הצעת חוק התקציב לשנת הכספים 2025, התשפ"ה–2025

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

התחלפת? טוב, אתם החלטתם שאנחנו לא נהיה.

אני לא מבין את הצעד המטופש הזה.

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חבריי הח"כים והח"כיות, השר ביטון, אני מזהה נכון?

השר ביטון, ולדימיר – וזאת ההזדמנות להגיד לך תודה על ההובלה יוצאת הדופן בוועדת הכספים – היום אנחנו עדים למופע ביזיון תקציבי, שהוא השוד הגדול ביותר של תקציב המדינה. לא אחטא אם אני אגיד שזה אחד השודים הגדולים שבוצעו מאז הקמתה של המדינה. הייתי כאן – אני כבר 14 שנים כאן, אני רואה – מעולם לא הייתה ביזה כזאת. אני לא אומר את זה כי אני באופוזיציה; אני לא אומר את זה כי אני עולה לכאן ואני צריך להגיד דברים; אני אומר את זה כי גם חבריי מתוך הקואליציה, אומרים לי בחוץ: מאיר, אנחנו מבינים, אסור לעשות את זה – אבל מה לעשות, הם ממלאים פיהם מים.

תקציב המדינה לשנת 2025 שעובר כאן בכנסת, לא מדוברלא בתקציב חברתי, לא בתקציב שאכפת לו מהאזרח, לא בתקציב של אחריות לאומית. אחריות לאומית הזכרנו? אחריות לאומית שמתפוררת לנגד עינינו יום-יום. אתם שמים לב שמפרקים את גופי הביטחון? אתם שמים לב שגופי הביטחון לאט-לאט הופכים לאויב המדינה? צה"ל, השב"כ, הרשות השופטת. זאת הזדמנות להגיד לאנשים שנמצאים שם לא להיכנע לצעדים הבלתי-לגיטימיים של הממשלה הנוראה הזאת. אל תיכנע אייל זמיר, הרמטכ"ל. היום טעמת את נחת זרועו של שר הביטחון. אל תיחת ואל תיבהל, תבהיר לו: הצבא זה לא שדה המשחקים שלו. גלי בהרב-מיארה, אנחנו איתך. תמשיכי באומץ שלך להיות האטב שהדמוקרטיה הישראלית תלויה עליו. אנחנו איתך תמיד. רונן בר, לקחת אחריות, אל תיחת, אנחנו איתך. לא ניתן לזדון לנצח; לא ניתן לפרק את המדינה הזאת. מפטרים את החוקר של קטרגייט, אז למה שלא יפטרו גם את התובעת? אז פונים לבהרב-מיארה.

יותר מ-70 שנה המדינה הזאת התנהלה בדמוקרטיה מלאה, באחדות של העם. מה לעזאזל גורם לך, ראש הממשלה, אחוז התזזית, שעומד כאן רדוף, מה יש לך? מה יש לך, לוין? מה אתם רוצים מהמדינה הזאת, שנאבקת על חייה יום-יום? מה אתם רוצים מאלה שמשרתים, שהולכים למילואים, שנותנים את הגב שלהם, את הנשמה שלהם, שמקיזים את דמם? איך אתם מעיזים לעשות לפניהם מופע של ביזה? איך אתם שותקים, מחלקת הדגים הקפואים, איך אתם שותקים כששר מהממשלה רוקד על הדם? יורק בפרצופם של המשרתים והמשרתות, של המשפחות השכולות, של הכבוד הלאומי שלנו, אבל צמוד לעטין של התקציב, שם הוא יודע לקחת ולקחת, ולקחת.

תקציב של עסקנים, של קומבינות, של הישרדות פוליטית, מממן ממשלה מנותקת, חלשה, מבוהלת, שמוכרת את העתיד של מדינת ישראל. תקציב של הישרדות, כדי שתשבו כאן בכיסאות הנוחים שלכם, עם הלשכות שלכם, עם העוזרים שלכם. העיקר שיקראו לי שר, שתישרף המדינה. זה מה שחשוב לכם. זה ורק זה. ואתה מסתכל על התקציב הזה, ואתה לא מאמין שבדקה ה-90 עוד מוסיפים, ולדימיר, 1.270 מיליארד.

69 מיליון. אתה מסתכל על הסעיפים ואתה לא מאמין. פתאום מחליטים – אני רוצה שידעו, שהמאזינים ידעו, אמרתי את זה בבוקר: 80 מיליון שקל לחרדים מחו"ל. ריבונו של עולם, מי צריך את זה? תוספת של 70 מיליון בכדי לסבסד את הצהרונים, של מי? רק של החרדים. למה?

ואתם, אנשי הקואליציה, שותקים. מה, אתם לא מבינים שזה פירוק של המדינה? אתם לא מבינים שדברים כאלה אסור לעשות אותם? מה קרה לחרדים? היו חיילים עד 1977, התגייסו השכנים שלי, עם פאות ועם כובעים. הגענו ביחד לגיל 18, התגייסנו לצבא. הוא בא בשבת והסתגר בבית הכנסת, ואני אחרי בית הכנסת שיחקתי כדורגל. אבל שנינו היינו בצבא. מה קרה?

תקציב של סחטנות. אתה הרגשת את זה, ולאד, נלחמת על זה. תקציב של סחטנות. 5 מיליארד שקלים שלא עוברים דרך ועדות, לא נבדקים על ידי משרד האוצר. יושבים אנשי האוצר עם הראש למטה, שפופים, כנועים, וכשאתה מדבר איתם בחוץ, אז הם עושים: ככה.

בדקה ה-90 מחליטים לפטור ממיסים רק את המורים החרדים בפטור. מה, היד לא רועדת לזה שעושה את זה? מה, אתם לא מסתכלים שמאלה, ימינה? מה, אתם לא מבוהלים? מה, אתם לא מוסריים? למה? יש מורים שנותנים את נפשם, שממילא השכר שלהם הוא על הפנים, עובדים סוציאליים, השכר שלהם על הפנים – מחזיקים את המדינה הזאת. אבל לא, הם ישלמו, מהשכר שלהם יקצצו; אבל משלנו, חס ושלום. הינה, התקציב פתוח, קדימה לביזה. תשלחו יד, תיקחו, הכול מותר. ואם מישהו יגיד לכם משהו, תגידו: אנחנו נפרק את הקואליציה. הינה מילת המפתח. אין בושה, אין קווים אדומים.

לאן הולכים הכספים האלה? עוד מיליארד לישיבות, כשמערכת החינוך הכללית מתרסקת. עוד מיליונים לעמותות פרטיות שמזוהות רק עם מגזר מסוים, במקום לחזק את השירות הציבורי. הקצבות למועצות דתיות, לקייטנות מופרדות, להכשרות תורניות, לקבוצות לחץ פוליטיות. והילדים שלנו חוזרים ממילואים, העסקים שלהם קורסים, מנסים ללקק את הפצעים שלהם. הם עושים את זה בגאווה, עושים את זה מתוך אהבת המדינה, ומסתכלים על המופע הזה ולא מבינים לאן נקלענו.

ואני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, האמן לי שאני לא מדבר כי אני איש אופוזיציה; אני מדבר כי אני איש שגדל במדינה הזאת, שעלה מחו"ל, גדל – אבא שלי היה כל חייו פועל, כל חייו פועל, שאהב את המדינה הזאת, שראה בה את המשיחיות. כשהייתי אומר לאבא שלי: אבא, המשיח – הוא היה אומר: הוא הגיע, אנחנו פה בארץ ישראל. הוא שילם את מיסיו בזמן, וכשהגענו לפרקנו, הוא אמר: לכו לצבא. שלושה אחים, שירתנו במקביל בצבא. מעולם לא ביקש שקל וחצי שקל מהמדינה. ויש כמוני עוד מיליונים. גם אתה, גם אתה. אבל אנחנו צריכים לפצות את הפה. גם אתה. תודה, אדוני. אני לא אאריך, לא אקח את הזמן.