קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מכובדיי, במהלך השעה הקרובה אנחנו נתחיל בקריאה של מכתב ששלחה חנה, שהיא דודה של ענבר הימן, שנמצאת בעזה, ואחרי זה נמשיך, יש המשך מעניין.
יש פרויקט של הקראה שח"כים קוראים דברים שכתבו משפחות של חטופים, ואני מקריא עכשיו משהו שכתבה כאמור חנה, שהיא דודה של ענבר. "ענבר שלנו, כמה שאני אוהבת, מתגעגעת, כואבת, נלחמת בכל הכוח שאת תחזרי. נותרת האישה הצעירה ביותר בעזה. הופקרת. מבטיחה לך, ילדה שלנו: לא נרפה, לא ננוח, לא נשקוט, ואת חוזרת במהרה הביתה. דבר לא הכין אותי לזה, אבל זאת משימת חיי, להחזיר אותך אל אימא, אבא ועידו, שכל כך מחכים לך.
"ילדה אהובה ומוארת שלנו, את בכל נשימה שאני נושמת, את החמצן של חיי. אוהב אותך בכאב לאורך שארית חיי. דודה שלך, חנה."
במעבר חד, לא נוכל שלא להתייחס הערב לאותו ריקוד של השר גולדקנופ בחתונה לצלילי השיר "במשטר הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים, נמות ולא נתגייס ונקדש שם שמיים". לאחר שהסרטון הזה התפרסם התחילה איזה תחרות בתוך הקואליציה מי מגנה יותר חזק את ההתנהגות של השר גולדקנופ, ובגלל שהתחרות הזאת היא כל כך מגוחכת – כי בסוף אתם הממשלה, אתם לא צריכים לגנות, אתם צריכים לפעול – נעבור פה על תגובות חברי הקואליציה לאותו ריקוד של גולדקנופ.
נתחיל במי שיש לו הכי הרבה יכולת השפעה על הסרבנות החרדית לגיוס, והוא שר האוצר סמוטריץ'. סמוטריץ' כותב כך: "בושה וחרפה! לא ניתן לשתוק יותר מול האטימות, הזלזול וכפיות הטובה של השר גולדקנופ כלפי מדינת ישראל ולוחמי צה"ל הגיבורים. אני דורש" – הוא דורש – "מראש הממשלה לזמן אותו לבירור עוד הערב, להציב לו קו אדום ולשים סוף להתנהלותו המבזה". שר האוצר דורש, דורש מראש הממשלה להציב לו קו אדום. ואני שואל את שר האוצר: כסף למישהו שאומר "בממשלת הכופרים אין אנחנו מאמינים" יש לו 1.3 מיליארד לתת. יש לו. למי שאומרים "ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" תוך כדי מלחמה – 75 מיליון שקלים, לטיפוח מוסדות מוכשר ופטור יש לו – אגב הם פועלים באי-סדרים מטורפים. לאלה שאומרים "נמות ולא נתגייס" – 50 מיליון שקל, ו-70 מיליון שקל לתמיכה בתרבות חרדית והגדלת סבסוד של צהרונים, שוב, שמתנהלים בחוסר שקיפות, יש לו. ולמי שחושבים שזה קידוש השם, כל הדברים האלה, יש לו 28 מיליון שקלים למנוע נשירה מהישיבות שלהם. לזה יש לו, אבל הוא דורש מראש הממשלה שיקרא לו ויציב לו קו אדום. סמוטריץ', שהוא גדול מממני, תומכי ומעודדי הסרבנות של אחינו החרדים, דורש מראש הממשלה, אבל מחלק להם כספים כאילו כלום – 1.3 מיליארד. הינה, זה סמוטריץ'.
עכשיו נעבור לשאר חברי הקואליציה, שגם הם עומדים להרים את היד בעד תקציב שמתקצב ביד רחבה מאוד את אותם אלה שלא מאמינים בממשלה שלנו, לא מאמינים במשטר הציונים וחושבים שבזה שהם ימותו ולא יתגייסו הם מקדשים שם שמיים.
נעבור למישהו מהמפלגה שלך, אדוני, שר החינוך יואב קיש; גילוי נאות – חבר שלי מהטייסת. כשהוא נכנס לפוליטיקה, מה היה הדגל שהוא נשא?
110. טסנו ביחד. מה הדגל שיואב קיש נשא והניף בגאון כאשר הוא נכנס לפוליטיקה הישראלית? השוויון בנטל. זה היה הדגל שלו. כשיואב קיש רצה להיכנס לפוליטיקה, הדגל שלו היה שוויון בנטל, אז בואו נקרא מה מר שוויון בנטל קיש חושב על השר גולדקנופ.
"פעם אחת זו טעות, פעם שנייה זה במקרה, פעם שלישית זה מרתיח את הדם. דווקא מכיוון שאני לא חושב שגיוס אמיתי של החרדים יכול להיות בכפייה אלא בשיח והסכמות" – הפוך ממה שהוא חשב כשהוא נכנס לפוליטיקה – "ודווקא בגלל שמדינת ישראל נמצאת במשבר נוראי מבחינת הצורך בכוח אדם בצה"ל והרצון האמיתי, הכן והצודק של חיילי המילואים לשוויון בנטל" – הינה, אתה רואה, הוא משתמש במונח – "דווקא בגלל כל זה, מרתיח לראות פעמים רבות את חוסר ההבנה של חלקים גדולים בהנהגה החרדית את האירוע. אם ההנהגה החרדית לא תלך אחרי הציבור החרדי שבחלקים הולכים וגדלים מתחנן לשינוי, הם יעשו טעות היסטורית שכולנו נשלם עליה את המחיר. אני מבין ואני גם חש חלק מהתסכול הענק של ציבור המשרתים" – הוא מבין רק חלק מהתסכול; הוא לא מבין את כל התסכול, השר קיש, הוא רק מבין חלק מהתסכול. "חובה עלינו לשנות את המציאות הנוכחית. שירים בזויים וריקודים בזויים לא מסייעים בשינוי המצב, אלא רק לוקחים אותנו אחורה". תראו, גינוי מאוד מאוד תקיף – עלק תקיף – אבל כנראה שמחר ב-11:00 השר קיש ירים את ידו בעד תקציב של 1.3 מיליארד שקלים לישיבות ששרים בהן את השירים האלה ורוקדים את הריקודים האלה.
השר אלי כהן – בוא נשמע מה יש לו להגיד: "חיילינו הגיבורים מסכנים את חייהם בכל הגזרות למען ביטחון כל אזרחי ישראל. על החברה החרדית להיכנס תחת האלונקה ולשאת יותר בנטל הביטחוני על מנת לתת מענה לאתגרים העצומים שעומדים בפני מדינת ישראל. אמירות כמו ששמענו היום באירוע שבו השתתף השר גולדקנופ הן מגונות ואין להן מקום בשיח". מה אתם אומרים? מה, השר אלי כהן יצביע בעד 1.3 מיליארד שקלים לישיבות שבהן רוקדים ושרים, שהם כופרים בממשלה שלו, שזו ממשלה של כופרים, שהם לא מאמינים במשטר הציונים? כאלה ששרים "נמות ולא נתגייס"? זה קידוש השם? אני מעריך שהשר אלי כהן ירים את היד בעד התקציב הזה.
בואו נראה מה יש לשר אופיר סופר להגיד. אוה, אלה דברים חריפים ביותר: גולדקנופ אינו ראוי להיות שר בממשלת ישראל. מי שאינו מסוגל להוקיע בבירור מעשה מביש כזה, לא יכול להיות חלק מהנהגת העם בשעתו הקשה ביותר. אגב, אם כך, אז נתניהו לא יכול להיות חלק מהנהגת העם, כי נתניהו לא הוקיע. הוא הודה לשר גולדקנופ – באמת, תודה לשר גולדקנופ – שהוא הבהיר את הנקודה. אבל לפי השר אופיר סופר, נתניהו לא יכול להיות חלק מהנהגת העם. "בעוד משפחות שכולות והורים לפצועים רואים שוב ושוב את הריקוד השפל הזה, ליבם מתכווץ מכאב ומזעם, איזה מסר זה שולח להם? ששיקולים פוליטיים חשובים יותר מכבוד הנופלים? שותפות כזו? שותפות עם מי שמבזים את מדינת ישראל ומחללים את זכר הקדושים? זהו קו אדום שאין לחצות". אני שואל – אופיר סופר הוא באמת חבר יקר ואיש רציני, אבל אני שואל אותך: אופיר, כאילו, מה זה הדבר הזה? מה, זו התגובה שלך? הרי ראש המפלגה שלך סמוטריץ' חוזר פעם אחרי פעם אחרי פעם שאת הברית הפוליטית עם החרדים לא כדאי לפרק בגלל עניין הגיוס. לא כדאי לפרק בגלל עניין הגיוס. ואתה אומר פה ששיקולים פוליטיים חשובים יותר מהנופלים. אז בעצם אתה תומך בשותפות הפוליטית עם המפלגות החרדיות שמבזות את מדינת ישראל ומחללות את זכר הקדושים, במילותיך שלך. מה שוות כל האמירות החריפות האלה אם אתה חלק מהדבר הזה.
נעבור לחבר הכנסת דן אילוז. באמת, תחרות קשה. "גולדקנופ פוגע שוב ושוב בציבור המשרת באיומים על חוק הגיוס והתקציב, בהזרמת כספים למגזר שלו ועכשיו גם בריקוד מבזה לצלילי 'נמות ולא נתגייס'. בזמן שמדינת ישראל נלחמת, כשהציבור המשרת משלם בדם, הוא דורש עוד פטורים, עוד תקציבים ויורק בפרצופם של הלוחמים. זה לא רק ניתוק – זו חציית קו מוסרי. יש לי מחלוקות עמוקות עם נציגים חרדים אחרים, אבל איתם אפשר לנהל שיח. התנהגות כמו של גולדקנופ לא שייכת לשיח. היא שייכת החוצה מהמערכת. הוא לא ראוי לכהן כשר במדינת ישראל. בימים שבהם מתקבלות החלטות דרמטיות בצמרת, מן הראוי שגם מינוי כשר ייבחן". הוא פונה ישירות לנתניהו וכותב: "אדוני ראש הממשלה, להט הריקודים – זה לא הסבר, זו היתממות. נמאס מהתירוצים. מי שפוגע שוב ושוב בלב הפועם של המדינה, בציבור המשרת, לא יכול להישאר בממשלה, נקודה". נו, ומה אתם אומרים? חבר הכנסת דן אילוז יצביע בעד התקציב, למרות שגולדקנופ הוא שר בממשלה? למרות שגולדקנופ, פעם אחר פעם, פוגע בחיילי צה"ל, בנופלי צה"ל, בפצועי צה"ל? אילוז טוען שהוא לא יכול להיות שר בממשלה וזו חציית קו אדום והוא לא ראוי. בואו נראה איך אילוז יצביע מחר על החוק.
אין פה שר. נחכה. איפה הוא? הלך לישון? לא היינו רוצים שדברים כל כך חשובים של החברים שלו לקואליציה לא יישמעו. רגע, אתה לא הוצאת איזה גינוי?
אולי נגיע אליך, אני לא יודע, לא בטוח. אוה, אתה רוצה בינתיים, כדי שלא – אתה רוצה להביא לי את הגינוי שלך, שנקריא גם אותו?
אדוני השר, אתה יודע, אני לא מקריא פה הבלים – אני מקריא פה דברים שהחברים שלך לקואליציה כתבו. לא היית רוצה לפספס דברים חשובים שהחברים שלך לקואליציה כתבו. אגב, לא ראיתי גינוי שלך. מעניין.
נעבור למה שאומר חבר הכנסת אוהד טל: "כבוד השר הלא-כל כך מכובד ירד מהפסים". או-אה, אנחנו רואים עכשיו התייחסות חריפה. אני חוזר, של חבר הכנסת אוהד טל: "כבוד השר הלא-כל כך מכובד ירד מהפסים. ראש הממשלה צריך להראות לו את הדלת החוצה. מי שלא מאמין ב'שלטון הכופרים', שלא יעז בחוצפתו להיות שר". מה אתם אומרים, אוהד טל יצביע בעד התקציב שמעביר 1.3 מיליארד שקל לישיבות שגולדקנופ מחובר אליהן, או שהשר שירד מהפסים לא יקבל את היד של אוהד טל בהצבעה על התקציב? אני מהמר שאוהד טל יצביע בעד התקציב. אני גם מהמר שאוהד טל יצביע בעד חוק פטור מגיוס, חוק השתמטות, כאשר הוא יגיע למליאה.
נעבור לחבר הכנסת משה סעדה. אדוני השר, זה ממש מהמפלגה שלך, בשר מבשרך. "אי-אפשר לעבור לסדר-היום אחרי סרטון שנראה שר בממשלת ישראל רוקד לצלילי שירי תועבה". אי- אפשר לעבור לסדר-היום, אבל נראה לי שדי עברנו לסדר-היום, למרות שחבר הכנסת סעדה חושב שאי-אפשר לעבור לסדר-היום. "נמות ולא נתגייס?" – שואל חבר הכנסת סעדה – "ועוד בשעה שילדיי, יחד עם רבים אחרים מטובי ילדינו, מכינים עצמם לפרדה ממשפחותיהם לקראת כניסה מחודשת לקרב? אין בושה, אין גבול לתחתית? השר גולדקנופ היקר" – הוא חזר להיות "יקר" – "אתה לא מאמין בשלטון הכופרים? אז תתכבד ותזוז מתפקידך המפנק והמתגמל בממשלת השלטון שבו אתה לא מאמין". אוה, בואו נראה. "ואם לא תעשה זאת" – מוסיף חבר הכנסת סעדה – "אני קורא לראש הממשלה נתניהו לעשות זאת עבורך. יש גבול למה שאני, כאב לחיילים בסדיר ובמילואים, מוכן לספוג". מה הגבול שלך, חבר הכנסת סעדה? מה הגבול? יש גבול, אתה אומר שיש גבול, אבל מה הגבול שלך? הרי ראש הממשלה לא רק שלא גינה – לא, לא רק שלא הזיז את גולדקנופ מתפקידו – הוא אפילו לא גינה. אז איפה הגבול שלך, משה סעדה? אם יש גבול, מה הגבול? אתה כן תצביע בעד התקציב שנותן 1.3 מיליארד שקלים לישיבות של גולדקנופ?
חבר הכנסת קרויזר, בואו נראה: "אלף התנצלויות לא יכסו את הבושה. אין מקום בממשלה למי שמבזה את מדינת ישראל ומחלל את זכר הקדושים. זהו קו אדום שאין לחצות". נראה לי, אדוני היושב-ראש, שהחברים שלך לקואליציה לא מבינים את המונח קו אדום. הם לא מבינים את המונח קו אדום, כי הם משתמשים בו – יש פה מין זילות של המונח קו אדום, כי לפי דבריהם הקו האדום נחצה גם נחצה, אבל חוץ מהודעות גינוי בטוויטר, שום דבר לא קרה. אבל, הינה: "קו אדום שאין לחצותו".
בוא נראה מה יש לחבר הכנסת אלמוג כהן. אלמוג כהן, כולנו יודעים, יודע להיות מאוד חריף כשהוא רוצה; הוא יודע גם להצביע הפוך מהמפלגה שלו; יודע לצאת נגד מנהיגי המפלגה שלו – בעצם המפלגה שלו היא הליכוד, אז אני לא כל כך יודע נגד מי הוא יוצא. אבל בואו נראה מה חבר הכנסת אלמוג כהן אומר: בזמן שחיילינו הגיבורים לוחמים באויב הנאצי בשלוש חזיתות, מוצאים את עצמם שרים מפזזים בשירי כפירה ברעיון הציוני. מי שלא מקבל עליו את עול הממלכה שילך הביתה. אי-אפשר לקבל מראות מסוג זה שחורכים את לבבות משפחות השכול הקדושות, מי שהקריבו את היקר מכל למען המדינה הזו. ופוגעים בחיילינו הגיבורים בחזית. אז מה, אלמוג כהן חושב שהוא צריך ללכת הביתה? מי שלא מקבל עליו את עול הממלכה, שילך הביתה. נו, אלמוג כהן, אתה היית מספיק אמיץ כדי להצביע נגד ההחלטות של המפלגה שלך, בוא נראה כמה אמיץ תהיה לדרוש שהשר גולדקנופ לא ימשיך בתפקידו.
חברת הכנסת מיכל וולדיגר, בוא נראה מה יש לה להגיד. היא מהמפלגה של שר האוצר, שהוא זה שתומך ומקדם ודוחף, בתקציב המופקר הזה, את הסרבנות של אחינו החרדים. מה אומרת חברת הכנסת וולדיגר: "מילואימניקים יושבים דרוכים, מחכים לצו 8 שיקרא להם שוב להגן על המדינה, ובינתיים שר בממשלת ישראל רוקד ושר 'בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים'". מודגש. "יש גבול למה שנקבל במדינה שלנו. מי שמחזיק בתפקיד בממשלה ולא מכבד את המדינה – שלא יהיה חלק מהנהגתה". אז אני רוצה לשאול את חברת הכנסת וולדיגר: מה את מתכוונת לעשות כדי לעמוד מאחורי המילים המאוד ברורות שלך? האם למשל את עומדת לבקש, או לדרוש, מראש מפלגתך סמוטריץ' להפסיק לתקצב את הסרבנות הזאת? זו הרי סרבנות. ההתנהגות של החרדים היא סרבנות לשרת בצה"ל. סרבנות – אין לזה מילה אחרת. האם את מתכוונת לבקש מראש מפלגתך להפסיק לתקצב סרבנות? Well, I can hardly believe it.
ונעבור לתגובתו של ראש הממשלה, שבאמת, ראינו פה חבורה של חברי קואליציה ושרים נחושים, החלטיים, מסמנים קווים אדומים, דורשים פיטורים. בוא נראה מה ראש הממשלה – קרעי, עכשיו אתה צריך לעמוד כשאני מקריא דברים של ראש הממשלה נתניהו. "טוב עשה השר גולדקנופ שהתנער מהשיר שנוגן באירוע שבו נכח" – הוא רק נכח. הוא לא רקד, הוא לא פיזז, הוא נכח – "ואף הביע צער על כך". הביע צער, כמו שהוא הביע צער על זה שהוא הודה בפה מלא שהוא מעביר תקציבים במשרד הבינוי מהציבור הכללי לציבור החרדי. "אין מקום להשמעת שירים נגד שירות בצה"ל". שירים נגד שירות בצה"ל – אלה לא שירים על ממשלת הכופרים, אלה לא שירים על נמות ולא נתגייס, זה לא שירים שאומרים שזה קידוש השם. "נגד שירות בצה"ל". "זה הזמן לאחד את הכוחות בפנים מול האויבים בחוץ". מה אתה אומר, אדוני ראש הממשלה? ככה אתה מאחד את הכוחות בפנים? ככה אתה מאחד את הכוחות בפנים? כל החברים שלך מהקואליציה דורשים פה: קווים אדומים, פיטורים, אין מקום בממשלה – אבל אתה? "נוגן באירוע". השיר נוגן באירוע. פשוט מביך.
הנושא הבא שאני רוצה לדבר עליו הוא סדר העדיפויות בתקציב. לשמחתי אני מבין שמחר יעלה לקריאה ראשונה חוק שעוסק בתגמולים ליתומי צה"ל מעל גיל 21. אני רק שואל את עצמי על סדר העדיפויות. התקציב נסגר מחר, למה הדבר הזה הוא לא חלק מהתקציב? אני מקווה, מקווה, שאין פה איזו התנהגות צינית במיוחד, שמושכת את הזמן בהקשר של יתומי צה"ל. אבל הסיטואציה היא – אנחנו רואים במו עינינו – שלישיבות של סרבני גיוס, לישיבות של אנשים שחושבים שלמות ולא להתגייס זה קידוש השם, היה לממשלה זמן להביא תקציבים – שעות של דיונים כדי שמחר בבוקר יצביעו על זה – אבל ליתומי צה"ל שמעל גיל 21 כנראה לא היה זמן. זה סדר העדיפויות, ובדברים האלה צריך לטפל אחרי התקציב. נקווה באמת שבאיזשהו מקום שמרו את הכסף הנדרש כדי לפצות את יתומי צה"ל מעל גיל 21, אם בכלל אפשר לקרוא לכספים פיצוי על האובדן שלהם.
אלמנות צה"ל מקבלות טיפול ביזיוני בחוק הזה. אלמנות צה"ל שעבדו בעבודות משמעותיות, עבודות מכניסות – מהן ממשלת ישראל מצפה לחזור לעבודה שלהן כעבור שלושה חודשים, כאילו כלום לא קרה. שלושה חודשים הן תקבלנה שכר ממוצע במשק, ואחרי שלושה חודשים הן יכולות לחזור למשרות שלהן בהייטק, בהוראה, ברפואה, כאילו הבעל שלהן לא נהרג בשליחותנו.
התקציב הזה הוא רע בכל כך הרבה היבטים, אבל לפחות לפחות שידאגו לאלמנות ויתומי צה"ל.
כבוד היושב-ראש, אני מקווה, ולכן בכל מה שקשור ליתומים אני נזהר בלשוני, כי מחר יש איזה שלב משמעותי – מעלים את זה פה לקריאה ראשונה – אבל בהקשר של האלמנות אין טיפול. אין טיפול.
עמדתי פה על הבמה הזאת ופעמים רבות הקראתי מכתבים ששלחו לי אלמנות צה"ל ממלחמת חרבות ברזל. הן סיפרו, מעבר לאסון שפקד אותן ולאובדן, על המצוקה הכלכלית שהן נכנסות אליה, בגלל שגם העבודה שלהן היא חלק מכלכלת הבית, מכלכלת משק הבית. הן לא יכולות לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כאילו כלום לא קרה, הן לא יכולות. אמרה אחת: רציתי להיות מנהלת בית ספר, הפכתי להיות מנהלת בית יתומים. גם מתפקידה כסגנית מנהלת בית ספר היא צריכה לרדת, כי היא לא יכולה. מה לעשות? היא לא יכולה. עכשיו היא אם חד-הורית. ועוד ועוד נשים מתארות לי. סטז'רית ברפואה מתארת לי שהיא צריכה עכשיו לצאת למשמרת של 26 שעות. מה היא תעשה? מה, היא תשאיר את היתומים לבד בבית? מה היא תעשה? רצתה להיות כירורגית, עכשיו היא צריכה לבחור מקצוע אחר. מישהו מפצה אותה? ועוד מקצועות. אומרת לי מישהי שהייתה אמרגנית – מה, היא יכולה עכשיו לצאת ולהמשיך בעבודה שלה כאילו כלום לא קרה? נשים שעבדו בהייטק, הרוויחו עשרות אלפי שקלים, הן יכולות לחזור למשרה שלהן כאילו כלום לא קרה?
אבל בתקציב יש שלושה חודשים משכורת ממוצעת במשק, כי כנראה לפי עמדת הממשלה, אצל אלמנת צה"ל אחרי שלושה חודשים הכול חוזר להיות כרגיל. היא תחזור לעבודה שלה, היא כבר לא חד-הורית, היא לא חוותה את האובדן הנוראי מכול. הכול בסדר, תחזרי לעבודה שלך.
אז לממשלת הכופרים יש 1.3 מיליארד שקלים לישיבות, 28 מיליון שקלים לנושרים, 70 מיליון שקלים למוסדות שעובדים בחוסר שקיפות ובמינהל לא תקין. לזה יש כסף, אבל לאלמנות צה"ל – שאנחנו שלחנו לשדות הקרב את הבעלים שלהן – להן אין. אחרי שלושה חודשים הן צריכות לחזור לעבודה שלהן כאילו כלום לא קרה. זה מביך, זה מעליב, זה בלתי נתפס. בלתי נתפס. לאלה ששרים "נמות ולא נתגייס" יש כסף, מיליארדים, ואלמנות צה"ל צריכות לחזור לעבודה אחרי שלושה חודשים כאילו כלום לא קרה, כאילו הן לא איבדו את הבעל שלהן, כאילו הן כבר לא חד-הוריות. פשוט בלתי נתפס. בלתי נתפס.
כשהיינו פה בפעם שעברה התחלנו לקרוא חוברת חשובה מאוד שנקראת "קווים מנחים לתפיסת הביטחון של ישראל", שנכתבה על ידי חברי למפלגה הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט וחברו הקרוב – לדעתי הוא אלוף משנה במילואים – גבי סיבוני. הגענו לעמ' 36, ובצורה מעניינת, בצירוף מקרים מעניין, הגענו לכותרת המשנה "אתגרים ואיומים פנימיים". בואו נראה: "האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה".
מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? תראה מה זה, איזה משפט: האיום הפנימי החמור ביותר הוא שחיקת הסולידריות בין חלקי העם כתוצאה מחילוקי דעות עמוקים בסוגיות המפתח הנוגעות לדמותה של המדינה. אני שואל אותך, אדוני היושב-ראש, ואדוני השר, האם זה הזמן לשחוק את הסולידריות הפנימית? 400,000 צווי 8 מחכים למשלוח ללוחמי המילואים שלנו, והדבר הכי טוב שיש לממשלת ישראל לעשות כדי לשלוח אותם עם רוח גבית של אחדות זה לפעול בצורה הכי משסה ומפלגת שאפשר? זה הזמן הכי מוצלח לפטר את ראש השב"כ? לפטר את היועמ"שית? להחרים את נשיא בית המשפט העליון? להעביר חקיקה כל כך לא בהסכמה? זה הזמן? זה מה שהלוחמים שלנו עכשיו – שתכף בצווי 8 ממשיכים להילחם – זו הדרך לאחד אותם?
"מהאיום הזה נגזרים איומים חמורים נוספים כמו אובדן האמונה בצדקת הדרך ושחיקת הלגיטימציה הפנימית לפעולות של מדינת ישראל, במיוחד בכל הנוגע להפעלת הכוח. לשחיקת הסולידריות תורמים גם שסעים נוספים שקורעים את מדינת ישראל: שסעים חברתיים )בין עשירים לעניים), שסעים של זהות נבדלת (מזרחים-אשכנזים, חילוניים-דתיים), שסעים של חזון נפרד ושל ערכים נפרדים (למשל, מחנה הימין ומחנה השמאל). לאלה צריך להוסיף את הסכנה של אובדן חלקי ארץ כתוצאה מתהליכים דמוגרפיים והזנחת חבלי מולדת".
"סיכונים – בתפיסת הביטחון חייבת להיות התייחסות לסיכונים שעלולים להתפתח בתרחישים מסוימים ולהפוך לאיומים קונקרטיים. עם הסיכונים האלה יש למנות שינויים במדיניות ובמשטרים של מדינות המעגל הראשון. שינויים כאלה יכולים להתרחש כתוצאה מתהליכים פנימיים במדינות האלה – תהליכים שיובילו לשינויים מרחיקי לכת לרעה בתפיסת האליטה השלטונית את יחסיה עם ישראל. התוצאה עלולה להיות חזרת התפיסה המסורתית שלפיה ישראל היא מדינת אויב.
"המשמעויות הנובעות מהאיומים וממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל חלק מגבולותיה של מדינת ישראל אינם מוסכמים )למעט הגבול עם מצרים ועם ירדן) ומתבססים על קווי הפסקת אש שנקבעו ב-1949 (לבנון ועזה) וב-1967 (יהודה ושומרון ורמת הגולן). המבנה הצר והארוך של ישראל גורם לכך שגבולותיה הם ארוכים וחסרי עומק — מה שמקשה להגן עליהם. בדרך כלל הגבולות האלה אינם מתבססים על תוואים טבעיים — מה שמחריף את הקושי להגן עליהם. נוסף על כך ישנה התיישבות ספר נרחבת לאורך הגבולות, בלי שהושארו מרחבי חיץ בין הגבול לבין ריכוזי ההתיישבות.
"לפי תפיסת הביטחון שגובשה בשנים הראשונות לקיום המדינה, ההתיישבות היא חלק ממערכת ההגנה המרחבית, ועליה ליצור עומק מלאכותי שתכליתו היא להשהות את האויב ולאפשר את גיוס כוחות המילואים ואת ניודם לזירות המבצעים. עם זאת, קרבת האזרחים לגבול היא נקודת תורפה שיש לה משמעות מבצעית ותודעתית" – מה שנקרא, כמעט נבואי – "לפיכך צריך לגבש תפיסת ביטחון שיש בה איזון בין תפקידם של היישובים, מערך ההגנה, לבין פגיעותם, מה שמאפשר לאויב להשיג הישגים שיש להם לכל הפחות משמעות פסיכולוגית.
"היעדר העומק וקרבתם של כוחות עוינים לנכסים חיוניים במרחב הגבול מעצימים את האתגר של המודיעין: לתת התרעה מספקת הן לכוחות הסדירים לצורכי התארגנות להגנה והן לכוחות המילואים לצורכי גיוס ותנועה לחזית.
"מאחר שמרכזי הגיוס וצירי התנועה חשופים לאש ישירה ועקיפה של האויב, יש לנקוט מהלכי מנע שיסייעו לנטרל את האיומים ויאפשרו לכוחות להיערך במרחב החזית". מה אתה אומר, אדוני היושב-ראש? ראש הממשלה ב-16 השנים האחרונות נקט במהלכי מנע או שמא הוא ראה באויב שלנו נכס?
"לאחר מכן תידרש העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב כדי להרחיק את האיומים ולאפשר ריכוז מאמץ אסטרטגי שמטרתו היא להוציא לפועל את המהלכים המכריעים.
"הקרבה של יהודה ושומרון למרכזי האוכלוסייה ולנכסים החיוניים של ישראל מחייבת שיישמרו שם האינטרסים הביטחוניים של ישראל – גם במצב שבו יש הסכם עם הפלסטינים. אלה הם האינטרסים של ישראל ביהודה ושומרון: שמירה על ההתיישבות היהודית, היכולת לפרוס שם כוחות נוכח כל איום מתפתח ושליטה ביטחונית מלאה באזור הבקעה. השליטה בבקעה מיועדת להשיג ארבע מטרות חיוניות: להגן על היישובים היהודיים שם, למנוע היווצרות של חזית מזרחית המגיעה עד לריכוזי האוכלוסייה של ישראל שלאורך מישור החוף, לוודא ששטחי יהודה ושומרון נשארים מפורזים ולמנוע את התעצמותם של גורמים עוינים ביהודה ושומרון באמצעות הברחת אמצעי לחימה ממזרח.
"ממצבה הגיאו-אסטרטגי של ישראל נגזרות המסקנות הבאות בנוגע להפעלת עוצמתה הצבאית: א. הצורך למנוע פגיעה בריבונות, ובייחוד בזו היבשתית, באמצעות הפעלת כוח צבאי שבמרכזו יכולות יבשתיות. ב. ישנה אפשרות שישראל תידרש להתמודד עם יותר מאשר זירה יבשתית פעילה אחת בו־זמנית. ישנה אף אפשרות סבירה שהיא תיאלץ להתמודד עם שלוש זירות יבשתיות בעת ובעונה אחת: הזירה הצפונית (לבנון וסוריה), רצועת עזה ויהודה ושומרון. נוסף על כך יש להביא בחשבון את האפשרות שייווצרו זירות פעילות נוספות בחזית המערבית או בחזית המזרחית כתוצאה מחדירה משמעותית של גורמים עוינים או בעקבות תפנית אסטרטגית במרחב. ג. העיור ההולך ומתפשט במזרח התיכון ונטייתם של ארגוני הטרור והגרילה להעתיק את פריסתם אל המרחבים העירוניים צפויים להגביר את החיכוך של התמרון היבשתי, לעכב אותו ולשחוק אותו. בשל כך עלולה פעולה חזיתית להימשך זמן רב ולגבות מחירים גבוהים הן במונחים צבאיים והן במונחי דעת קהל. תמרון מהיר לעומק ואיום על מרכזי הכובד דורשים לפתח יכולת פעולה מערכתית אוגפת בקווים חיצוניים הן בתווך הימי, הן בתווך האווירי והן בתווך היבשתי. ד. נוסף על הזירות היבשתיות צפויה גם הזירה הימית, הן בחזית הלבנונית והן במרחב עזה, להציב אתגרים משמעותיים לאינטרסים של מדינת ישראל בכל הנוגע לחופש השיט ולהגנה על נכסים כלכליים. האתגר הזה עלול להחריף במציאות של תפנית אסטרטגית שלילית במדינות השכנות. במקרה כזה צפויה גם סכנה לחופש השיט בזירת ים סוף. מנגד, מיקומה ומאפייניה הגיאוגרפיים של ישראל מקנים לה גם כמה אפשרויות פעולה, ובהן: לנתק את נתיבי השיט ללבנון ורצועת עזה, לנייד כוחות בין הזירות במהירות גדולה בקווים פנימיים קצרים, להפעיל כוחות אוויר בכל זירות המבצעים מול כל איום קיים או פוטנציאלי, למנוע התבססות צבאית עוינת במרחב יהודה ושומרון וברצועת עזה ולהשתדל למנוע התבססות כזאת בחצי האי סיני, ברחבי רמת הגולן ובלבנון. אם מאמצי המניעה נכשלים ובמרחבים האלה מתהוות יכולות צבאיות קונבנציונליות, יכולה ישראל להוציא אל הפועל מהלכי מנע מקדימים".
"איום הייחוס ותרחיש הייחוס – איום הייחוס כולל פעולה של אויבי ישראל בארבעה מעגלי איומים: א. איום הטרור, שהוא איום מתמשך שקיים הן בשגרה והן בחירום. הטרוריסטים מפעילים מגוון רחב של אמצעי לחימה, ובהם נשק קר ונשק חם, כולל מטענים. כמו כן, ביכולתם להפעיל נשק בלתי קונבנציונלי, כימי וביולוגי; ב. איום של מדינות שלהן צבאות סדירים שביכולתם לפעול בכל ממדי הלחימה; ג. איום בלתי קונבנציונלי – איום כימי וביולוגי בטווח הקצר ואיום גרעיני בטווח הארוך יותר; ד. איום סייבר ואיום של לוחמת מידע שנשקף הן מאויבים אזוריים והן מיריבים שמחוץ לאזורנו.
"כל האיומים יכולים להתממש בנפרד או בכל שילוב שניתן להעלות על הדעת. את האיומים יכולים האויבים להתחיל לממש בעתות של שגרה, בעתות חירום ובמלחמה. תרחיש הייחוס צריך להביא בחשבון את האפשרות שיהיה צורך לפעול בו־זמנית מול מגוון רחב של איומים כפי שהוגדרו באיום הייחוס. על ישראל לבנות את העוצמה הביטחונית שלה כך שתוכל לתת תשובה לצירוף של תרחישי איומים חמורים וקיצוניים. נוסף על כך על תרחיש הייחוס להביא בחשבון שישראל תידרש לפעול עצמאית ללא כל תמיכה חיצונית.
"תפיסת הביטחון צריכה לתת מענה לשילוב אפשרי של איומים חיצוניים ושל אתגרים פנימיים שכן הסכנה טמונה בשילוב ביניהם. לכן לצד מתן מענה קוהרנטי לכל איום צריכה תפיסת הביטחון לוודא שחיבור המענים מייצר סינרגיה ומבטיח ניצחון".
פרק חדש, עמ' 39, "חיזוק הביטחון הלאומי – עקרונות הביטחון הלאומי של ישראל": "הביטחון הלאומי של ישראל מבוסס על כמה עקרונות שנותרו יציבים יחסית לאורך זמן לאחר שעמדו במבחן הזמן בנסיבות משתנות. את העקרונות האלה ניתן לתרגם להנחיות עקרוניות שישרתו את קובעי המדיניות בשאלות מרכזיות של ביטחון לאומי כמפורט להלן: עקרונות ביטחון צבאיים – אסטרטגיה הגנתית. מדינת ישראל תפעל לאור אסטרטגיה הגנתית שמטרתה להבטיח את קיומה של המדינה, לסכל איומים או לדחות אותם כדי לאפשר תקופות רגיעה ארוכות ככל האפשר. יוזמה ומדיניות התקפית. קיום מערכה בין המלחמות בשגרה וקיום מוכנות גבוהה להשגת ניצחון ברור במלחמה. מניעת מלחמה והרחקת עימותים. מטרת העל של ישראל היא למנוע ככל האפשר מלחמות ולהרחיק איומים. זהו עקרון יסוד בביטחון הלאומי שלה. איכות מול כמות. ישראל מצויה בנחיתות מול אויביה בכל הנוגע למשאבים חומריים ולמשאבי כוח אדם. לכן עליה לפצות על הנחיתות הכמותית באמצעות השגת עליונות איכותית. העברת הלחימה לשטח האויב. היעדר עומק, קרבה של נכסים אסטרטגיים ושל תשתיות קריטיות לגבולות המדינה וריכוזם ברצועה צרה ברצועת החוף — מה שחושף אותם לאש האויב — מחייבים העברה מהירה של הלחימה לשטח האויב. קיצור משך הלחימה. הצורך להקטין ככל האפשר את הנזק לציבור ולתשתיות המדינה כתוצאה מהלחימה ולהפחית ככל האפשר את שיתוק המשק מחייב להשיג את מטרות הלחימה מהר ככל האפשר".
כמו שאנחנו רואים, הממשלה הזו פועלת לכך בנחישות, במלחמה שכבר מתמשכת כמעט שנה וחצי.
לא, ממש לא. אמרנו איכות מול כמות. נכון, מה לעשות, אין לנו כמות. גם אם אנחנו רוצים צבא מאוד גדול, עדיין הוא יהיה קטן ביחס למה שמדינות ערב שמקיפות אותנו יכולות לארגן.
"גבולות בני הגנה. מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח. לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. רוח הלחימה והאמונה בצדקת הדרך הם מרכיב יסוד בתפיסת הביטחון הלאומי. חובה לשמרן ולטפחן בכל דרך".
עקרונות ביטחון חברתיים – לפני שקראתי נראה לי שאנחנו עומדים לשמוע דברים חשובים: צה"ל הוא צבא העם. מה אתה אומר, ואטורי? צבא העם או הצבא של חלק מהעם? כי מסתבר שיש סקטור שלם שמסרב להיות חלק מצבא העם. סקטור שמקבל מיליארדים, וסמוטריץ' דוחף אותו לסרב לשרת.
"גבולות בני הגנה. מפת האיומים על ישראל מעצימה את חשיבות השטח. לכן כל הסדר צריך להבטיח שישראל תשלוט בעצמה ובאופן מוחלט על המעטפת הנוכחית שלה, כולל בקעת הירדן. המודל של שירות לאומי לכל, ישנם שני עקרונות מרכזיים שיסייעו להחזיק בחיים את מודל צבא העם: א. העיקרון שעל כל חלקי האוכלוסייה להיות שותפים לחובות ולעשייה בתמורה לשוויון בזכויות. מי שלא יהיה שותף, לא יהיה שווה, לא יזכה לשוויון זכויות. על פי העיקרון הזה על כל צעיר בגיל גיוס להתייצב לשירות ולצה"ל ישנה הזכות לבחור ראשון את האנשים שהוא זקוק להם מתוך המתייצבים. כל מי שצה"ל מוותר על שירותו וכן מי שפוטרים משירות צבאי ובהם חרדים וערבים, יגויסו לשירות אזרחי באחד הגופים הבאים: משטרה, מכבי אש, מגן דוד אדום, בתי ספר, בתי חולים, מוסדות סיעודיים, תנועות נוער וארגונים נוספים התורמים לכלל החברה הישראלית.
"ב. העיקרון שלפיו יש להוקיר את המשרתים ובמיוחד את הלוחמים. מי שיתגייסו לצה"ל ובמיוחד הלוחמים ותומכי הלחימה, ראויים לתגמול מוגדל. בלי לזלזל בתפקידו של שום מתגייס, חייב להיות הבדל משמעותי ונראה לעין בין מי שמשרת בשירות לאומי או בתפקיד עורפי בצה"ל לבין מי שמשרת בתפקיד לחימה או בתפקיד של תומך לחימה.
"עתודה לאומית – גם בהיעדר גיוס כללי צריכים כל מי שיכולים להתגייס, בין אם גויסו בגיוס חובה ובין אם גויסו לשירות לאומי או שלא גויסו בכלל, להשתייך לכוח עתודה לאומי שיופעל רק במקרי חירום קיצוניים. המשתייכים לאותה עתודה לאומית יעברו הכשרה ייעודית ורענונים לשמירת הכשירות. שמירה על שולי ביטחון". תאר לך, כבוד היושב-ראש, שבאמת, גם בישיבות של אחינו החרדיים, עוד לפני שמדברים על גיוס, צבא, שירות שלושה חודשים, כל אחד מהם היה עושה טירונות ומטווחים, על כל המשתמע מכך.
חד-משמעית. אבל תוך כדי שהם לומדים בישיבה הם יכולים לעשות, אתה יודע – כל אחד ייתן שעה ביום, עם נשק ברחובות. אתה יודע איך זה מגביר את תחושת הביטחון של התושבים? רק תחשוב על זה.
"הקשר הברור בין הביטחון הלאומי לבין המשך הקיום של העם ושל המדינה יחייבו גם בעתיד הנראה לעין ששיקולים של ביטחון יזכו לעדיפות על פני כל שיקול אחר. חוסר היציבות והאי-ודאויות הרבות במרחב שסובב את ישראל מחייבים שאסטרטגיית הביטחון הלאומי שלה תביא בחשבון את התרחיש החמור ביותר שעלול להתגשם ותיקח מקדמי ביטחון סבירים שיאפשרו לה להתמודד עם אותו איום חמור. עם זאת, לצד הצורך להשאיר שולי ביטחון אל מול סיכוני המלחמה, צריך גם לדעת ליטול סיכונים מחושבים נוכח סיכויים לשלום. הסדרים והסכמי אמת עם מדינות שכנות יכולים להרחיב את שולי הביטחון של ישראל נוכח איומים באזור ובזירה הבינלאומית. נטילת סיכונים מחושבים משמעה השארת שוליים מספיקים שיוכלו להיות בסיס להיערכות חלופית שתאפשר להתמודד עם משברים כמו התמוטטותו של הליך מדיני.
"חופש פעולה מדיני וצבאי. הסביבות האסטרטגיות שבהן פועלת ישראל הן מערכת אילוצים והזדמנויות שיש לה השפעה רבה על מידת חופש הפעולה שממנה נהנית ההנהגה המדינית בבואה לממש את יעדי הביטחון הלאומי. השגתו ושימורו של חופש פעולה על דרג המדיני והצבאי הם קריטיים, שכן בלעדיהם הם יתקשרו להתמודד עם האתגרים ולממש את היעדים.
"חופש הפעולה נגזר במידה רבה מהלגיטימציה – הפנימית והבין-לאומית – שמקבלים הדרג המדיני והדרג הצבאי להפעלת הכוח. כדי להשיג לגיטימציה יש, בין היתר, לפתח ולשכלל את כלי העוצמה ה"רכים" (הכלים המדיניים, המשפטיים, הכלכליים והתודעתיים) ולהפעילם לצד המאמצים הצבאיים הקינטיים.
"עקרון ההישענות העצמית הוא חיוני בהקשר של חופש הפעולה ומבטא חתירה מתמדת להגברת עוצמתה של ישראל במכלול רחב של תחומים ובמרכזם הנושא הביטחוני וזאת כדי להבטיח את היכולת של ישראל להגן בעצמה על האינטרסים החיוניים שלה ללא תלות בסיוע של כוחות זרים וללא שתידרש הסכמתם לשם כך. הסיבה, תלות בכוחות זרים מפחיתה מאוד את חופש הפעולה הצבאי. לצד אלה יש להבחין בין סיוע של כוחות זרים לבין סיוע שאינו כזה. לדוגמה, העברת אמצעי הלחימה, מתן גיבוי מדיני וסיוע כלכלי. נוסף על כך ישראל שאפה מאז ומתמיד להשיג עצמאות רבה ככל האפשר בתחום היצור הביטחוני כדי להקטין עד כמה שניתן את תלותה ביבוא."
פרק חדש, "המענה לאיומים". "תפיסת הביטחון של ישראל נסמכת על אסטרטגיה ביטחונית הגנתית ומכוונת להבטיח את קיומה. ליצור הרתעה אפקטיבית, לנטרל איומים אם עולה הצורך בכך ולהאריך ככל האפשר את פרקי ההפוגות בן סבבי הלחימה. עם זאת, התפיסה הצבאית של ישראל היא התקפית בשל ההבנה שבעימות צבאי לא ניתן להכריע את האויב באמצעות מגננה.
"כדי להשיג תוצאות צבאיות שימחישו את ניצחונה של ישראל – עמידה ביעדי העימות, ניצחון ברמה האסטרטגית והכרעה ברמה האופרטיבית-טקטית – ויחזקו את עקרון קיר הברזל, העומד בבסיס תפיסת הביטחון, נדרשת הפעלה התקפית של הכוח. הפעלת הכוח חייבת להיעשות בנחישות, בלי לפגוע בלגיטימציה של ישראל ושל צה"ל במהלך העימותים או בפרקי הזמן שביניהם.
"אשר לשרשרת הפיקוד הלאומית" – בוא תשמע – "בראש ההיררכיה הביטחונית עומדת הממשלה, וליתר דיוק, הקבינט המדיני-ביטחוני". בראש ההיררכיה – רגע, מה? איפה קרעי, ברח שוב?
איך הוא ישמע שבראש ההיררכיה הביטחונית עומדת הממשלה, והוא, יש לו את האחריות הכוללת לכל מה שקורה במדינת ישראל, בטח ובטח מבחינה ביטחונית? איך הוא ישמע, איך הוא יוכל להגיד פה שבאמת זה לא בסדר שראש ממשלה לא לקח אחריות על המחדל הביטחוני החמור ביותר מאז הקמת המדינה? מה אתה אומר, אנחנו צריכים לחכות לו, או שכשהוא יחזור אנחנו נזכיר לו את זה?
"הרמטכ"ל הוא הרמה הפיקודית הצבאית העליונה, והוא סר למרותה של הממשלה הן בהפעלת הכוח בבניינו. ראש שירות הביטחון הכללי וראש המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים כפופים ישירות לראש הממשלה. המפקח הכללי של משטרת ישראל כפוף לשר לביטחון הפנים.
"הרעיון המסדר של תפיסת הביטחון הלאומי כולל את העיקריים הבאים: הרחבת כושר העמידה באמצעות פיתוח של כלל המשאבים המשרתים את הביטחון הלאומי; תיאום וסנכרון של כלל מאמצי הביטחון הלאומי להשגת גמישות מרבית במתן מענה לאתגרים השונים וסינרגיה של המאמץ הלאומי הכולל; יצירת הרתעה ושימורה באמצעות החזקת עוצמה צבאית המתואמת לאתגרים ונחישות להפעיל את הכוח הצבאי בעוצמה משמעותית בעת הצורך; מימוש אסטרטגיית מניעה בעיתות שגרה המבוססת על פעולה מתמשכת, גם אם בהיקף ובנראות מוגבלים, הכוללת חיזוק ההרתעה מול המרחב ומול האויבים; נקיטת פעולות להרחבת האילוצים של האויב, בין היתר באמצעות פגיעה ביכולותיו ובבניין כוחו. כל המאמץ הזה מיועד להאריך ככל האפשר את תקופות הרגיעה הביטחוניות ולתרום לניצחון בעימותים, אם וכאשר יקרו. וכשפורץ עימות, יש לנקוט פעולה מהירה להסרת האיום, ושתהיה כרוכה בנזק מועט ככל האפשר לישראל וביצירת תנאים למציאות ביטחונית משופרת ביום שאחרי.
"מאמצי ביטחון לאומי. תפיסת הביטחון הלאומי היא רעיון המסדר את אופן הפעלתם של כלל מאמצי הביטחון הלאומי באופן שיבטיח את קידום האינטרסים של ישראל. הרעיון המכונן של תפיסת הביטחון מתבסס על עקרון קיר הברזל של ז'בוטינסקי, שלפיו ייתכן שלום רק במצב שבו האויבים מגיעים למסקנה שמאמציהם חסרי תכלית ומזיקים בעיקר להם וכי בדרך של הידברות יוכלו להשיג יותר מאשר בדרך של אלימות.
"רעיונות נוספים המצויים בבסיס תפיסת הביטחון הם של בן-גוריון. אחד החשובים שבהם הוא הקביעה שביטחון הוא לא רק צבא אלא גם חברה, כלכלה, מדע, טכנולוגיה, מעמד בין-לאומי ומדיניות חוץ. ולכן יש להגדיר את היקף המשאבים שמשקיעים בכל אחד מהמרכיבים האלה. רעיון נוסף הוא שלעולם תהיה ישראל במצב של מעטים מול רבים, ומכאן חשיבותם של כוחות המילואים בהקטנה מסוימת של הפערים הכמותיים. בעוד חיל האוויר, חיל הים ויכולות המודיעין נבנו על בסיס הכוחות הסדירים עם השלמות של מילואים, הרי כוח המחץ היבשתי נשען כמעט במלואו על חיילי המילואים. בן-גוריון קבע שני עקרונות יסוד בהפעלת הכוח הצבאי: הראשון, שיש להעביר את הלחימה מהר ככל האפשר לשטח האויב, משום שישראל היא נעדרת עומק; השני, שיש להשיג ניצחון מהר ככל האפשר בשל הקושי של כלכלת המדינה לעמוד בגיוס כללי ממושך ובשל ההבנה שישראל תתקשה לשמר לגיטימציה בקרב הקהילה הבין-לאומית להפעלת כוח לאורך זמן.
"העקרונות האלה תקפים גם כיום, ולכן חובה לפעול לשימור כוח המילואים, שהוא עדיין כוח המחץ העיקרי של התמרון היבשתי, לכן גם כלי שאי-אפשר בלעדיו בשמירה על הביטחון הלאומי".
מה שנקרא, הממשלה עושה עבודה מעולה – בלשון סגי נהור, כמובן – בשמירת כוחות המילואים שלנו, שהרי היא שוחקת אותם עד דק, מזמנת אותם תכף לסבב מילואים רביעי וחמישי אחרי מאות ימי מילואים, בו בזמן שהיא עושה ככל יכולתה כדי לפטור את אחינו החרדים מהשירות הצבאי. וכך יוצא מצב שעשרות אלפי מילואימניקים הולכים להיות בליל הסדר בצבא. בעלי משפחות, אנשים נשואים עם ילדים, יהיו בצבא, ואברכים צעירים לא נשואים, בלי ילדים, ישבו בבתיהם ויסבו לשולחן הסדר כאילו כלום לא קורה עכשיו במדינת ישראל. ואת כל זה הממשלה מתמרצת ודוחפת ומקדמת במיליארדי שקלים.
"ביטחון לאומי באמצעות הפעלת כוח – צה"ל וגופים אחרים. ישראל תמיד מעדיפה להשתמש באמצעים מדיניים ולא באמצעים צבאיים, אולם נערכת למציאות שמלחמה תיכפה עליה בעקבות פגיעה באינטרסים החיוניים לביטחונה או בעקבות איום לפגוע בהם. רק בהיעדר יכולת לסכל איומים בדרך מדינית מפעילה ישראל כוח.
"הפעלת הכוח הצבאי מיועדת להשיג את היעדים הבאים: א. להרתיע מדינות במרחב האסטרטגי של ישראל מלהפעיל נגדה כוחות או אמצעים העלולים לסכן את קיומה; ב. להגן על קיומה ועל שלמותה של ישראל בכל עימות מכל סוג שהוא, הקונבנציונלי ובלתי קונבנציונלי; ג. להשיג את מטרות המלחמה, המדיניות והצבאיות, באמצעות העברת המלחמה מוקדם ככל האפשר לשטח האויב; ד. להגן על ביטחונה השוטף של ישראל מפני פעולות טרור וחבלה בכל היקף ומכל סוג; ה. להגן על האוכלוסייה ועל התשתיות האזרחיות מפני אמצעים וכוחות העלולים להיות מופעלים נגדן כדי לגרום לאבדות ונזקים.
"אלה הם עקרונות הפעולה המנחים את הפעלת הכוח: א. אסור שתתקיים לחימה מכל סוג שהוא בתוך המרחב הריבוני של מדינת ישראל, לרבות אש תלולת מסלול, פיגועי טרור, תקיפות מהאוויר ולוחמה קונבנציונלית; ב. אסור שתיפגע ריבונותה של ישראל ואסור שייפגע חופש התנועה שלה בנתיבים הבין-לאומיים, באוויר ובים; ג. אסור שימצא כוח צבאי זר או כוח מזוין אחר כלשהו במרחב העורף האסטרטגי, מעבר לקו העצירה שהוגדר; ד. יש לממש את הריבונות הצבאית במרחב יהודה ושומרון, לשמור שם על הסדר ועל ביטחון ההתיישבות היהודית; ה. יש למנוע התקפה על האתרים האסטרטגיים החיוניים; ו. יש למנוע התקפה מכל סוג – פיזית או שאינה פיזית – על התשתיות הלאומיות החיוניות; ז. יש לפעול להבטחת קהילות ומוסדות יהודיים בעולם ובמקרה הצורך לפעול להגנתם; ח. יש לאפשר לדרג המדיני לקבל החלטות למען האינטרסים הלאומיים שלא תחת לחץ טרור ואלימות.
"עקרונות המענה הביטחוני של ישראל לעימותים התבססו על ארבעת המרכיבים הבאים: הרתעה, עליונות מודיעינית, התגוננות וניצחון.
"עקרונות של הפעלת הכוח הצבאי. המערכת הביטחונית פועלת כדי להגן על המדינה באופן רצוף בשגרה, בעיתות חירום ובעת מלחמה. לשם כך מופעלים שלושה מאמצים מרכזיים: א. התכוננות למלחמה – באמצעות בניין הכוח על כלל מרכיביו ובהם גיבוש תפיסות פעולה שייתנו מענה לאיומים הקיימים והעתידיים, מיצוי הפוטנציאל הטמון באוכלוסיית המדינה, הכשרת כוח האדם למגוון הצרכים של המערכות הביטחוניות, רכש ופיתוח של אמצעי לחימה המתאימים למגוון האיומים העולים בקנה אחד עם תפיסת הפעולה של צה"ל, ארגון צה"ל בהתאם לצורכי הפעלת הכוח, קיום שגרת אימונים ותרגילים בכל הרמות; ב. תכנון המערכה שבין המלחמות והוצאתה לפועל – זהו אחד השינויים המהותיים בדפוס הפעולה הביטחוני של ישראל. לא עוד התמקדות רק בהתכוננות למלחמה, אלא חתירה לפעולות התקפיות יזומות הנשענות על מודיעין איכותי. לפעולות ההתקפיות האלה יש שלוש מטרות מרכזיות: לדחות את המלחמה הבאה באמצעות הרתעת האויבים ופגיעה בהתעצמותם, יצירת תנאים מיטביים לצה"ל לנצח במלחמה, אם בכל זאת תפרוץ, יצירת לגיטימציה לישראל להפעיל כוח ולפגוע בלגיטימציה של האויב. בפעולות הנעשות במסגרת המערכה שבין המלחמות טמונים סיכונים לא מבוטלים מאחר שהן עלולות להידרדר לעימות צבאי נרחב. לכן מי שמנהלים את המערכה הזאת צריכים לתכנן אותה ולהוציא אותה אל הפועל בהתאם למדיניות ברורה של ניהול סיכונים; ג. מלחמה – על צה"ל להיות במוכנות גבוהה להפעיל מייד את כוחו מול כל איום כדי להגן על ריבונות המדינה ועל שלום תושביה. המשימה שלו בעת מלחמה היא לסיים את הלחימה במהירות ובהישג חד וברור שיחזק את הביטחון הלאומי, יקרין עוצמה וידחה את המלחמה שלאחר מכן. במילים אחרות, על צה"ל לסיים כל מלחמה בניצחון ברור על האויבים ובסיכול תוכניותיהם.
"יש לזכור שעיקר כוחו של צה"ל נובע מרוח הקרב של הלוחמים, מאיכות המפקדים ומיכולתם להוציא לפועל תחבולות. היכולת הזאת חשובה יותר מכל שאר היכולות של צה"ל". רוח הלוחמים. שמעת, אדוני היושב-ראש? רוח הלוחמים יותר חשובה מכל שאר היכולות של צה"ל. ואין כמו הפעולות שהממשלה עושה בשבועות האחרונים כדי לחזק את רוח האחדות והרעות והתחושה שכל העם בגב שלהם – מאשר מה שהממשלה הזאת עושה.
"הרתעה. הרתעת אויבי המדינה מושגת באמצעות בניית עוצמה צבאית ובאמצעות הפגנת מוכנות ונכונות להפעיל את העוצמה הזאת כדי לסכל את כוונות האויב לפגוע בריבונות המדינה בשגרת החיים בה ובביטחון תושביה".
טוב, נראה לי שאנחנו נסיים כאן. רגע, סימון, אתה הבא בתור או ווליד? ווליד פה. אז אני כן, לפני שאנחנו מסיימים את דברינו – – –
זה הספר שכתבו גדי איזנקוט וגבי סיבוני על תפיסת הביטחון של מדינת ישראל.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, מחר בבוקר, לדאבון הלב, עומד לעבור תקציב מביש. התקציב הזה מביש בכל כך הרבה אספקטים, ונדבר על שניים מהם: הדבר הראשון – התקציב הזה הוא תקציב שבמהותו הוא מעודד סרבנות לשירות בצה"ל. שר האוצר סמוטריץ' שם פה תקציב שמעודד סרבנות לשרת בצה"ל. לא רק שהוא מעודד סרבנות לשרת בצה"ל, הוא מעודד סקטור שחלק ממנהיגיו בזים לממשלת ישראל. בזים למדינת ישראל. ממשלת כופרים, הם קוראים לנו – לכם, אתם הממשלה. יושבים פה שרים שקוראים לממשלה שלטון כופרים, כאלה ששרים שירים על זה שהם לא יתייצבו בלשכת גיוס. זה התקציב שסמוטריץ' שם מחר, תקציב שמעודד אנשים לא להיות בלשכת גיוס, אנשים ששרים שירים "נמות ולא נתגייס", בשעה שהאחים שלהם יוצאים לשדות הקרב, מסכנים את חייהם ונהרגו בשדות הקרב במלחמה. הם שרים "נמות ולא נתגייס", ועוד חושבים שזה קידוש השם. התקציב הזה מעביר להם מיליארדים, מיליארדים.
בו בזמן שהתקציב הזה מעביר מיליארדים לכאלה שמסרבים בתוקף לשרת בצה"ל, את אלמנות צה"ל הוא מזניח. אלמנות צה"ל, שאיבדו את היקר מכול בשדות הקרב, להן לא דואגים בתקציב הזה. להן אומרים: אחרי שלושה חודשיםתחזרו לחיים שלכן כאילו כלום לא קרה. שלושה חודשים מספיקים לכן כדי לחזור לעבודה שלכן. אתן כבר לא חד-הוריות יותר, אתן יכולות לחזור לעבודה. אתן לא צריכות להתאושש מאסון נוראי. שלושה חודשים ניתן לכם משכורת ממוצעת במשק, ואחרי שלושה חודשים אתן צריכות לחזור לשגרה שלכן. אז לממשלת הכופרים ולאלה שלא מוכנים לבוא ללשכות הגיוס, לנמות ולא נתגייס, יש כסף, ולאלמנות צה"ל אין כסף.
6,395 מילים של מתן כהנא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.