קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
לילה טוב לכולם, אדוני היושב-ראש.
ווליד, לפני שאתה יוצא, אני רוצה לספר לך משהו.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, שפרית, קורל, לילה טוב לכולם. אני רוצה לספר לך משהו, ווליד. לפני 15 שנים, אולי קצת יותר, הכרתי בן אדם מדהים מקלנסווה. היום הוא דוקטור, קוראים לו אחמד נאטור. אחמד נאטור הקים אגודת שחייה בקלנסווה לחברה הערבית, ובמשך שנים רבות ביחד הקמנו אירוע ספורט מדהים שנקרא משחה לשלום, שוחים לשלום. היינו עושים תחרות פעם בשנה בווינגייט – ילדים מהחברה הערבית, ילדים מהחברה היהודית, נקרא לזה. זה היה ממש ממש מוצלח. הפסקנו את זה כי פשוט עברתי לדברים אחרים בחיים.
לפני חודש ימים אח של אחמד נאטור, שהוא אדם נורמטיבי, מנהל מכירות בקוקה קולה, שלושה ילדים, נרצח בקלנסווה. ירו בו שמונה יריות, ואחרי זה גם השכילו לדרוס אותו כמה פעמים כדי לוודא הריגה עד הסוף. הוא היה אדם כמוך, כמוני, אתה יודע, יוצא בבוקר לעבוד, חוזר בערב הביתה. אין לו עסקים, לא מעורב עם אף אחד. התלבשו עליו. כנראה יש להם במשפחה אדמות וכסף ורצו לסחוט מהם. לא הצליחו ורצחו אותו. באותו יום שרצחו את אח של אחמד נאטור, רצחו שחיין שלי מטירה, שגדל אצלי באגודה – איהם נאסר, ילד מדהים בן 25, שהיה אלוף ישראל ב-50 גב לבוגרים. היה שיאן ישראל לנוער, הבן של לילי המדהימה. משפחה מקסימה. סטודנט. ילד מדהים נרצח על כלום. על כלום.
כשאתה מדבר על הפשע בחברה הערבית, אנחנו צריכים להבין טוב טוב טוב, גם מי שגר בכפר סבא, ברעננה ובנתניה, שזה לא ייגמר שם. זה יתפשט ויהיה בכל מדינת ישראל. אם מדינת ישראל לא תעצור את הפשע המאורגן הזה – הוא כבר לא מאורגן, הוא הפך להיות, לדעתי הוא בלי שליטה כבר – אם לא יעצרו את זה, זה יגיע אלינו. לכן, חייבים לעצור את זה, אבל בממשלה הזאת זה לא יקרה. זה לא יקרה כי זה לא מעניין אף אחד. יש לנו שר לביטחון פנים – ביטחון לאומי – באופן אישי אני מתבייש בו, כמו הרבה מאוד במדינת ישראל. הוא פשוט לא יעשה שום דבר כדי שזה יקרה, ואנחנו רואים את המספרים. חבל שלקחו את התוכנית המדהימה של סגלוביץ', שבאמת עשתה שכל, וגם התחילה להוריד את המספרים, ופשוט גנזו אותה מטעמים של אגו ולא מטעמים מקצועיים שטובים למדינת ישראל. אנחנו רואים את זה בכל דבר. אנחנו רואים את זה בתקציב, אנחנו רואים את זה בכל המשרדים, וצר לי על זה.
כן, אני שמעתי אותך, ובגלל זה אמרתי לך: חכה רגע, כי רציתי להגיד לך באופן אישי מה עברתי באותו יום, לפני חודש, עם אח של חבר טוב מקלנסווה ושחיין, ילד מדהים מטירה.
התקציב הזה, חברים, תקציב 2025, זה לא תקציב. מי שהיה בוועדת הכספים – אני לא יודע כמה מכם היו, אבל ישבתי המון המון שעות בוועדת הכספים. היום האחרון היה היום של התקציב הכי פרובלמטי. למה הוא פרובלמטי? כי הוא תקציב שהכי קל לגנוב ממנו, לשדוד אותו, וזה התקציב של משרד החינוך. במשרד החינוך יש אלפי תוכניות. אלפי תוכניות. אתה יכול לשתול בתוכניות בחוכמה – לא בטיפשות, בחוכמה הם עשו את זה – שהכסף יהיה מוסט לסקטור מסוים על ידי תבחינים. תבחין, פשוט. אתה יכול לקבוע אזור מגורים מסוים, אתה יכול לקבוע – כל מה שהם רוצים. כשישבתי שם מהבוקר עד כמעט הלילה, בכל סעיף הבנתי שהכסף מוסט לאן שהם רוצים.
אז קודם כול, זה שוד מאורגן. דון קורליאונה פשוט החליט שהוא מפזר לו שליחים בכל מיני משרדים; אחד מהם יושב פה, השר שלמה קרעי, שר התקשורת. בכל משרד הוא שם מישהו אחר כדי שיוכל לשלוט בשוד הזה. סכום התקציב של מדינת ישראל הוא חסר תקדים – 619 מיליארד שקלים. יבואו ויגידו שזה בגלל המלחמה – אני מסכים; יבואו ויגידו שזה בגלל שצריכים לדאוג למילואימניקים, לצבא. אבל זה לא המצב. אמיתי זה לא המצב. לא משנה למי אתם מצביעים – אתם מצביעים לליכוד, אתם מצביעים לרע"מ, אתם מצביעים ליש עתיד – לכולם לוקחים את הכסף, הכסף של הילדים שלנו, הכסף של העתיד שלהם. אז הכסף לא יהיה מופנה לחינוך של ההורים של היושב-ראש ולהורים שלך ולהורים שלי לבריאות, לרווחה. הם מחלקים את הכסף כאילו זה כסף של אבא שלהם, כאילו אנחנו אוויר. זאת ממש לא חלוקת כספים של ממשלה; זאת חלוקת כספים של מאפיה. מאפיה.
שוב הם פוגעים במעמד הביניים. צריך להבין שכשפוגעים במעמד הביניים, במי פוגעים? באלה שמשלמים מיסים, באלה שעובדים, באלה שמחזיקים את המדינה. הרי בסוף המדינה הזאת, 20% מחזיקים 80% מהמדינה. אנחנו, ה-20% שמשלמים את המיסים מהמשכורות היותר-גבוהות, מחזיקים 80% מהמדינה. אז הם פוגעים במעמד הביניים עבור אינטרסים צרים, פוליטיים וסקטוריאליים, תוך הפקרה של מעמד הביניים, העובדים הצעירים, הגמלאים. מנסים להצדיק את זה ומדברים כל הזמן על מס עבאס. ווליד, אתה זוכר? ווליד, אתה זוכר את הסיפור?
אני רק רוצה ליישר פה קו. כשהם מדברים כל הזמן על 53 מיליארד שהולכים למס עבאס, זה בולשיט, הרי.
בסוף היה מדובר על 30 מיליארד לחמש שנים, תוכנית חמש-שנתית. אז מספרים פה על 53 וחוזרים על זה כל הזמן. הרי זה שקר. אבל גם הכסף הזה שהלך לחברה הערבית – בוקר טוב, עידית - -
- - גם אם הכסף הזה הלך לחברה הערבית, צריך להבין למה הוא הלך: הוא הלך לפיתוח, לפיתוח כלכלי, חברתי, וגם זה לחמש שנים; הוא הושקע בתחומים כמו חינוך, תחבורה ציבורית, תעסוקה, בינוי, בשביל לייצר יותר ויותר הזדמנויות לחינוך איכותי, ואחר כך, אחרי החינוך האיכותי, זה מביא להשכלה גבוהה, לאקדמיה, לתעסוקה, והתעסוקה הזאת מביאה כסף למדינת ישראל. כלומר זה לייצר לצעירים בחברה תקווה והזדמנות להשתלב בשוק העבודה, בהייטק, במקצועות נחשקים אחרים, כדי שאחר כך ישלמו מיסים למדינת ישראל. ברגע שבן אדם עובד, הוא פחות צריך קצבאות, וכשהוא עובד ולומד הוא מתרחק מאלימות ומפשיעה. זה אינטרס של מדינת ישראל, זה אינטרס שלנו, של כולנו.
אבל אחרי שדיברתי על כל השקרים האלה שסיפרו על הכספים של החברה הערבית, מה עושים עכשיו? עושים את זה לחברה החרדית, אבל בדיוק הפוך. מה מעודדים בכספים האלה? מעודדים בטלנות, אי-עשייה. כולם צריכים להבין, אנחנו נמצאים בצומת גורלי לעתידה של מדינת ישראל, לא רק בהיבט הביטחוני והחברתי אלא גם ובעיקר בהיבט הכלכלי. שני הנושאים שמונחים על השולחן – גיוס חובה ושילוב לימודי ליבה – הם לא רק עניינים אידיאולוגיים או פוליטיים, הם נוגעים ישירות לחוסן של המשק הישראלי, לכושר התחרות שלנו בעולם ולשגשוגם של הדורות הבאים. מדינת ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה שפלח משמעותי מהאוכלוסייה לא ייקח חלק שווה בנטל, לא בשירות הצבאי ולא בשוק העבודה. נושא הגיוס הוא לא רק עניין של צדק חברתי, אלא עניין של חוסן לאומי. צה"ל הוא צבא העם, ככה אנחנו מגדירים אותו. מגיע עולה, קצין בצבא שמעודד מילואים, שעושה מילואים, שחברים שלו עושים מילואים, אני לא מאמין שהמפלגה שלו תרים יד בצורה כלשהי לחוק השתמטות.
בוקר טוב, אדוני. צבא העם הוקם, וכך הוא צריך גם להישאר, כצבא העם. האמירות "נמות ולא נתגייס", שמקבלות כאן איזשהם חיזוקים משרים מסוימים – הרוב לא – אין להן מקום בחברה הישראלית.
בדיוק, אדוני, בדיוק ככה. כשיותר ויותר קבוצות באוכלוסייה לא מתגייסות וחוגגות בריקודים, מי שנושא בנטל אלו בעיקר המגזרים שמשרתים שוב ושוב – החברים שלך, החברים שלי. מילואים על גבי מילואים בזמן שאחרים משוחררים מהחובות שלהם. זה מצב בלתי נסבל ולא הוגן.
רק בשבוע שעבר נודע כי חברת הסייבר Wiz, שנוסדה על ידי אסף רפפורט, נמכרה לגוגל בעסקה חסרת תקדים של 32 מיליארד דולר. מדובר בחברת טכנולוגיה שהוקמה כאן בישראל על ידי ישראלים וצמחה על בסיס ההון האנושי האיכותי שישראל טיפחה במשך עשרות שנים. אבל שלא נשכח שבדיוק לפני שנתיים Wiz החליטה להעביר את חשבונותיה העסקיים לחו"ל, והשאירה בארץ רק את מה שנדרש לפעילות השוטפת: שכר, עובדים, שכירות והוצאות שונות. למה? למה היא עשתה את זה? כי גם חברות גדולות וחדשניות מבינות שהאקלים הכלכלי והמדיניות הנוכחית מקשים על צמיחה והמשכיות.
עכשיו אני שואל את כולנו שאלה שצריכים לשאול את כולם, גם אותנו, חברי ועדת החינוך: איך ישראל תמשיך לייצר חברות כמו Wiz, כמו צ'ק פוינט, כמו מובילאיי, אם אנחנו מגדלים כאן דור שלם שאין לו גישה ללימודי מתמטיקה, מדעים ואנגלית? איך נישאר מעצמה טכנולוגית אם הממשלה ממשיכה לממן חינוך לא רלוונטי לשוק העבודה? נוסיף לזה את משבר הגיוס – יותר ויותר קבוצות מקבלות פטור משירות צבאי או לאומי והנטל נופל על כתפיים מצומצמות יותר. בדיוק אותן קבוצות שכן נושאות בנטל הן גם אלה שמניעות את הכלכלה. זה מעגל מסוכן, שמערער את הביטחון הכלכלי של המדינה בטווח הארוך. אם לא נבטיח שכל ילד בישראל ילמד לימודי ליבה, אם לא נדאג שכל צעיר יתרום למדינה, הצמיחה שלנו תיפגע, ובמקום שישראל תהיה הבית של הסטרטאפ שיכבוש את העולם, אנחנו נישאר מאחור. אנחנו יוצרים כאן דור שלם של אזרחים שתלויים לחלוטין בקצבאות ובסיוע ממשלתי. ראיתי את זה בעיניים בתקציב של משרד החינוך, במקום לחנך אותם להיות שותפים ביצירה, ביזמות, בכלכלה משגשגת. למה? למה זה קורה? כי במקום לנהל מדיניות כלכלית וחינוכית אחראית, הממשלה עסוקה בכיבוי שרפות פוליטיות ובהתמסרות ללחצים קואליציוניים.
הגיע הזמן לשינוי. חייבים שינוי. הגיע זמן לאחריות של כולנו. ישראל לא תוכל לשרוד כמעצמה כלכלית אם לא נוודא שכל אזרח מקבל השכלה שתאפשר לו לעבוד, להתפרנס ולהיות חלק מהמשק. ישראל לא תוכל לשמור על ביטחונה אם יותר ויותר קבוצות מקבלות פטור משירות לאומי או צבאי. אני קורא לממשלה: אל תשימו שיקולים פוליטיים לפני טובת המדינה. לצערי זה המצב, זה מה שקורה. תובילו רפורמה אמיתית. תחזקו את הצבא, תחזקו את החינוך, תבטיחו עתיד שבו כל אזרח ישראלי יהיה שותף בביטחון ובכלכלת המדינה. בלי זה לא תהיה לנו כלכלה ולא תהיה לנו מדינה חזקה.
הציבור צריך להבין את המשמעויות של התקציב הזה: העלאת המע"מ מ-17% ל-18% אומרת שכל מוצר וכל שירות יהפכו ליקרים יותר; הפחתת התקציבים לחינוך ובריאות – פחות תקנים, פחות השקעה בבתי החולים הציבוריים, יותר עומסים להורים שלנו, לנו – אנחנו כבר מתבגרים, מה לעשות – יותר עומסים בבתי החולים הציבוריים, יותר ויותר משפחות שלא יוכלו לממן חינוך איכותי לילדיהם.
בואו נסתכל רגע על עצמנו. הגענו במדינת ישראל למצב שבו אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יקבלו חינוך מדעי, בעיקר, ברמה גבוהה, אנחנו לוקחים שיעורים פרטיים. פשוט לוקחים שיעורים פרטיים. אין כמעט הורה – ובואו נהיה אמיתיים ונסתכל על עצמנו; אני בטוח שגם אצל עידית זה ככה וגם אצלךְ זה ככה וגם אצלךָ ככה וגם אצלי וגם אצל חברת הכנסת מזרסקי – משקיעים בילדים בשיעורים פרטיים. תעשו חשבון כמה זה עולה. מדובר על בסביבות 10,000 שקלים בשנה לילד – שיעורים פרטיים במתמטיקה, באנגלית, בפיזיקה בגיל מסוים. כולנו עושים את זה. למה אנחנו עושים את זה? כי מה שמקבלים בבית הספר לא מספיק. הכיתה גדולה מדי, אין שוויון, יש הטרוגניות. אתה רוצה שהילד שלך יתקדם – אתה משקיע בו.
הייתי עכשיו בליטא, באסטוניה. אלה לא מדינות עשירות. אתה מסתכל: כיתות של 18 ילדים בכיתה; מורה עם עוזר; משקיעים בילדים אחרי בית הספר, בבית הספר עצמו, לא בחוץ, בחיזוק הילדים. ככה לא צריכים כל הזמן לרדוף אחרי שיעורים פרטיים. אתם יודעים, בכל עיר – ואני בדקתי את זה – יש עשרות מורים פרטיים שמתעסקים רק בהוראה פרטית. אין לי בעיה עם זה, אבל ברגע שזה הפך להיות משהו שהוא רוחבי בכל מדינת ישראל, אני אומר לעצמי שיש פה בעיה, ואנחנו לא מטפלים בה.
הממשלה מדברת על צמיחה, אך בפועל התקציב הזה מעמיק את הפערים הכלכליים, פוגע ברווחת התושבים ומשעבד את מעמד הביניים לטובת סקטורים מקורבים. במקביל לחלוקה הפוליטית חסרת האחריות של התקציב, אנחנו רואים התרחבות מסוכנת של הגירעון התקציבי, גירעון שתחילה סמוטריץ' הבטיח שלא יהיה גבוה מ-4% וזינק ל-4.7%, עם אפשרות לגדול ל-4.9% – גידול של כמעט יותר מ-25% בסוף. זה נשמע לכם אולי 0.5% לפה או לשם, אבל מדובר בעשרות מיליארדים, עשרות מיליארדים. המשמעות המיידית של זה היא הורדת דירוג האשראי של ישראל, ריבית גבוהה יותר על החוב הלאומי, וכבר בתקציב 2025 אנחנו נשלם – תקשיבו טוב למספר, אדוני היושב-ראש – 75.7 מיליארד שקלים על החזרי חוב. 75 מיליארד שקלים על החזרי חוב אנחנו נשלם בשנה הקרובה. זה מה שאזרחי מדינת ישראל ישלמו על ההורדה של דירוג האשראי. והדבר הזה גם פוגע ישירות במשק הישראלי, כי בסוף אתה מעלה מיסים בגלל זה, אין לך ברירה, והאזרחים צריכים לשלם יותר כסף על כל מוצר. וזה הגלגל, הגלגל הזה פשוט לא נעצר.
אומנם אנחנו במלחמה, וצריך להיות אמיתי, והעלויות עולות, אבל האמת היא שאין לכם תירוצים. במקום להשקיע את הכספים בהורדת יוקר המחיה, בדיור בר-השגה, בשיפור מערכת הבריאות והחינוך, הממשלה הזאת בחרה להמשיך במדיניות של חלוקת כספים קואליציוניים חסרת רסן למגזרים מצומצמים, בלי למצמץ, תוך התעלמות גסה מצורכי הרוב המוחלט של אזרחי ישראל.
פשוט יש לי עוד שש דקות, אבל אגיד לך רק במשפט.
אני רוצה להגיד לך משהו. הייתי בוועדת החינוך, ראיתי את הכספים הקואליציוניים. למשל כתוב שם "ארגוני נוער" – אמרתי: וואו, ארגוני נוער זה חשוב. מה גיליתי? זה הולך לארגוני נוער חרדיים.
למה? הילדים שלך לא צריכים? הילדים שלי לא צריכים?
אבל עידית, ברגע שאתה מחלק מיליארדים – – –
לא, זה סתם, זה סעיף קטן שנתתי לו.
תיתן לי זמן. היא לוקחת לי את הזמן.
הינה, עכשיו בדיוק אקריא לך מספרים, טוב? כנראה שאת לא יודעת.
תקציב הישיבות – על תוספות אני מדבר איתכם – 717 מיליון שקלים; תוכנית למניעת נשירה מישיבות – 35 מיליון, תוספות; תמיכה בתרבות יהודית חרדית, תוספות – 70 מיליון. זה רק מהכספים הקואליציוניים; גרעינים תורניים – 10 מיליון; הגדלת הסבסוד במסגרת תוכנית צהרונים ניצנים – 50 מיליון.
33 מיליון – מענק לירושלים; החברה למתנ"סים תוקצבה ללא מכרז ב-32 מיליון.
החברה למתנ"סים תוקצבה ללא מכרז ב-32 מיליון שקלים לטובת טיפול בנוער בסיכון, אבל לא בנוער בסיכון חילוני, חס וחלילה; תלמידי ישיבות מחו"ל – 60 מיליון שקלים; תמיכה בפנימיות של ישיבות, של משרד החינוך – 60 מיליון שקלים; תרבות תורנית, המשרד למשימות לאומיות – 49 מיליון שקלים; עוד תקציב של מניעת נשירה מישיבות, של משרד החינוך – 28 מיליון שקלים; הקמת כיתות חרדיות – תוספת של 25 מיליון שקלים; סליחות ול"ג בעומר, המשרד לשירותי דת – 21 מיליון שקלים; מוסדות הפטור, משרד החינוך – 20 מיליון שקלים. זה הכול תוספות. מדרשות ליהדות, משרד ההתיישבות – 16.5 מיליון שקלים; תלמידי ישיבות ההסדר – 11 מיליון שקלים; מורשת הרב דרוקמן – 8.5 מיליון שקלים.
תגידו, מה זה קשור למלחמה? מה זה קשור למצב שאנחנו נמצאים בו, המספרים האלה? לא היה אפשר לחכות שנה עם כל זה? אי-אפשר עם כל הדברים האלה. אם אתם חושבים שזה כל כך חשוב, למה היה צריך לעשות את זה עכשיו? למה לשים אצבע בעין לכל מעמד הביניים? את מי בצעם משרתת הכנסת?
אראה לכם את סדרי העדיפות של הקואליציה – חוקים שאתם מאיצים עכשיו, בכל הכוח: החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים – מאוד מאוד חשוב עכשיו, בכל הכוח – אושר היום בוועדה לקריאה שנייה ושלישית, וצפוי להתקבל במליאה עד סוף מרץ; החוק להרחבת החסינות לחברי הכנסת – מאוד מאוד חשוב – סטטוס: מקודם בוועדת הכנסת להצבעה בקריאה ראשונה עד סוף מרץ; חוק לשינוי שיטת הבחירה של נציב תלונות הציבור על שופטים – אושר לאחרונה בקריאה שנייה ושלישית, או-טו-טו יעבור; חוק מח"ש, להעברתה מהפרקליטות למשרד המשפטים – הסטטוס שלו: בהכנה לקריאה ראשונה בוועדה; חוק הפגיעה בתקשורת, והלך עכשיו שלמה קרעי, שבמקום להתעסק באמת בתקשורת – איך הוא הולך לפגוע בתאגיד, זה מה שהכי חשוב לו, לפגוע בתאגיד השידור הציבורי – הסטטוס שלו: הועבר בטרומית, אבל למזלנו, בינתיים עוצרים את זה. ועוד ועוד ועוד.
אין לי הרבה זמן, יש לי שתי דקות. בשתי הדקות אני רוצה לדבר מליבי כאזרח מדינת ישראל. אני יושב בבניין הזה כבר שלוש וחצי שנים. הגעתי לפה באמת ברצון עז וגדול אחרי שעשיתי תפקיד גדול בספורט הישראלי, כדי לקדם ולעשות רפורמות ולחזק את הנושא של החינוך הבלתי-פורמלי, ובעיקר את הספורט הישראלי, כי אני מאמין בכל נשמתי שילד חייב להיות עסוק מהדקה שהוא יוצא מבית הספר ועד לרגע שהוא שם את הראש שלו על הכרית והולך לישון. אני יודע שכשילד עסוק הוא לא מגיע לא לפשע, לא לאלימות, לא לסמים, לא לאלכוהול – לא למקומות הכי קשים שאנחנו לא רוצים כהורים שהילדים שלנו יגיעו אליהם. הדבר הכי מזעזע שקורה בתקציב הזה – למרות הנתונים החמורים של העלייה במקרי ההתמכרויות, בעיקר לסמים ולאלכוהול, משרד הביטחון הלאומי החליט, בהחלטה מטומטמת, לקצץ 60% מתקציב שמטפל בנושא של מניעה של סמים ואלכוהול. אותם נציגים בפריפריה ובערים שמטפלים בילד בקצה בהסברה, בחיבוק, במניעת הידרדרות של אותו ילד להתמכרויות, אותם אנשים הולכים להיות מפוטרים; מעל 1,000 אנשים, שלא מרוויחים הרבה כסף אבל עושים עבודת קודש ברשויות, ויש להם נתונים טובים מאוד במניעת התמכרויות הילדים, הולכים להיות מפוטרים. את הכסף הקטן הזה אין למדינת ישראל, אבל את כל המיליארדים האלה שעכשיו הצגתי יש למדינת ישראל. תודה.
2,607 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.