הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, כל חבריי חברי הכנסת שפה – את זה קיבלתם כשחמד חולה כבר שלושה-ארבעה ימים.

תודה, תודה רבה. עוד יאמינו לך.

תודה רבה. גם אורית אמרה, אבל אני חושב שבסוף – גם פרקש אמרה את זה. אני רוצה רק ברוח האיחולים או הברכות להגיד שבסוף התקציב הזה היה, אין מה לעשות, רוב-רובו – שגם הלילות, גם השעות, היינו רק האופוזיציה.

תמיד היה לנו יו"ר מתחלף. לצערנו לא זכינו – נפלנו על היו"ר הלא-נכון, מה שנקרא, רק פינדרוס רוב הזמן, אבל בסדר, כל אחד והעונש שלו בחיים. כנראה עשינו משהו לא תקין, אז העבודה באמת הייתה – – –

לא כנראה? בסדר. כל אחד מקבל מה שהוא יקבל בחיים. גם אם לפעמים אתם קצת מסונוורים פה מהכיסאות, ולפעמים יש איזה נוזל במוח שקצת משפיע על שיקול הדעת, שמא נאמר שתן – הכול בחיים זה גלגל, ותאמינו לי, הגלגל יתהפך. אבל בסדר. איך אמרת, חנוך? אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען וכו' וכו'.

אלא על אבינו שבשמיים. תגיד, נראה לך, אני מה? לא, לא הבנתי.

אני מקבל סייעתא דשמיא.

זה יחס הפוך למדינה, אני מתחזק – המדינה נחלשת, אבל בסדר.

תראה, עלה לפה יו"ר ועדת הכספים. בדרך כלל – לדעתי אתה היית – בדרך כלל יו"ר ועדת הכספים מציג את התקציב, מדבר יותר טוב, פחות טוב, מה יותר – אני לא יודע, כל אחד והאג'נדה שלו, בסדר, בא ואומר את הדברים המשמעותיים, בטח נוכח השנה הנוראית שאנחנו חווים תקציבית. אבל פה היה שיח בכלל על דברים אחרים, כאילו אין תקציב. העברנו תקציב, הצבענו בעד, נגד, הסתייגויות – ועבר. שום דבר מהותי על התקציב לא נאמר.

וגם היה עוד אירוע מאוד משמעותי – אתה דווקא זוכר את זה, כי בהתחלה עוד הגעת. בדרך כלל היה מגיע שר אוצר ומציג את התקציב, נכון? שר החינוך, תגיד לי אתה, אתה הרבה שנים פה בכנסת. יש תקציב – מגיע שר אוצר, מילא לא מציג אותו במליאה; בא ומדבר עליו בוועדה. גם הפעם זה לא היה – השר נעלם, אבל בסדר גמור, כנראה ששמענו אותו יותר מדי, כמו שהוא אמר למשפחות החטופים.

עלה גפני ואמר – אני תמיד אוהב שיש לו הבלחות של אמת: תשמעו, היום במדינה – והוא אומר לנו, אתה יודע, בקול של גפני וכל הליריקה והמתודיקה – קשה להיות חרדי, קשה להיות חרדי היום במדינה, זה לא פשוט. ואללה, אני רוצה להגיד לגפני, באמת, אם קשה להיות חרדי, מה יגיד חייל המילואים, או מה יגידו, אני לא יודע, אזרחים במדינה, או מה יגידו נשות המילואים, או מה יגידו משפחות החטופים? או מה יגידו החטופים עצמם, שחוזרים וצריכים לגייס כספים בגלל שהמדינה לא מאפשרת להם, או עדיין לא הבינה והשכילה להבין שהחטופים צריכים לחיות במדינה שהם חוזרים אליה, ועדיין לא הצלחנו לייצר חקיקה שתיטיב איתם? אבל בסדר, מה שנקרא – קשה להיות חרדי במדינה. ולצערך, אדוני היושב-ראש, אתה יושב פה ושומע חבר ועדת כספים אחרי חבר ועדת כספים אחרי חבר ועדת כספים שכנראה ידברו בערך על אותם דברים, לכן אני אנסה מראש לגוון, למרות שבסבירות די גבוהה, אני אחזור על הרבה מהדברים שאמרו.

חשבתי שדווקא תפתח עכשיו פה שמפניות, סוף-סוף הצלחת.

בסדר. למה? יש פה. אה, אין פה. תראה, בהתחלה הם היו יושבים שם, ואז – – –

לא, לא נותרנו. הם היו יושבים שם, ואז לא הפסקתם לסקול אותם שם באבנים – הם הלכו לפה.

כן, כן, רק היה חסר פה אבנים, בוא נודה על האמת. אבל איך אמרת? כמו – – –

חכה, לכולם יש למה לשאוף.

לא, כי רף השרים הוא פשוט מרקיע שחקים. אני בכלל – – –

לא, איפה, נותנים לכם 2:0, 3:0 במחצית.

בכיף, איפה שאתה רוצה, על מי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה. אני עובר איתך חבר קואליציה אחרי חבר קואליציה, בטח ובטח בממשלה. בסוף אתה יושב עם איתמר בן גביר, שהוא שר לביטחון לאומי. אתה יודע, בוא – אל תצלמו אותו, ערוץ הכנסת. הינה, אפילו הוא צוחק על זה.

אמר פה חבר הכנסת עמר על הקיצוץ – אגב, שר החינוך – על הקיצוץ ב-550. וכשהציגו את הקיצוץ – את זוכרת שהוא הציג את הקיצוץ – הוא אמר: מה אתם רוצים? למה 5%? זה לא יותר מ-15%. קיצצו לכל משרדי הממשלה, ואז אומרים לו: אבל קיצצו 15% בתוכנית הזו – הוא אומר: זה לא יותר מ-5%, מה אתם רוצים? אין, תאמיני לי, אנחנו באמת – – –

בטוח הוא היה מהליכוד.

בזמן שדיברתם, התפרסם בערוץ 12, בחדשות 12 – אני לא יודע אם מותר לציין את זה פה, כי זה חלק מערוצי התרעלה, לא? התפרסם שמירי רגב – הייתה ישיבה, ומירי רגב הביעה תלונה על כך שיש פרקליט מלווה בפרשה שלה. היא הביעה על זה תלונה בישיבה. ואז בן גביר בא ואומר לה: אל תדאגי, אני אטפל בזה. ואלכ, תאמינו לי – אתה דיברת על האופוזיציה? שרת התחבורה והבטיחות בדרכים, למרות שהיא עושה כל מה שאפשר כדי שלא יהיו לא תחבורה ולא בטיחות בדרכים, חוץ מתחבורה אווירית, היא מתפלאה שמישהו חוקר אותה ושמו לה פרקליט שיחקרו אותה, כי היא סך הכול, בואו נגיד ככה, לכאורה אומנם, אבל היא מבוא לארגון פשע בנוי, מסודר, מתוקצב, שעובד כמו שעון. ואז היא באה בפליאה: למה חוקרים אותה ולמה שמים פרקליט.

כמו שאתמול בן גביר צעק, ואני הבנתי שהיה כמעט עימות פיזי, רק לא הבנתי למה מנעו את העימות הפיזי בכלל. למה מנעו? תנו למשתמט להראות מה הוא יכול. הוא כועס שהשב"כ בוחן השפעה של ארגוני טרור או חדירה של ארגונים למשטרה, שזה תפקידו של השב"כ.

מה הוא אמר בדיוק?

חופשי, אני בעד עובדות.

עזוב מה הוא רואה, הוא רואה הרבה דברים. אתה אומר: בוא נדבר על עובדות. העובדות הן כאלה: בנצי גופשטיין, לדוגמה, שהוא פה מסתובב בכנסת, הוא יועץ של בן גביר. הוא חלק מארגון – – –

בסדר, מישהו הרשיע את עופר כסיף בטרור? מי הרשיע אותו?

לא משנה, לא משנה, עזבי, הוא הלך לקל, הכי כיף. אין בעיה. מי הורשע בטרור, היחידי בכנסת ישראל שהורשע בטרור? עזוב, אני מדבר עובדות.

עזוב, עזוב, עזוב. אמרנו מדברים על עובדות? אני בעד העובדות.

אבל אתה רואה, אי-אפשר להגיד בוא נדבר על עובדות, ואז כשהעובדות קצת זזות אז בוא נדבר על הייעוץ המשפטי.

מה זה איך? הוא יועץ שלו בקבוצת הווטסאפ. מה, אתה רציני? הוא יועץ שלו, מה זה איך הוא קשור?

עכשיו – רגע, רגע, רגע.

אז אני אסביר: אז השב"כ עכשיו לא בודק רק עכשיו – ואגב, הוא עדכן את ראש הממשלה, בסדר? הוא עדכן את ראש הממשלה בזה.

הינה, היה מכתב. היה מכתב. אתה שואל אותי?

אתה יודע למה בן גביר נחקר?

אתה רוצה לדבר על עובדות, אז אנחנו מדברים על עובדות.

מה זה מחלוקת?

מה ידעו, מה לא ידעו. אין אמון – – –

עודכן ראש הממשלה בנוגע לחקירה.

יש בעיה באכיפה ספציפית לגבי פשיעה יהודית במחוז ש"י – שנייה - -

- - שהודלף – שנייה, אתה מדבר על עובדות. יש בעיה. יש בעיה שהשב"כ זיהה שנחקרים ויעדים – רגע, רגע, שנייה, הכול בסדר.

גם פלדשטיין, פיארתם אותו ועשיתם לו סרטונים ועמייאת וכל זה – בסוף הבן אדם היה במגע עם סוכן זר.

לא, לא אתה, אמרתי "אתם", בקואליציה, הוציא ראש ממשלה שמונה וחצי דקות סרטון, לא על נאור, לא על חנוך, לא על שום דבר אחר – על פלדשטיין.

שנייה, אתה קופץ מנושא לנושא. השב"כ בעבודה שלו במחוז ש"י זיהה בעייתיות מסוימת בהגעה ליעדים.

רגע – אפשר לזהות בעייתיות במקום ספציפי - -

- - אפשר, אפשר – זה לא שר – לא.

זה לא. זה שאתה מתביית על יעד ועושה עליו עבודה.

אני בעד הדמוקרטיה – אתה לא בעד הדמוקרטיה. אתה בעד דמוקרטיה מאוד מאוד מצומצמת - -

- - דמוקרטיה של ועד בניין, שמצביעים – – –

לא, אפשר לדבר. אתה בעד דמוקרטיה של ועד בניין, אם אנחנו הרוב – אנחנו קובעים. זו הדמוקרטיה בעיניכם. אני לא אשכח שבימי המהפכה באו – הקריא לי כאן, עלה לנאום מהצד והקריא את ההגדרה לדמוקרטיה מוויקיפדיה – הוא סיים אך ורק בזה – – –

רגע, אתה שואל על יעד של השב"כ, כשאתה עובד על יעד ומזהה שיש לו מידע מוקדם לגבי ההגעה – – –

רגע, אתה שואל, אז אני אומר לך, ככה מזהים בעיות ביעד.

אתה יודע במה אני ואתה נסכים? שהסוף ארוך מאוד. הסוף פה ארוך מאוד. השב"כ היה צריך – אם יש זיהוי, היה צריך לעצור את כולם תוך שבוע, כמו מירי רגב בדיוק, כמו מירי רגב בדיוק. אם אתה מזהה בעיה, תוך חודש וחצי למצות את כל ההליך. עינוי הדין שמתרחש, זו בדיוק הבעיה שאנחנו נסכים עליה.

אבל זה בדיוק – כי כשאתה מורח חקירה על חצי שנה, אתה נותן מקום לכל השטויות האלה.

אה, משב"ס.

אבל אתה לא יודע מה הממצאים בסוף. אבל למה אתה אומר את זה?

אתה יודע מה הממצאים? לא, כי אם אתה יודע מה הממצאים – – –

יש הבדל, יש לך הבדל גדול.

רגע – אני מסכים. יש בעייתיות, אני לא אומר.

אגב, לא הכול מושלם. רגע – אבל יש בעיה – – –

אני לא מאמין – אני אומר לך שאני לא מאמין שיש מישהו, לא בפרקליטות – אגב, זה לא שב"כ בכלל, זה היה בכלל פרקליטות – לא במח"ש, לא במשטרה – שיבוא ויעצור או יעכב לחקירה ראש ארגון או נבחר ציבור או בכלל, בתפיסה שלי אני מקווה מאוד שכל אזרח – שלא יעצור, אלא אם יש בסיס עובדתי לפחות לגבי חקירה או עיכוב יציב.

לא, עכשיו התחלתי לקרוא על זה, זה התפרסם יחד, 12N, אני אבדוק גם את זה. אבל אני אומר לך באופן – אין פה, אני לא מתבלבל בכלל.

השב"כ הוא לא ארגון, לא של קפלן ולא של כל ההמצאות – – –

עכשיו ראש השב"כ. תגיד, אתה לא שם לב – – –

הוא לא מתנער משום כפיפות לממשלה, ממש לא.

קראתי את כל מה שהוא כתב מילה במילה. הוא לא מתנער.

אוקיי, בסדר, סבבה. אז אני אומר לך שבעיניי הוא ממש לא מתנער, הוא מקיים את תפקידו, ולא יכול להיות שכל פעם, כל פעם – – –

הוא מוגדר לו בחוק. מוגדר לו בחוק, מה לעשות?

מי זה היה שם?

אחלה, תפטרו אותו, הכול בסדר, אתם עושים את זה. רק מה הבעיה? שיש חקירה בלשכת ראש הממשלה, שמנהל השב"כ.

רגע, רגע. 15 חודשים – 16 חודשים, לא 15 – 16 חודשים הכול בסדר עם רונן בר.

כמו שלכם. אף אחד לא מדבר עליכם. אסור לפטר אותו, אסור. העם יקבע את זה. זו הדמוקרטיה.

ברור, מה זאת אומרת? 15 חודשים לא שמעתי מילה של חוסר אמון, בטח בווליום הזה, בווליום של מכונת הרעל. 15 חודשים לא שמעתי מילה. הייתה אחריות – – –

חקירה, חקירה.

תגיד, רגע, אני לא מבין, מה היה אוטובוסים? היה היום פיגוע, היה ניסיון לחסל את שר הביטחון לשעבר, היה אוהל של חיזבאללה.

מה זה קשור? לא, מה זה קשור?

תקשיב, בשב"כ עובדים נשים וגברים שעושים 24/7 על מנת לשמור על הביטחון.

גם רונן בר, אם טעה, או ראש אגף מודיעין טעה, או ראש החטיבה הדרומית, Whatever – – –

מה זה משלמים? את רוצה לשים אותו בכלא? מישהו שילם על טעויות? טעות אחת שהוא שילם.

חכה, חכה, אנחנו – – –

לא.

אנחנו במדרון חלקלק, אתם תראו איך בהתחלה לא דיברו עליו, אחרי זה לאט-לאט קונספירציות של בגידה. יש היום – במודיע התפרסמה היום כתבה – – –

רגע, רגע, אף אחד לא קורא לו "בוגד" פה.

שום עיתון לא שם – – –

מה לעשות? מה לעשות?

קורא, קורא, תאמין לי, אני קורא. שום עיתון לא שם תמונה של ראש שירות או רמטכ"ל ואמר: ידע כמה ימים לפני. הוא ידע כמה ימים לפני.

אף אחד – תראה לי – אתה יודע מה? קח עכשיו שתי דקות, תן לי לדבר, תחפש לי, תחפש לי איזה עיתון שם תמונה של ראש הממשלה ואומר שהוא בוגד. אתה רוצה לדבר עובדות?

עוד פעם "החברים שלכם"? החברים שלך בקפלן עושים את זה.

החברים שלך בקפלן עושים את זה. החברים שלך בקפלן עושים את זה. ראש הממשלה הזה היה בצומת רעננה, כפר סבא והוד השרון - -

- - אתה עוד לא היית בהוד השרון – והסתובב עם ארון קבורה מאחוריו, של רבין. זה ראש הממשלה.

אני מדבר רק על עובדות. אני מדבר רק על עובדות. אני משקר על זה?

הסתובב בהפגנה עם עזרא בנימיני – קיש זוכר את זה – הסתובבו עם ארון קבורה. אתה תראה לי עכשיו מישהו, איזה עיתון אחד כתב שהוא בוגד. היום בהמודיע כותבים בפירוש שראש השב"כ ידע כמה ימים לפני על התקיפה, והיה בשקט, לא סיפר לאף אחד. לשם הגענו. זה התחיל עם קמצוץ של עדנה קרנבל, ואז הנציגה שלה פה בכנסת, גוטליב, התחילה להגיד שהוא ידע, הם שלחו יחידה לפני לחלץ אנשים.

לא, לא היה. לא היה. אנשי שב"כ נהרגו שם.

אני קראתי.

בסדר. אתה רוצה להגיד לי – – –

שלחו בלילה, כחלק מהחלטה קונספטואלית שערורייתית.

מה זה קשור?

תראה איך עושים לינקג' לבגידה.

אבל זה מה שיוצא, בסוף יושב האזרח הממוצע – – –

טוב, בסדר. הוא ידע קודם.

הוא שלח צוות כחלק מהערכת מצב.

כחלק מהערכת מצב.

תקשיב שנייה, חנוך, יש אלף ואחד כשלים של שנים על גבי שנים עוד לפני רונן בר בכלל בקונספציה של עזה - -

- - אלף ואחד. אבל אתם לוקחים – וכשאני אומר "אתם", זה לא אתה ספציפית – איכשהו ממחוזות הימין עולה עכשיו רונן בר על הגיליוטינה. כשעולה רונן בר על הגיליוטינה זה מתחיל מ"הוא ידע כמה שעות לפני, הוא לא העיר את ראש הממשלה, הוא לא שלח סמ"ס, הוא שלח רק שני צוותים" – ואז לאט-לאט אתה שומע. לא רוצים לפטר אותו בנובמבר – מה פתאום, אמר ראש הממשלה; אתה זוכר, כשפיטרו את גלנט, שהוא צריך לשאת באחריות על 7 באוקטובר, ואין יחסי אמון ביניהם, אין יחסי אמון. אז אמר בנימין נתניהו: מה פתאום, אני לא מתכוון לפטר את ראשי הביטחון. הוא אומר את זה, לא אני. אז שם, בנובמבר, היה אמון.

מה שקרה מאז הוא דבר מאוד מאוד פשוט: קרו אירוע קטר.

אתם, השתיקה שלכם, מה לעשות – – –

לא מכיר דבר כזה. לא מכיר אירוע כזה, ואם כן – כנראה שהוא יטופל, מה לעשות.

כנראה שהוא יטופל.

אה, אם הוא שלח עכשיו – – –

תגיד, אתה יודע כמה עובדים – – –

לא, אם הוא שלח הודעה. לא הבנתי, אתה אומר לי שהוא ידע מזה ולא עשה כלום?

אז מה אתה אומר? לא הבנתי.

תגיד, אתה מתאר לך סיטואציה שרחמנא ליצלן לפיד יהיה ראש ממשלה, והיועצים שלו יועסקו – אין מחלוקת על זה, יש לך גם את הכסף, גם את הצינור וגם את הבן אדם – יועסקו על ידי מדינתנו – – –

רגע, רגע – כי יש בן אדם שאמר: נתתי את הכסף.

אה, גם לא מאמין?

אה, עכשיו הוא פעיל בקפלן.

אבל אתה מבין? תראה, אתה תמיד מדבר עובדות. מה זה פעיל בקפלן? מה זה פעיל?

לא, אז מי יחקור? מי יחקור?

בסדר.

למה שנה שלמה כל אגף חקירות השחיתות הציבוריות במדינת ישראל יובש לחלוטין? יובש.

על בסיס מידע.

מידע. אתה יכול להגיע – – –

לא, ממש לא. בוועדה. אתה יכול להגיע, לשאול בדיוק ולראות. אתה תראה שהוא יובש לגמרי, במכוון. למה בן גביר, שנכנס בפקודת המשטרה – לא יודע אם היית חלק מהחקיקה – – –

עשית עבודה נהדרת שם. למה בן גביר, איך שהגיע בפקודת המשטרה, רצה לקחת חלק ולהכתיב חקירות? תקשיב.

מדיניות חקירה. בוא אני אגיד לך מה זה – שחיתות ציבורית. לא סתם אני אומר. פלאיירים בבתי כנסת.

לא קיבל את זה. לא. הוא רצה. כשאתה שואל איך משפיעים – ככה משפיעים. ככה משפיעים. בסוף, כשאתה שם כסף, אתה בא ומכתיב דירקטיבה, ואין מה לעשות, שר בסוף צריך להכתיב דירקטיבה, בין אם אני מסכים איתו, בין אם לא, בין אם אני חושב שהמינוי שלו הוא שערורייה.

אה, אוקיי. לא, חופשי-חופשי. חופשי-חופשי. את בסדר. חשבתי אולי יש איזה טפטוף פה, אבל מה שנקרא, עזבי, לא משנה. לא נגיד מה הטפטוף.

לא, לא. בסדר גמור. והפעם אני עוד רשמתי שלושה דפים עם הערות.

טוב, אז דיברנו על איתמר בן גביר ודיברנו על השב"כ. ובעיניי, רק לסכם את האירוע, אני חושב שאתם עושים פה עוול עצום לארגון הזה. אתם, כמו שאני שיערתי ואני אמרתי לפני שנה וחצי שאתם סיימתם עם הכנסת – הממשלה כממשלה, כגוף, דרס לחלוטין את הכנסת. הכנסת לא קיימת. אחרי זה עברתם לבתי המשפט. היום או השבוע אתם תסיימו את האירוע עם בתי המשפט. אתם בו-בזמן עוברים לתקשורת, ואז גופי הביטחון יגיעו. וגופי הביטחון, אחד-אחד – יהיה משרת אמון. יהיה משרת אמון בסוף ואז אתה תראה מה זה ארגון פוליטי, בטח ארגון כמו השב"כ שצריך להיות עליו – הוא לא יכול להיות תחת מרות ראש ממשלה. זה לא יכול להיות.

אני חושב שצריך לעשות שינוי מהותי.

בסדר, הוא גם מגדיר לו. הוא כפוף לממשלה.

בסדר גמור. ואני עדיין חושב שצריך לחקור את ראש הממשלה בנושא.

בטח ובטח בקטר. אחד קשור בשני.

נחזור לענייני התקציב כי לשם כך התכנסנו. כמה זמן – טוב, הם ייתנו לי גם ככה, יש פה הרבה זה.

תראו, בסוף דיברו ואמרו פה לפניי שאני אמרתי שדרסו את הכנסת. אני התכוונתי בדיוק לכך. הוצג לפנינו תקציב פיקטיבי. בהתחלה היו חששות כאלה. אנחנו לא ידענו בדיוק את המספרים, זה היה השערות. ידענו שיש 5 מיליארד שקלים שמשפיעים על התקציב שלא הונחו לפנינו, כספים קואליציוניים. ואחרי זה, לאט-לאט, כשהתקדמנו, כל שבוע באה הצהרה מיוחדת מאוד. הייתה הצהרה, בזמן שהתקציב נדון בכנסת, ששר הביטחון ושר במשרד הביטחון, שהוא שר האוצר – אגב אין שר, נפלה עטרת ראשנו עכשיו במליאה. שמת לב? ראית? כמו הייעוץ המשפטי. אין שר, תאמין לי, שום דבר לא קרה. מלא כיסאות יש.

הכול טוב. למה שר, אתה יודע לאן הוא הולך, ובייעוץ המשפטי אתה לא יודע?

אולי תהיה חבר ותשלח להם הודעה?

לשגית. מה, אתה לא יודע את הטלפון שלה?

אני שמח שאתה מתפלא שאין פה ייעוץ.

בקיצור, אז הוכרזה במהלך התקציב תוכנית סיוע חדשה למילואימניקים, 3 מיליארד שקלים. דיבר על זה גם חמד עמאר. הוכרזה תוכנית לדרוזים על סך 4 מיליארד שקלים. ואז אנחנו באים בדיוני התקציב, ושואלים: תגידו, יושב שר האוצר, עושה מסיבת עיתונאים גם עם ראש הממשלה, גם עם זה – איפה הכסף? 7 מיליארד שקלים. איפה הכסף? אין, אין, אין. אין סעיף כזה. אין סעיפים כאלה. זה הפיקטיביות של התקציב הזה.

שלושה או ארבעה ימים לפני העברת התקציב, תום הדיונים בוועדת הכספים, עושה ממשלת ישראל ישיבה שבה היא מכריזה על פלאט נוסף, שפלאט זה בכלל אירוע מאוד מאוד מעניין, כי זה קיצוץ רוחבי טיפש לגמרי בתקציב. ואז מגיעים נציגי משרד האוצר ואומרים: תקשיבו, יש בערך עוד 4 מיליארד שקלים שהולכים להיות מקוצצים, או 2.3 מיליארד שקלים שהולכים להיות מקוצצים. ואז אנחנו אומרים: אבל איפה זה בתקציב? אנחנו דנים עכשיו בתקציב, בואו תפתחו את הסעיפים, הרי אתם יודעים איפה אתם הולכים לקצץ. למשל, ישב פה שר החינוך – 187 מיליון שקל קיצוץ במשרד החינוך. אומרים למשרד האוצר: בואו, תביאו לנו, לראות. לנו לראות איפה זה. אף אחד לא משתף פעולה. לא דפי החלפה ולא נעליים. משרד החינוך. המשאב הכי חזק של מדינת ישראל – אני מקווה שאני לא מחדש לכם – הוא החינוך. איך יכול להיות שמשרד כזה מקוצץ? מקוצץ פעם אחר פעם אחר פעם.

דיברנו הרבה על הגיל הרך. הגיל הרך מקוצץ בשנתיים האחרונות ב-60 מיליון שקלים. זה אחרי שהבטיחו לנו – את זוכרת, נעמה – שעל ה-200 הוא יעשה השלמה בתקציב הזה, ועשה לנו כל מיני כאלה. גם השנה קיצוץ של 24 מיליון שקל – – –

השנה מקוצץ הגיל הרך. פשוט אין לתאר. במקום שיעשו תשתיות לחינוך – היה הרבה פרסום על תוכנית AI. לתוכנית AI במשרד הזה יש כסף, 40 מיליון שקל; אין תוכנית. בתוכנית העבודה של משרד החינוך יש הגדלת תלמידי חמש יחידות מתמטיקה, נכון? לא משנה. הוא לא פה. נכון, יש את זה, קראתי, אני יודע, אבל אין הגדלה. עדיין צריך לתכנן תוכנית. למה אנחנו בממשלה כל כך מטורללת?

ואני רוצה שנייה לתת לכם כמה דברים של הטרלול. הם עשו לפני שבועיים – אני לא יודע אם אתם שמעתם על מילה חדשה מגניבה שהם זיהו מאילון מאסק. שמעתם על ה-DOGE? עשו פה הצעה לסדר-היום, חברי כנסת רציניים מאוד מהקואליציה, עשו הצעה לסדר-היום ואמרו: אנחנו רוצים את יישום תוכנית DODG בממשלת ישראל. הייתי פה, באמת, נגמרתי מצחוק, כי אם יש משהו אחד שהממשלה הזו היא לא, זה יעילה. עכשיו, כמה הממשלה הזו לא יעילה? יש לה – נגיד, החליטה ממשלת ישראל שחסרה לה קצת זהות יהודית. אנחנו היהודים, מה שנקרא, ברוך השם, ישתבח שמו לעד – חסרה לנו זהות יהודית. אם את לא שמה לב, אין פה זהות יהודית בכלל במדינה, וצריך לשים על זה דגש. הייתי אומר, היה צריך לשים דגש על הרבה דברים אחרים, אבל הם בחרו את זה. הם עשו שמונה משרדים שונים שעוסקים בזהות יהודית.

שמונה, למה? כי ממשרד החינוך יש לך כפל.

זה במשרד התפוצות ואצל סטרוק ואצל ראש הממשלה ובמסורת. כמובן שאם יש מסורת, צריך גם מורשת, ובחינוך, בפדגוגיה. לא משנה. ואז הם אמרו: תשמעו, האירוע הזה כל כך גדול עלינו, על ממשלת ישראל, שאנחנו נצטרך ללא ספק חברת ייעוץ חיצונית – וגם דיברה על זה סטרוק – שתמליץ לנו איך לייעל ולנהל את העסק הזה. ממשלת ישראל, הכישלון הניהולי מספר אחת, שהיא לא יודעת לנהל אירוע, ואז היא באה לחברה חיצונית ומפריטה את הניהול של המדינה, ואז הם יגידו לי: היועמ"שית.

עוד יעילות מדהימה זה משרד ההתיישבות. מעכשיו כל אלה יקפצו ויגידו: מה אתם רוצים מסטרוק, ואתם תמיד נופלים על סטרוק. לא נכנס לזה. קיבלה חצי מיליארד שקל, הכול בסדר. משרד ההתיישבות עובד בעיקר בנגב והגליל, אבל מה עשתה ממשלת ישראל? המציאה משרד של נגב-גליל, אז היא פיצלה בין משרד ההתיישבות לנגב-גליל. ועכשיו מה הנגב-גליל עושה? הוא מתעסק ועוסק ברשויות, נכון? ברשויות בנגב ובגליל. אבל מה עשתה ממשלת ישראל? היא לא זכרה שהיא הקימה משרד הפנים, שהוא הרגולטור של הנגב והגליל. גם הרשויות שם. ואז הם לא הסתפקו בזה. הם לא הסתפקו. הם יצרו משהו – תקשיבו טוב – חדשני בצורה קיצונית, שאני לא שמעתי עליו אף פעם, ויצרו שר האפליקציה, שהוא שר היישום, אלקין. לא מספיק שעכשיו יש שתי מינהלות, הוא אחראי למינהלות, שאחראית לזה גם סטרוק, שאחראי לזה גם וסרלאוף, ואחראי לכולם שר הפנים.

ועוד רובד שלטוני חדש: רשויות מקומיות. שש רשויות שלטון עובדות בנגב ובגליל. היית מצפה שיהיה רנסנס באירוע הזה, וצמיחה ויעילות ממשלתית – שש רשויות שלטון. ככה זה עובד. משרד ההסברה, למשל – יש לנו ארבעה משרדים שונים שעובדים. ארבעה משרדים שונים מנהלים את ההסברה.

ואז הם באים ועושים לנו פה הצעות לסדר-היום על ייעול ממשלתי. כל משרד ממשלתי שהגיע לוועדת הכספים – שאלתי אותו שתי שאלות, אחת מצחיקה, אחת לא. השאלה הראשונה: האם ידוע לך – לאותו רפרנט או לאותו נציג משרד – האם ידוע לך אם קטר מעורבת? התשובה לרוב הייתה לא; הדבר השני: מהם צעדי ההתייעלות שנעשו במשרד? כי בסוף אתה מסתכל ואתה אומר: כולם צריכים להיכנס תחת האלונקה, ואתה מצפה לאיזה צעד התייעלות. צעד ההתייעלות שנעשה, שימו לב, הוא פלאט, קיצוץ רוחבי.

5 מיליארד נקודה משהו – 5.2 מיליארד זה הכספים הקואליציוניים. תמיד שואלים אותנו: אבל מה הייתם עושים אחרת? אז בואו נדבר קצת על מה היינו עושים אחרת. מקצצים – בואו נסתכל שנייה – לפחות שישה, שבעה מקומות פה. קודם כול היינו גורמים לאחדות בקואליציה: במקום שחלק יהיו בחלק האחורי של האוטובוס העצום שנקרא ממשלת ישראל, היינו מקרבים אותם לשולחן הממשלה, היינו גורמים לאלקין לשבת בשולחן, ושיהיה לו מקום גם לכתוב משהו, כי יש לו רק כיסא כשכולם יושבים. והיינו מייעלים וחוסכים לפחות 3–4 מיליארד שקלים, אבל נשים את זה בצד; היינו מעלים את המס על הסוכר ותורמים לירידה בתחלואה של מדינת ישראל, שהיא מס' 2 בעולם ב-type 2 בסוכרת – זה עוד מיליארד שקל; כלים חד-פעמיים; היינו משקיעים בחינוך; היינו מייצרים תשתיות AI, כי אין במדינת ישראל תשתית AI. כולם מתלהבים מזה, ויש פה בכנסת בינה מלאכותית ותרגום סימולטני וכל מיני כאלה. מדינת ישראל מפגרת בתחום ה-AI בצורה נוראית. מדינת ישראל צריכה להקים פה תשתיות ומאיצים גרפיים וכל הסיפור הזה, והשבבים ל-AI, שאתם בכלל לא באירוע. אבל אתם מתלהבים מזה, כי זה מגניב היום לומר AI. אתם פשוט לא באירוע. העולם מקדים אותנו פי 20, ואף אחד פה לא עושה כלום.

היינו שמים מיסים על כל החברות הגדולות בעולם – נכון, מלביצקי, שדיברנו על זה לפני שנה וחצי? שקל לא לקחו מהם. שקל. מיליארדים על גבי מיליארדים על גבי מיליארדים שיושבים פה, מיליארדים שאנחנו פשוט לא נוגעים בהם.

היינו, למשל – אני לא יודע אם אתם יודעים. שמעתם על הדרייב החרדי? כמו אובר, רק בחברה החרדית? שמעתם על זה? רשות המיסים מתעלמת מהאירוע הזה שיש קו מוניות, section שלם, 35,000 נהגי מוניות, שעושים מלא מלא כסף, רק אף אחד לא מקבל מזה מיסים. זה מיליארד, מיליארד וחצי שקל על הרצפה. 35,000 אנשים הפכו להיות אובר, פשוט מחוץ למדינה, כי מפלגת הליכוד, אז, כשישב ישראל כץ בהיותו שר תחבורה, מנעה מאובר להיכנס למדינה.

בשביל שאדוני היושב-ראש פה יהיה מבסוט, היינו עושים רפורמות גם בפנסיות, ולא היינו עושים שטויות בוועדת החוץ והביטחון. זה ערמות של כספים, ערמות של כספים, ולא היינו צריכים להעלות ולו מס אחד, שקל אחד לא היה עולה לציבור. שקל אחד. כל משפחה היום, כל המילואימניקים, שאתם תמיד גאים נורא לדבר עליהם, משלמים בין 10,000 ל-20,000 שקלים – בממוצע 15,000 שקלים יותר השנה.

יש לי עוד חמש דקות שקיבלתי.

זמן כמו חול, אבל מה? אין מה לאכול. הכול יקר פה.

יש בורקס. הרגע דיברנו על בריאות. השנייה.

אז היה אפשר לעשות המון המון דברים בזה. ובעקבות הזמנים גם נקטע לי חוט המחשבה. אבל האובר שסיפרתי לכם עליו, אז זה 35,000 אנשים שפשוט יצרו רשת תחבורה פנימית, פרטית, שמעלימה מיסים, ורשות המיסים יודעת מזה, ושרת התחבורה יודעת – כולם יודעים מזה, כולם; אחד – אחד לא מרים את הכפפה ומטפל בזה.

אגב הסברה, משרד החוץ קיבל בהסכמים הקואליציוניים חצי מיליארד שקל קואליציוני על הסברה. תגידו, באמת, מה זה, מסטיק בזוקה? מה, אנחנו הולכים וקונים עכשיו פה פיתה פלאפל? ככה זה מתנהל? נותנים לי כסף, אני שנייה קונה משהו, וככה מתנהל עולם ההסברה שלנו? למה אף אחד לא בא ואומר: ואללה, בואו נשים סטופ לאירוע זה. בואו ניקח את כל משרדי ההסברה ונשים את זה במקום אחד, אני ממליץ על משרד החוץ.

עם מדפסת. בלי שר הסברה. יש אגפים שלמים במדינת ישראל שעוסקים בהסברה.

עכשיו, מה עשו? נתנו לו את החצי מיליארד שקל, לסער, אבל אמרו לו: הדירקטיבה לבזבוז אותם כספים, או הדירקטיבה למדיניות החוץ של מדינת ישראל במובן ההסברה, איפה היא יושבת? היית אומרת: שר החוץ. אם לא זה, אז מה? אבל לא, זה במשרד ראש הממשלה. משרד ראש הממשלה יגיד לו מה לעשות עם הכספים. ככה זה נראה.

עוד אירוע מאוד מאוד מעניין עם תוכניות הגפ"ן – חבל ששר החינוך הלך – אבי מעוז קיבל 8 מיליון שקלים לבזבוזים. מה עשה אבי מעוז? 6.5 מיליון מאותם 8 מיליון שקלים שהוא קיבל – הוא קיבל 13, אבל ה-8 מיליון שקלים בתוכנית – זה לתעמולה, 2 מיליון שקלים לביצוע. 6 מיליון שקלים הוא מפרסם, 2 מיליון שקלים הוא מבצע. מה עושים ב-2 מיליון שקלים? הם יצאו עכשיו, כמובן, לתוכנית חדשה, מבוססת AI, כי זה היום שם מגניב. את רוצה לתפוס איזה כותרת – תגידי AI או "היועמ"שית", אני לא בטוח איפה יהיה יותר קליקבייט, אבל הוא מאפיין אפליקציה ב-300,000 שקלים עכשיו, מתוך פרויקט של 3 מיליון שקלים, שתגביר את השקיפות בתוכניות הגפ"ן.

אתמול מגיע משרד החינוך לוועדה, אני שואל את אנשי המשרד: תגידו, תוכנית גפ"ן, מה הדירקטיבה המקצועית? עוד לפני הפיטורים, שנעו פה אמות הסיפים, של אבי מעוז – מה קורה בתוכניות הגפ"ן? יש פורטל שלם שמנגיש את התוכניות. אתה מקיש היום איזה תוכנית שאתה רוצה – אתה מקבל מידע עליה. אני אומר לזה של משרד ראש הממשלה, של אבי מעוז: תגיד, אבל זה קיים? הוא אומר: לא. בכל בית ספר זה – ואז אני בא למשרד החינוך, ואני אומר לו: תגידו, אתם עושים תוכנית שהיא תגביר את השקיפות שם? אומרת לי הנציגה: כן, החל מהשנה הבאה אתם תוכלו לדעת בכל בית ספר ברמת הפרט איזו תוכנית פדגוגית הילדים שלכם רוכשים. זה קיים, בוצע, יש פורטל, עושים. ואז אני שואל אותה: אבל יש 5 מיליון שקלים שהוקצבו לתקציב של אבי מעוז, לאפליקציה מבוססת AI, שתגביר לנו את השקיפות? והיא אומרת לי: כן, אבל אנחנו בכלל לא ניתן לו גישה למערכת המידע. הוא אפילו – תראו את הכסף, כאילו יש פה אפס ערך לכסף. אפס.

עוד זה מדבר וזה בא, אני שומע שבחדר ליד, בזמן שאנחנו מקצצים 187 מיליון שקלים, מינהלת תקומה – אגב, עם שישה השרים שאמונים על הרשויות שם – מינהלת תקומה מקוצצת בעוד מיליארד שקלים. באמת, אני תוהה אם בכלל למישהו אכפת ממה שאנחנו אומרים. האם משרת המילואים שיושב עכשיו בבית ושומע את זה, ורואה את גולדקנופ שמעבר לריקודים ולצחוקים. הם הגיעו לוועדת הכספים – אתה זוכר, היית בדיון – ושאלנו את משרד השיכון: איך יכול להיות ש-46% מסך השיווקים שהוקצו בדירה למשתכן התנקזו כולם לעיר הבירה החדשה שלנו, בית שמש? אז הוא אמר לנו: אנחנו בכלל לא מעורבים בתכנון. זה לגמרי נושא תכנוני, ואנחנו לא מתערבים בנושא התכנוני. לפני שבוע הוא בא ואומר – ובלי להתבייש, אני מת על זה, אני מת על זה, על הכנות: כן, לקחנו את הדירות, שיחקנו עם התכנון, ויצא לנו בבית שמש תכנון של 46% מדירות למשתכן, בעוד שבצפון, נגיד, בפריפריה – 248 דירות; בטבריה – 46 דירות; בבית שאן – לדעתי פחות מ-120 דירות. ככה נראה חייל מילואים. כשנותנים לו תוכנית עכשיו של 3 מיליארד שקלים זה נשמע מעולה, אבל לא אומרים לו שזה מהכיס שלו – מיום ההבראה שלו, מעוד יום הבראה שלו, ממס הכנסה, ממע"מ, מההקפאה של השכר הציבורי, ממס בריאות. הכול עולה.

ואף אחד פה לא עצר ואמר ש-7 באוקטובר זה אירוע שצריך לתכנן מחדש את המדינה. ממש ככה. הרי התבטאו גם ראש הממשלה וגם שר האוצר ואמרו: אנחנו נסגור משרדים; אנחנו נעשה יעילות ממשלתית; אנחנו נוותר על כספים קואליציוניים ונכניס מה שצריך לבסיס התקציב. למה תמיד הרשתות החרדיות, גם העצמאי וגם התורני, הן רשתות חינוך פרטיות? למה מדינת ישראל מאפשרת את זה? למה הדבר הזה ממשיך להתקיים?

ואני אומר לכם, אין מה לעשות, השינוי יגיע – ירצו, יאהבו או לא – רק כשאתם תזוזו מהשלטון. את הקרבות שלכם אתם עושים על מינוי יו"ר דירקטוריון של התעשייה האווירית, אתם פה במצ'טות. אתם במצ'טות על כספים קואליציוניים, אתם במצ'טות בין קרעי לבין ביטן – אני ב"טים ביטן" לחלוטין – על הרס התקשורת. אבל אף אחד לא יעשה מלחמה על הכסף שלנו, אף אחד לא עושה מלחמה ואומר: אין ממשלה בלי החטופים – אף אחד לא יעשה את זה. והאמת צריכה להיאמר: אם לא יהיה תקציב – אין ממשלה, אבל אם לא יהיו חטופים – הכול בסדר.