קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשעה זו מול מצלמות הטלוויזיה מתחיל השוד הגדול בתולדות המדינה. מה שמתרחש פה עכשיו ויתרחש פה ביומיים הקרובים נראה כמו הצבעה על התקציב, נשמע כמו הצבעה על התקציב – זו לא הצבעה על התקציב, זו גנבה עלובה וחסרת בושה. מה שאתם רואים בערוץ הכנסת, אלה מכם שרואים את ערוץ הכנסת, זה אנשים שיושבים ומדברים ואז מצביעים. מה שקורה באמת הוא שממשלת ישראל נכנסת אלינו הביתה, חודרת לחשבונות הבנק שלנו, גונבת את כספו של הציבור היצרני והעובד ומעבירה אותו למשתמטים ומושחתים.
הממשלה אפילו כבר לא עושה את עצמה שהיא מנהלת את הכלכלה. תשימו לב איך נתניהו מרחיק את עצמו מהתקציב הזה, לא אמר מילה על כלכלה כבר חודשים ארוכים, ולא במקרה. הוא יודע מה מונח פה לפניכם, נתניהו יודע שהתקציב הזה דופק קודם כול את המצביעים שלו, שהם ברובם אנשים עובדים. הוא הקריב אותם על מזבח הפוליטיקה, גונב את כספם ומעביר אותו לשותפים הקואליציוניים. תסמכו על נתניהו שאם זה היה תקציב טוב, אם הייתה בו איזושהי בשורה, הוא הרי היה עומד פה עכשיו בחזה נפוח ומסביר שהכול בזכותו, שבעצם הוא האדריכל התקציבי, מר כלכלה.
הסיבה שהוא לא פה, ושהוא מסתתר ושהוא לא מציג את התקציב, זה מפני שהוא יודע שהתקציב הזה הוא לא כלכלה – הוא קלקול. אם אתה לוקח 1.3 מיליארד שקל מדמי ההבראה של אנשים עובדים ונותן אותם כשוחד קואליציוני לאנשים שלא עובדים – זה לא תקציב, זו גנבה. אם אתה בזמן מלחמה מחלק 5.4 מיליארד שקל כספים קואליציוניים לעסקנים מושחתים בישיבות של משתמטים – זה לא תקציב, זו גנבה. אם אתה מתחזק 15 משרדי ממשלה מיותרים, ואני עדין עכשיו, שעולים בלי סוף כסף וגם מייצרים עוד ועוד ביורוקרטיה על הראש של האזרחים – זה לא תקציב, זו גנבה. אתם לא ממשלה, אתם לא כלכלה, אתם חבורת גנבים שמנצלת בלי בושה אנשים שעובדים קשה, משלמים מיסים, עושים מילואים בעזה ובלבנון בזמן שעתידם נשדד מהם.
אתמול פגשתי זוג כזה, הייתי בלילה בעמק חפר, סימון היה איתי. עופרי וטליה, הוא מהנדס אלקטרוניקה והיא עובדת במד"א. הוא עשה 200 ימי מילואים, הבן שלהם גם הוא התגייס, הוא בתותחנים. הם תרמו למדינה יותר מכל הממשלה הזו ביחד, ואותם אתם גונבים? אתם לוקחים את הכסף שלהם ובמקום להפוך אותו לצמיחה, לפריון, למקומות עבודה, להשכלה, לבריאות; במקום להשתמש בו כדי שהם לא יעמדו בפקקים שעתיים כל יום, אתם מייצרים איתו רק שני דברים: ג'ובים לעסקנים, ועוד ועוד תלמידי ישיבות שלא מתגייסים ולא עובדים. התקציב הזה פוגע בשני מקומות: בציבור העובד ובילדים שלו. הוא פוגע בילדים שלו, כי הוא מקרב אותנו קרבה מסוכנת לנקודה שבה המדינה הזו לא תוכל יותר להחזיק את עצמה. הציבור היצרני הזה, מעמד הביניים הישראלי, הולך ומתכווץ. הוא לא יוכל להחזיק לנצח את הספינה על המים, הוא לא יכול לנצח להחזיק גם תקציב ביטחון שהולך וגדל – והוא הולך וגדל מסיבות לגמרי מוצדקות – אבל גם לספוג העלאות מיסים, וגם לגדל עוד ועוד ילדים שהם לא שלו, ילדים שלא לומדים מתמטיקה ואנגלית אבל יודעים מצוין לחיות על חשבונו.
2025 היא שנה כלכלית אבודה. מדינת ישראל תעבור אותה, כי אנחנו יודעים לעבור משברים, אבל זה מוכרח להיות התקציב האחרון שזה סדר העדיפויות שלו, כי אם יהיה עוד תקציב אחד כזה, אז אחריו כבר לא יהיה. אנחנו צריכים תקציב שלא מבריח רופאים לברצלונה, ולא מרסק אחיות בראשון, ולא פוגע בעובדי הייטק בכפר סבא, ולא לוקח כסף מהחינוך של הילדים בפריפריה, ולא מגדיל את הפקקים בירושלים. אנחנו צריכים תקציב שמעודד אנשים לעבוד, שמעודד צמיחה, שמבין שהנכס העליון של הכלכלה הישראלית היה ונשאר אנשים עובדים. מעמד הביניים הישראלי צריך ממשלה שעובדת בשבילו, לא ממשלה שגונבת ממנו. מה שמונח פה הוא תקציב של גנבים, שמיועד לגנבים, על חשבונם של אנשים ישרים. תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נהוג פה מהדוכן לצטט מהתנ"ך, ספר הספרים שלנו. אני רוצה לצטט מישעיהו: "שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים" – כי זה מה שמונח בפניכם היום ועל זה אתם תצביעו היום.
מה שמונח פה היום זה לא תקציב, זו גנבה. זה השוד הגדול ביותר בתולדות המדינה. אתם גוזלים את כספו ועתידו של מעמד הביניים הישראלי, הציבור היצרני שעובד, משלם מיסים, מתגייס לצבא, הילדים שלו מתגייסים לצבא. אתם מנצלים אותו בלי בושה. לוקחים את הכסף שלהם, מעבירים למשתמטים, מעבירים לשוחד פוליטי, קונים את אלקין בנזיד משרד ממשלתי מיותר, מעבירים מיליארדים לאנשים שהשר גולדקנופ רוקד איתם בלילות בזמן שחיילי צה"ל נהרגים ונפצעים. כל הביטוי "לרקוד על הדם" קיבל השבוע משמעות חדשה לגמרי.
במדינה נורמלית בזמן מלחמה, בזמן משבר כלכלי, הממשלה לא מחזיקה שני שרים במשרד החינוך, שני שרים במשרד האוצר, שני שרים במשרד הביטחון. תקציב נורמלי לא לוקח 1.3 מיליארד שקל מדמי הבראה של אנשים עובדים, כולל מאנשים במשכורת מינימום, כולל מאנשים שעשו השנה 200 ימי מילואים – ומעביר אותו ישירות לכיסם של אנשים שלא מתגייסים ושלא עושים 200 ימי מילואים וגם לא עובדים. תקציב נורמלי בזמן מלחמה לא מעביר 5 מיליארד שקל כספים קואליציוניים, אחרי שכבר העברתם בסיבוב הקודם 8 מיליארד שקל כספים קואליציוניים. כי אנשים נהרגים ונפצעים פה, כי מעמד הביניים קורס, כי איבדתם כל בושה. אחרי שהרסתם את הביטחון אתם הורסים את הכלכלה, כי לא מעניין אתכם כלום חוץ מפוליטיקה.
השבוע צעיר בשם שחר יפה, שאחיו נהרג במלחמה, צלצל לעובדת הסוציאלית באגף למשפחות שכולות ושאל אם הוא כאח שכול זכאי למימון סדנת גינון. הוא רצה קצת להתעסק בצמחים, קצת לברוח מהצער והכאב. אמרו לו: אתה יכול, אבל אז תצטרך לוותר על הזכאות שלך לטיפול פסיכולוגי, כי אי-אפשר גם וגם. לזה אין תקציב. לזה אין לכם תקציב. לכל המפזזים סביב גולדקנופ יש לכם תקציב ולאח שכול אין לכם תקציב. לזה לא נשאר לכם כסף. התקציב הזה הוא אסון כי הוא מתנכל – אין לי מילה אחרת – הוא מתנכל לאנשים שמחזיקים את המדינה הזו בחיים. מעמד הביניים הישראלי הם הכלכלה, הם הביטחון, הם האנשים שבלעדיהם אין מדינה. האזרחים האלה הם האנשים שממשלת ישראל הנוכחית פשוט מחקה מלוח המטרות שלה. שום דבר לא מוכיח את זה טוב יותר מהתקציב שמונח פה הבוקר.
אז אני רוצה לדבר מפה ישירות אל האזרחים האלה: אזרחי ישראל, לממשלה לא אכפת מכם. היא בזה לערכים שלכם, היא מזלזלת בגלוי, כולל כרגע, במאמץ שלכם.
היא לא עובדת בשבילכם. היא רק, רק, מנצלת אתכם; מנצלת אתכם ואז מרמה אתכם. הממשלה אמרה לכם שהיא מעלה לכם את המע"מ, את המיסים, בגלל המלחמה. ואתם שילמתם ושתקתם, כי אתם פטריוטים ואתם ציונים, ואם יש מלחמה צריך לעזור ולהתגייס. ואתם עמדתם אז המומים מול המחירים בסופר, אבל שוב שתקתם, כי חשבתם שכולם נושאים בנטל. ואז גיליתם שזה לא בגלל המלחמה. זה לא תקציב מלחמה, עם כל הכבוד – או אין כבוד – למה שאמר פה שר האוצר. גיליתם שלא היה צריך להעלות מיסים; גיליתם שבעיצומם של הקרבות בעזה ובלבנון, אחרי האסון הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל, הממשלה העלתה לכם מיסים רק כדי לממן כספים קואליציוניים מושחתים ומשרדים ממשלתיים מיותרים. אזרחי ישראל יודעים לעשות חשבון. אם הייתם מוותרים על הכספים הקואליציוניים וסוגרים משרדים ממשלתיים מיותרים לא היה צריך להעלות אף מס – לא את המע"מ ולא מס מכוניות ולא קיצוץ בדמי הבראה ולא הקפאת דרגות מס, שעוד מעט אזרחי ישראל יגלו שזה אומר שלוקחים להם ישר מהנטו.
למעמד הביניים הישראלי נמאס להיות פראייר, נמאס לו שמנצלים אותו, נמאס לו לחיות תחת מממשלה שלא סופרת אותו ממטר. הוא הלב והמוח של המדינה, הוא הצבא שלה, הוא הכלכלה שלה – הוא נלחם בעזה, הוא נלחם בלבנון, ואז חוזר הביתה ונלחם במשכנתה וביוקר המחיה. אין דבר יותר מתסכל מזה שאתה עושה הכול בסדר, עושה את החלק שלך, והצד השני של העסקה – ממשלת ישראל – פשוט גונב אותך בלי למצמץ. זה מה שאתם עושים פה היום. איך אמר ראש הממשלה? רואים לכם.
אזרחי ישראל רואים. רואים סדרי עדיפויות עקומים לגמרי; רואים מערכת חינוך ממלכתי שמתפרקת; רואים תעשייה שלמה של ג'ובים מושחתים ועסקנים שחיים על חשבוננו; הם יודעים שהמרחק בין ראשון לתל אביב לא השתנה, אבל הפקק גדל בשעה. והם מתחילים להתרגז. והם צריכים להתרגז, ויש להם בלי סוף סיבות להתרגז.
מה שמעמד הביניים הישראלי צריך זאת ממשלה שעובדת בשבילו. ממשלה שתוריד לו מיסים – כי זה מה שאנחנו נעשה, אנחנו נוריד לאזרחי ישראל מיסים – ממשלה שתעשה מאמץ כביר להילחם ביוקר המחיה; תעביר חוק גיוס לכולם; תשקיע בחינוך של הילדים שלו; לא תבריח מפה את הרופאים של ההורים שלו למדריד ולברלין; תעבוד כדי שיהיה פה טוב משותף, שמבוסס על ערכים משותפים. עוצמתו של מעמד הביניים הישראלי היא עוצמתה של מדינת ישראל. אם האזרחים המשרתים והעובדים יהיו חזקים המדינה תהיה חזקה. אם הממשלה תמשיך להחליש אותם, תהיה לנו מדינה חלשה.
1,350 מילים של יאיר לפיד. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.