קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לציין לגנות הקואליציה הזאת שבדיון על תקציב המדינה אני חושבת שבאולם הזה אין אפילו חבר קואליציה אחד. אתה יודע, חנוך, בתור חריג לטובה שמשתתף בדיוני ועדת הכספים, שהדבר הזה הוא מאפיין של הקואליציה הזו. גם בוועדת הכספים, בהחלטות הרות גורל שנוגעות לגזרות על הציבור ולהחלטות של סדרי העדיפות בימי מלחמה, חברי הקואליציה לא מגיעים לוועדת הכספים. קוראים להם כמו עדר לבוא להצביע ולהעביר. הם אפילו לא יודעים על מה הם מצביעים. אז אני אנצל את חצי השעה שלי כדי להסביר על מה אנחנו מצביעים.
חבריי חברי הכנסת, אחרי שבועות של דיונים, היום תעלה הממשלה להצבעה תקציב מלחמה נוסף, תקציב לשנת 2025. חשוב לי להדגיש שהתקציב הזה הוא לא דבר טכני. זה לא מספרים מנותקים מהמציאות. תקציב מבטא את סדרי העדיפויות של כל ממשלה, מה עושים עם כספי המיסים שלנו, והוא מציב מראה לממשלה הזו. הממשלה הזו לא עושה בשום ממד, בשום נושא, את הדבר הנכון, הראוי, הערכי, המוסרי, בימים של מלחמה. ואני רוצה להראות איך גם התקציב הזה מציב מראה לממשלה על חוסר המוסר הזה, שגם בו היא לא מסוגלת לעשות את הדבר הנכון.
בימים שבהם חודשה הלחימה בעזה – 59 אחים שלנו חטופים, עדיין בשבי, מעל עשרות אלפים עדיין מפונים, משפחות שלמות שכולות, עם דואג – התקציב הוא המראה של הממשלה הזאת כלפי ציבור הבוחרים שלה, כלפי עם ישראל. והמראה, אדוני היושב-ראש, שמשתקף מתקציב הממשלה הזה הוא מכוער, מכוער מאוד, ואפילו חסר מוסר. כי מה היינו מצפים מהממשלה בימים של מלחמה? מנהיגות, פשוט מאוד, הכי בסיסי, בתקציב בימים של מלחמה: דוגמה אישית, לקיחת אחריות, ערבות הדדית, חמלה, אחדות – אלה דברים שרואים בתקציב. לראות את העם במרכז, שזה יהיה תקציב שתומך במלחמה, בלחימה, בהתפתחויות שלה. תקציב הוא לא דבר טכני. הוא רק ביטוי בכסף של סדרי עדיפויות של ממשלה – מה חשוב לה, מה חשוב לה לעודד. זו בעצם ההחלטה הכי משמעותית וברורה לציבור בישראל, בלי קשקושים. תראה איפה הכסף, ותבין איפה הממשלה.
אז חבריי חברי הכנסת, אני אגיד את זה ברור: בתקציב הזה, שיעלה היום להצבעה החל משעות הלילה, יש כאן הכול הפוך. הכול הפוך. חרפה מוסרית. אין בו דבר אחד שעושים בו את הדבר הנכון. אפילו לא בתקציב הזה. זה אפילו לא תקציב ראשון של מלחמה, אז יכולנו הפעם קצת פחות להתחזר, אבל כפי שאני אראה – להפך. זה תקציב שהוא טוב רק לממשלה. זה תקציב לקואליציה. זה תקציב לכיסאות שלכם. אבל התקציב הזה הוא רע לעם ישראל, והוא גם רע לכלכלת ישראל. זהו תקציב שלא מכבד את העם הנפלא שלנו. הוא רע ללוחמים, הוא לא מכבד את הישראלים שעובדים, שמשרתים ושמשלמים מיסים, שמחזיקים את המדינה הזו מבחינה כלכלית וביטחונית. תקציב שרע לעם ישראל ולביטחונה.
התקציב שעליו נצביע הערב – ואני אקח ממנו, ככה, טעימות – הוא מנותק; הוא לא עומד בהבטחות היהירות של שר האוצר, ולא בפעם הראשונה, מול חברות הדירוג, כשהוא בא ואמר להן: הגירעון לא יעלה על 4%. הוא מדבר כאן על הידרדרות של 4.7%, 9 מיליארד שקלים גירעון בסך הכול. וזה היה יכול להימנע. זה היה יכול להימנע עם קצת יותר הידוק חגורות, פחות חזירות, פחות כספים פוליטיים במלחמה. התקציב הזה הוא מנותק כי הוא אפילו לא לקח בחשבון תרחיש של מלחמה, כשרק חזרנו למלחמה. הנחת היסוד של התקציב הזה – ענה לי נציג אגף התקציבים על שאלתי – הנחה של בט"ש מוגבר. בט"ש מוגבר זה לא מלחמה. כלומר, שוב אנחנו בתקציב שלא כולל תרחישים שכבר מתרחשים לנגד עינינו.
יש לנו קיצוץ רוחבי במשרדי הממשלה שלא הופנם לתוך התקציב. אין דוגמה אישית, אין חמלה, אין ערבות הדדית, אין אחדות – אני אפרט את כל הדברים האלה. העדפת מגזרים פוליטיים שלא משרתים, ואין כבוד לישראלים שנושאים בנטל. להפך, מכבידים בגזרות על הישראלים שעובדים ומשלמים מיסים, ומפנקים, ומפנקים, כמה מפנקים את המשתמטים.
אני רוצה, לפני שאני אצלול לפרטים, להתייחס למה שקרה פה בימים האחרונים במדינת ישראל על ידי שריה של הממשלה הזו. זה כאילו לא קשור לתקציב, אבל זה מאוד קשור לתקציב; כי כמו שאמרתי קודם, התקציב מספר לנו את האמת על פניה המכוערות של הממשלה הזו. אז שר השיכון של מדינת ישראל, ממפלגת יהדות התורה, שכידוע מסרבת לכל חוק של שוויון בנטל, מגיע לכנס בבית שמש, לכנס נדל"ן. שר השיכון, כן? ומה הוא אומר שם? בחמש השנים הקרובות, הוא מתפאר על הישגיו כשר השיכון, ואני מצטטת: יתווספו 30,000 יחידות דיור בבית שמש. ואז הוא מוסיף ואומר, אנחנו הוצאנו את זה באיזושהי דרך לציבור החרדי, גם מה שחשבו שיהיה לציבור הכללי, לא על כל הדברים אפשר לדבר. סוף ציטוט. אחרי זה שר השיכון שלנו התנצל, התנצל על זה שהוא נתפס אומר את האמת. מה הוא אומר לנו? שזוגות צעירים בישראל שכורעים תחת העומס, שחוטפים גזרות, שכורעים תחת יוקר המחיה, שלא יכולים לקנות פה דירות – אז הדירות בהנחה, כשהוא כשר השיכון צריך לדאוג לכלל הציבור בישראל, הוא הצליח, איזה יופי, לגנוב אותן לטובת הציבור שלו. והוא לא יכול לדבר על הכול. זה דבר אחד.
למוחרת, אתמול, מצלמים את שר השיכון מפזז בחתונה של קרוב משפחה שלו. ועל איזה שיר הוא רוקד בצהלה? אני רוצה לצטט: "בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, ובלשכותיהם אין אנו מתייצבים", "נמות ולא נתגייס". איזה צחוקים, שר השיכון שלנו. תכף נראה שהוא לא סתם מפזז וצוחק. יש לו 2.3 מיליארד שקלים לצחוק איתם, לשמוח בגינם. זה משולם לו במזומן. ומה שלא מזומן יושב בסעיפי רזרבה, חונה, כסף בשבילו, וכשזה רק יעבור את הייעוץ משפטי – בום, זה ייכנס גם לתקציב. ואפילו יש לו בצד 700 מיליון שקלים. אתם יודעים איפה הם חונים? זה כספים לאברכים חייבי גיוס, שכרגע באופן זמני אי-אפשר לשלם להם, אבל אל דאגה, עוד מעט יהיה חוק ההשתמטות, ואז גם את זה נעביר, ועל זה כבר הצבענו. וככה מספר לנו שר השיכון – באמת, לא על כל הדברים אפשר לדבר. אבל מה, התקציב מראה הכול. התקציב מספר את הסיפור שהממשלה הזו מנסה להסתיר.
עכשיו נדבר קצת גם על שר האוצר שלנו. הוא באמת פנינה מיוחדת, שר אוצר בקנה מידה כזה כושל, אני חושבת שלא היה מאז הקמת המדינה. מפקיר הציונות הדתית. כל היום מהלל במילים, בוכה במסיבות עיתונאים על גיבורי הציונות הדתית שנפלו, ובעצם הוא מפקיר הציונות הדתית הגדול ביותר שהיה מאז ומעולם. מדבר על ניצחון מוחלט, ומתאבד על חוק השתמטות ועל תקציב שמעביר מיליארדים כדי לפנק, לפנק ולפנק את מי שלא רוצה להתגייס. וגם שם ברזרבה, שאחרי זה ימצאו את הדרכים לשלם, לחייבי גיוס. בסוף השבוע הוא גם צייץ שאין לו שום כוונה לציית לבית המשפט. כן, הוא הודיע – למה אני צריך לציית לבית משפט? זה אחרי פוטש מכוער שהוא עשה לראש השב"כ, שחוקר פרשת בגידה חמורה בשם "קטרגייט". כי באמת, הוא בכלל באירוע של עצמו, הוא לא שר אוצר בכלל.
עכשיו, תחשבו שאתם משקיעים זרים ממדינה אחרת, ואתם שומעים שר אוצר של מדינה אומר: אני לא מציית לבית משפט, נגמרו הימים האלה. וכמובן, ראש הממשלה שלו: דיפ-סטייט, אין אויב יותר גדול מבית משפט. ואני רוצה לשאול אתכם: אתם משקיע בהייטק או משקיע בתחום התשתיות, או חברה הודית שרוצה לבנות נמל במדינת ישראל – אלו מכרזי תשתית מול ממשלה. למה שבן אדם או חברה יבואו וישימו פה כסף בפרויקטים של ממשלה, כשמחר גם ראש הממשלה יגיד: אז מה אם היה לך סכסוך בבית משפט וזכית בכך וכך וכך, אנחנו בישראל לא מכבדים פסקי דין.
שר האוצר וראש הממשלה הנוראיים האלה בכלל מבינים שהדברים שהם עושים לא רק קורעים את העם – זה לא רק פוגע בעם, זה לא רק לא מוסרי, זה לא רק עברייני, זה גם פוגע בכלכלה? אם דיברנו על – אולי – שיפור בדירוג, אפשר לשכוח מזה, אפשר לשכוח מזה. יש לנו ראש ממשלה ושר אוצר וממשלה שלמה של אנשים שהם בושה וחרפה, ואת החשבון כולנו נשלם, כי הורדת דירוג ופגיעה ברמת השקל ישר הופכת את הכסף שלנו לשווה פחות. במקום שתתנהגו כראוי בימים של מלחמה ושתרעד לכם היד, איך אתם מתנהגים כלפי הציבור אחרי 7 באוקטובר? אתם פשוט איבדתם את המוסר. והכול פה קשור לכול.
ועכשיו אני רוצה לדבר על התקציב הזה, לפרק אותו לנושאים כדי להראות לכם איך הכול קשור לכול. הדיפ-סטייט, בית המשפט, החרדים, נמות ולא נתגייס, לא על הכול אני יכול לדבר – אבל מה לעשות שהתקציב מדבר, הכסף מדבר? אז בואו נתחיל לראות את זה. דיברתם על דוגמה אישית. גם בתקציב הזה לא סגרו שום משרד מיותר: מורשת, תפוצות, רשות לזהות יהודית. ברוך השם, השר אבי מעוז קיבל איזשהו מצפון, לא ברור לי מה קרה, התפטר מהממשלה. כמה נחסוך, נאור? כמה? אם אני לא טועה, 19 מיליון שקל נחסוך, ברוך השם. רק לצערי הרב, כל שקל שמתפנה בממשלה הזאת, לאן הוא ילך? לא ילך לישראלי שעובד ומשלם. לא די בזה, גם הוסיפו את שר המינהלות, השר אלקין. ועכשיו גם התבשרנו בטריק-שטריק הזה שמנסה שר השיכון לעשות, שהוא התפטר משר נוסף שהיה לו במשרד ראש הממשלה, והוא יישאר שר השיכון. הכול עקום, הכול עקום, הכול רמאות, הכול נוכלות.
כספים פוליטיים בימים של מלחמה – 5 מיליארד שקלים. 5 מיליארד שקלים. זו בכלל ממשלה, צריך להגיד, שהכספים הקואליציוניים שלה זינקו בצורה אדירה בהשוואה לממשלות קודמות בימים של מלחמה. אני גם רוצה להזכיר ששר האוצר שלנו הגיע וייבב עשרה ימים אחרי 7 באוקטובר ואמר לציבור – ואני מצטטת כי אני כבר יודעת את זה בעל פה: נכשלנו, נשנה את סדרי העדיפויות. הוא הוציא מכתב, הוא אמר לראש אגף תקציבים: תעצור את כל הכספים הפוליטיים, אנחנו נסיט הכול, מה שלא קשור למלחמה נקצץ. והינה, שנת 2025 – 5 מיליארד שקלים פוליטיים. וצריך לזכור שזה אחרי שנת 2024, בתקציב הקודם גם היו. חצי מיליארד שקלים למשרד של סטרוק; 2.3 מיליארד שקלים תוספות למשרד החינוך, רובו ככולו בחרדים, נדבר על זה; גזרות, בעיקר על הישראלי שעובד ומשרת, זה שחלקו מגויס שוב למילואים. מה סופג הישראלי העובד? כזה חוסר כבוד – מעלים לו את המע"מ, מעלים לו את הביטוח הלאומי, הוא תורם ימי הבראה בלי חשבון, הוא מממן כל הזמן את הממשלה הזו. כן, יוקר המחיה משתולל, נקודות זיכוי לילדים של הורים עובדים הוקפאו, שכר של עובדים במגזר הציבורי הוקפא, חוק רווחים לחברות פרטיות לדיבידנדים עבר. לא חשוב שיש 6 מיליארד שקלים דיבידנדים של חברות ממשלתיות שהשרים בממשלה הזו מתקוטטים ולא מוציאים. קיצוצים רוחביים בחינוך, ברווחה, בתחבורה – רק על הפקקים בכבישים צריך לפטר את הממשלה הזאת. וכספי המיסים שלנו לא הולכים למקומות שהם מנועי צמיחה. הם לא הולכים לכסף שיחזור אלינו.
בנוסף, התקציב הזה מעודד השתמטות, ואני תכף אסביר איך. זה באמת אחד הדברים הכי מזעזעים וחסרי המוסר בתקציב הזה. בעוד שיש קיצוצים, יש מגזרים ששומרים עליהם: לחרדים, לחינוך החרדי וכמובן לאופק חדש, תכף נדבר על זה.
אבל אם אני יכולה רק לתת רשימה חלקית של אותם מוסדות שקיבלו תוספות במיליארדים רק אתמול בוועדת הכספים, אז תראו: חינוך חרדי, מעיין החינוך התורני, מוכר שאינו רשמי, מוסדות הפטור, תרבות יהודית, עוד פעם תרבות יהודית, מוסדות תורניים, תקציב למניעת נשירות מהישיבות, תרבות חרדית לירושלים. אפילו הייתה תוספת, נאור, ליד ושם, מיוחדת לחרדים, ראית את זה? עשו להם תוספת מיוחדת בתקציב, משהו מיוחד ביד ושם, תוספת להעשרה רק לחרדים או משהו כזה.
עכשיו, אני לא אומרת שהדברים שתכף אני גם אפרט אותם – אני לא מזלזלת במטרות או במניעים, אבל רבאכ, אנחנו בימים של מלחמה. אנחנו בימים של מלחמה, הכול עניין של פרופורציות. חזירות היא בסוף עניין של פרופורציות, וזהו התקציב הזה.
אז כמובן שיש מגזרים ששומרים עליהם: לחרדים, לחינוך החרדי – בעוד שאת היתר די מרסקים, ממש כמו שאמר שר השיכון: בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים, אבל בכספי המיסים שלהם כן. אני גם רוצה להזכיר לכם שזה שר השיכון שרוצה לכבוש מחדש את עזה, נכון? איך הוא יכבוש את עזה מחדש? כנראה עם הצבא של שלטון הכופרים שבכספי המיסים שלו הם גם אותו מממנים. אתם מבינים? וזה השר שעד לרגע זה היה צריך באמת לפטר אותו בבושת פנים מהממשלה הזאת, אבל באמת, הכיסא חשוב מהכול.
עכשיו, אני רוצה לומר כמה מילים על הדרך שנעשתה בתקציב הזה. קודם כול, ודובר על זה לפניי, אנחנו בתקציב שביעי. הכול הופך לזילות בממשלה הזאת, הכול קיצוני, הכול לא מקצועי, הכול פראי. אנחנו בתקציב שביעי. זה לא היה גזרת גורל. יכולנו לעשות תקציב לשנתיים, יכולנו לקצר ולעשות פחות תקציבים עם תיקונים. אם אתם זוכרים, רק בתקציב האחרון הודענו לשר האוצר: תקשיב, כל ההנחות שלך בכלל לא רלוונטיות, מתחילה חזית צפונית, תחכה שבועיים, נתקן את הכול. לא. הוא רצה לעשות עוד תקציב ועוד תקציב ועוד תקציב.
אבל יש כאן עוד משהו, והוא משהו מכוון, וזה ההסתרה. הממשלה הזו מעבירה תקציבים בטלאי על טלאי, טיפות, טיפות, טיפות, כדי שלא נבין מה יורד עלינו. אני אסביר לכם למה אני מתכוונת. את התקציב הזה אנחנו אישרנו באלף שלבים. פעם אחת עברנו על כל משרדי הממשלה בתקציבים הבסיסיים שלהם ללא הכספים הפוליטיים. בשבועות האחרונים קיבלנו מה שנקרא דפי החלפה, את כל הדפים הפוליטיים. אבל אז למדנו על מושג חדש, שנקרא כמה הכספים הפוליטיים בהבשלה מלאה. אתם יודעים מה זה הבשלה מלאה? שבעצם יש עוד כספים חונים שאנחנו מצביעים עליהם בלי לדעת לעומק את היכולת לפקח במה מדובר; בסעיפי רזרבה – מעל למיליארד שקלים למשל בנושא החינוך החרדי. ואומרים לנו: לא, זה ממתין לחוות דעת של הייעוץ המשפטי. אז לא מסבירים לנו במה מדובר, וכל דבר היינו צריכים לשאול: רגע, אז כמה כסף סטרוק מקבלת תוספת? אז כמה כסף החינוך החרדי מקבל בסוף תוספת כשמקצצים לחינוך של כל ישראלי רגיל? תעשו לנו את המשרד פלוס הקואליציוני, פלוס הבשלה מלאה פלוס אלוהים יודע מה, ואתם, האוצר, תביאו לנו את הכול. ויושבים ומחשבים, כי אי-אפשר להבין. מרוב בלגן גונבים מכל החורים.
לפני שאני אפרט את הפרטים של הדברים שבאמת צדו את עיניי בתקציב הזה, אני רוצה לציין לשבח את החברים שלי באופוזיציה בוועדת הכספים. אנחנו נלחמנו כתף אל כתף בשבועות האחרונים, בלילות לבנים בוועדת הכספים. לא ויתרנו על כלום, לא עשינו הנחות על כלום. ניצלנו את העובדה שדיוני ועדת הכספים משודרים לציבור כדי שלפחות הציבור יראה באור השמש לאן הולכים כספי המיסים שלו בימי מלחמה. תקציב אנטי-מלחמה, צריך להגיד את זה – שאתם אזרחי ישראל תראו את המראה המכוערת של הממשלה הזו דרך התקציב. ואני רוצה להודות לחברים שלי בוועדה, באופוזיציה: לוולדימיר, לנאור שירי, לנעמה לזימי, לחמד עמאר, לכל חברי האופוזיציה. באמת עבדנו ביחד כמו אגרוף, לא נתנו להם לשקר, לא נתנו להם להפחיד אותנו, לא נתנו להם להוציא אותנו מהדיונים, שיראה הציבור וישפוט. כי התקציב הזה מדבר באלף מילים על איך הממשלה הזאת לא רואה את עם ישראל אלא רק את עצמה ואת הכיסאות שלה, איך היא לא מכבדת את הלוחם הישראלי שיוצא עכשיו לצו רביעי, ולהפך, היא מטילה עליו את כל הגזרות, ומפנקת ומפנקת את הציבור שלא רוצה לשאת בנטל, ואפילו מייצרת מנגנונים שיאפשרו לו לעקוף את חוק הגיוס.
אז בואו אתן לכם קצת פנינים, מה ראינו בתקציב הבא ומה עלה מהשאלות שלנו. קודם כל, בואו נדבר על המשרד של השרה סטרוק, משרד ההתיישבות. משרד די מיותר, די שולי, שמעולם מעולם לא תפס כותרות בממשלות קודמות. בפעם השנייה בתקציב בשנת 2025, אחרי 2024, כשאני שאלתי וראיתי עוד תקציב, ועוד כספים פוליטיים, ועוד בהבשלה מלאה, ועוד מחכים לייעוץ משפטי, פניתי לאגף תקציבים ואמרתי להם: תקשיבו, עם הבשלה, הבשלה מלאה, בום, בום, בום, הכול, כמה כסף בסוף מעבירים לה? תקשיבו טוב: כמעט חצי מיליארד שקלים – חצי מיליארד שקלים תקציב בימים של מלחמה, הרבה מזה לזהות יהודית, נדבר על זה, ולא בפעם הראשונה. ומה מעניין? שהדבר הזה מנפח את התקציב שלה. 75% מהכסף הזה הם כספים פוליטיים. כלומר, במצבו הטבעי המנופח משנה שעברה, לפני הכספים הקואליציוניים, כמובן, מדובר על בסיס של 100 ומשהו מיליון; עם הניפוח הוא נהיה חצי מיליארד שקלים. כולנו בוועדת הכספים, אם אני לא טועה, נאור, די היינו בהלם, כי כבר ראינו הכול, חשבנו שראינו הכול, אבל מה לעשות? המשרד של סטרוק תמיד שווה יותר – שווה יותר ממשרד החינוך, ממשרד התחבורה, ממשרד הרווחה.
אנחנו נדבר על הדבר הבא: זהות יהודית. זהות יהודית היה אירוע באמת – אם זה לא היה עצוב, זה היה מצחיק, אבל לצערי הרב, זה באמת מאוד מאוד עצוב. אני התחלתי לראות סעיפים מקבילים של זהות יהודית במשרד של סטרוק, במשרד החינוך, במשרד התרבות, בכל מיני משרדים. אז אמרתי: רגע, מה, אני שרלוק הולמס? למה? פניתי לנציג האוצר, אמרתי לו: אני רוצה עכשיו שאתם תגידו לנו איפה נמצאת זהות יהודית בכל משרדי הממשלה בתקציב המלחמה הזה. אתם לא תאמינו מה סיפרו לנו – סיפורי אגדות בימים של מלחמה: לא פחות משמונה משרדי ממשלה במדינת ישראל מקבלים תקצוב לזהות יהודית. מרוב שמדובר במימון כפול, שהם לא יודעים מה לעשות איתו, הם מקיימים שולחן עגול, כן? ייאמר לזכותם של הפקידים, הם מנסים לייעל את הכסף שנשפך. לירדן ביבס אין, הוא עושה גיוס המונים, כן? לרשות לניצולי השואה מקצצים 4 מיליון שקלים, כן? אבל זהות יהודית – שמונה משרדי ממשלה במאות מיליונים, תכף נדבר גם על זה, יושבים ועושים זהות יהודית בימים של מלחמה.
עכשיו, בואו נדבר על רשימת המשרדים שבאמת ראינו בהם את הנושא הזה של הזהות היהודית, ואני מתחילה לספור. קודם כול הוקמה רשות לזהות יהודית במשרד ראש הממשלה, אם לא ידעתם; במשרד למשימות לאומיות של סטרוק יש כמובן הרבה מאוד כסף לזהות יהודית; במשרד ירושלים ומסורת יש תקציב לזהות יהודית בתקציב הזה ובכספים הקואליציוניים; במשרד המורשת יש תקציב לזהות יהודית; במינהל חברה ונוער במשרד החינוך, במזכירות הפדגוגית במשרד החינוך; במשרד התפוצות; במשרד התרבות; במשרד העלייה. הבנתם? הבנתם? הם אפילו לקחו חברת ייעוץ בתקציב הזה כדי שתעזור להם, מה לעשות, איך מנהלים מנגנון כל כך לא יעיל וכל כך מופקר של כל כך הרבה כסף לזהות יהודית.
עכשיו אני רוצה לתת לכם רק פנינה, שאנחנו שאלנו את הרשות לזהות יהודית, את הבחור הנחמד – הוא באמת לא אשם – העובד של אבי מעוז, שר החינוך או סגן שר החינוך, שישב. ראינו שם שבכסף – – –
לא סגן שר החינוך, סליחה. אבי מעוז, מהו? סליחה, אני מרגיזה יואב קיש. סליחה, שר החינוך. אז תתקן אותי.
את אבי מעוז? עשינו שר החינוך את אבי מעוז? קשקשן.
כן. אתה מבין שאני מדברת כבר כמעט 20 דקות על החרפות בתקציב, שום דבר לא מעצבן אותו – רק זה שחלילה הורדתי מכבודו והעליתי בדרגה את אבי מעוז לשר החינוך. אוקיי.
כששאלנו אותו מה הוא הולך לעשות ב-5 מיליון שקלים בתוכנית שקיפות על תוכניות חינוך במדינת ישראל, הוא לא ידע להשיב. הוא לא ידע להשיב – נעשה אפיון, נחשוב, נחשוב. אין לרשות לניצולי שואה, אין למרכז רבין, אין ליד בן-גוריון, אין לתנועות הנוער, והבחורצ'יק הנחמד הזה יושב ולא מצליח להסביר לי מה לעזאזל הוא יעשה ב-5 מיליון שקלים בתוכנית שקיפות על תוכניות החינוך בישראל. יותר מזה, היועצת המשפטית של משרד החינוך, כשהיה כבר דיון על החינוך, התחילה לומר: האמת היא שאנחנו גם לא ניתן להם כל מידע שהם ירצו – כאילו, בכלל אין תיאום, אין בכלל תיאום.
עוד 14 מיליון שקלים קיבלה הרשות לזהות יהודית – על מה? על מה? תקשיבו טוב: 8 מיליון שקלים על הסברה ופרסום; חיזוק הקשר לירושלים – 6 מיליון שקלים, כאילו אין משרד ירושלים. אוקיי. זה סיפורה של הרשות לזהות יהודית, שלא יכלה להסביר לנו אילו תוכניות ל"ריגול" על תוכניות החינוך העצמאיות בבתי הספר – אמרתי לו: בוא, תדבר, אתה בא לציבור, תסביר לנו על מה אתה לוקח 5 מיליון שקלים מכספי הציבור שלנו? אתה רוצה לבדוק, אני לא יודעת מה, שמאלנים שנכנסים לבתי הספר, פשיסטים שנכנסים לבתי הספר, קומוניסטים? אני לא יודעת, אבל אתה אמור להסביר לנו בשביל מה הכסף. תשובה לא הייתה. תקציב גדול היה, וגם 8 מיליון שקל לקמפיין הסברה.
אז זה סיפור הזהות היהודית. אם אנחנו יכולים לארוז אותו – כמה כסף אתם חושבים שמתגלגל בשמונה או תשעה משרדי הממשלה הזאת? ביקשתי מאגף התקציבים לסכם לי את הכסף הזה. מדובר, חברים, במאות מיליוני שקלים, בין 290 מיליון ל-300 מיליון שקלים ב-2025, וזה לא כולל נתונים שלא הצליחו לחלץ ממשרד התפוצות, ממשרד התרבות וממשרד המורשת. איזה יופי לנו.
בואו נדבר על התקציב לחינוך החרדי. אתמול היה יום סוער. כנראה שבסופו לא סתם גולדקנופ רקד ופיזז, כי זה היה יום מאוד מוצלח בשבילו. הוספנו 2.3 מיליארד שקלים לתקציב החינוך; הרבה ממנו, לא כולו, אבל חלק מאוד כבד הולך לחינוך החרדי, ואני רוצה לפרט: 1.73 מיליארד שקלים לחינוך העצמאי, למעיין החינוך התורני, למוכר שאינו רשמי, למוסדות הפטור, לתרבות יהודית עוד הוסיפו, ולמוסדות התורניים – כמובן, הסיפור הידוע של מעל למיליארד שקלים.
יש לי כאן שתי הערות, שתי נקודות שבאמת צרמו לי בימים של מלחמה. קודם כול, אני רוצה לספר לכם, הציבור, שרשתות החינוך העצמאיות של החינוך החרדי הן לא בית ספר רגיל, כמו שילדים הולכים לבית ספר ממלכתי ולבית ספר ממלכתי-דתי. מדובר ברשתות בבעלות של מפלגות. כן, כן, בשנת 2025 המפלגות החרדיות מחזיקות, לא אגיד לכם איפה, את הציבור שלהן, ברשתות חינוך פרטיות בבעלותן: אחת של ש"ס ואחת של יהדות התורה. אני לא רוצה להתבלבל. אחת מעיין התורה, והשנייה מה?
העצמאים. מעיין התורה זה של ש"ס.
עכשיו, תדמיינו אתם – זה נושא חוץ-תקציבי אבל הוא גם תקציבי – מה עושים לילד שהולך ואומר: אני רוצה לימודי ליבה, אני רוצה מתמטיקה, אני רוצה אנגלית. בעצם אין פיקוח מיטבי. אבל בפן הכלכלי, נושא האי-סדרים ברשתות החינוך העצמאיות, ואני אומרת את זה בשפה מכובסת, הוא נושא שנמצא בכותרות כבר הרבה מאוד חודשים. בחודש אוגוסט שעבר החשב הכללי של האוצר – לא אני, פקיד – אמר לרשתות הללו: יש בכן אי-סדרים כספיים – בעברית: גנבות, אנחנו לא יודעים מה קורה שם, עסקונה, אי-סדרים, מעבירים כספים לכל מיני עסקנים מכספי המיסים שלנו. אנחנו עומדים לנתק אתכם מהמערכת הממשלתית אם אתם לא תתאפסו. תעשו ממשל תאגידי רגיל, נקי, תביאו חשבים, תתחילו לעבוד מסודר בפיקוח נורמלי.
מלחמת עולם. יש חובות, דרך אגב, של בין 50 מיליון לכמה מאות מיליוני שקלים. הדבר הזה עוד לא הסתדר. כלומר, החשב הכללי הוציא מכתב ואמר להם: חברים, זה עכשיו יתנהל ככה. והם רק התחילו את התהליך. לשאלות שלנו, הם התחילו את התהליך. יש על זה גם עתירה בבג"ץ. כמעט על כל נושא פה הייתה עתירה, בנושא החינוך החרדי. אני שאלתי אותם: אבל למה שאנחנו נעביר מכספי משלם המיסים כסף למקום שיש בו גנבות ואי-סדרים? אני לא מבינה את זה. לא הייתה תשובה, כמובן. התשובה היא ברורה: כי אחרת גפני לא יעביר את התקציב. מה הדיון, מה השאלה? אז אנחנו מעבירים בעצם כספים לרשתות חינוך לא מספיק מפוקחות מבחינה כלכלית. אמרו לנו גם אנשי משרד החינוך, הודו ביושר: אנחנו מקווים שנצליח לפקח על זה יותר טוב. אבל בינתיים את הכסף שלנו נעביר.
מה עוד גילינו? גילינו שהתקציב הזה של המיליארדים גם לא כולל 590 מיליון שקלים לאופק חדש, שהוא, הסבירו לנו, נמצא בצד. כלומר, מתי שזה יבוא, ימצאו לזה מקור תקציבי. כלומר, מה שאנחנו מאשרים עכשיו גם לא כולל עוד 590 מיליון שקלים, בעזרת השם, שיהיו לאופק חדש, ואולי גם אותם ייקחו מעוד קיצוץ רוחבי. אנחנו נחכה בציפייה רבה.
מה עוד גילינו? שמיליארד שקלים מתוך ה-2.3 מיליארד שקלים האלה, אנחנו לא יכולים לתת עליהם שאלות ולא לראות לגביהם חוות דעת משפטיות, שלמדנו מהן הרבה בפיקוח הפרלמנטרי, כי עוד לא הספיקו להכשיר אותם מבחינה משפטית. אז אנחנו חייבים להצביע על סל שלם, על אמבטיה של מיליארד שקלים שאנחנו יודעים שבהמשך יתווספו לכספים הקואליציוניים של החינוך החרדי. כששאלנו מה יש שם, אמרו לנו באופן כללי מאוד מה יש שם וכו'. אנחנו כמעט התפלצנו לגלות שיש שם 700 מיליון שקלים, תקשיבו טוב, שחונים בצד – כסף לאברכים שהם חייבי גיוס – בגין הישיבות ובגין סבסוד מעונות. יושב בצד. אז אנחנו שואלים: אבל רגע, למה? יש חוק גיוס היום, הממשלה לא עשתה חוק חדש, והם חייבים להתגייס, הם חייבי גיוס; למה אתם שומרים בצד כסף אם אתם מתכוונים להעביר חוק שוויון בנטל? למה הכסף הזה יושב, במקום שיפנו את התקציב לדברים יותר טובים או חלילה וחס זה ירד ממסגרת הגירעון ומהחישובים הפיסקליים? לא, אמרו לנו, הכסף הזה יושב בצד. לכן כשאני אומרת שהתקציב מדבר בקול רם, זה אומר שהממשלה הזו מתקצבת השתמטות, היא נערכת להמשך השתמטות. לא סתם החרדים אמרו לביבי: נחכה, נמתין, נחכה לעוד איזה סערה, תפטר עוד איזה מישהו ונעביר בלילה את 700 מיליון השקלים.
קיצוץ רוחבי – נמשיך בנושא החינוך. כששאלתי את שאלת המחץ ואמרתי לאגף התקציבים: הרי בקיצוץ הרוחבי קיצצו ממשרד החינוך – מה לעשות, קיצצו משירותי החינוך, קיצצו ממועצת ההשכלה הגבוהה, הבנתי שקצת הפחיתו את הקיצוץ אבל קיצצו; היה גם קיצוץ בשכר המורים, כשבוועדת העבודה דאג מי שדאג למורים מהמגזר החרדי, שלהם לא יהיה קיצוץ. אז פניתי לבחור מאגף תקציבים ואמרתי לו: אחרי שאנחנו מעבירים את ה-2.3 מיליארד שקלים האלה ואת החלק של החינוך החרדי בתוכם, האם בכלל קוצץ משהו בכל הסעיף הזה של התשלומים לחרדים בתקציב הזה לעומת השנה שעברה? והתשובה שלו הייתה לא. לא. אז הינה, מגזר אחד עובד ומשרת חוטף את כל הגזרות, ומגזר אחד, מפנקים אותו. ולא רק בחינוך. איפה המס על משקאות ממותקים, שהוא טוב לבריאות? הוא נכון והוא לא נעשה, ויכול היה להכניס הרבה מאוד כסף לציבור. בינתיים הוא בוטל והמחירים רק עלו. מס על כלים חד-פעמיים. אלו דברים אחרים.
אני רוצה לפני סיום לומר לך משהו, חברי חנוך מלביצקי. אני חושבת שהממשלה הזו היא באמת גורם הסטרס הכי גדול שיש לעם ישראל בימים אלה. אנחנו גם ככה דואגים. העם הוא נפלא, הוא חזק, הוא לא מפחד להיות ביחד, אבל הוא מסתכל למעלה, הוא רוצה רק שקט, והוא רואה ממשלה באמת של משוגעים. הכול עושים ההפך. החקיקה המשפטית הזו, המריבות האלה, ההתקוטטויות הללו – שר המשטרה בא להכות את ראש השב"כ. אין קלאס, הכול, באמת, אתה אומר: איפה המדינה, איפה העם שלנו ואיפה שריהם. אני חושבת שאתם עושים את הכול כדי שלא נדבר על התקציב הזה, כדי שלא נדבר על ועדת החקירה, כדי שלא נדבר על החטופים. אתם יודעים שבשבוע הנוראי הזה הסיקור בנושא החטופים ירד ב-76% בתקשורת? מה הפלא, אתם עושים הכול שלא נדבר על הדברים הללו , אתם עוסקים במה שלא חשוב.
אני באמת חושבת שיכולתם לקחת את התקציב הזה ולעשות ממנו הזדמנות נפלאה, להראות לציבור איך משנים סדרי עדיפויות ממה שהיה קודם – מה לעשות, היה 7 באוקטובר: לעשות שוויון בנטל, לקצץ במקומות אחרים; יכלו להפחית חלק מהגזרות, ואתה יודע את זה היטב, אדוני היושב-ראש; יכלו לקחת ולקצץ בכספים הקואליציוניים, לסגור משרדים, להטיל מיסים אחרים, להביא 6 מיליארד שקלים ולחמול קצת יותר על הישראלים שעובדים ומשרתים.
תודה רבה, ואני מאוד מקווה שיש מישהו ששומע את מה שאני אומרת היום. תודה.
4,118 מילים של אורית פרקש הכהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.