הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, אדוני שר החינוך, שמאוד עסוק בטלפון כבר דקות ארוכות – זה כנראה יותר חשוב.

איך אתה אומר, ברוך השם? זה קצת גם עצוב וגם סימבולי שאנחנו מתחילים את דיוני התקציב במליאת הכנסת, תקציב 2025, כמעט 17 חודשים בתוך המלחמה, ולפני שאני עולה לדוכן אני בודק אם הילדות שלי נכנסו לממ"ד. אנחנו גם זוכרים ש-59 החטופות והחטופים שלנו עדיין נמקים בשבי של החמאס. אין יותר כישלון ומחדל מהמציאות הזאת. התקציב הזה הוא חלק מהכישלון ומהמחדל הזה.

אדוני היושב-ראש, התקציב הזה, תקציב 2025, ללא ספק ייכנס למוזיאון הישראלי לתקציבים שיש עימם קלון. הוא נולד בחטא, הוא קודם בחטא והוא מאושר בחטא על ידי קואליציית המחדל חסרת הלגיטימציה הציבורית המינימלית. התקציב הזה, במקום לנסות לפתור את בעיות היסוד של החברה הישראלית, של כלכלת ישראל, הוא מקבע ומעמיק אותן. אף משרד ממשלתי מיותר לא ייסגר, למרות כל ההבטחות של שר האוצר – ואפשר, וצריך וחובה לסגור בין 12 ל-14 משרדים מיותרים. שקל אחד, שקל אחד מההיקף האדיר של הכספים הקואליציוניים לא קוצץ, ומדובר, נכון להיום, ביותר מ-5 מיליארד שקלים. כל שנה מחדש בתוך המלחמה הממשלה הזאת שוברת שיא חדש בהיקף הכספים הקואליציוניים.

התקציב הזה לא נותן לאף אברך או אף תלמיד ישיבה תמריץ מינימלי כלשהו להתגייס או לצאת, חלילה, לשוק העבודה. כמה אנחנו מפסידים על אי-תעסוקה של 50% מהגברים החרדים? היום אנחנו מפסידים בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בכל שנה. בכל שנה בין 25 ל-30 מיליארד שקלים בתוצר. אבל זה היום. אנחנו מכירים את המגמה הדמוגרפית. כמה נפסיד בעוד 20 שנה? בין 100 ל-120 מיליארד שקלים לפחות כל שנה. מה זה יעשה לכלכלה שלנו, לחברה שלנו? זה יחייב את הממשלה העתידית להעלות באופן דרמטי מיסים על מעמד הביניים הישראלי – את נטל המס על כל ישראלי שעובד ומשלם מיסים. וכמובן, ההיתכנות של קיום כלכלת ישראל כפי שאנחנו מכירים אותה היום היא מוטלת בספק. כמובן שנטל המס הזה יוטל בעיקר על מעמד הביניים הישראלי, ומעמד הביניים כבר השנה סופג את רוב הנזק מחבילה אדירה של מיסים בסך של כ-24 מיליארד שקלים שהקואליציה הזאת הטילה על הציבור הישראלי.

יש לי חדשות עצובות בשבילכם, אזרחי מדינת ישראל. זה לא היה מחויב המציאות. את ערמת המיסים הזאת היה אפשר למנוע. יתרה מזאת, הייתה חובה למנוע אותה. אם רק בתחילת המלחמה, מייד אחרי 7 באוקטובר, שר האוצר וכל הממשלה היו מפנימים את גודל האירוע הזה, סוגרים את המשרדים המיותרים ומקצצים לפחות – לא רוצה להיות פופוליסט, ולכן אני אומר "מקצצים לפחות" – 80% מהכספים הקואליציוניים, הצעדים הללו, שהם, אגב, לא מאוד מורכבים לביצוע, היו מביאים לחיסכון בסך של 20–23 מיליארד שקלים, בדיוק בגובה ובסכום של המיסים שהוטלו על הציבור. אבל את שר האוצר שלנו זה פשוט לא עניין, זה לא מעניין אותו גם היום. הוא בכלל לא שר האוצר, הוא שר המגזר. הסיסמה "לא קדומים, לא מעניין", לא הייתה אקטואלית יותר ממה שהיא אקטואלית היום.

אני לא רוצה, מסיבות מובנות, בטח תחת האזעקות בכל רחבי הארץ, לדבר במונחים של מלחמה, אבל הממשלה הזאת, ראש הממשלה הזה, שר האוצר הזה, פתחו במאבק, במבצע, נגד הישראלים שעובדים, שמשרתים, שמשלמים מיסים, שמחזיקים את המדינה הזאת, גם בשגרה, וגם ב-17 החודשים האחרונים בחירום, תוך כדי המלחמה הגדולה והקשה בתולדות מדינת ישראל.

תראו באיזה אי-סדר התנהלה העבודה על התקציב הזה, שאנחנו מתחילים לדון בו עכשיו. הוא הוגש לכנסת באיחור של כחודשיים, שלזה אנחנו כבר לצערי רגילים בקדנציה של הממשלה הזאת; הוא מאושר באיחור של כמעט שלושה חודשים, שלושה חודשים פחות שבוע. המשק כבר שלושה חודשים מתנהל על פי התקציב ההמשכי. עכשיו אף אחד לא הסביר לי למה. למה. לכאורה לקואליציה יש רוב, היה אפשר – בין שאני מסכים עם התקציב הזה ובין שלא – לפחות לאשר אותו בזמן. לא להכניס למצוקה את כל משרדי הממשלה ואת הציבור הישראלי, שבסופו של דבר משלם את המחיר של האי-תפקוד של הממשלה הזאת.

עכשיו שימו לב, הגירעון שהוכרז בתחילת העבודה על התקציב עמד על 4%, ואז הוא עלה ל-4.3%, ואז ל-4.4%, ואז ל-4.7%, עם אפשרות להגיע ל-4.9% כבר היום. ואני אומר לכם, וזה ברור לכם, שזה לא ייעצר כאן. אגב, יש עוד משהו שאולי קצת חמק מהעין הציבורית – הקיצוץ הרוחבי כמעט בסך 1.6 מיליארד שקלים, 2.2%, בכלל לא הוטמע בתוך התקציב הזה. הממשלה קיבלה החלטה לפני כמה ימים על הקיצוץ הרוחבי – אגב, כמובן קיצוץ הכי טיפש שיכול להיות, בבריאות, בחינוך, ברווחה, כמעט ב-150 מיליון שקל בתשתיות – והוא בכלל לא מופיע בתקציב. אין, אין אותו. אמרו לנו שזה יופיע אחרי אישור התקציב בהעברות תקציביות. זה לא תקין. לא עובדים בצורה כזאת. אז התקציב הזה, שחברי כנסת צפויים להצביע עליו כנראה מחר, הוא פשוט לא נכון. המספרים בתקציב לא נכונים. זה תקציב שקר. תקציב שהוא פיקציה.

אגב, כל מה שאמרתי על 2024 התממש, לצערי, אז סביר להניח שגם ב-2025, בסופו של דבר הגירעון יחצה את הקו של 5%. ואני אומר 5% לפחות. ושוב יוכח כי שר אוצר הזה פשוט לא יודע לעבוד. בכלל, הכנסת – שירי, אני מסתכל על סמוטריץ' נואם כאן, מגדף, משקר, מחלק ציונים ביהירות ובהתנשאות, שבאמת אין לתאר. עכשיו תגיד, בצלאל, באיזה עולם אתה חי? קיבלת מממשלת לפיד בסוף 2022 משק בריא, חזק, עם מוניטין איתן, עם עודף תקציבי, עם צמיחה יציבה ורמת חיים בעלייה. בקושי עברו שנתיים, ותראה לאן הבאת אותנו. מזה שנתיים נרשמת צמיחה שלילית לנפש גם למשקי בית וגם לעסקים, שאני באמת לא זוכר מתי הייתה הפעם האחרונה; רמת החיים בירידה, וכמובן כל אזרחי מדינת ישראל מרגישים את זה היטב. יוקר המחיה משתולל, ואף אחד לא מטפל בזה. יש איזה קבינט חברתי-כלכלי, או ועדה למאבק ביוקר המחיה, שלא זה ולא זה לא מתכנסים ולא מתפקדים; לראשונה בהיסטוריה חמש הורדות דירוג אשראי, תוך כדי ששר האוצר, מתוך אי-הבנה או מתוך ההתנשאות המוכרת, מזלזל בהחלטות של חברות הדירוג, וברור שהמחיר של הדבר הזה מאוד מאוד כבד; הגירעון בתקופה הזאת, בשקלים, כבר חצה את הרף של 200 מיליארד שקלים, ואני רוצה להזכיר שהוא התחיל מעודף של כמעט 10 מיליארד. זה חורבן הבית של ממש. חורבן הבית הכלכלי.

אבל הוא עומד פה וצועק ועושה תנועות עם הידיים, מתרברב. מה זה הדבר הזה? מה זה התופעה המשונה הזאת שנקראת בצלאל סמוטריץ'? לא מזמן – זה מצחיק – לא מזמן הוא התגאה כי העביר כבר חמישה תקציבים. כן, בשנתיים הוא העביר חמישה תקציבים. עכשיו, למה הוא העביר חמישה תקציבים? הוא הביא לא פחות מארבעה תקציבים בשנה שעברה. למה? כי הוא לא יודע לעבוד. אתם יודעים מה זה עושה למוניטין של הכלכלה שלנו? לדירוג האשראי? איך מסתכלים עלינו מבחוץ? מה זה המדינה הזאת? מה זה שר האוצר הזה, שמביא ארבעה תקציבים במהלך השנה ולא פוגע באף אחד? וגם בתקציב האחרון הוא לא פגע, לא ביעד הגירעון ולא בשום דבר. רק לפני שבוע הוא עמד פה ואמר – אגב, אחרי שכבר זרקו אותי מהמליאה, ושמעתי את זה אחר כך – כי ישראל היום מגייסת חוב במחיר זול יותר מארצות הברית. אז הלכתי ובדקתי. שימו לב, עכשיו, במרץ 2025, המרווח בין תשואות איגרות החוב של ישראל לעשר שנים לאלה של ארצות הברית באותה תקופה עומד על 1.28%, לטובת ארצות הברית כמובן. ההפך הגמור ממה ששר האוצר אמר. הפרמיה הזאת גבוהה יותר מהפרמיה של צ'ילה, מהפרמיה של פולין, ומעוד כמה מדינות שאנחנו לפני שנתיים לא חלמנו בחלומות הרעים שנהיה באותה שורה כלכלית יחד איתן. אז או שלשר האוצר אין מושג, או שהוא משקר ביודעין. ואני באמת, באמת, כבר לא יודע מה יותר גרוע. כל אדם שטיפה מחובר למציאות היה כבר מזמן מתפטר. מתפטר בבושת פנים ומתחבא בביתו. אבל הוא עומד פה ומספר לנו סיפורים, ושקרים וגידופים, ומנהל קמפיין שבמסגרתו הוא כל הזמן טוען שסותמים לו את הפה. וכמובן שהוא לא סותם את הפה לרגע, כי בכל רגע נתון אפשר לפתוח תחנת רדיו או ערוץ טלוויזיה ולראות את הריאיון שלו.

אבל בואו נעזוב רגע את שר האוצר, כי ביזת הכספים הקואליציוניים היא אירוע שהוא באמת בלתי נתפס, בטח במציאות של 16 חודשי מלחמה. 1.3 מיליארד שקלים לישיבות, שזה כסף דוחה צמיחה. זה כסף לפח. זה כסף שפוגע בעתיד שלנו. 28 מיליון שקלים למניעת נשירה מישיבות, שבתרגום חופשי זה עידוד להשתמטות נטו. 267 מיליון שקלים למשרד המיותר, המשרד האגדי של אורית סטרוק, שזו הגדלת הקופה הקטנה של מפלגת הציונות הדתית על חשבון הציבור הכללי.

רגע. אגב, יש עוד כ-90 מיליון שקלים בדרך, בהבשלה, בעתודה לכספים קואליציוניים. מעיין השחיתות הזה לעולם לא מתייבש. כל הכבוד לשר האוצר ולשרה סטרוק. רשימת כספי השוחד הקואליציוני הפעם ארוכה, ארוכה מאוד, אפילו, ואין ספק כי כמעט כל שקל, כל שקל ברשימה הזאת, גורם נזק לכלכלה שלנו.

עכשיו בואו נדבר בכמה מילים על חוק ההסדרים, שהפעם, ייאמר לזכותו, היה רזה מן הרגיל. אני גאה שהצלחתי, דווקא מהאופוזיציה, יחד עם חבריי, להשפיע באופן מהותי על חוק מיסוי הרווחים הלא-מחולקים. אני חושב שבמהלך מאות שעות של דיונים הצלחנו לשפר ולדייק אותו, כמובן בשיתוף פעולה עם מספר חברי ועדת הכספים מהקואליציה. החוק הזה היום הוא הרבה יותר נכון. הוא עדיין חוק רע. הוא עדיין חוק רע, ולכן הצבענו נגד, אבל הוא הרבה יותר נכון מהגרסה הראשונה שלו.

אני מודה כי היו עוד כמה צעדים בכיוון הנכון, שהגיעו בעיקר מרשות המיסים, אבל במקרו הממשלה הייתה כל כך עסוקה בחלוקת ההטבות הקואליציוניות, שזנחה כמעט לחלוטין את הצעדים המבניים החשובים שהיה אפשר לבצע. היה אפשר לבנות תקציב נכון יותר וחכם יותר, הרבה יותר חכם. למשל לא לחתוך סתם בשכר במגזר הציבורי – אגב, חתכו בשכר והחריגו את מי שצריך להחריג, מי שיותר קרוב לקואליציה, שזה באמת אירוע שהוא מקומם, אבל כבר התרגלנו, לצערי. אז לא לחתוך סתם בשכר במגזר הציבורי אלא לקדם רפורמה מהותית, רפורמה מהותית במגזר הציבורי, כולל צעדי התייעלות במשרדי הממשלה – כי חיפשנו את צעדי ההתייעלות ולא מצאנו שום דבר, למעט השולחן - -

- - הגדול הזה, העגול והגדול, בין המינהלות לזהות יהודית. זהות יהודית בשמונה משרדי ממשלה, אני חושב שזה שיא עולמי שבאמת לא יישבר לעולם.

היה אפשר להחזיר את המיסים הנכונים – כן, יש כאלה מיסים, מיסים נכונים, מיסים שתורמים גם לתקציב המדינה, גם לבריאות הציבור וגם להגנת הסביבה, כמו מס על משקאות ממותקים ומס על הכלים החד-פעמיים. זה היה מכניס, להערכתי, כ-1.5 מיליארד שקלים לתקציב המדינה. היה אפשר למנוע שורה של גזרות על הציבור, אבל למה שהממשלה הזאת תעשה אי פעם משהו שהוא נכון?

היה אפשר כמובן לבטל שורה ארוכה של הטבות ופטורים מיותרים, וגם זה איכשהו נעלם מהשולחן; לקדם רפורמה נחוצה בחקלאות, ובמקום זה ממשיכים להצניח את השיטה הסובייטית, שרק מעמיקה את המשבר, ומתקפלים פעם אחר פעם מול הלובי החקלאי. אפשר היה להשקיע בהגדלת הפריון, בהכשרות מקצועיות באופן מהותי, בחינוך. בכלל, הממשלה שמכנה את עצמה ממשלת ימין על מלא, בתחום הכלכלי היא קרובה הרבה יותר – ואני לצערי מכיר את זה – הרבה יותר למדיניות הכלכלית של ברית המועצות או ונצואלה. אתם ימין כלכלי? אתם שמאל קומוניסטי על מלא בשורה ארוכה מאוד של צעדים, בשורה ארוכה של חוקים. יש הרבה מאוד דוגמאות. ימין אתם לא, בטח בכלכלה.

מה עשיתם כדי לפתור את בעיית הפקקים ולקדם את התחבורה הציבורית? מה? כלום ושום דבר. כל הפרויקטים שהתחלנו בקדנציה הקודמת, והתחלנו בשנה וחצי ברוטו לא מעט, הכול נעצר. השרה בקושי נמצאת בארץ, וכנראה מהדיוטי פרי לא רואים את הצורך לקדם את התחבורה הציבורית ולהקל את עומס הפקקים. מערכת החינוך הממלכתית בנפילה חופשית לתהום, ותראו את הציונים של תלמידי ישראל במבחנים הבין-לאומיים. מה קורה עם התחרות במערכת הבנקאית והפיננסית? שוב נתתם לבנקים גם ב-2024 להשתולל ולהרוויח מיליארדים על חשבון הציבור, כי פשוט לא עוסקים בזה. לא עוסקים בזה, כי עסוקים בדברים אחרים, בפיטורים של שומרי הסף, בהפיכה המשטרית, בהרבה מאוד נושאים פחות חשובים – ואני אומר את זה שהם פחות חשובים – והציבור ממשיך לשלם.

אתם מתגאים עכשיו בהעלאת שכר המינימום ב-367 שקלים בחודש, שזה 4,404 שקלים בשנה, וזה לאחר העלאת המע"מ, הקפאת מדרגות מס הכנסה, העלאת ביטוח לאומי, העלאת מס בריאות, העלאת תעריפי ארנונה, מים, חשמל, קיצוץ בשכר במגזר הציבורי, שכבר דיברנו עליו, הורדת יום הבראה אחד מכל העובדים במשק – בטח שכחתי משהו. כל משפחה בישראל הולכת לשלם השנה בין 10,000 ל-20,000 שקלים על הגזרות המיותרות, על הגזרות המיותרות לחלוטין שהטלתם על הציבור. עכשיו אתם מעלים את שכר המינימום ב-300 שקלים; באמת, תודה רבה.

אתמול בערב, אחרי שכמעט סיימנו את הדיון בוועדת הכספים, נחשפנו לסרטון של שר הבינוי והשיכון גולדקנופ – אגב, הערב גיליתי שהוא היה גם שר במשרד ראש הממשלה. לא ידעתי, לא בטוח שהוא ידע.

זה מזכיר לי את שיקלי, שהבטיח לחזור לכנסת, התפטר מתפקיד אחד, ונשאר, ואז הזמינו אותו לחדר וששי גואטה קיפל אותו, והוא נעלם.

מי ידע שגולדקנופ הוא גם שר במשרד ראש הממשלה? למה, מה הוא עשה שם? באמת, הליצנות הזאת עוד לא נרשמה אפילו בהיסטוריה המשונה של הפוליטיקה הישראלית. אבל נחשפנו אתמול לסרטון שלו מפזז לצלילי השיר הנודע "נמות ולא נתגייס", ואף אחד לא באמת הופתע, כי כולם יודעים שמדובר בשר חצוף, מושחת ומנותק; עסקן חרדי שבז לאתוס הציוני, ולא רק לאתוס הציוני – הוא בז לכולנו; מנהיג ההשתמטות, שלא רק פוגעת בביטחון ישראל אלא גם הורסת את הכלכלה שלנו. יש קשר הדוק מאוד בין חוק ההשתמטות לכלכלה. רק עובדה אחת – 20% ממשרתי המילואים הם אנשי הייטק. תארו לעצמכם מה זה עושה לצמיחה במשק.

אבל מה שמקומם כאן באמת זו התגובה של חברי הקואליציה, בעיקר חברי כנסת מהליכוד. כן, קראנו איזה גינוי רופף אחד או שניים, אבל בגדול אתם מפחדים, מפחדים להגיד מילה רעה ולדרוש את פיטוריו של גולדקנופ, כי אתם חייבים את האצבעות שלו ושל החברים שלו לתקציב הבזוי הזה. וזאת הסיבה שנתניהו וכל סיעת הליכוד מתבטלים ומתרפסים מול גולדקנופ, אייכלר, פרוש וכל החבורה האנטי-ציונית הזאת. ראיתי את התמונה של נתניהו נפגש עם אייכלר, ויום אחרי זה אייכלר החריג את המורים החרדים מקיצוץ השכר במגזר הציבורי – כשאתם מתרפסים, מתבטלים ומעבירים להם מיליארדים בתקציב הזה לעידוד ולהרחבת הבטלה וההשתמטות, הכול למען שימור הקואליציה.

לא אכפת לכם ממשרתי המילואים, שכבר עשו מאות ימי מילואים בשנה שעברה והיום מקבלים עוד צווים לעשרות, לפחות עשרות ימים. לא אכפת לכם מבעלי העסקים הקטנים, שהם הלב הפועם של הכלכלה שלנו, אנשים שמחזיקים על גבם את הכלכלה, בטח לאורך כל המשברים של השנים האחרונות, החל מהקורונה וההפיכה המשפטית והמלחמה עכשיו, אבל אין להם אבא ואימא בממשלה. לא אכפת לכם מהמפונים, הן בדרום והן בצפון, ואנחנו פוגשים אותם ומכירים את המצוקות. לא אכפת לכם מהחינוך הממלכתי, שמופלה לרעה לעומת הרשתות הפרטיות של יהדות התורה וש"ס, ולראיה, אתמול בדיון בוועדת הכספים על תקציב החינוך, דיון שנמשך 13 שעות, אולי אפילו טיפה יותר, חברי הכנסת של הליכוד נכנסו לאולם הוועדה רק לקראת הסוף כדי, בעיקר, להצביע, כי פשוט לא אכפת לכם מהמדינה הזאת, העיקר להישאר בשלטון.

חברת הכנסת פרקש הכהן, לפני כ-18 שנים עמד כאן על הדוכן הזה פוליטיקאי צעיר ונמרץ, מרכז האופוזיציה, חבר הכנסת גדעון סער מהליכוד, ונאם את נאום הסמרטוטים המפורסם שלו. יושבת-ראש הכנסת דאז הייתה חברת הכנסת דליה איציק, והיא ניסתה איכשהו לעצור אותו ולהרגיע אותו, אבל הוא התעקש וצעק: סמרטוטים זה ביטוי פרלמנטרי, אני אומר את האמת ולא תהיה כאן צנזורה. תודה רבה לך, אדוני שר החוץ גדעון סער, שהענקת הכשר לביטוי המופלא הזה. והיום אני מסתכל על חברי כנסת של הקואליציה, גם על המצטרף החדש של הליכוד, גדעון סער, ואני אומר לכם, במילותיו של גדעון סער עצמו, ואני כמעט מצטט: אתם שוליה של עסקונה חרדית כבר תקופה ארוכה. רציתי לומר, רציתי לומר בטוב וברע – ברע וברע; סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. זה מה שאתם עושים, ככה אתם נראים.

עכשיו, לזכותם של חברי הממשלה והקואליציה יש לומר כי הם לא מסתפקים בהרס כלכלת ישראל רק דרך התקציב. גם למתקפה המטורפת על שומרי הסף ולחידוש ההפיכה המשטרית, כולל כמובן פוליטיזציה של מערכת המשפט, יש השפעה שלילית הרסנית על המשק. ראינו את זה גם בימים האחרונים בכל המדדים. אנשים איבדו הרבה מאוד כסף מהטרלול של הממשלה. השקל נחלש, מדד תל אביב 125 צלל, סוכנות הדירוג פיץ' שוב בוחנת הורדה נוספת של דירוג האשראי. עכשיו, באמת, זה בלתי נתפס. רק טיפה התאוששנו מחמש הורדות הדירוג בשנה האחרונה, ושוב הממשלה מכניסה אותנו לסיפור הזה. ברור שתהיה גם תגובת שרשרת אם, חלילה, נספוג עוד הורדת דירוג. רק צריך להבין שהשנה אנחנו הולכים לשלם 55 מיליארד שקלים על החזר הריבית בלבד. ריבית בלבד. ועוד 160–170 מיליארד שקלים של החוב עצמו – 225 מיליארד שקלים על החזר חוב. הכסף הזה היה יכול ללכת – חלק גדול מהכסף הזה, חלק מסוים מהכסף הזה, מיליארדים – לחינוך, לבריאות, לרווחה, לתשתיות. במקום זה אנחנו מבזבזים מיליארדים לכספים הקואליציוניים הפוליטיים, מבצעים קיצוץ רוחבי בכלל משרדי ממשלה ומשלמים עוד ועוד כסף על החזר חוב, שבגדול זה כסף לשום מקום.

השווקים מבינים היטב. נפילת מבצר הדמוקרטיה הישראלית תהרוס גם את הכלכלה. נוכחנו לדעת ב-2023, ואנחנו מקבלים היום הוכחה נוספת גם ב-2025. המשקיעים הזרים רגישים, כמובן, לא רק למצב הדמוקרטיה הישראלית ולשלטון החוק, אלא גם לחידוש הלחימה בעזה. אגב, אין שום קורלציה בין ההבטחות הכלכליות של שר האוצר לבין השאיפה הבלתי-פוסקת שלו לנהל פה מלחמת התשה. אין שום קורלציה בין המספרים. איכשהו הוא כנראה לא מבין שיש קשר בין הדברים, אבל זה לא הדבר היחיד שהוא לא מבין בו.

תחשבו מה חושב לעצמו משקיע סביר, לא משנה מאיזה מדינה, ששומע את בן גביר, העבריין המשתמט, מאיים להכניס את ראש השב"כ לצינוק. המסר הזה, אגב, ברור לכם שהוא מעבר; זה לא רק לרונן בר – הוא מאיים על כל אזרח במדינת ישראל שלא מתחבר לכהניזם של המפלגה המסוכנת הזאת, שאין לה מקום בכנסת ישראל. המסר הזה מאיים על כולנו, וכמובן הוא מאיים גם על כל שחקן במגרש הכלכלי. מי יבוא לפה? מי ירצה לעשות עסקים עם הממשלה הזאת, עם השרים האלה? מי יבוא לפה, מי ישקיע פה, מי ישקיע כאן במדינה? לא בכדי המשקיעים הזרים ברחו ב-2023. הם רק התחילו לחזור, והממשלה הזאת מבריחה אותם שוב, ואת ההשלכות ההרסניות אנחנו נרגיש כבר בחודשים הקרובים, ולא שחסרות לנו צרות.

העלייה המחודשת בפרמיית הסיכון, שמתרחשת בימים האחרונים – רואים את זה בכל המספרים. שוב, אני משתדל לדבר בעובדות, במספרים, ואפשר לבדוק כל משפט שאני אומר פה, שהוא מבוסס על עובדות. אז העלייה המחודשת של פרמיית הסיכון מייקרת עוד יותר את גיוס ההון, מכבידה על נטל החובות ומסכנת פעם נוספת את יכולת הממשלה לעמוד ביעד הגירעון שנקבע בתקציב.

עכשיו, לסיום אני רוצה לומר תודה. אני רוצה לומר תודה גדולה ולהביע הערכה עצומה לחברי האופוזיציה בוועדת הכספים: לנאור שירי, לאורית פרקש הכהן, לחמד עמאר, לנעמה לזימי, לחברי הכנסת הנוספים שהגיעו ולקחו חלק במאמץ ובמאבק. נלחמנו יחד במשך שבועות ארוכים, לילות כימים, לא כמטפורה או פרפראזה – ממש ממש לילות כימים. לא ויתרנו. נלחמנו על התקציב הנכון, נלחמנו על כספי ציבור, נלחמנו על ניהול תקין, נלחמנו על החוק, נלחמנו על עתיד כלכלת ישראל נגד הדורסנות וחוסר האחריות של הקואליציה. היינו אופוזיציה נחושה, מסורה, מקצועית, לוחמת ומאוחדת. לא בכדי התקציב הזה מגיע לאישור כאן במליאה שמונה ימים מאוחר יותר מהתכנון המקורי של הקואליציה. נכון, בסופו של דבר לא היה לנו רוב למנוע את הגזרה. בסוף לקואליציה יש רוב, ככה זה עובד; אבל הציבור הישראלי הרחב רואה ומעריך את המאבק. ואנחנו מרגישים את זה היטב. אני מרגיש את זה היטב מהתגובות הרבות שאני מקבל בימים האחרונים. אגב, אנחנו עדיין לא ויתרנו; לא ויתרנו ולא נוותר, שלא יהיה ספק. הערב שלחנו, חברי האופוזיציה בוועדת הכספים יחד עם חברת הכנסת אפרת רייטן, פנייה דחופה ליועצת המשפטית של הכנסת בדרישה לקיים דיון חוזר על חלוקת הכספים הקואליציוניים ולעכב את ההצבעות על התקציב במליאת הכנסת. הפנייה נשלחה. עוד לא קיבלנו תשובה. אנחנו כמובן נעדכן ונעמוד על כך. ככל שנוכל וככל שיש לנו כלים פרלמנטריים ומשפטיים להתנגד לתקציב הרע הזה, אני מבטיח שאנחנו נשתמש בכל הכלים עד הסוף, עד הרגע האחרון, עד הדקה האחרונה, עד השנייה האחרונה.

התקציב הזה – אסור שיעבור. הממשלה הזאת חייבת ללכת הביתה. רק לאחר מכן החברה הישראלית תקבל הזדמנות להבריא ולהשתקם. רק לאחר מכן אנחנו נוכל סוף-סוף להקים כאן ממשלה מתפקדת, שתתחיל לשקם את הריסות נתניהו, סמוטריץ' ובן גביר וכל הקולקציה של הטאלנטים שהשתלטו כאן על מוקדי כוח, ותוציא את מדינת ישראל לדרך חדשה. אגב, הדרך הזאת מוכרת לנו היטב. העם הנפלא הזה סלל את הדרך הזאת בעבר, וסלל בהצלחה רבה. זו דרך של יוזמה, של עוצמה, של קדמה ושל צמיחה. הוכחנו את זה בעבר, ואנחנו יכולים לעשות את זה שוב. אנחנו יכולים לעשות את זה, ואנחנו נעשה את זה בקרוב לאחר שנצליח לשלוח את הקואליציה הכושלת הזאת הביתה.

בינתיים אני קורא לכל חברי הכנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, לכל מי שנחשף לתקציב הרע הזה, אני קורא לכם להצביע נגד התקציב הזה. אם עתיד כלכלת ישראל יקר לכם, אם עתיד ילדי ישראל חשוב לכם, אתם חייבים להצביע, להתנגד, לתקציב הזה ולמנוע את המשך חורבן כלכלת ישראל. תודה רבה.