות הציוניות. יפה מאוד.
שאלתי על סעיף שנקרא תרבות יהודית – שיעורי תורה, בסך 70 מיליון ש"ח: מדובר בתמיכה שמגיעה בסוף לגבאי בתי כנסת. בסדר גמור, שיעורי תורה – דבר ראוי. שאלתי אם ישנה בקרה על התקצוב, ווידוא שאינו משרת מטרות פוליטיות. התשובה הייתה כן, לפחות לגבי החלק הראשון, אני חייב לומר שאני די סקפטי לגבי החלק השני, ואני מקווה שאכן כך יהיה.
תמיכה בארגוני נוער, בסך 70 מיליון ש"ח: בעיריית ירושלים גילו שארגון בני הישיבות התחייב למספר חניכים ולמספר פעילויות ולא עמד בהם. לאור העובדה שהארגון נתמך על ידי התקנה הזאת, האם בכוונת משרד החינוך לבקר ולבדוק שאכן לא מרמים אותו? לשאלה הזו לא התקבלה תשובה שהניחה את דעתי.
סעיף מוסדות תורניים בני חו"ל, בסך 60 מיליון ש"ח: היועצת המשפטית, בפסק דין מ-11 במרץ, לא מזמן, ציינה חוסר ודאות אם התמיכה הזאת עלולה לחפות על תלמידים שאינם משרתים – שכידוע קיצצנו להם – התשובה הייתה שהדבר הזה נבדק, והיא מקווה שאכן כך יהיה.
חבר הכנסת לוי, כידוע לך, ערך השעה במוסדות הפטור נמוך בהרבה מערך השעה בחינוך העצמאי ובבני יוסף וגם בחינוך הרשמי. וכאן אני מניח שזה יעניין אותך, אדוני היושב-ראש. אני חושב – מה זה "אני חושב", אני יודע – שלמוסדות הפטור בישראל נגרם עוול. אתה שומע אותי, אדוני היושב-ראש? נגרם עוול, כי הם מקבלים פחות מהחינוך החרדי האחר – בוא נשווה חרדי לחרדי – וגם פחות מהממלכתי. לאור זאת, ניתנו 20.5 מיליון שקלים לטובת הגדלת ערך השעה במוסדות הפטור. אמרתי שאם אכן הכסף הזה מיועד למטרה הזו ואכן מדובר מתחת לרף של 55%, יש לו הצדקה. אני אומר, יש לו הצדקה. דא עקא, שבדוח רו"ח אלקלעי, דוח חיצוני שנעשה על החינוך העצמאי, מסתבר שהחינוך העצמאי מהווה עמותת צינור להעברת כסף למוסדות הפטור. דרך אגב, לשאלתי אמרה היועצת המשפטית של משרד החינוך שהסידור הזה הולך להסתיים. מוסדות הפטור יקבלו כסף ישירות, בלי מתווכים, בלי טובות מהחינוך העצמאי, ובלי שירקעס בדרך. לטענת רו"ח אלקלעי, עבר למוסדות הפטור מהעצמאי יותר כסף ממה שנכנס, בשחיקה של כמה מיליוני שקלים. הם טוענים, אנשי משרד החינוך, שהדבר נבדק. אני מאוד מקווה שאכן הדבר הזה ייבדק.
שוב אני אומר כאן, בכל נושא תקצוב מוסדות הפטור אני חושד שבחלק מהמקרים המוסדות מקבלים פחות ממה שהם אמורים לקבל. יש מקומות שיותר, יש מקומות שפחות. איך זה נקבע? מי מנהל את האירוע הזה? מי בודק אותו? עד היום התשובה הייתה לא. אני מאד מקווה שייעשה בדבר הזה יישור קו. ודרך אגב, שוב, מי שמגיע לו יותר יקבל יותר. ככה צריך להיות.
בסעיף צהרונים: לפי חוות דעת מ-19 במרץ יש צורך ברגולציה והשגחה על כספי צהרונים שמגיעים. בבית ספר רגיל יש השגחה כזו. יש משרד רואי חשבון שמבקר את זה. ביקשתי לקבל תשובה אם נעשות רגולציה והשגחה על התקציבים האלה במחוז החרדי. אני מודה שהתשובה בעיניי הייתה מגומגמת, לא הניחה את דעתי.
סעיף שרתים ומזכירות, 15 מיליון ש"ח: אמרה יועמ"שית משרד החינוך ב-11 במרץ בחוות דעתה שישנם קשיים בהעברת התקציב הזה כי הוא בעצם פוגע ביתרון של החינוך הרשמי. אני מצטט פה את לשונה: מוסד שאינו מלמד את מלוא תוכנית הלימודים המחייבת לא יכול להיות מתוקצב באופן מלא על חלקי מרכיבים. כלומר, אי-אפשר שבסעיף מסוים אתה תעבור את ה-55%. לאור זאת, אני מקווה שהדברים האלה ייבדקו, כי הם צריכים להיבדק.
אני אספר לך עכשיו משהו. לפני מספר ימים – אני לא יודע אם ידעת, אדוני היושב-ראש – נקבעה ישיבה בין יושב-ראש ועדת הכספים משה גפני לבין נציג מנזר הנזירות הנוצרי, ארגון שמאגד בתי ספר נוצריים בישראל. מה לכוהן בבית הקברות, או הפוך – מה לנציג מנזר הנזירות אצל חבר הכנסת גפני? אז אני אגיד לכם. ביקשו אנשי המוכר שאינו רשמי הנוצרי פגישה עם יושב-ראש ועדת הכספים – דבר מדהים כשלעצמו, רק בישראל – על מנת לבדוק אם אפשר לדאוג להם כמו שדואגים לרשתות החרדיות. הרשתות החרדיות מקבלות 100%; למה ייגרע חלקו של המוכר שאינו רשמי הנוצרי, שדרך אגב, גם עתר לבית המשפט? אני במקומך הייתי מבקש שהדבר הזה יחול על עוד כמה מוסדות בישראל, לא רק על מנזר הנזירות. אבל בסדר, שיהיה לנו בהצלחה עם זה.
חיזוק לנוער בסיכון: שני סעיפים של 21 ועוד 10 מיליון, ועוד שתי תקנות בסך 28 מיליון ו-2.5 מיליון, נועדו למרכזי למידה ולחוג לכל ילד, שיש לוודא שהם מגיעים לכלל התלמידים. שאלתי, ואני אומר כאן: על פניו מטרה ראויה. נוער בסיכון – מטרה חשובה מאוד. יחד עם זאת, קודם כול צריך לוודא, כמו כל סכום של המדינה, שהוא מגיע ליעדו. שנית, אני מודה שכבר שנים רבות אני תוהה על דרך הביצוע של הסעיף הזה, כי מי שמבצע אותו זה כ-1,500 אברכים במדינת ישראל. שאלנו את ראש אגף ילדים ונוער בסיכון במשרד החינוך אם נעשים הכשרה ראויה ווידוא שאברך הוא בעל כשירות לעסוק בעבודה הזו. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, הייתי אברך; כשהייתי אברך לא הייתה לי תעודת הוראה ולא תואר ראשון. האם הייתי מתאים למלאכה של לחנוך נער בסיכון? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא – עצם היותי אברך לא היווה כשירות שכזו. הוא כן היווה כשירות להיכרותי עם הנוער, להיכרותי עם העולם, לידע בתורה, זה כן. אני חושב שהדבר הזה, לכל הפחות, צריך לשים אליו לב שהוא משמש ליעדו.
שאלתי: התוכנית חנוך לנער, בסך 28 מיליון שקלים – האם התוכנית הזו מתוקצבת בישיבות קטנות וגם בישיבות גבוהות? התשובה הייתה שהיא לא מתוקצבת בישיבות גבוהות, היא לא מתאימה למקום הזה. אני יכול להעיד שוב, מהיכרותי, שאכן כך הדבר, שזה באמת לא מתאים. אני חושב שהדבר הזה, באמת צריך להקפיד עליו ולשים לב אליו.
סעיף נוסף, 75 מיליון שקלים לסמינרים ועובדי הוראה: להווי ידוע שיש מגזרים בישראל שחסרים בהם עובדי הוראה.
אה, הזמן הסתיים, וואו, איך הזמן עובר כשנהנים. בסדר, רק אסיים את המשפט. בחברה הנשית החרדית ובחברה הערבית יש עודף במורים, ולכן יש לוודא שהסעיף הזה איננו משמש למשהו אחר, כי הוא באמת מיותר.
אדוני היושב-ראש, אני נאלץ לסיים פה אחרי 20 דקות. תאמין לי, יש לי פה כמה שעות של סקירה תקציבית. אני רק אקדים ואומר: אני חושב שכספי חינוך, כמו כל כסף ציבורי, צריכים להגיע ליעדם, לשמש לחינוך ילדי ישראל.
צריכים להשגיח, צריכים לדאוג שילד מקבל גם את מה שמגיע לו, לא יותר וגם לא פחות, תודה רבה.
2,243 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.