קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, עמיתיי חברות וחברי הכנסת, כל אזרח ואזרחית במדינה צריכים לשאול את עצמם: לאן הולך הכסף? יש הרבה כסף, הרבה מאוד כסף, ולמרות כך, רוב האזרחים מתקשים, במיוחד בתקופה הזו לפני החגים – למוסלמים חג אל-פיטר, ליהודים חג הפסח, לנוצרים חג הפסחא – מתקשים גם לפני החגים וגם בפני החיים עצמם, למרות שיש הרבה, והרבה מאוד מאוד כסף. כשאנחנו מדברים על הקשר בין המשך הסכסוך לבין המצב הכלכלי הקשה לשכבות המוחלשות, כל בן אדם יכול לראות את זה בצורה הברורה והמובהקת ביותר בשנה האחרונה. ואני בטוח שהרבה אזרחים ששומעים אותי יקפצו עכשיו ויגידו לי: סליחה, אבל מי אשם? סליחה, אבל איך אפשר לפתור? סליחה, זה סכסוך לא פתיר. חברים יקרים, פשוט מאוד: זה סכסוך פתיר. אתם יודעים כמה אנשים - -
- - כמה עמים – סליחה, היא מפריעה לי. אני מבקש ממך.
ואל תיקחו מהזמן שלי, בבקשה. אל תיקחו מהזמן שלי. והיא מפריעה לי.
אני מבקש. אני מבקש. זה לא יכול להיות. היא מפריעה לי.
איפה קריאה ראשונה? איפה שנייה? מה זאת אומרת?
לא, זה לא יכול להיות, זה מגמתי.
הרבה אזרחים תוהים האם באמת אפשר לפתור את הסכסוך הזה. חברים יקרים, זה קרה בקרב כל העמים, כל העמים, וגם חשבו שזה לא פתיר. אבל בסופו של דבר, רק הכרה, רק הכרה במציאות הכל-כך ברורה שבמולדת הזו, שהפכה להיות מולדת משותפת לכולנו, שיש פה שני עמים ולא רק עם אחד – צריך להכיר בזכות להגדרה עצמית לשני העמים, עם הסדרי ביטחון ועם כל מה שצריך, ולהגיע, כן, כן, למילה שנראית כל כך רחוקה, כן, לשלום, לשלום לשני העמים, שמכבד את הזכויות הלאומיות של שניהם.
אז, אתם יודעים איך נחיה פה? אתם יודעים לאן הכסף יגיע? הוא יגיע למקומות הכי נכונים. לשכבות המוחלשות, יגיע למועצות מקומיות, יגיע לבריאות, יגיע לרווחה, יגיע לספורט, יגיע לעניינים שבאמת חשובים לאזרחים עצמם. פה קבור הכלב, ופה אנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת.
אני יודע שהיום אמורים אנו לדון בתקציב, תקציב שישפיע באופן ישיר על מחיר המזון, הדלק, הדיור, משכורות שנשחקות. הוא ישפיע על חינוך, תשתיות, רמת החיים שלנו. אלה בעיות אמיתיות הפוגעות בכולנו. אבל אני עומד כאן היום כדי לדבר על המחיר הכבד מכולם – מחיר החיים עצמם; על כמה שהחיים בארץ הזאת הפכו זולים, כמה בקלות הם נמחקים, כמה מהר המוות הופך חלק מהנוף יומי. החיים שלנו הפקר. החיים של הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל – הפקר. החיים של הפלסטינים תחת הכיבוש – הפקר. החיים של החטופים – הפקר. החיים של תושבי עזה – הפקר. החיים של הילדים שלנו – הפקר. החיים של כולנו – הפקר. הם כל כך זולים, שהממשלה הזאת מרשה לעצמה להשליך אותנו שוב ושוב אל תוך התהום. לכן אני כאן עם קריאה ברורה: הגיע הזמן שמחיר החיים יעלה, הוא יקר מכול. הגיע הזמן שהחיים שלנו, של כולנו, יהודים וערבים, ישראלים ופלסטינים, יהיו שווים יותר מהגחמות הפוליטיות של ממשלה שחיה על מלחמה, ממשלה שהתמכרה לדם.
האם אנחנו יכולים להמשיך להסתכל במראה ולומר שהכול בסדר?
האם נוכל להישאר אדישים בעוד דם נשפך - -
- - בעוד מבוגרים שוכבים חסרי אונים תחת החורבן? המלחמה הארורה הזו אינה נובעת מצורך ביטחוני.
היא נובעת מהנכונות של ממשלת הימין להקריב אותנו, את החיים שלנו, את עתידנו, כדי להמשיך ולשרוד פוליטית. התמכרתם לנקמה - -
- - ואת המחיר כולנו משלמים. זו מלחמה שהממשלה תלויה בה. היא הסכימה להקריב הכול כדי להמשיך להתקיים.
ממשלת נתניהו לא רק הפכה את עזה לבית קברות, היא גם קברה את הסיכוי להחזיר את החטופים.
זה לא יכול להיות, היא לא הנואמת, אני הנואם.
(חברת הכנסת טלי גוטליב יוצאת מאולם המליאה.)
הממשלה הזאת הצליחה בכמה דברים. היא הצליחה להחריב, היא הצליחה לזרוע שנאה, היא הצליחה לשסות את החברה. אבל בדבר אחד היא לא הצליחה – לשבור אותנו. היא לא הצליחה לשבור אותנו, את הציבור שרוצה חיים משותפים, שרוצה שלום בנוי על זכויות, את הציבור שמוכן לפשרה היסטורית בין שני העמים, את הציבור שלא מוכן להסתפק במילים ריקות של פוליטיקאים שמובילים אותנו אל התהום.
בן גביר, השר לביטחון לאומני, הציב תנאי לחזרתו לממשלה: חידוש המלחמה. ונתניהו, הפוליטיקאי המניפולטיבי והמסוכן ביותר, הסכים. את התוצאות כולנו כבר רואים. נתניהו ויתר על כל עיקרון, העדיף להימנע מכל צעד מציל חיים, רק כדי להישאר בשלטון. ההיסטוריה לא תסלח לכם על זה. מי שממשיך להוביל אותנו למלחמה אין-סופית לא רוצה פתרון, הוא רוצה עוד הרג, עוד מלחמות.
זה כבר שבוע מאז שממשלת ישראל הפרה את הסכם הפסקת האש ועזה תחת הפצצות בלתי פוסקות. מתחילת המלחמה 50,000 עזתים נהרגו, 50,000. 50,000 עזתים נהרגו, ובהם עשרות אלפי ילדים ונשים. יש מאות אלפי ילדים רעבים, ומאות אלפים נותרו ללא קורת גג. אומרים לנו שזו מלחמה נגד חמאס, אבל איך מסבירים את ההפצצות על בתי חולים, על בתי ספר, על פליטים שמחפשים מים? איך מסבירים את הקריאות הגלויות של שרים בממשלה להגירה מרצון, כשהם יודעים שאין כאן שום רצון? יש רק רצון להרס, לרעב ולעוד מוות.
אבל האמת הפשוטה והכואבת היא שהמטרה של המלחמה הזאת היא טרנספר. לא צריך לנחש, הם אומרים את זה בגלוי. הם רוצים לרוקן את עזה, לגרש את תושביה ואז להתנחל שם, בדיוק כפי שהם עושים בגדה המערבית – בטיהור אתני, בטרור מתנחלים, בהשתלטות על אדמות. הם מנצלים את המלחמה כדי לבצע את מה שתכננו כבר שנים – גירוש, נישול, סיפוח.
המלחמה בעזה היא אסון מוחלט. היא מביאה מוות וסבל בלתי נתפס לפלסטינים, אבל היא גם אסון לישראלים, כי גם הישראלים משלמים את המחיר – מחיר הפקרת החטופים, מחיר הכלכלה הקורסת, מחיר החברה שמתפוררת מבפנים, חברה שמתאבדת. וכל זה לא התחיל אתמול, זה נמצא כאן שנים. וזה לא רק הממשלה או הכנסת, זה הדיפ-סטייט האמיתי. מה הוא הדיפ-סטייט האמיתי? הוא נמצא מעבר לקו הירוק, ושמו מפעל ההתנחלות. הדיפ-סטייט הזה שולט במדינה הזאת. שולט במדינה הזאת. הוא קובע את המדיניות, לוקח את התקציבים, את ההשפעה, את הכוח. הוא מכתיב את סדר-היום, את סדר העדיפויות, את חוקי המשחק. זהו הדיפ-סטייט האמיתי.
רק אתמול קבוצת מתנחלים תקפה באלימות קשה את הבמאי הפלסטיני חמדאן בלאל, שביים את הסרט אין ארץ אחרת שזכה לאחרונה בפרס אוסקר, בכפר סוסיא שבשטחים, הכו אותו בראשו ובגופו, ובעודו פצוע ומדמם חיילי צה"ל נכנסו לאמבולנס ולקחו אותו למעצר, מבלי שנודע מאז מה מצבו ואם הוא מקבל טיפול רפואי. אין ארץ אחרת בעולם שבה במאי שותף של סרט זוכה אוסקר עובר לינץ' על ידי מתנחלים מחבלים בלי שאף אחד יעצור אותם. זו תקיפה לא רק על אדם אחד, אלא על חופש הביטוי ועל כל מי שחושף את פשעי הכיבוש. אתם נלחמים במי שמראה את הפשעים באמצעות ביצוע פשעים נוספים, ועכשיו הדיפ-סטייט הזה ממשיך להוביל את כולנו לאבדון. אבל אנחנו כאן כדי להגיד: לא ניתן לזה לקרות, לא ניתן לאסון הזה לעבור בשתיקה ולא ניתן לגיטימציה לטרנספר של עם שלם. הפלסטינים בעזה הם לא אויב, הם קורבנות של מצור, של דיכוי, של מדיניות שמנסה למחוק את קיומם. מי ששותק עכשיו משתף פעולה עם הפשע הזה. מי שמצדיק את ההרס הזה נותן יד לטרנספר. אבל מי שעומד מול זה, מי שנאבק לצדק, לשלום – נאבק למען העתיד של כולנו כאן. כי אין עתיד בלי צדק, אין ביטחון בלי זכויות, אין שלום עם טרנספר. אנחנו נמשיך להילחם על זה. לא ניתן לגירוש לעבור. לא ניתן למחוק אותנו. לא ניתן לשקר לעצמנו שהמלחמה הזאת תביא ביטחון. היא מביאה רק עוד שנאה, עוד הרס, עוד דם, עוד מוות. הגיע הזמן לעצור. הגיע הזמן לבחור בחיים. הגיע הזמן להתגייס לשלום ולסרב למלחמה.
והשאלה היא מה אתם מציעים לנו חוץ מהרס, חוץ מזוועות, חוץ מאובדן? מה יש לכם להציע לנו חוץ מעוד מלחמה שמובילה אותנו לאובדן מוחלט? התקציב שמעמידה הממשלה, תקציב שמבוסס על אשליה של ביטחון בעיני חברי קואליציה אך למעשה הוא תקציב להרס, מייצג את הדרך שבה הממשלה מפקירה את טובת הציבור לטובת אידיאולוגיה משיחית במקום להשקיע בצרכים הבסיסיים של החברה כגון בריאות, חינוך, תשתיות. היא מעדיפה להשקיע במלחמה, בעוד פשעים, בהרחבת ההתנחלויות והאפרטהייד.
הכספים שהיו צריכים לתמוך בחיים שלנו כאן, במרקם החברתי שלנו, מנותבים לטובת ההתנחלויות והכיבוש.
הסכנה הגדולה ביותר היא שהתקציב הזה הוא לא רק מסמך כספי אלא מציאות פוליטית; מזין את האידיאולוגיה של עליונות יהודית במקום להשקיע במרקם החיים שלנו.
הממשלה מעדיפה להשאיר אותנו במצב של כיבוש שנמשך ללא פתרון. אסור לנו להישאר אדישים. אסור לנו לתת לממשלת נתניהו ובן גביר להוביל אותנו לחורבן הבית המשותף. הגיע הזמן, ושום דבר לא יעצור אותנו. יחד ננצח, יהודים וערבים. יחד ננצח, כי זה בידיים שלנו. תודה.
1,324 מילים של איימן עודה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.