קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אחרי 04:00. 04:30, ואנחנו פה, אבל אני רוצה לנצל את זה שאת כאן, גברתי השרה, ולדבר על זה שיש לנו בעיה גדולה עם הסחר בחיות הבר, ושאנחנו חייבות לטפל בזה. אי-אפשר לעבור על זה לסדר-היום. אני יודעת שעם כל ההצהרות שיש זה לא מעניין אף אחד, אבל שובר לב מה שקורה. את אומרת, את חושבת, שאם יש אפשרות לסחר כזה, שברחפנים מעבירים קופים ואריות – חשבי מה עוד הם מעבירים ברחפנים. זאת אומרת, זה אומר שאפשר להעביר הכול – כלי נשק וסמים ואלוהים יודע מה. אני מניחה היום גם הצעת חוק לצרף לחקיקה את הנושא, שזה ייחשב גם הלבנת הון. אני מקווה שאתם תגישו ממשלתי, אבל בכל מקרה היום אניח את הצעת החוק הזאת. היא מוכנה?
אני יודעת. אני מכירה. נפגשתי עם איתמר.
זה לא רק זה. גם הגיעו לשם כל הקופים של חוות מזור, וצריך שם עוד שטח, צריך לעזור להם, צריך להגדיל – – –
ואני אומרת, אם יש ספק, אין ספק. אין שום סיבה להחזיק חיות שמצד אחד הן באמת חיות בר, שהן - -
אבל זה לא רק זה. תשמעי, גם הסחר בכלבים, אווזים, הפך להיות – השתלטו על זה עבריינים. אוקיי?
אנחנו מדברים על האנגרים על גבי האנגרים שבהם יש חוות הרבעה אכזריות, שהכלבים שם מוחזקים בתת-תנאים, ומי שעושה על זה כסף הן קבוצות עבריינים. ואנחנו מנסים להעביר את החקיקה הזאת, ויש פה הלבנת הון, יש פה התעללות בבעלי חיים, יש פה סחר לא חוקי, ואנחנו חייבים להתקדם ולהתאים את עצמנו למדינות העולם, שכבר מזמן הוציאו את זה מהחוק. כל סחר בבעלי החיים הוא לא חוקי. די, כמה אפשר לעשות כסף על גבם של בעלי החיים האומללים?
והייתי חייבת רגע לדבר על זה, כי את כאן, וחשוב לי עוד פעם להעלות את זה על סדר-היום הציבורי, כי עם כל מה שקורה, תמיד יש דברים דחופים יותר, ומלחמה וחטופים ותקציבים וזה, אבל אין אף אחד שמדבר בשם בעלי החיים. לכן, בכל הזדמנות אני מרגישה מחויבות גדולה להעלות את זה על סדר-היום הציבורי היום.
שאף אחד לא קיבל. גם לא שלוש, גם לא שתיים וגם לא אחת.
המקסימום שהתקבל היה שמונה חודשים, וגם זה לא היה על ההתעללות אלא על פגיעה בבעל חיים של מישהו אחר.
אבל אני מקווה שהממשלה תגיש את זה.
את חייבת להבין שאין נוהל. אין נוהל. זאת אומרת היום, אם תופסים בנתב"ג – סחר, יש המון סחר של ציפורים נדירות.
- - אמור להוציא נוהל מסודר, שבו, אם הגיע למכס – תפסו חיה, בעל חיים אסור, הם מחרימים את בעל החיים, אבל אין שום נוהל שבו קוראים למשטרה, עושים משהו.
צריך סמכויות, אבל גם צריך נהלים, זאת אומרת המינימום של המינימום – – –
נכון. אוקיי, אבל מה עושים? הם פשוט משחררים אותו. את מבינה? אז נוהל, צריך תקנות. אנחנו מחכים, מחכים. זה פשוט כל כך, כל כך מתסכל.
מכירה את המשפט: אומה נמדדת ביחסה לבעלי החיים?
תודה. אז לענייננו. מן הסתם אני רוצה לדבר על התקציב, כי יש באמת דברים, בלי להתלהם ובלי להתעצבן, שבאמת באמת הנשמה שלי נקרעת מהם. זה כל כך כואב ומתסכל שבדברים סופר-חשובים ובמאבקים שלנו, משמעותיים וחשובים מאוד מאוד, לא הצלחנו להזיז את דעתם של האוצר ושל הוועדות כדי להעביר כספים ממקומות למקומות בדברים שהם – אני לא יכולה להבין.
עכשיו, נכון. תקציב משרד הביטחון הוא הגבוה ביותר, הוא עומד על 109.8 מיליארד, וזה הגיוני וזה תקין. אחריו מגיע משרד החינוך, אוקיי? בתקציב של משרד החינוך יש שני סעיפים. יש שם 92 מיליארד שקלים. אתה רוצה שלחינוך יהיה גם תקציב משמעותי וחשוב. הכול מתחיל בחינוך. אבל מה קורה? אנשים לא יודעים. אני ישבתי בוועדה, אני חברה בקרן העושר, הקרן לאזרחי מדינת ישראל, ובהתחלה האוצר הגיע והצעת התקציב שלו הייתה שכמעט כל 189 המיליון ילכו למשרד החינוך. 92 מיליארד יש לכם, ואתם באים על קרן העושר? הקרן הקטנה הזאת, שצריכה ללכת לדברים סופר-ספציפיים? רשום שם לאן. מה? מאיפה הגעתם? מה זאת אומרת? עכשיו, אני לא אומרת, אלה דברים חשובים, חברתיים, אבל הם לא המטרה של קרן העושר.
ואז מגיע משרד החינוך ואומר לי: ראי, אם אתם תיתנו לי את 124 המיליון, כמו שביקשתי, להקמת מבנים לתנועות הנוער, זה גם עידוד תעסוקה, למה? אנחנו נגייס מלא מדריכים ומלא מנהלים, ומלא זה, ויש פה גם היבט של עידוד תעסוקה. אבל מה? אתמול מתפרסם שבעקבות קיצוץ ברשות לביטחון קהילתי, 1,600 עובדים במערך שדואג לנוער ומדריכים יפוטרו, אוקיי? מה שהיה פעם "עיר ללא אלימות", איתור נוער נושר, סיור בלילות בגינות ציבוריות, איתור אלכוהוליזם, איפה נושרים תלמידים – אתם הולכים לפטר 1,600 איש.
אני אשמח מאוד. אבל אתה מבין את האבסורד? יד אחת מפטרת את אותם אנשים, את אותם תפקידים, ויד אחת באה עלינו, על קרן העושר, וגם כועסת עלינו: לא אכפת לכם מתנועות הנוער. בטח שאכפת לנו, אבל לא לזה היו מיועדים התקציב, והחוק של הקרן לאזרחי מדינת ישראל שחוקק.
שוב פעם, כאילו אתה כל הזמן נתקל בזה – יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה. פה מפטרים, פה מגייסים את אותם אנשים. פה מקצצים, פה מביאים. זה כל כך מתסכל. כאילו אין איזה עין מלמעלה שמסתכלת על כל התקציב הזה, ומסדרת אותו בצורה הגיונית לפי סדר עדיפות, שבו לחלשים אנחנו נותנים נועי צמיחה, ומעודדים תעסוקה, ומעודדים חינוך בפריפריות.
אתה יורד ממש שלב-שלב – וגם התקציב הזה, שאנחנו הולכים להצביע עליו עוד כמה שעות, בכלל עדיין לא כולל את הקיצוץ של ה-150 מיליון שאמור להיות מושת תכף. אז על מה אנחנו מצביעים? לא על התקציב האמיתי. ה-150 מיליון האלה הולכים לרדת מהרווחה, בין היתר, מדברים סופר-משמעותיים. אנחנו לא מצביעים באמת על התקציב, כי אנחנו לא יודעים איך הוא ייראה אחרי שיורידו את ה-150 מיליון.
אבל אתה לא יודע, 150 מיליון זה לא רק ממשרד אחד.
אז מה הולך להיות? זה פשוט מתסכל.
כן. אבל כן הייתה תוספת של 390 מיליון למשרד למשימות לאומיות. אני לא יודעת מה זה אומר, אילו משימות לאומיות? על מה אנחנו מוסיפים כסף? מה הפירוט? עוד 118 מיליון למשרד ירושלים ומסורת; תקציב נוסף למשרד המורשת – 78 מיליון שקלים, בזמן שאנחנו באמת באמת זקוקים לכסף הזה, למילואימניקים, לשכבות החלשות שהמיסים שהעלו הולכים לחנוק אותם כלכלית. אני כל יום מקבלת את הטלפונים האלה של אנשים שהיו ככה – שהצליחו לשמור את הראש מעל פני המים, והם פשוט קורסים בחודשים האחרונים. הם לא יכולים. המשכנתה עלתה להם ב-1,500 שקלים. החשמל עלה להם, הארנונה, הביטוחים של הרכב, ואם אין להם – אז התחבורה הציבורית עלתה, המע"מ עלה, המחירים של הירקות והפירות, והם פשוט קרסו. הם ירדו מתחת לקו העוני, והם חסרי אונים.
הקפיאו להם גם את מדרגות מס ההכנסה, קצבאות הביטוח הלאומי, למעט קצבאות הילדים, גם קוצצו; החינוך, הבריאות, הרווחה. אגב, לא הוכנסו התקציבים שהובטחו במסגרת חוק תקומה לשיקום ולסיוע עוטף עזה, כל אלה שנפגעו ב-7 באוקטובר, תקציבים לשיקום יישובי הצפון ומימון המפונים; קוצצו תקציבי קהילת הלהט"ב; קוצץ תקציב הרשות הלאומית לביטחון הקהילתי כמו שדיברנו, ברשויות המקומיות, נוער בסיכון; הרחבת מספר הכיתות בבתי הספר והגדלת סל התרופות, גם – הכול נפגע.
הגירעון ששר האוצר הבטיח שלא יהיה גבוה מ-4, זינק ל-4.7 עם אפשרות לגדול ל-4.9 – 25% יותר מההבטחות של שר האוצר. 1.27 מיליארד הועברו לישיבות כוללים. 277 מיליון שקלים לקידום ביטחון תזונתי ממשרד הרווחה, אלה כרטיסי המזון של אריה דרעי. עכשיו, אני בעד זה, רק מה, ביקשתי מיליון שקלים בקרן העושר, מיליון שיכול לעשות פרויקט עם לקט ישראל, שבה עוד משאית תסתובב בכל יום בשכונות חלשות ובערים חלשות ותחלק פירות וירקות בחינם בשוק, עם תחושה של כבוד – כאילו אנשים באים – – –
מדהים. תקשיבי, הפרויקט הזה הוא game changer. גם אוכל בריא, גם אנחנו מצילים את המזון הזה, גם פירות וירקות, גם שכונות חלשות.
אני שמחה, אבל עדיין יש לנו פה בעיות בתקציב. הכפילויות הורגות אותי, הכפילויות. זאת אומרת מתקצבים את אותו דבר בכמה משרדים שונים ואף אחד לא מצליח להבין מה ההבדלים. יש לנו 60 מיליון למוסדות תורניים המיועדים לתלמידי חו"ל. למה אני צריכה לממן תלמידי חו"ל? לא ברור לי. 68.3 מיליון לרשות לפיתוח כלכלי חברתי של המגזר החרדי. מה ההבדלים? למה אנחנו מתקצבים כפול בכל מיני משרדים? 87 מיליון שקל חיזוק הזהות היהודית, 50 מיליון שקלים להארכת יום הלימודים במוסדות מוכרים שאינם רשמיים ובמוסדות הפטור המיועדים למוסדות – זאת אומרת גם לא לומדים ליבה, גם נותנים להם עוד 50 מיליון להארכת יום הלימודים שבו הם לא לומדים ליבה, מה שאומר שהם לא יוכלו להשתלב. אין לי שום דבר נגד, אבל יהיה להם מאוד קשה להשתלב בשוק העבודה, מה שעושה לנו בעיה קשה בעתיד. אנחנו מדברים על מיליארדים שהשוק, שהמיסים שלנו מפסידים. אנחנו צריכים לחשוב על העתיד, לא על עכשיו. מה קורה עוד 20 שנה?
האם אי-אפשר לשמור על זהות גם כשעובדים? גם כשמתגייסים?
אדוני היושב בראש, אני אומר לך: יש משרד תפוצות. האם משרד התפוצות צריך להתנהל בצורה שונה? משרד התפוצות, יש לו תקציב, למה התקציב הזה לתפוצות הוא במשרד אחר? זו השאלה הראשונה שלי.
אמרתי איזה. עכשיו באמת, אני גדלתי בחינוך חילוני. גדלתי בבית חילוני. למעשה ביום שישי קמתי משבעה על אבי, שהיה איש חילוני לחלוטין.
האם יש לי בעיה עם הזהות היהודית שלי, עם הערכים היהודיים שלי? אני רוצה להגיד לך שאבא שלי פתח את הבית שלו כשאני הייתי בת 15. הגיעה ילדה אבודה לכיתה שלי, שהגיעה מבית באמת לא פשוט ולא קל, ולא היה לה שום עורף משפחתי. אבא שלי פתח את הבית שלו – ההורים שלי, אבל אבא שלי הוא זה שהיה בבית, אבא שלי למד ואימא שלי עבדה. הוא פתח את ביתו והילדה הזאת גרה אצלנו עד אחרי הצבא. זה יהודי בעיניי. זאת זהות יהודית בעיניי. בלי לשאול שאלות.
בלי לדבר. לפתוח את הבית שלך. לעולם לא לשפוט אחרים. ככה חינכו אותי. תמיד להסתכל על למי יש פחות. זו זהות יהודית בעיניי.
לא צריך לתקצב אותה במיליארדים.
זה לא מתנגש, וגם אין לי בעיה שמשקיעים בזה כספים. אני כן חושבת שצריך ללמוד גמרא בבתי הספר. אני למדתי את זה במנדל, במסגרת מנדל. אני כן חושבת שצריכים ללמוד טקסטים, אני פשוט לא חושבת שצריך לעשות את זה עם אצבע בעין, כי זה רק יוצר אנטי. זה יוצר בדיוק את ההפך וזו הטענה שלי.
יש פה 17 מיליון לתוכניות מסע חרדי, אוקיי? חיפשתי מה זה, מה זה מסע חרדי. באמת, רציתי להבין מה זה. חיפשתי בגוגל – שום דבר. פניתי לצ'אט GPT והוא אמר לי: זאת תוכנית שנועדה להכיר לציבור החרדי את החברה הישראלית לנוער בוגר. חיפשתי באתר, לא מצאתי כלום, לא באתר של משרד החינוך, לא בזה. לאן ששלחו אותי, אין מידע אפילו הכי פשוט מה עשו בשנים הקודמות, איך זה עובד, אין. מיליונים מוזרמים לשם כל שנה. שום דבר, אוקיי? אני לא יודעת אם זה קיים. עכשיו, אתה אומר לעצמך – ולדעתי פה אתה גם תסכים איתי: אם אתם רוצים להכיר לציבור החרדי את החברה הישראלית, תשלחו אותם לצבא. הצבא הוא כור ההיתוך של החברה הישראלית, ולא מיליונים על גבי מיליונים, שאם אתה תחפש לא תמצא לאן הם הגיעו. זה מתסכל אותי. זה לא תקין. אתה יודע מה הייתי עושה עם 17 מיליון? כמה דברים חברתיים חשובים וטובים הייתי יכולה לעשות עם 17 מיליון? המון.
אין לי זמן לדבר על הכספים הקואליציוניים לצערי, אבל כן אני אגיד, שהמשרד להתיישבות יוגדל ל-485. 75% מתקציב המשרד הוא כסף קואליציוני. גידול של 299 מיליון שקלים בתקציב לשכות השרים, אוקיי? לשם השוואה, לניר עוז, המקום שבו מתוך 207 בתים, ל-201 בתים חדרו, חסרים 213 מיליון כדי להשלים את השיקום החיצוני של הקיבוץ. אז לדעתי השרים יכלו לקצץ בהוצאות שלהם ולהעביר את הכסף הזה לניר עוז.
מסתבר שלמשרד האוצר יש סעיף רזרבה לשנת 2025 – כספים קואליציוניים בהיקף של מיליארד שקלים. מה הם עושים עם זה? אלוהים יודע. דיור ציבורי: החלשים שבחלשים שבחברה, בשנת 2023 לא הוסף שקל לרכישת דיור ציבורי חדש. בשנת 2024 לא וגם בשנת 2025 שקל שחוק אחד אין בתקציב לרכישת דיור ציבורי. אני לא יכולה לתאר, באמת. בשביל שתהיה זכאי לדיור ציבורי אתה צריך להיות הרבה מתחת לקו העוני, ועל זה אני מלינה ומזה אני מתוסכלת. לא רק זה, יש איזה קיצוץ של 500 מיליון מהתקציב של הדיור הציבורי, אני מניחה שזה על שיפוץ דירות ועל כל המערך התומך, ופשוט לא ברור לי איך דבר כזה קורה.
עכשיו אני רוצה לשאול שאלה: האם מישהו יודע מה ההבדל בין המיליונים שקיבל אבי מעוז תחת סעיף "חיזוק הקשר עם ירושלים" – איך מחזקים את הקשר עם ירושלים – לבין התקציב של המשרד לענייני ירושלים? זאת אומרת, מה עושים במשרד לענייני ירושלים ומה עושים אצל אבי מעוז? ועוד שאלה: אם אבי מעוז התפטר, זה אומר שהוא יחזיר את מיליון השקלים למוקד הטלפוני הלא-ברור שהוא רוצה להקים במשרד לחיזוק היהדות? אילו שאלות שואלים שם? מתקשרים ושואלים – מה? אני לא מצליחה להבין.
בדקה וחצי האחרונה אני רוצה לדבר על רונן בר, וקצת לקרוא על הדברים שהוא עשה. רונן בר שירת כלוחם וקצין בסיירת מטכ"ל, התגייס לשב"כ כלוחם ביחידה מבצעית; פיקד על מבצעים רבים בעזה, איו"ש ולבנון; כיהן כסגן ראש יחידת המבצעים המיוחדים; לאחר מכן מונה למפקד היחידה; שימש כראש אגף המבצעים בשב"כ. בהמשך הושאל למוסד לתקופה קצרה, היה אחראי על בניין הכוח של השב"כ; מונה לסגן ראש השב"כ. כראש השב"כ יש לרונן בר אחריות גדולה למחדל הענק של 7 באוקטובר. בר, כמו כל ראשי הביטחון והממשלה הזאת, צריך לשים את המפתחות וללכת הביתה. אבל ההחלטה על הפיטורים, כאילו למה? למה עכשיו? אנחנו מעל לשנה וחצי מאז המלחמה. ההחלטה לפטר אותו דווקא כשנחשפה פרשת קטרגייט תמוהה.
אתה שומע אתמול את איתמר בן גביר – שהקשר בינו לבין ביטחון המדינה הוא העובדה שהוא היה יעד שב"כ – אני לא מצליחה להבין איזה זכות יש לו, ולו הכי קטנה, להעביר ביקורת על ראש השב"כ. את הביטחון הלאומי, שכשל, נכשל בכל נתון או פרמטר אפשרי, שום הצלחה, ולו הכי קטנה, הוא יכול לזקוף לעצמו, חוץ מזה שהוא כל הזמן עולה לכאן: חילקתי נשקים, חילקתי נשקים. זאת אומרת שאתה לא מסוגל להגן על אזרחי המדינה. אתם מחלק נשקים כדי שהאנשים יגנו על עצמם. תודה רבה. אז איתמר בן גביר, אני מציעה לך להסתכל במראה לפני שאתה מדבר על אחרים.
2,233 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.