קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אנחנו בשעה 05:00 בכנסת, עוד לילה לבן, ואני רוצה לפתוח עם הדברים האלה: בזמן שאצל הציבור הנותן מתגייסים לסבב ד' בציר נצרים, מנהיג הציבור שלוקח מפזז לצלילי השירים והמילים של המנון הקנאים. אני רוצה להקריא את מילות השיר: "נמות ולא נתגייס", "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים" – מילים מרגשות, שנאמרו בשיר שלצליליו פיזז ורקד שר בממשלה הזו, שבעצם זה אומר באופן מפורש: אנחנו רואים בציבור הישראלי בסך הכול ארנק. אנחנו לא מאמינים בחוקים שלהם, לא נתגייס לצבא שלהם, אנחנו רק ניקח את הכסף שהם משלמים למיסים.
כבוד השר, כל מי שבוחרים להקים משפחה בימים האלה, באמת ראוי לשמח אותם, ראוי לשמוח איתם, זו מצווה חשובה לשמח חתן וכלה, אבל זו לא המצווה היחידה. התורה גם מצווה אותנו "לא תעמוד על דם רעך". האם שמעת גם על המצווה הזו, השר גולדקנופ? התגובה שלך לסערה שקמה לאחר פרסום הסרטון המבזה הזה, התגובה הזו – בזה בעצם הוספת חטא על פשע, כי קודם כול, כמיטב המורשת של ממשלת נתניהו, פנית אל האשמת הקורבן ולאלו שגינו את המאורע. קראת לאנשים שגינו את המאורע המכוער הזה "מסיתים". ואז – אולי אחרי שננזפת, אני לא יודעת – ביקשת סליחה רפה על כך שלא השתקת את התזמורת. מין תשובה מיתממת כזו. השר גולדקנופ, התבלבלת בלבול עמוק, עמוק ביותר. הבעיה היא לא התזמורת, אלא זה שאתה מתעקש להפוך את מדינת ישראל לספינת הטיטניק. הבעיה היא לא המילים החצופות, אלא המעשים, או יותר נכון חוסר המעש. כשהתורה מצווה אותך לא לעמוד על דם רעך, הכוונה היא לא שתרקוד עליו, הכוונה היא לא שכשאתה רואה אדם קורס תחת הנטל תפצח בתפילה למען הישרדותו; הכוונה היא שתעשה בעצמך, במו ידיך, את המרב כדי לסייע בידו. אבל, במקום להציל אתה עומד וממש מכביד את הנטל. אתה הורג אותנו, פשוטו כמשמעו, ואז מפזז.
אתה מוכן להתאבד למען ההשתמטות ההמונית של המגזר שאותו אתה מייצג, ולכן ההתנצלות שלך לא באמת שווה דבר. היא שווה כקליפת השום. אתה חוטא, אתה מחטיא את ההמונים ואתה מסכן את כולנו: את האזרחים, את החטופים, את החיילים, את הדורות הבאים, שרוצים לחיות כאן במדינה ולבנות את ביתם. על זה, השר גולדקנופ, על זה אתה צריך לעשות תשובה ואז להצביע בעד חוק גיוס שוויוני לכולם, ומשם לצאת ממשכן הכנסת ולעבור קבר-קבר של כל חללי מערכות ישראל, לחלוץ נעליים, לעמוד יחף ולומר: חטאתי לאלוקיי, לאלוקי ישראל, חטאתי לפניך, אנא מחל לי, אנא מחל לי. הלוואי שהמילים האלו יגיעו לשר גולדקנופ.
אנחנו נדרשים בימים אלה לאשר תקציב מדינה שביעי של הממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל. לצערי, למרות צו השעה, למרות המלחמה, למרות האתגרים הכלכליים, חברי הממשלה הזו וגם חברי הקואליציה הזו לא התעלו לצו השעה. זה תקציב בסימן העברת מיליארדים מאנשים שעובדים, משלמים מיסים, משרתים בצבא, לאנשים שלא עובדים, לא משלמים מיסים ולא משרתים בצבא. האם זה ראוי בעיניכם? האם זה התקציב שצריך להעביר בעת הזו? זה תמיד חמור; זה תמיד חמור לעשות דבר כזה, אבל עכשיו, כשחסרים 12,000 לוחמים לצבא כדי להגן עלינו, זה חמור במיוחד. עכשיו, כשיש גירעון של עשרות מיליארדי שקלים, זה חמור במיוחד. כשמדינת ישראל נמצאת בסכנה זה חמור במיוחד.
ומדוע בכל זאת הממשלה הגרועה בתולדות ישראל עושה את זה? כי הקואליציה היא מעל הכול. מה שקרה פה הלכה למעשה זה שהקואליציה הזו לא הצליחה להעביר פוליטית את חוק ההשתמטות, אז כפי שהשיר שגולדקנופ רקד לצליליו אומר: לא אכפת לנו מהחוקים שלכם – מה אומרים פה? אל תביאו חוק השתמטות, שאנחנו נהיה משתמטים על פי החוק, אנחנו רק מבקשים את המזומנים כאן ועכשיו, תעבירו לנו כספים. אז זה מה שעושים בתקציב הזה. אולי הממשלה לא הצליחה להעביר חוק השתמטות פורמלית, אבל את הכספים הם מעבירים. ולכן, כל מי שתומך בתקציב הזה הוא הלכה למעשה תומך בחוק השתמטות, תוך כדי מלחמה. התקציב הזה, כל תכליתו להעביר כספים למפלגות החרדיות במקום חוק השתמטות. שם הם קיבלו את הכסף דרך סעיף תורתו אומנותו, אז פה מקבלים את הכסף בנתיב אחר. תקציב רע, מבזה. המשמעות היא שכל מי שתומך בתקציב המדינה הביזיוני הזה תומך בהשתמטות תוך כדי לחימה קיומית על מדינת ישראל.
אני שואלת: האם יש בתקציב הזה ולו רפורמה חיונית אחת למשק, לכלכלה? משהו שמייצר תחרות? מייעל? לוקח מהאנשים שהכוח מרוכז אצלם ומפזר את זה בצורה אחרת? איזושהי תוכנית עבודה איך לצאת מהמשבר הכלכלי? איזושהי תוכנית עבודה על עתיד מדינת ישראל? כלום. מאה אחוז פוליטיקה גם בזמן מלחמה. תתביישו. באמת תתביישו.
אני רוצה לעבור למשרד לשוויון חברתי, שהייתה לי הזכות לעמוד בראשו. ראיתי שהשרה מאי גולן – השרה שבעצם אחראית על ביצוע תוכנית החומש למען החברה החרדית, וזה דבר מעניין, דבר כזה לא ראיתי – התעקשה שיקזזו בתוכנית למען פיתוח הכלכלה של החברה הערבית, ורק אם יקזזו בתוכנית ויפגעו בהם, רק אז היא תתמוך בתקציב המדינה. דבר כזה לא ראיתי. בדרך כלל שר עובד סביב השעון כדי להביא עוד תקציבים לתחומים שעליהם הוא אמון, פה עולם הפוך. ההישג שלה זה שהיא הצליחה לקזז בתקציבים. לא שמעתי עדיין דבר כזה.
תבינו, בתקציב הזה אתם מקזזים 66 מיליון שקלים מתוכנית החומש למען החברה החרדית, אלה כספים שהולכים כדי להוציא אנשים מהעוני, כדי לעודד אנשים ללכת ללמוד, כדי לסייע לאנשים למצוא עבודה כדי שהם יהיו פחות עניים ופחות יפנו לתחומי הפשיעה. למשל, אחד התקציבים העיקריים שמקזזים פה בתקציב זה טיפול בנוער שנמצא ברחובות. אם אנחנו לא ניתן להם תוכניות שיאפשרו להם אופק של השכלה ותעסוקה, האם אתם חושבים שיש סיכוי שזה יגדיל את הסיכוי שהם יפנו לפשיעה? האם זה נשמע לכם הגיוני? האם חשבתם על זה, או שאתם עושים רק פוליטיקה? תוכנית חשובה ביותר, שאני עבדתי סביב השעון כדי ליישם אותה, ונלחמתי כדי שיהיו תקציבים – ובעזרת השם אנחנו גם נחזור לממשלה ונבצע אותה ביתר שאת ונתקן את הנזקים שהממשלה הגרועה בתולדות מדינת ישראל מבצעת יום-יום.
הממשלה הזו, יש לה היגיון. היא לוקחת את התקציבים מהתוכנית הזו, שתכליתה לעודד השכלה ותעסוקה, ומעבירה את זה לאנשים אחרים, שהתכלית היא שהם לא יעבדו ולא ישלמו מיסים. זה מין היגיון כזה. כל מי שלא יעבוד ולא ישתף פעולה עם המנגנון יקבל כספים, ומי שיעשה את מה שהיינו רוצים שהוא יעשה – שהוא יעבוד, ישלם מיסים – ממנו ניקח. עולם הפוך. אי-אפשר להבין דבר כזה. תוכנית מאוד מאוד חשובה, וזה שאנחנו מזניחים את החברה הערבית, אל תטעו, זה יפגע בכולם.
משנת 2014 עד שנת 2021 הייתה קפיצה מטאורית במספק הנרצחים בחברה הערבית – מ-61 נרצחים בשנה ל-126 – ואז הגיעה ממשלת השינוי, שאני הכי גאה בעולם שהייתה לי הזכות להיות חלק ממנה, והתחלנו לעבוד. יואב סגלוביץ' בא ועשה תוכנית להחרמת נשקים, ומלחמת חורמה בארגוני פשיעה, והתחילה עבודת אכיפה רצינית ביותר בשטח. אני הגעתי עם תוכנית החומש, ולצד העבודה עם השופטים והשוטרים הבאנו גם אופק לאנשים. הצענו להם מסלולי לימוד, תעסוקה והכשרה והתוצאות לא איחרו להגיע: התחלנו לראות ירידה במספר הנרצחים בחברה הערבית. אצלנו המספרים הגבוהים האלה התחילו לרדת בסדר גודל של 17%.
היינו רק בתחילת התהליך, אבל המגמה – המגמה התהפכה. ובמקום לברך על זה ולהמשיך את זה, מה עושה ממשלת הדמים הזו? מקצצת את כספים. עכשיו אני רוצה להגיד עוד דבר: גם אם אתם גזענים ואומרים: לא אכפת לנו שבחברה הערבית יהיו רציחות, תחשבו שנייה צעד אחד קדימה. מה אתם חושבים, שזה יישאר רק בשכונות של הערבים? עד כדי כך אתם לא מצליחים לראות צעד אחד קדימה? עד כדי כך אתם לא מרגישים את האחריות על חיי אדם על הכתפיים שלכם? אנחנו שכנים, אנחנו חיים ביחד, זה יפגע בכולם. זה כבר פוגע בכולם. מטענים מתפוצצים ברחובות כאילו כלום. איפה האחריות שלכם? לקצץ בתוכנית כל כך חשובה בעת הזו זה חוסר אחריות, חוסר הבנה ועוד אות קלון על ממשלה, שבאמת האדמה של מדינת ישראל כבר כולה מלאה בדם, בדם שנשפך בגלל מדיניות לא אחראית שלכם, ואתם לא עוצרים לרגע לעשות בדק בית.
אני רוצה לעבור לנושא הכי דחוף והכי חשוב שעל סדר-היום הציבורי: החטופים שלנו. אנחנו יושבים פה בכנסת סביב השעון, עוד לילה לבן ועוד לילה לבן, מתעסקים בהעברת תקציבים פוליטיים, בהעברת תקציבים קואליציוניים, בפוליטיקה קטנה, בזמן שהאחים והאחיות שלנו שם, במנהרות החמאס. מאז שהמהלך הצבאי חזר שוב להיות בתוקף, והגיעה גם כניסה קרקעית, אני בטוחה שהחיים שלהם עוד יותר בסכנה.
עכשיו אני רוצה להסביר את עמדתי בנושא הזה: בימים האלה מיושמת, הלכה למעשה, מה שנקרא "תוכנית האלופים". זו תוכנית שנולדה ויצאה לאוויר העולם בערך בחודש נובמבר, אחרי העסקה הראשונה של עסקת החטופים. מה אומרת התוכנית? מה ההיגיון שלה – ויש בה היגיון: בואו נשתלט על ציר נצרים, בדרך הזו נעשה חציצה בין צפון רצועת עזה לדרום רצועת עזה, את כל האוכלוסייה הבלתי-מעורבת, האזרחים שאין להם נשק, אנחנו נעביר לדרום, לאל-מוואסי, לאזור ההומניטרי, שם הם יוכלו לקבל סיוע הומניטרי – מזון וכן הלאה – ואת המחבלים הטרוריסטים הארורים נשאיר בצפון ועליהם נעשה מצור. זה דבר הגיוני, כך צריך להפעיל לחץ על אויב. התוכנית הזו מציעה להפריד בין האזרחים הבלתי-מעורבים לטרוריסטים. ויותר מזה, גם אומרת: אם אתם לא תשתפו איתנו פעולה אנחנו גם נשתלט על השטח. אני חושבת – ותמיד חשבתי ואמרתי את זה – שזו תוכנית הגיונית מאוד, שחבל שמגיעים אליה בחלוף שנה וחצי של לחימה, אבל כשיש ממשלה כושלת אלו התוצאות. אבל מה לא הגיוני לי פה? כל התוכנית הזו, תכליתה להפעיל לחץ כדי לעשות משא ומתן לשחרור חטופים, אבל אנחנו במצב שחמאס הסכים לשחרור החטופים; הסכים לעצור את המלחמה ולהביא לנו את כל החטופים. ואם באמת החטופים זה הדבר שהכי חשוב לנו, אז למה אנחנו לא לוקחים את זה? למה לקחת סיכון יתר?
כלומר, באים ואומרים: התוכנית הזו, המהלך הצבאי הזה, תכליתו להפעיל לחץ להחזיר את חמאס לשולחן המשא ומתן, אבל בואו נגיד רגע את האמת, מי שקם ויצא משולחן המשא ומתן זו מדינת ישראל. הרי הייתה לנו עסקה לשחרור האהובים שלנו מעזה. היה את שלב א', היה את שלב ב'. ברגע שהיה צריך לעבור לדיונים על שלב ב', מדינת ישראל נסוגה מההצעה שהיא בעצמה הציעה. זו דרכו של נתניהו, כי מריחתו אומנותו. אבל פה זה חיי אדם, זה לא משא ומתן קואליציוני על איזה שר יקבל איזה תיק; זה חיי אדם. הם במנהרות מחכים לנו. איך אתה עושה דבר כזה?
ומדוע הוא עשה את זה? כיוון שהוא לא רוצה לסיים את המלחמה. ומדוע הוא לא רוצה לסיים את המלחמה? משיקולים שהם פוליטיים, זו האמת המכוערת – כי זה יפיל לו את הממשלה; כי זה יפעיל לחץ להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתוציא לאור את הרפיון, את המדיניות שהתפוצצה לנו בפנים, שחמאס זה נכס; שתחזיר לשיח הציבורי את השיח על מזוודות הדולרים לקטר. עכשיו מסתבר שגם היועצים שלו קיבלו כסף מקטר. אני לא בטוחה שזה יעשה טוב למשפטו הפלילי, שהוא כל הזמן מנסה לעכב.
אז לא עוצרים את המלחמה ולא מביאים את החטופים הביתה. עכשיו, אומרים לי: זה לא פוליטי. מה זה "זה לא פוליטי"? בואו נסתכל רגע על המציאות. בצפון ממשלת נתניהו עשתה עסקה עם חיזבאללה, ארגון טרור נוראי עם תשתית מטורפת – פגענו בחיזבאללה, אבל לא פגענו בחיזבאללה כפי שפגענו בחמאס. ועשו הסכם לא טוב, צריך להגיד את האמת – ללא פרימטר, הכפרים סמוכי הגדר חזרו, המחבלים חזרו לגור שם – לראיה, הירי ממשיך – אבל עשו עסקה. וגם קבעו בעסקה שאם תהיה הפרה של התנאים, ישראל תשוב ותפעל. באמת הייתה הפרה של התנאים, וישראל חזרה ופעלה. אבל עשו עסקה. עשו עסקה למרות שזה מסכן את תושבי הצפון, וזו עסקה לא מאוד טובה. בעזה, איפה שזה הכי דחוף לנו, שיש לנו שם עוד 59 אנשים, חלק גדול מהם גם חיים, מחכים לנו – שם אנחנו לא ממהרים, לוקחים את הזמן, לא נעשה עסקה. נכון שהִכֵּינו כבר את חמאס, נכון שזה דחוף, נכון שזה הרבה יותר דחוף מהצפון, אבל שם לא נעשה עסקה. מדוע? כי זה פוליטי. כי בממשלה הזו יושבים אנשים שהחלום שלהם הוא להקים מחדש את גוש קטיף. זו האמת המכוערת.
מה אשמים המסכנים האלה שנחטפו מהמיטות שלהם, ממסיבה, מה הם אשמים? הם נפלו על הממשלה הכי גרועה שהייתה פה, שפשוט מפרקת את החברה הישראלית לגורמים. אבל זה לא יעזור לכם, כי העם שלנו חכם מזה, ואתם תלכו הביתה, ואנחנו נבנה את זה מחדש. השאלה היחידה היא כמה אנשים עוד ישלמו בחייהם עד שאתם תלכו הביתה.
אני רוצה לדבר גם על רונן בר ועל הדחת ראש השב"כ, אבל לפני זה אני רוצה להקריא דברים של אישה שאני מאוד מעריכה, שרה אליאש. אני רוצה להקריא פוסט שהיא פרסמה. שרה אליאש היא לא מהמחנה הפוליטי שלי.
תושבת קדומים. אישה מאוד מאוד חכמה, אבל אנחנו חלוקות בנושאים רבים, ואני עדיין מאוד מעריכה אותה, כי היא ישרה. כשבן אדם הוא ישר אפשר להגיע איתו להסכמות גם אם הוא חושב אחרת ממך. היא ישרה, היא ערכית והיא אוהבת את המדינה הזו לא פחות ממני, ועשתה הרבה למען המדינה. אני רוצה להקריא את הדברים שלה: "לא הרבה אנשים חוו כמוני חיכוך עם הצד האפל של השב"כ. מדובר בתקופה שלאחר רצח רבין, שבה חשפו בני נוער ובהם לא מעט מתלמידותיי בשומרון את פעילותו של סוכן השב"כ אבישי רביב בקרבם – הדחת קטינים לדברי עבירה ובהם גם גזל מחנויות של ערבים. אם לוותר על תיאוריות קונספירציה, האמירה המקילה ביותר שאני יכולה לומר על פעילות השב"כ היא שהיא הייתה מונעת פוליטית, שהייתה משחק באש.
"עזרד לב, שהיה שותפו של יוסי גינוסר, משרטט בספרו 'בתוך הכיס של הראיס' מבוך של אינטרסים פוליטיים, תאוות בצע ושחיתות של מנהיגים מן האזור, בנקאים שוויצרים, מזכירים צבאיים וראשי לשכה, אנשי שב"כ ואילי הון המשמשים כולם בערבוביה.
"לארגונים חשאיים יש הרבה כוח, שבחסותו הם יכולים לפעול מאינטרסים זרים, וכבר היו דברים מעולם. גם הצגת היועמ"שים לדורותיהם כשומרי סף החפים מכל אינטרס פוליטי – היא מופרכת. די להיזכר בסיכול הממוקד שנערך ליעקב נאמן, זיכרונו לברכה, שבו התפאר מיכאל בן יאיר, וזאת על פי עדותו של שמעון שבס: הייעוץ המשפטי אמר לי על יעקב נאמן, אני הולך לתקוע את הפשיסט. ויש עוד דוגמאות רבות.
"אי-האמון בטוהר כוונותיהם של המוסדות האלה במחוזות הימין נקנה ביושר. מתנגדי הממשלה צריכים להכיר בכך, ולא לדקלם סיסמאות על קץ הדמוקרטיה כשהחוויה של ציבור רחב היא שדווקא שומרי הסף האלה מנצלים את מעמדם באורח לא דמוקרטי. מצד שני, האי-אמון בממשלה אף הוא נקנה ביושר. ממשלה שהחמיצה את שעת הכושר הנוראה שהזדמנה לה אחרי אסון 7 באוקטובר וחזרה לסדר-יום שנוי במחלוקת, ממשלה ששריה ברובם הגדול מתנערים מכל אחריות לטבח ורק מאשימים אחרים – אינה יכולה לזכות באמון, כשמצד אחד קוראים להילחם ומגייסים אנשים למאות ימי מילואים ומצד שני מרצים ומשמנים את המגזר המשתמט מחובותיו. איך אפשר לשכנע שמשהו מכל זה נעשה לטובת העם? וכמו בסיסמאות על דמוקרטיה, גם סיסמאות ה'דיפ-סטייט' צריכות להיעלם מהשיח. על הממשלה לתת אמון במוסדותיה. האם צריך לעבור לסדר-היום ולא לחקור את פרשת קטר? האם למקורבי הממשלה יש חסינות? כל צד מלבה את האי-אמון במחנה השני, ומציאות כזו היא הסכנה הגדולה ביותר מלבד מלחמת אחים – שאני מאמינה שלא תהיה, הנלחמים יחד בקרבות לא יילחמו איש ברעהו. יש סכנה בשל התפוררות פנימית. 'קמח טחון טחנת', נאמר לטיטוס". את המשפט הזה לא הכרתי.
"צריך ריפוי דחוף. כדי לעמוד באתגרים הענקיים שלפנינו צריך אמון במקבלי ההחלטות. רוב המפגינים בחרו לתת אמון בשנה הראשונה למלחמה ולא יצאו לרחובות". אני חוזרת על השורה שלה: רוב המפגינים בחרו לתת אמון בשנה הראשונה למלחמה ולא יצאו לרחובות. "עכשיו תורה של הממשלה ואחריותה לייצר צעדים בוני אמון. הנהגה מחויבת בהצבת חזון ומתן ביטחון.
"לפני מלחמת ששת הימים משה שפירא, זיכרונו לברכה, איש הציונות הדתית, הצליח לייצר ממשלת אחדות עם האויבים המרים מפא"י וחרות. נינו ענר שפירא, זיכרונו לברכה, השם יקום דמו, נפל במעשה הגנה הירואי. אני פונה בקריאה לחבריי בציונות הדתית: לחצו על נציגיכם בכנסת להקדיש זמנם ועתותיהם לייצר אמון, לשים את זה בראש סדר העדיפויות – – – כבר כתבו לי: לא נהיה אישה מוכה. ואני חושבת שמותר לנו ללמוד מיוסף, שנזרק לבור ובכל זאת יצר פיוס ואמון עם אחיו. אי-אפשר שההתיישבות בשומרון תהיה הבסיס היחידי לתפיסת הגאולה. חזון הגאולה שאנו מאמינים בה טומן בבסיסו גם את סוד האיחוד של עץ יהודה ועץ אפרים".
היא אישה – שוב, אנחנו חלוקות בהרבה סוגיות. אבל אנחנו לא חלוקות בזה שקרה פה משהו שהוביל לטבח 7 באוקטובר וצריך להפיק ממנו לקח. אי-אפשר לחזור לאותה נקודה שהייתה פה ב-6 באוקטובר, להמשיך לקדם רק סוגיות ששנויות במחלוקת. רוב העם במדינת ישראל רוצה עכשיו עסקה להשבת החטופים; רוצה ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק מה היה פה ואיך זה קרה לנו ואיך זה לא יקרה שוב; רוב העם רוצה גיוס שוויוני לכולם.
לחזור לעשות עוד הפעם את ההפיכה המשטרתית הזו על ספידים – ושוב, אנחנו מחר נצביע פה על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. הצבענו על שינוי הדרך שבה ממנים את נציב הקבילות על השופטים, הצבענו פה על החוק שפוגע בלשכת עורכי הדין. למה? למה לחזור לשם? זה מה שדחוף עכשיו למדינת ישראל? באמת אני שואלת. ואם אתם חושדים בי, אז תקשיבו למישהי שבאה מהצד האחר, אבל גם היא מונעת מאהבת המדינה. תקשיבו, אל תהיו אטומים. לפני שיהיה מאוחר מדי.
מילה לסיום על הדחת ראש השב"כ. תראו, אני ראיתי את הסרטון ששחרר לאוויר העולם ראש הממשלה נתניהו. הוא באמת מרבה בסרטונים כי הוא לא רוצה לבוא במגע עם עיתונאים פן ישאלו אותו שאלות והוא יצטרך להשיב; הוא עושה את זה רק באנגלית. תראו, אני לא יודעת מה היה מאחורי הקלעים, מי נפגש עם מי באיזה תאריך. אני יודעת דבר אחד, שעבר הרבה מאוד כסף מקטר ליועצים הקרובים ביותר של ראש הממשלה, היועצים שנמצאים באקווריום, היועצים שחשופים למידע ביטחוני רגיש. וכל זה קרה בזמן מלחמה, כשהחיילים שלנו בשטח בגבורה, בהירואיות, מקריבים את חייהם למעננו.
אולי אולי הועבר מידע או הגיע לאויבים מידע רגיש, שפגע בחייהם? אלו שאלות שאנחנו צריכים לברר. זה הביטחון שלנו, אלה הילדים של כולנו. אלה דברים שצריכים להיחקר. עכשיו, העובדה שבמשך שנה וחצי לא הייתה שום בעיית אמון, וראש הממשלה עבד עם רונן בר ואפילו חלק שבחים מסוימים, עבד איתו על ניהול המלחמה, שם אותו בצוות המשא ומתן לשחרור החטופים, אפילו שם בידיו את הביטחון שלו ושל משפחתו – הרי השב"כ בראשותו של רונן בר אחראי על אבטחתו של נתניהו ומשפחתו – אז פתאום, בחלוף שנה וחצי, אין אמון ברמה כזו דחופה שצריך כאן ועכשיו לפטר אותו, בלי להביא מחליף, באופן מיידי? בלי לעבור דרך הוועדה למינוי בכירים, כי זה דחוף? האם זה לא מדליק לכם איזושהי נורה אדומה?
ואתם יודעים מה הכי חסר לי בסרטון הזה של נתניהו? בסדר, זכותו לחשוב אחרת, זכותו לחשוב שצריך להדיח אותו, זכותו להביא את הנימוקים ולנסות לשכנע את הציבור, אבל הוא לא אמר דבר אחד מאוד חיוני שמצופה ממנהיג בעת הזו. הוא לא בא ואמר: זו דעתי, אבל אם בג"ץ יפסוק אחרת ויגיד שההדחה הזו איננה חוקית בגלל ניגוד העניינים שהתעורר פה, אני אכבד את זה. הוא לא אמר את זה. להפך. הוא אמר: בכל מקרה רונן בר יפוטר – שזה מסר ברור: לא אכפת לי מה בג"ץ אומר. גם שריו, שלרוב יושבים על דף המסרים שהוא מעביר להם, אמרו מפורשות שהם לא יכבדו את פסיקת בג"ץ.
אם לא מכבדים את פסיקת בג"ץ, אם ראש הממשלה לא יכבד את פסיקת בג"ץ וגם השרים סביבו, אז אין יותר חוק במדינת ישראל, אין יותר משמעות. אין יותר משמעות לישיבה שלנו כאן, בפרלמנט הישראלי שמחוקק חוקים, כי לא מיישמים את החוקים האלה. האם שוב ראש הממשלה רוצה להביא אותנו למשבר כזה ולתת לאויבים שסביבנו את התנאים הכי הכי נוחים לתקוף אותנו? האם שוב הוא מחליש אותנו בעת מלחמה? לפני 7 באוקטובר הוא יכול היה לומר שהוא לא ידע, אבל עכשיו הוא יודע, כי הוא שולח את החיילים לקרב. עכשיו הוא יודע, והוא שוב פועל בחוסר אחריות. אני פונה, אני מתחננת לאנשים מהימין ומהשמאל – תצטרפו לקריאה לעצור את ההתנהלות הביזיונית הזאת. תצטרפו לקריאה ולדרישה הציבורית לחקור את פרשת קטרגייט.
3,065 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.