קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
האמת, נאור, העלית את הרף של הנאומים, חייבת להגיד. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות הכנסת הנכבדים והנכבדות, החודש הזה אני כבר עשר שנים בכנסת, עשר שנים שבהן עברנו כמה וכמה אישורי תקציב. לפעמים זה היה אישור תקציב לשנתיים, לפעמים זה היה אישור תקציב לשנה אחת, ולפעמים היו ארבעה-חמישה תקציבים לשנה אחת. כך שבסך הכול אני חושבת שכבר עברנו 12 תקציבים. אישור תקציב תמיד היה אירוע גדול בתוך הכנסת. היינו שוקדים על התקציב עצמו, מתדיינים בו, מקבלים מידע ואיכשהו, למרות שיושבים באופוזיציה – ואני כל הזמן ישבתי באופוזיציה – מצליחים לתקן כמה דברים. הפעם אני חושבת שבאירוע הזה למרות העבודה המאומצת של האופוזיציה, עבודה מאוד מקצועית, אני חושבת שלא הצלחנו לשנות כלום בתקציב.
שקל אחד – הרבה פעמים לא הצלחנו לדעת לאן השקל הזה הולך. האמת, בין מלחמה מתמשכת, חטופים בעזה, הדחות של בכירים, של שומרי הסף – היועמ"שית וראש השב"כ – אי-הכרה בנשיא בית המשפט העליון והפיכה משטרית שמתחוללת לאט-לאט – הצליחו להקטין את ערכו של תקציב המדינה 2025. זה עובר כאילו זה אירוע שולי וקטן, האמת, תחת האבק של הכאוס שמייצרת הממשלה הזו והעומד בראשה. אני חושבת שזה לא כאוס של אובדן שליטה, אלא להפך – כאוס מתוכנן, כאוס שעוסקים בו ומלבים אותו יום אחרי יום כדי לכסות על הרבה דברים שקורים מתחת לאבק של הכאוס הזה.
תקציב הגזל והגנבה, השחיתות הפוליטית והמוסרית, מוחבא. מנסים שלא יגיע לסדר-היום הציבורי, כי מה לעשות, הציבור עסוק בלנסות להדוף – ואני לא רוצה להגיד "המדרון החלקלק", כמו שאמרת, חבר הכנסת נאור שירי, כי אני חושבת שאנחנו כבר עמוק בתהום, אנחנו לא במדרון חלקלק. אני חושבת שההידרדרות במצב הכללי במדינה היא הרבה מעבר למדרון – היא הייתה מתוכננת לכיוון שיחריב הרבה מהדברים בתוך המדינה. אם נדבר על התקציב הזה, הוא יחריב את המצב הכלכלי לרוב המוחץ של הציבור במדינה.
האמת, זאת הפעם הראשונה שמדינת ישראל נכנסת למלחמה שלא רואים את הסוף שלה. היא ארוכה, היא מייגעת, היא עקובה מדם, אבל גם לא יודעים אם מישהו בכלל מתכנן באיזשהו שלב לסיים את המלחמה הזו. לכן, גם מהחלק המיליטריסטי, מה שנקרא – ואני לא אוהבת לקרוא לזה "הביטחוניסטי", כי ראינו שעד עכשיו התקציב הזה לא מביא שום ביטחון נוסף לאוכלוסייה. התקציב הוא גם גדול, המדינה לא הכירה בכל התקציבים שעברו. 110 מיליארד זה המסומן, הברור, כולם רואים אותו; החבוי, שיילקח אחר כך ובטח ובטח אחרי שנסיים את אישורו, או שנתנגד לתקציב הזה – בעוד חודש אולי יביאו עוד שינויים ויצטרכו להוסיף ולגזול עוד כסף ממקומות אחרים ומתקציבים אחרים, שהם תקציבי רווחה וחינוך, תקציבים שאמורים לשקם את הציבור לאחר מלחמה כל כך ארוכה.
האמת, זה שבוע נוראי. נכון שזה השבוע האחרון במושב הזה, והכנסת תצא לפגרה, אבל השבוע הזה ייזכר טוב מאוד כשבוע שבו הממשלה דרסה בברוטליות לא רק את ערכי הדמוקרטיה, אלא יותר את ערכי האנושות וההומניזם. בתקציב הזה היא דרסה באופן הברוטלי ביותר את הביטחון הכלכלי בעיקר של מעמד הביניים ושל המעמד הנמוך.
כולנו ידענו שמלחמות גובות מחיר כלכלי קשה בנוסף לשאר המחירים מהאזרחים, ובדרך כלל האזרחים משלמים את המחיר של המלחמות האלו גם באובדן מקום עבודה, בצבירת חובות, באיבוד בתים ועסקים. אבל הממשלה החליטה שהיא תכניס גם את היד שלה לכיס הפרטי של האנשים הפשוטים, שעובדים קשה כדי לסיים את החודש שלהם, שמנסים להשאיר את עצמם מעל לקו העוני ולהתקיים בכבוד. מנסים בממשלה לשכנע אותנו שאין מה לעשות, חייבים שכולנו נתחלק בנטל הכלכלי. האם זה אמיתי? לא מתייעצים איתנו בהמשך המלחמה, אבל מודיעים לנו שאנחנו נשלם את מחיר המלחמה.
מצד אחד, היו יכולים להעלות את המיסים על רווחי הבנקים, שהרקיעו שחקים לאורך כל המלחמה הזו. הבנקים צברו רווחים באחוזים שלא הכירו בעבר. האם החליטה הממשלה שהבנקים צריכים להשתתף בעלויות? צריכים לשלם עוד מס? כמובן שלא. יכלו גם להעלות את המיסים על הרווחים של החברות הגדולות כולל חברות של שיווק מזון, שעשו הון והפכו לעשירי מלחמה על גבם של האזרחים – אבל לא, לא נוגעים בחברים של הממשלה הזו.
האם במקום זה באמת ההכנסה שהייתה יכולה להיכנס מהחברות ומהבנקים ומהחברות הבין-לאומיות הייתה פחות מאשר להעלות את הביטוח הלאומי לאזרח הפשוט? האם תוספת המע"מ והעלאת המע"מ תכניס יותר כסף למדינה מאשר מס על החברות האלה? האם לקחת יום הבראה לעובד פשוט או לקצץ בשכר של עובדי הציבור יכניס יותר כסף למדינה? ברור שלא. היו יכולים גם לקצץ בתקציבי ההסכמים הקואליציוניים. יש משהו הזוי בכמות הגזלה והגנבה לאור יום תחת הכותרת "הסכמים קואליציוניים". הם עברו כל סף שנקבע בעבר תחת הכותרת "הסכמים קואליציוניים". מדברים על קיצוצים רוחביים, ובעיקר פוגעים בתקציבים של רווחה, של בריאות ושל חינוך. אבל כאשר מסתכלים על תקציב החינוך מגלים – 75 מיליון לסמינרים לבנות, 70 מיליון לתרבות חרדית, 68 לרשות פיתוח כלכלי לחרדים, 63 מיליון לחברה החרדית בעיריית ירושלים, 60 מיליון לחרדים שמגיעים מחו"ל ו-50 מיליון סבסוד לצהרונים.
במקביל, כאשר מדברים על קיצוצים, באים לאוכלוסייה הערבית, לתוכנית היתומה שקיימת כדי – ואני חייבת להגיד, כשהתחלנו את תוכנית החומש הקודמת, לא 550, אלא 922, ב-2015, ראינו הזדמנות בזה שעובדי משרד האוצר והבכירים הבינו שצריך להביא מנועים כלכליים לאוכלוסייה הערבית, להעלות את אחוז התעסוקה, במיוחד בקרב נשים ערביות, במיוחד שהיה לחץ אז מה-OECD לעשות את זה. ואמרנו: פעם ראשונה גם האוצר רוצה את מה שאנחנו רוצים. ואז העבירו את תוכנית החומש 922. ולפני כארבע שנים החליטה הממשלה, לאחר שהסתיימה 922, להרחיב קצת ולהוסיף לתוכנית 550, ואז התחילה התוכנית הזו לפעול. מה קרה כאשר רצו לקצץ בתקציב בסוף השנה? באו ואמרו: ה-220 מיליון של מענקי האיזון, שהמדינה הסכימה מול בג"ץ לשלם אותם אז כפיצוי על זה שהקריטריונים של מענקי האיזון מפלים לרעה את האוכלוסייה הערבית – לא משלם אותם שר האוצר. גנז אותם אצלו. ורק אחרי שראשי הרשויות הערביות הלכו לבג"ץ והכריעו את העניין, ואמרו שצריך לשלם להם את הכסף, הוא חיכה עד שהביא את זה ביום האחרון של דצמבר, והחליטו שמעבירים – תקבלו את זה או לא, יש לכם רק כמה רגעים להחליט על זה – 140 מיליון, לא 220. וה-140 מיליון השר בא וטען כמה ימים אחר כך – הרי לא ניצלתם את התקציב הזה ב-2024, אפשר להעביר עליו קיצוץ של 15%. אז מ-220 ירדנו ל-140, ותיקחו מזה עוד 15%– ככה בדיוק גונבים, זאת השיטה.
והאמת, השרה מאי גולן למדה את השיטה מהר מאוד. היא למדה את זה, היא באה, נטרלה, חסמה את התוכניות תחת 550. שנה וחצי לא קיימה ישיבה אחת של הוועדה המתכללת של הפרויקטים, עצרה פרויקטים. הגיעה לסוף השנה, ואז באה ואמרה לממשלה: אני לא מצביעה עבור התקציב של 2025 אם אתם לא תיתנו לי להעביר 66 מיליון שקל מ-550 לדברים אחרים במשרד. והממשלה אישרה. אפילו לא טרחה להסביר לאיזה דברים אחרים היא לוקחת את זה.
עכשיו, כמי שיושבת כשרה לשוויון חברתי ואחראית גם למעמד האישה, היא לא זכרה כנראה שחלק מהתקציבים האלה הם כדי לשלב נשים ערביות שמחפשות מקום עבודה ולהעלות את אחוז הנשים שתורמות גם לבתים שלהן, למשק במדינה וגם לקופת המיסים. זה לא חשוב כל עוד אפשר לגזול מהתקציב ואפשר לקחת לערבים. אף אחד לא עושה לנו טובות כאשר הוא מקבל החלטות על תקציבים שאמורים לסגור את הפערים שהמדיניויות של הממשלות השונות בישראל יצרו בעצמן. הן יצרו את האפליה הזו, הן יצרו את הפערים האלה, וכאילו עושים לנו טובה שבאים עכשיו לשלם חוב ישן, חוב שצריך לשלם בריבית דריבית לאוכלוסייה הערבית. בסופו של דבר אנחנו אזרחי המדינה. אנחנו אזרחי המדינה, ומגיע לנו לקבל תוכניות כאלה. ולצערי הרב, הממשלה החליטה כנראה שחלק מהמלחמה שהיא מובילה תהיה גם מלחמה באוכלוסייה הערבית דרך התקציבים.
הממשלה לא זוכרת כנראה שהחברה הערבית הופקרה על ידי הממשלה, על ידי אותו שר שטען שהוא רוצה להוביל משילות, אבל לא משילות על ארגוני הפשע באוכלוסייה הערבית. הפקירו אותנו לדמם בידי ארגוני הפשיעה, שמשרתים נאמנה כנראה את מה שאפשרו להם לעשות. ובא שר שהופקד בידיו המשרד לביטחון לאומי לכמה ימים, שבועות, עד שיתרצה השר הסורר, שישב, כי הוא רוצה מלחמה. הוא לא יכול לחיות בלי מלחמה. אז נתנו את המשרד לחיים כץ, מה החליט חיים כץ? הורידו לו 160 מיליון שקל מתקציב המשרד לביטחון לאומי. אז מה הפתרון? 120 מיליון הוא מקצץ, מאיפה? מהרשות לביטחון קהילתי, שיושבת במשרד שלו. שני-שלישים או יותר מהקיצוץ בתקציב המשרד הולך לרשות לביטחון קהילתי. אתם מבינים שזה יוציא 2,500 אנשים לאבטלה? גוזלים את מקומות העבודה של האנשים שעובדים למחייתם, ועוד מכים קשות בעוד כלי שיכול אולי לספק איזושהי מניעה מהידרדרות לעולם הפשיעה לצעירים הערבים. זה הפתרון. תמיד כאשר מסתכלים על קיצוצים, כאשר מחפשים מאיפה לגזול, הקופה המיועדת לאוכלוסייה הערבית תמיד נזילה בידי הממשלה הזו, והם בכוונה מקצצים בה.
אני חושבת שהגיע הזמן להגיד שמי שרוצה להחליט על המשך המלחמה – והמלחמה כן קיימת, זה לא אסקלציה, זאת מלחמה מתמשכת. מאז שהחליטה הממשלה לא ללכת לשלב ב' ולהפקיר גם את החטופים, היא החליטה שהיא מפקירה גם את ביטחונם של האזרחים, אבל מעל לכול, את חייהם של הפלסטינים, גם בעזה וגם בגדה המערבית. 124,000 עזתים הוגלו מהבתים שלהם בשבועיים האחרונים ו-50,000 אחרים בגדה המערבית. כנראה חושבים שככה תהיה תעסוקה למינהלת ההגירה מעזה; חושבים שככה ידחפו את האנשים לצאת. בינתיים חושבים שאף אחד לא שם לב לזה, ואם יש ארבעה משרדים שאחראים להסברה – בערבית אומרים (אומרת בערבית: מה תעשה הספרית לפרצוף מכוער?) עשרה משרדי הסברה לא יסבירו לעולם את מה שמחוללת הממשלה הזו, לא בתוך המדינה ולא מחוץ לגבולות המדינה. ארבעה משרדים – אם יתאמצו כולם להסביר לעולם למה דוחפים אלפי ומאות אלפי אנשים ולמה נהרגים מעל 50,000 עזתים במלחמה הזו, ועוד מבקשים מאיתנו לשלם את המחיר של המלחמה, גם הכלכלי, זה לא יעזור. זו לא תהיה הסברה שאפשר לקלוט בשום מקום.
זה בדיוק מזכיר לי, כולם דיברו על המאמצים שהממשלה עושה בעניין הזהות היהודית. שמונה משרדים מתעסקים בנושא של זהות יהודית. כשיושב-ראש ועדת הכספים עלה להציג את התקציב הוא דיבר על כמה התחזקה הזהות היהודית, וכולם מתגאים בזה. ובכנסת, חצי מהזמן הדיבורים הם דיבורים על הזהות היהודית ועל איך לשאוב מתוך הזהות היהודית את הכוח להמשיך. אבל בכל זאת, כנראה הממשלה עצמה במשבר זהות; כנראה הממשלה בעצמה מרגישה שהנושא הזה מחייב לשפוך עוד ועוד תקציבים. אבל אני לא אקנה את זה. לא אקנה את זה כי אין משבר בזהות. הזהות של הממשלה הזו – תעזבו, תגדירו אותה זהות יהודית, אני אגדיר אותה זהות של עליונות יהודית, זהות של מלחמות ודם, זהות של לדכא עוד ועוד אוכלוסיות בציבור הישראלי וזהות של דיקטטורה שמתעצבת לנו מול העיניים.
אנחנו נצא לפגרה של חודש, אבל השבוע הזה, כבר בסיומו, ישנה הרבה מהמציאות בתוך מדינת ישראל. התקציב יעבור, כי יש רוב שמרים ידיים בלי לשאול שאלות, אבל הציבור ייאנק מתחת לתקציב הזה יום-יום במשך שנה שלמה, ולא רק במשך שנה שלמה. הדורות הבאים גם כן ישלמו את המחיר על המדיניות הכלכלית והפוליטית הזו.
נאמר לנו שזאת מלחמה קיומית. צדקו בממשלה הזו, אבל הם התכוונו למלחמה אחרת כאשר קראו לה מלחמה קיומית. זאת מלחמה קיומית של הקואליציה הכי גרועה שהייתה במדינה; זאת מלחמה קיומית, מוכנים לפתוח במלחמות כדי לשמור על הקואליציה, לדכא ציבור שלם, לגזול תקציבים, למכור תקציבים ומשרדים לכל מיני אנשים הזויים שכל מטרתם היא לגרור אותנו לקונפליקטים שלא יסתיימו.
הגיע הזמן להגיד ששעה לפני סיום השבוע הזה, אם תיפול הממשלה, זה יהיה ניצחון אמיתי למלחמה קיומית של כלל אזרחי מדינת ישראל, כי בסופו של דבר, הממשלה הזו גוררת את כולנו לאבד את כל סוגי הביטחון שאפשר לדבר עליהם.
1,767 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.