קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני מתכבד להגיש לכנסת את הצעת החוק לשנת 2025. הצעת חוק – עבדנו גם על חוק ההסדרים שנלווה אליה וגם על התקציב עצמו בתקופה מאוד קשה, תקופת מלחמה, תקופה שצריך כסף לכל הנושאים הללו, צריך לפצות את תושבי הצפון, תושבי הדרום. אגב, אנחנו אמורים לקבל – וקיבלנו בעצם, ואני הולך להביא את זה לדיון – פיצויים לצפון לחודשים האחרונים. המציאות הזאת היא מציאות מאוד קשה. אני מאוד התקשיתי בהעברת התקציב הזה. כל החברים האחרים – ניסיתי שאכן יהיה שיתוף פעולה בין החברים בוועדת הכספים, גם מהקואליציה, גם מהאופוזיציה. לא היה קל, לא היה פשוט, אבל אנחנו עשינו מאמץ שזה יקרה, ובסופו של דבר זה קרה. אין שינויים דרמטיים חוץ מהעניין הזה של המלחמה, שצריך לעניין הזה כסף.
אני רוצה, אדוני היושב-ראש, לנצל את הבמה הזאת. זה מאוד אקטואלי, ואני רוצה לדבר על זה. הדבר הראשון שצריך לעשות זה להחזיר את החטופים. זה הדבר הראשון. לא, אל תמחאו לי כפיים, אני אומר באמת את העמדה שלי. אני חושב שאין ביהדות דבר כזה שמחכים לפיקוח נפש עתידי. כשיש פיקוח נפש, ספק פיקוח נפש – – –
ספק פיקוח נפש, שיכול להיות ביום כיפור, מחללים את יום כיפור בשביל הפיקוח נפש של עכשיו, ולא עושים חשבון מה יהיה בעתיד. לא עושים את החשבונות האלה, אין דבר כזה ביהדות. והמציאות הזאת היא מציאות שהחטופים האלה נמצאים במקומות כאלה של פראי אדם, חיות אדם, שהסכנה שם היא סכנה ברורה. ולכן העמדה שלי הייתה ונשארה שאת החטופים צריך לשחרר כמה שיותר מהר, ואת כולם.
אבל אני רוצה להגיד לכם: לפני שעליתי בדקתי דבר שלא כל כך פרסמו אותו. תדעו לכם שהחטופים שחזרו – הייתה אצלם היהדות, המציאות הזאת שאי-אפשר להתעלם ממנה. אגם ברגר, התצפיתנית, חזרה ואמרה שהיא שמרה על הצומות, היא התפללה. היא אמרה: את האמונה בחרתי ועם האמונה שבתי. דניאלה גלבוע שרה אשת חיל בערבית. עומר שם טוב עשה קידוש במנהרה. אליה כהן התפלל במנהרות. קית' סיגל בירך ברכות על האוכל בשבי. סשה טרופונוב – – –
טרופנוב הניח תפילין מייד עם חזרתו. דרך אגב, אני יכול לספר לכם שהרב זילברשטיין, שהוא חבר מועצת גדולי התורה אצלנו, הוא באופן קבוע, יום-יום, התפלל כשהתמונה של החטוף הזה הייתה מולו, והוא התפלל לחזרתו. וכשהוא חזר הוא הביא תמונה שלו, קנה טלית ובירך איתו ביחד ברכת שהחיינו. הקשר שיש לעם היהודי האחד עם השני – ואני לא עושה את החשבון: זה שייך לזה וזה שייך לזה. אנשים מתפללים, מתפללים ומבקשים שהחטופים יחזרו בשלום, שיחזרו, לא לעשות שום חשבון אחר. אלי שרעבי, שאמר שמע ישראל – באמת, אלה דברים שאצלי לא יכול להיות ספק. זה מה שצריך לעשות.
אדוני היושב-ראש, אני מבקש לומר: תדעו, אני כאדם חרדי – לא קל היום כאן במדינה. לא קל, אני גם מבין את זה. אבל תדעו, האמת היא שאין עם יהודי בלי לומדי תורה שתורתם אומנותם. אין דבר כזה. אין מציאות כזאת. צריך להתפלל על החיילים, צריך לעשות, לקרוע שמיים שהמלחמה הזאת תיפסק. אבל בלי לומדי תורה שתורתם אומנותם היינו נטמעים בעולם – באירופה, באמריקה, בכל המקומות האלה. לא היינו חוזרים. ואחרי אלפי שנים חזרנו לכאן מכיוון שהייתה לנו שפה משותפת. צריך להיזהר כשמדברים האחד על השני. צריך להיזהר בלשון, צריך לדבר בשפה. אני מתפלל לקדוש ברוך הוא שלא תהיה מחלוקת כזאת, שלא תהיה מציאות כזאת, קשה מאוד לחיות בצורה הזאת.
אני מבקש, אדוני היושב-ראש, המציאות היא שאנחנו צריכים להעביר תקציב. אם לא נעביר תקציב, יהיה מצב הרבה יותר גרוע.
בלי תקציב אתה יודע שהמצב יהיה גרוע מאוד. ולכן אני מבקש, אדוני היושב-ראש, שמליאת הכנסת תתמוך בתקציב על מנת שאנחנו נוכל להתקדם. ואחרי זה גם נעשה שלום. אני רוצה לחיות איתך ביחד. למה אתה אופוזיציה ואני קואליציה?
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, רבותיי השרים.
- - שבה מילים הפכו לכלי נשק. השיח הציבורי מלא בהאשמות, הסתה והפיכת מגזרים שלמים לשעירים לעזאזל.
והפעם שוב מכוונים את החיצים כלפי הציבור החרדי.
ההיסטוריה מלמדת אותנו לאן מוביל שיח כזה.
אברהם לינקולן עמד מול עם שסוע ואמר - -
- - אומה זו, שנולדה מתוך חירות, לא תוכל לשרוד אם תהיה חצויה. האם אנחנו באמת רוצים לחיות במדינה שבה אזרח מסית נגד אזרח, ויהודי מסית נגד יהודי? שבה מנסים למחוק ציבור שלם רק בגלל שהוא בוחר לחיות בדרך שונה? האם לא הגיע הזמן שנפסיק לשפוט מגזר שלם על פי סטריאוטיפים, אלא – על פי תרומתו, ערכיו ומעשיו?
שוב ושוב אנחנו שומעים את אותה המנגינה: החרדים לוקחים את כל הכסף; הם חיים על חשבון אחרים; הם מקבלים תקציבים מנופחים.
האמירות האלה, לא רק שהן לא נכונות, הן חלק מהסתה מסוכנת שמטרתה להרחיק, להפלות וליצור שנאה בתוך העם שלנו.
אז בואו נדבר על העובדות. התקציבים שמקבל הציבור החרדי מיועדים לאותן מטרות – שמקבלים כל אזרחי ישראל: חינוך – מה זה – – –
האם ילד חרדי לא זכאי למערכת חינוך מתוקצבת - -
- - לרווחה, לבריאות, לתשתיות, כמו ילד חילוני או דתי לאומי? האם משפחה ברוכת ילדים לא זכאית לסיוע כמו כל משפחה אחרת?
התקשורת יוצרת תמונה מעוותת. כאשר מוציאים מיליארדים לתיאטראות, למוסדות תרבות, לאוניברסיטאות - -
- - זה נקרא השקעה במדינה, אבל כאשר מוקצים תקציבים לישיבות ולתלמודי תורה זה פתאום סחיטה קואליציונית. למה המוסדות שלנו אינם זכאים לאותו יחס מכבד?
הציבור החרדי תורם לכלכלה ולחברה. שיעור התעסוקה החרדי עולה בהתמדה, אלפי חרדים עובדים, יוזמים, מפתחים עסקים ומובילים את המשק.
בנוסף, החינוך החרדי מגדל דורות של אזרחים ישרים, ערכיים, שמחנכים ילדים למידות טובות ולכיבוד הזולת.
אדוני היושב-ראש, מדובר בניסיון לפגוע בציבור שלם. מי שמדבר על קיצוץ לחרדים לא באמת מדבר על צדק חברתי, הוא רוצה להעניש ציבור שלם על אורח חייו, על אמונתו, על מסורתו.
והגיע הזמן לומר זאת בקול ברור: התקציבים הללו אינם טובה של אף אחד. אגב, אני רוצה להגיד, חבל שצועקים ולא שומעים: אם היינו הולכים לקואליציה איתם היינו הטובים ביותר, לא היינו סחטנים, לא היינו כלום. הבעיה שלנו – שהלכנו איתם, ואז הפכנו להיות מה שאנחנו בתקשורת החילונית.
אני קורא לכולם להפסיק את ההסתה. אם יש ביקורת ננהל דיון הוגן. אם יש חילוקי דעות נשב ונשוחח.
אבל אל תיתנו יד למסע הדה-לגיטימציה לציבור החרדי, לציבור שמקדש את ערכי התורה, החסד והמשפחה. זה ציבור שאכפת לו ממדינת ישראל לא פחות מכל אחד אחר.
אני עומד כאן כדי לומר אמת פשוטה: הציבור החרדי אינו אויב. הוא חלק בלתי נפרד מהעם הזה. הוא בונה, הוא יוצר, הוא מחזיק את מסורת ישראל בת אלפי השנים. התקציבים שמקבלים מוסדותיו אינם סחיטה, כשם שהתקציבים האחרים אינם שוחד.
ואני שואל את כולנו לאן פנינו מועדות. האם נהיה דור שממשיך את ההסתה, את הקרע, את השנאה, או שנהיה דור שמרים את דגל האחדות, שמביט בעיניים של אחיו ומבין שהוא לא אויב אלא שותף? אני בוחר באחדות, אדוני היושב-ראש, ואני קורא לכולכם, בואו נבחר בה יחד. תודה רבה.
1,069 מילים של משה גפני. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.