קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני יושב הראש. חבריי, היום 536 ימים למלחמה, ו-59 חטופות וחטופים עדיין נמקים בגיהינום. אנחנו חייבים חייבים חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה.
אתמול נחשף סרטון של החמאס, של אלקנה בוחבוט ויוסף חיים אוחנה. הם מחכים שנחזיר אותם הביתה. ראש הממשלה שלנו, במקום לצאת באיזשהו מסר של אמפתיה, של דאגה, של רגישות, מעלה כל מיני סרטונים אחרים, שמטרתם לעבות את הקיטוב ואת השיסוע בתוך החברה. אז אני רוצה לומר לאלקנה וליוסף חיים, אתם תחזרו הביתה, תהיו חזקים.
אני הרבה שואלת את עצמי: מה קרה לממלכתיות? מה קרה לממלכתיות – בעיקר של ראש הממשלה, אבל לא רק, של כל ממשלת ישראל. מה קרה לשיח שלנו? אני מסתכלת על הסרטונים שעולים לרשת, ממש מלשכת ראש הממשלה, אילו מסרים, איזו רדידות של ממלכתיות – אני אומר את זה בעדינות. אותו ראש ממשלה, שבאמת בתקופה אחרת היה קורא לוועדת חקירה ממלכתית, ולא היה מהסס, באמת היה ממלכתי, גילה אחריות לאומית, ועכשיו משדר רק היסטריה, נרדפות פוליטית וחוסר שיקול דעת.
אנחנו מצביעים היום על תקציב, ואני הרבה שואלת את עצמי, כמה אפשר עוד להתעמר בשכבה היצרנית, בזאת הנושאת בנטל. התקציב הזה כולו מעודד השתמטות. חוק הגיוס השפוי וההגון של שוויון בנטל לא קורה. אלה שנושאים בנטל – דיברו כאן על עוד סבב מילואים. אני רוצה לומר שאלה שנושאים בנטל, אותו מעמד יצרני, אותו מעמד ביניים ימשיך ויילחם, ימשיך וייצר, ימשיך ויעבוד, וזה למרות ביזת הקופה. אנחנו נמשיך, כי אנחנו פטריוטים ואנחנו ציונים ואנחנו יהודים ואנחנו נילחם גם על הדמוקרטיה, גם על הכלכלה, גם על החברה, גם על המדינה שלנו.
בתקציב, שנראה לי שהוא עומד על 620 מיליארד, אם אני לא טועה, ראשית, יש גירעון שהוא הרבה מעל מה ששר האוצר התהדר בו. הוא הבטיח שהגירעון לא יגיע לכאלה היקפים; אז הוא לא עמד במילתו. הוא אפילו הבטיח בקבוק ויסקי, אבל שוב, לא עמד במילתו. כל הגירעון, וכל הגזרות הכלכליות, וכל הקפאת השכר ועליית המע"מ, הכול נועד למימון כספים קואליציוניים סקטוריאליים.
אני יכולה, ככה, רק לתת דוגמה: מדובר על בערך יותר מ-5 מיליארד כספים קואליציוניים. מהם 1.3 מיליארד כספים למוסדות תורניים, 390 מיליון למשרד למשימות לאומיות – אחד מהמשרדים המומצאים המיותרים. מאות מיליונים – יותר מ-600 מיליון למוסדות חרדיים ומוסדות לזהות יהודית – לחיזוק הזהות היהודית, ולהקמת מבני דת, ולתמיכה בתרבות החרדית, ולתמיכה בתרבות היהודית, ולחיזוק הזהות היהודית ומניעת נשירה ישיבות – כאלה של "נמות ולא נתגייס". עשרות מיליונים למשרד ירושלים והמורשת, ולמשרד המורשת, ולזהות יהודית לאומית, והדרכה בטהרת המשפחה ופוריות.
מדובר על יותר מ-600 מיליון שקלים למוסדות חרדיים וזהות יהודית. אני לא יודעת מה קרה לזהות היהודית של הממשלה הזאת. אני יהודייה גאה, חילונית, ואני לא כל כך מבינה למה צריך את כל עשרות המיליונים האלה, אלא אם כן רוצים לשמן את כל מי שמחליט להשתמט משירות צבאי.
אני מסתכלת על מבחן התוצאה – כי אני שומעת כאן שרים שאומרים כמה טוב כאן, ושר אוצר שאומר כמה טוב כאן, כמה הכלכלה חזקה; ואני מסתכלת: מסתכלת על יוקר המחיה, מסתכלת על הנטל שעומד כאן על האזרחים באמת בשכבה היצרנית; אני מסתכלת על תחושת הביטחון האישי, על מה שקורה ברחובות – על הפשיעה, על הרציחות; אני מסתכלת על מאות אלפים שעדיין עקורים מבתיהם, כבר כמה? שנה וחצי עקורים מבתיהם; אני מסתכלת על מצבנו בעולם מבחינת יחסי החוץ, מבחינת האמפתיה שאנחנו חווים ממדינות העולם המפותחות – אם ב-7 באוקטובר זכינו לאהדה רבה, עכשיו אנחנו בשפל של יחסי חוץ; אני מסתכלת על מה שקורה לסטרטאפ ניישן שלנו, להייטק – בריחת מוחות, בריחת חברות; אני מסתכלת על כל הקיצוצים שקורים בתקציב הזה, לכאורה בשביל המלחמה, אבל ממש לא למימון המלחמה, קיצוצים בחינוך ובבריאות וברווחה ובתשתיות ובתחבורה. הקיצוצים האלה לא נועדו למימון המלחמה. הייתה לנו כלכלה יציבה, שיכולה לשאת על כתפיה את המלחמה כאירוע מגודר בציר הזמן. התקציב הזה הוא תקציב ביזה של הקופה הציבורית, שכל-כולו הישרדות פוליטית של קואליציה נוראה. איומה ונוראה; ראש ממשלה שכל מה שמעניין אותו זה להימלט מאימת הדין ומשלל הפרשיות, לא רק האישיות עליו, אלא גם בכוורת הפרטית שלו. באמת הזיה.
אני רוצה קצת לדבר על זה שהשליט העליון שלנו החליט להדיח את ראש השב"כ דווקא עכשיו. אלה פיטורים שלא ממש נועדו לשפר את ביטחון המדינה. כל מה שעומד מאחורי פיטורי ראש השב"כ זה לטשטש את פרשת קטרגייט. פשוט הסחת דעת, מסך עשן. פיטורי ראש השב"כ נועדו בעיקר לנקות את ראש הממשלה מהאחריות הישירה למחדל. מחדל שרשום על שמו – אסון 7 באוקטובר. עליו רשום המחדל הזה; הוא ראש הממשלה בכמעט 20 השנה האחרונות; הוא שיצר את כל המדיניות; הוא אמר: אני באירוע, אני אנווט, אני, אני ראש הממשלה. אז איך יכול להיות שזה המצב? הוא האחראי. בפיטורי ראש השב"כ מדובר בעוד עליית מדרגה מסוכנת, בעוד קו אדום שנחצה. ראש הממשלה מאשים את ראש השב"כ בכך שידע מראש על המתקפה ב-7 באוקטובר. מאשים את ראש השב"כ שהחליט במכוון לא לעדכן את ראש הממשלה. עצרו רגע ותקשיבו, אתם שומעים מה אומר ראש הממשלה במדינת ישראל, מה אומרים השרים שלו? מאשימים בכוונת זדון את ראש השב"כ, שמ-7 באוקטובר עושה לילות כימים כדי לקדם גם את המודיעין וגם את שחרור החטפים? ראש השב"כ הקדיש את כל חייו למאבק בטרור; ראש הממשלה מאשים אותו שהוא שתק בכוונה כדי לפגוע במדינה שלו. אתם שומעים מה ראש הממשלה ושריו אומרים? מדובר כמובן בשקר, זהו הוכח והוראה בכתובים. עלילה מרושעת, עלילה שנרשמה ממש בקור רוח, בכוונה, בזדון של ראש הממשלה, שוב כדי לטשטש את פרשת קטרגייט, שהיא פרשה איומה ונוראה.
במציאות אחרת האדמה הייתה רועדת. ואני שואלת: איפה אתם, שרי ממשלת ישראל? ישבתם סביב שולחן הממשלה בדיון כשהחלטתם להדיח אותו. אני שואלת אם עצרתם לרגע, שאלתם, בדקתם, חקרתם? אז ממש לא. בחרתם לרצות את המנהיג, לדקלם מתוך דף מסרים סדור, שיטתי, בלי לברר, בלי לבדוק, בלי שום ביקורת. לא מטרידה אתכם פרשת קטרגייט, אחת הפרשיות החמורות ביותר בתולדות המדינה? בתוך הכוורת של לשכת ראש הממשלה, בקודש-הקודשים, צלם בהיכל. לא חשוב לכם לדעת מי ידע? מה עשה או לא עשה? לא חשוב לכם לדעת האם הכסף הקטרי, כסף שמימן את החמאס, מצא דרכו למסדרונות של לשכת ראש הממשלה? על הרבה פחות אתם צלבתם כאן אנשים, אתם קראתם להם "בוגדים", אתם רדפתם עד חורמה על הרבה פחות. אבל כשזה מגיע לשליט העליון – אין שאלות, אין אחריות, שתיקה רועמת. מפנים אצבע מאשימה לכל כיוון רק לא אל כוורת נתניהו, שם באמת מתקבלות ההחלטות שקובעות את עתידנו. תראו איפה אנחנו נמצאים, אנחנו ב-25 במרץ, כבר שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר, 536 ימים, ותראו באיזה מצב המדינה שלנו. החנופה הפכה לספורט לאומי – מי יעמוד בתור לקוד קידה, מי יגלה נאמנות עיוורת, מי יבטל עצמו בפני השליט העליון, מי יתרפס בפני אשתו והבן הגולה שלו. כל שיש לי לומר: שרי ממשלת ישראל – תתביישו. תתביישו על כך שאין לכם חוט שדרה – סירוב לחקור את האמת על הנזק החמור שאתם גורמים לישראל; תתביישו על שאתם מוכנים לעשות כל דבר כדי לרצות את מי ששכח מהי מנהיגות אמיצה, מי ששכח להיות מנהיג, מי ששכח מהי אחריות, מי ששכח מהי יושרה. תתביישו, אבל אל תטעו: העם רואה, העם זוכר, העם נמצא ברחובות.
קשה שלא להביט על שתיקת השרים היום ולתהות מה היה אומר על כך דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון, איש שחלם והגשים, איש שבחזונו קם העם היהודי לתחייה בארצו, שדיבר על צבא העם, שדיבר על גיוס נשים, על שוויון כחזון מוסרי – שוויון, לא כקלף מיקוח; בן-גוריון, שדרש מחויבות למדינה, מחויבות לממלכה ולא למלך, מחויבות למדינה ולא למנהיג. והיום ממשלת ישראל והשרים לא מייצגים ציבור, לא שואלים שאלות, לא מעיזים להחזיק בדעה שהיא לא דעת המנהיג. אתם לא מנהיגים, אתם פשוט ממלאי פקודות. אין לכם שיקול דעת, אין לכם ערכים, רק פחד וצייתנות עיוורת. בן-גוריון היה באמת בעל מנהיגות ערכית, מנהיגות צנועה. נתניהו, צנעה אומרת לך משהו? מנהיגות אמיצה שהייתה פעם, עשרות שנים בעבר – המנהיגות שאנחנו מתגעגעים אליה, ואולי שכחנו קצת איך היא נראית.
אני רוצה בזמן שנותר לי להקריא איזה קטע. הקטע נקרא "בעקבות דבורה", שכתב בן-גוריון בשנת 1951. בן-גוריון הקריא את הקטע הזה בסיום קורס קצינות בבסיס צריפין, והקטע מתייחס לחובת השירות הצבאי בכלל – שירות צבאי, כן, חברים, נשיאה בנטל, שוויון בנטל – הוא מתייחס לחובת השירות הצבאי בכלל ושל נשים בפרט. אז אני מצטטת מדבריו של בן-גוריון: "במסדר הקצינות שלפנינו מתגלמת אחת התמורות הגדולות והמבורכות שבחיינו, תמורה שלא החלה בצבא הגנה לישראל, אבל הגיעה בו לשיאה: השוואת חובת הבת והאישה לזו של הבן והגבר. זה יותר משוויון זכויות. לא בזכויות נמדד ערך האדם. מוֹתר האדם הוא לא הזכויות שהוא ניהנה מהן. יתרונו המיוחד של האדם הוא הכרת החובה, כי רק לאדם בתוך העולם החי, יש מושג והכרה של חובה. לכל בעלי החיים ישנן זכויות, והכל שווים בזכויותיהם, אך אין להם – על כל פנים במידה שהדבר ידוע לנו – ידיעת החובה.
"לפיכך הדרגה העליונה של שוויון היא שוויון החובות, והדרגה העליונה בסולם החובות היא חובת ההגנה. כי כאן נדרש מן האדם הכול. לא חלק מכספו, לא חלק מזמנו וממרצו, אלא הוא בעצמו, עצם חייו – המַתת העליונה שיש לבן אדם, ואין למעלה מהחיים – כשיש הכרח דורשת המולדת גם זאת מהאדם. ולפיכך משמש הצבא כסמל העליון של החובה, וכל זמן שאין האישה שווה בחובה זו לגבר – אין לה שוויון מלא ואמיתי – – – עברנו כברת דרך ארוכה עד אשר הגענו בימינו לשלב עליון זה בשוויון אנושי בתוכנו, שוויון החובות בין איש ואישה, אם כי המעבר אצלנו לא היה כל כך קשה כמו אצל רבים אחרים.
"בראשית ימינו – וימים אלה נמשכים בתולדותינו זה כ-4,000 שנה, החל מימי האבות – לא היה מצב האישה בתוכנו שונה בהרבה ממצבה של האישה בקרב עמים אחרים – – – היא גם נשללה מכמה זכויות שנהנו מהן הגברים, גם בעניינים שבין אדם לחברו, כגון בזכות הירושה, בענייני נישואין וגירושין, עדות ועוד. אולם עוד בימים קדמונים הייתה האישה העברית פחות ירודה מאשר הייתה האישה בקרב העמים השכנים: עמי כנען, מצרים, בבל וארם. הסיפור הראשון בתנ"ך, מימי אדם הראשון, מעניק יזמה לאישה, לחווה, לא לאדם. חווה גילתה לראשונה שעץ הדעת טוב למאכל ונחמד להשכיל ותיקח מפריו ותאכל ותיתן גם לאישה עימה. ודמות האימהות הראשונות – שרה, רבקה, רחל ולאה – יש שהן עולות בכמה מעלות, ביוזמתן ובפיקחותן, על האבות. רבקה הייתה בלי ספק דמות יותר בולטת, מחוננת ודינמית מיצחק, ושרה אינה נופלת בהרבה מאברהם, ותמר עולה על יהודה בצדקתה.
"אולם האישה העברייה בימים הקדמונים, חשיבותה נודעת בקרב הסוג האנושי העליון שהוציא מתוכו העם היהודי – בקרב הנביאים.
"הטיפוס האנושי אשר יעמוד לעד בגדולתו המוסרית הרוחנית, ושהגיע בתוך העם היהודי לשיא ביטויו – היה הנביא. לא האוב והידעוני, לא המכשף, לא הכוהן, אף לא השליט והמלך, כפי שהיה הדבר בתוך העמים האחרים – אלא הנביא היה בחיר העם, מורו ומדריכו. והיו לא רק נביאים אלא גם נביאות בישראל. בתנ"ך נשתמרו רק ארבעה שמות של נביאות: מרים, דבורה, חולדה ונועדיה – – – אולם הגדולה שבנביאות ישראל ונשותיה – הייתה בלי ספק דבורה אשת לפידות. יש להצטער על כך שהמספר התנ"כי, המקמץ בדרך כלל בדברים בתיאוריו ובסיפוריו, קימץ יתר על המידה בספרו את הפרשה המופלאה של דבורה הנביאה אשר שפטה את ישראל – – – דבורה הייתה לא רק נביאה ושופטת – אלא מצביאה. לא ז'אן ד'ארק הייתה המצביאה הראשונה בהיסטוריה האנושית אלא דבורה הנביאה. היא גייסה צבא ישראל בצפון ונלחמה ביבין מלך חצור ובעל בריתו – – – מהתקופה הקדומה של תולדותינו, מימי האבות ועד החשמונאים, עומדת דמותה של דבורה כדמות פלאים של האישה העליונה, המחוננת במכלול סגולות מפוארות ונדירות גם בגבר וגם באישה: חזון, גבורה, כושר מנהיגות, נבואה, מצביאות, שירה, נדיבות לב. בלי תכונות יקרות אלה לא הייתה אישה רוכשת לעצמה בתקופה ההיא סמכות מוסרית, מדינית וצבאית כה גדולה ומכרעת על העם בתוך האנרכיה ששלטה אז בקרב שבטי ישראל – – – גבורת האישה העברייה אינה אך ורק נחלת קדומים. מדינת ישראל הוכרז על הקמתה במאי 1948, אבל היא נבנתה בעמל דורות חלוצים עשרות בשנים. והאישה העברית, הבת והאם, תפסה מקומה במפעל זה על יד אחיה ובעלה ואביה"; "עם העלייה השנייה עלתה ביתר שאת קרן האישה העברית. עלייה זו הקימה את הכוח המזוין העברי הראשון שבו דורותינו, 'השומר', ואחת היוזמות של מפעל גיבורים זה והרוח החיה בו הייתה בחורה יהודית, מניה וילבושביץ. בשורות 'השומר' עמדו בחורות רבות יחד עם הבחורים ונשקן בידן".
מאחר שזמני תם, אני רוצה משפט סיכום.
רק משפט סיכום, אדוני, ברשותך, בסדר?
כן, אני מדלגת ממש. פעם הובילו מתוך חזון, אומץ וערכים; היום משתחווים לשלטון בשתיקה רועמת.
1,950 מילים של מטי צרפתי הרכבי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.