קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היו"ר, כנסת נכבדה, שעת לילה מאוחרת ונהדרת. נתחיל בדברים משמחים. היום הייתה הילולה של הבבא חאקי.
הנכד שלו יושב פה איתנו, שר הבריאות הרב אוריאל בוסו. ומדובר רבות על הבבא חאקי, שהיה הרב של לוד.
רמלה-לוד, נכון, זה היה ביחד. אבל מה שלא כולם יודעים, זה מה שהבבא חאקי אמר פעם, כשבאו לקחת את הבן שלו למילואים. אתה יודע מה הוא אמר, ארז? הלוואי שאם אני הייתי בגיל שלו, היו לוקחים גם אותי.
זו הייתה ההנהגה החרדית של פעם. ההנהגה החרדית של פעם, שבאה ואמרה: צריך לקחת חלק.
אנחנו דנים אותו עכשיו לכף זכות.
עוד לא התחלתי אותם, עוד לא התחלתי אותם. התחלתי עם ההילולה של הבבא חאקי. זה בסדר?
נו, מה אני אעשה שאתם עצלנים? מה אני אעשה? אנחנו פה.
אנחנו פה לילה אחרי לילה. כל השבוע היינו פה בוועדת הכספים. אוה, הינה, עניינתי אותך, בוא, שב, שלמה קרעי.
מה זה שלושה ימים? אנחנו פה שבוע, אחי, אתה לא שם לב, אתה נורבגי.
ברור שהייתי, אחי, עשינו להם בית ספר. גם עכשיו, תראה, הקואליציה פה ערנית. תסתכל מאחורי הפרסה, רק האופוזיציה פה. בינתיים הקואליציה הלכה לישון, בשביל להסתדר מחר להצבעות של התקציב.
שבוע אנחנו פה לילה אחרי לילה אחרי לילה אחרי לילה. אומנם יש לכם רוב גדול באצבעות, אבל אין לכם רוב בעם. יש לכם רוב באצבעות – וגם זה, אנחנו עובדים על זה, אולי תהיה הפתעה בקרוב, מי יודע.
אבל בואו נחזור לדברים יותר חשובים. אז כמו שאמרתי, פעם הייתה הנהגה חרדית אחרת, הנהגה חרדית שהבינה שצריך לקחת חלק במאמץ המלחמתי, שראתה בזה כבוד, ודאי במלחמת מצווה, ודאי כשמדובר על שבע חזיתות. היום יש לנו הנהגה חרדית שרוקדת בחתונה לצלילי השיר "בלשכות שלכם לא נתייצב, ובממשלה שלכם אנחנו לא מאמינים".
עכשיו, לא עברו הרבה שנים – אני לא מדבר איתך על לפני 200 שנה, לא מזמן הייתה עוד הנהגה חרדית שקיבלה על עצמה שוויון זכויות. והינה, אני אומר לך, ואני אומר את זה כל פעם, מי שתורתו אומנותו באמת צריך ללמוד, אבל מי שלא, ויש רבים כאלה, צריך ללכת לשרת את המדינה. הם חיים במדינה, הם משתמשים באותם שירותים בדיוק כמונו; לא יכול להיות שמצד אחד הם ייקחו את כל הזכויות, ומצד שני לא יהיו להם בכלל חובות. לא יכול להיות. והגיע הזמן, בייחוד אחרי אירועים מבישים כאלה, כמו השר גולדקנופ, שרוקד בחתונה לצלילי השיר "אנחנו לא נתגייס, נמות ולא נתגייס, שתהיה אמירה אחרת.
והיום עולה לפה יושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת ואומר: קשה להיות חרדי במדינת ישראל. אז אני רוצה לומר לרב גפני: אתה יודע למי באמת קשה במדינת ישראל? לפצועים של המלחמה באמת קשה במדינת ישראל; ללוחמים שעושים כבר 200 ו-250 ימי מילואים קשה במדינת ישראל; לצעירים שלא גומרים את החודש קשה במדינת ישראל; להורים שמשלמים מעונות יום 5,000 שקל בחודש בזמן שהורים צעירים בדיוק כמוהם משלמים חצי ושליש – להם קשה במדינת ישראל. לא יכולה להיות רמת הניתוק האמיתית הזאת שקורית בבית הזה. זה כאילו שאתם חיים באיזושהי זכוכית, באיזשהו אקווריום, ואתם לא רואים מה קורה בעולם. לא יכול להיות שיושב-ראש ועדת הכספים של הכנסת, שאמור להיות חשוף לכל הצרות של עם ישראל, רואה רק את עצמו ואומר: עכשיו קשה להיות חרדי במדינת ישראל. לא. לא. קשה להיות פצוע, לוחם, צעיר, חייל במדינת ישראל. זה מה שקשה. ואני מצפה מהרב גפני לשמוע את הביקורת הזאת, ולבוא מחר כשהוא שוב מציג את התקציב, ולהגיד: נכון, טעיתי. טעיתי בכלל בהשוואה הזאת. כמו השר גולדקנופ, שהיום – אתה ראית שהוא התפטר היום?
אתה ידעת שהוא היה שר במשרד ראש הממשלה?
אף אחד, אף אחד בעולם – אני חושב ששלמה קרעי לא ידע את זה.
אני אגיד, אני אגיד. אף אחד בעולם לא ידע שהשר גולדקנופ שר במשרד ראש הממשלה. גילנו היום שהוא שר במשרד ראש הממשלה רק אחרי שהוא התפטר מהתפקיד המומצא הזה.
לא, הוא התפטר כאקט – בגלל האירוע של החתונה הוא רצה לעשות משהו, אז הוא אמר: טוב, אני מתפטר. עכשיו, אם אתה מצטער ורוצה להתפטר – אתה מסתלבט על הציבור? באמת כאילו.
זה היה האקט, הוא התפטר בעקבות החתונה. זאת הכותרת. עכשיו, מה עשו פה? אני אגיד לך מה עשו. יש שם יועצים טובים – את אחד מהם שנינו מכירים טוב. יש שם יועצים טובים, ואמרו לו: תקשיב, עשית פדיחה, אתה צריך רגע לכפר עליה. איך נכפר עליה? נתפטר. מי האמין שהוא מחזיק בעוד תפקיד שר, שאפילו ראש הממשלה – בלשכה שלו ולא ידע שקיים. עכשיו הכותרת קיימת: השר גולדקנופ התפטר. ממה הוא התפטר? הוא עדיין שר השיכון, שום דבר לא השתנה. הוא לא ידע בעצמו שהוא שר במשרד ראש הממשלה. יש פה איזשהו מנגנון כזה של פיקציה שלא מפסיק, שאומר: הציבור הוא אהבל, אנחנו נמשיך עם האירוע הזה. הייתה פדיחה בחתונה – הינה, הוא התפטר. כותרת יצאה. יצא פוש, אבל לא קרה כלום. לא נעשה דבר באמת. הוא לא לקח על עצמו אחריות, הוא לא נענש בשום צורה. ראש הממשלה אפילו לא דיבר איתו על הנושא. ממחלקת הדגים הקפואים אין לי שום ציפיות.
תראה מה קורה במדינת ישראל – חזרנו ל-6 באוקטובר על סטרואידים: שוב הפגנות, שוב מלחמות, שוב נבחרי ציבור שחושבים שהם מעל העם. יש פה איזו נהירה לנסות להפוך חברי כנסת לשליטי-על – טלי גוטליב עם חסינות שלא נגמרת, שאפשר להסיר אותה רק ברוב של 90 חברי כנסת על כל נושא: תפרוץ לבית – אין מה לעשות איתך; תדרוס – אין מה לעשות איתך. דברים הזויים. מנסים להשתלט על התקשורת – הינה, השר קרעי נמצא פה; לשמחתי זה לא כל כך הולך, הנושא הזה של הרפורמה בתקשורת, היא תקועה כבר שנתיים, ככל הנראה אפשר להכריז עליה שהיא מאחורינו. הולכים בכל הכוח על רפורמה משפטית, שהיא דריסה מוחלטת של מערכת המשפט, שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, הכול. הכול. מנסים לרמוס הכול ברמה שאני באמת שואל את עצמי לאן רוצים להגיע.
אתה רוצה מהתחלה? מהוועדה לבחירת שופטים?
אני מתחיל איתך בהרכב, אין בעיה. אני מתחיל איתך בהרכב. ההרכב של הוועדה לבחירת שופטים היום, אתה חושב שהוא מאוזן?
אי-אפשר לדבר על הוועדה החדשה שרוצים לעשות בלי לדבר על הוועדה הקיימת, שקיימת היום.
עכשיו אני אגיד לך מה הם עושים. אני אסביר. אני אגיד לך – – –
לא, לא, לא, השר לשעבר יזהר שי חזר בו.
לא, לא, חזר לגמרי. לגמרי. אתה יכול לבדוק אותי.
אתה יכול לבדוק אותי. הוא הוציא מכתב, אם תרצה אני אשלח לך אותו. חזר מלא מלא מהאירוע.
מה זה מהות? רוצים לבטל את לשכת עורכי הדין. אז הינה, אני אגיד לך, רוצים לבטל את לשכת עורכי הדין, רוצים לבטל את נציג – – –
אני לא אדבר בשמו. אני לא אדבר בשמו. אם לא היה מאוחר, הייתי מתקשר אליו ושם אותו בספיקר, אבל מאוחר. הוא למד את החומר וחזר בו.
לא יודע, אני לא מתקשר אל אנשים ב-01:15.
אנחנו, אין לנו הרבה חיים בתפקיד שלנו. אבל בסופו של דבר – – –
אתה אומר – קודם היו משוגעים, עכשיו הם חצי – – –
ארז, אי-אפשר לרמוס את האופוזיציה, לבטל את – – –
לא שווים. ורוצים לבטל את נציג לשכת עורכי הדין, כי זה לא נוח להם.
איזה ניגוד עניינים? עם מי יש להם ניגוד עניינים?
ורב שבוחר דיין? ורב שבוחר דיין יכול?
ברור שאני יודע לשמוע. בגלל שאני יודע לשמוע אני אומר לך שאם – – –
אז אני אומר לך שהחוק הזה הוא חוק רע. אני אומר לך שההתנהלות הדורסנית שהממשלה הזאת נוהגת בה פוגעת ומפוררת את העם. האובססיה הזאת על היועצת המשפטית לממשלה זה דבר שאסור לעשות במדינה דמוקרטית ומתוקנת ליועצת משפטית, שעומדת כחומה להגן על הדמוקרטיה. אם לא היועצת המשפטית הזאת, היום היינו במקום הרבה הרבה הרבה יותר גרוע במדינת ישראל. תראה מה קורה במדינה. היום השר לביטחון פנים כמעט הולך מכות פיזית עם ראש השב"כ. פעם דמיינת שבמדינת ישראל יכול לקרות דבר כזה? האמנת שיכול להיות ששר ילך מכות פיזית, שצריך להפריד ביניהם? ומי מפריד? הרמטכ"ל מפריד בין השר לביטחון פנים לבין ראש השב"כ. אתה קולט את האירוע המופרע של הממשלה הזאת?
אז תבדוק. אתה מבין מה היה שם, שבאותו יום אותו שר לביטחון פנים אומר: ראש השב"כ לא רק צריך להיחקר הוא גם צריך ללכת לכלא. אז עכשיו, למה צריכים את כל התהליך הארוך הזה של חקירות? למה? תן לו את האפשרות לזרוק ישר לכלא. הרי לשם הם רוצים להגיע. למה שתהיה להם רק חסינות-על? תן להם את האפשרות לבטל לגמרי את המערכת המשפטית. אפשר להכריז על מלך. מי יהיה המלך פה? בוא, על מי נכריז כמלך? תסתכל על השולחן, הוא נורא גדול, ואם אתה לא מספיק, גם בשולחן אחריו זה שרים, וגם קצת מהשולחן אחריו. על מי נכריז כמלך? על מי נכריז כנסיך? למה, אחי, בוא נבטל הכול כבר, נפסיק עם ההצגה. תעשו מה שאתם רוצים. היום ראש השב"כ צריך להתגונן מפני הסתה מטורפת שאומרת שהוא בוגד במדינה. אותו בן אדם שהשקיע 40 שנה מהחיים שלו בלהגן על כולנו, מהיום שהוא סיים כלוחם בסיירת מטכ"ל עד לטופ לראש השב"כ – ישבו פה חברי כנסת משתמטים שלא עשו יום צבא ויגידו שהוא צריך לשבת בכלא. מי אתה בכלל? מיהם בכלל?
אני אומר לך, ארז, לפעמים אני מסתכל על זה ואני אומר: מאיפה עזות המצח לפנות ככה לכאלה אנשים? גם אם אתה חושב שהוא נהג לא כשורה, תגיד: אני חושב שטעית, אני חושב שצריך לבדוק את זה. מי אתה שתגיד לראש השב"כ: אתה גם בוגד וגם צריך ללכת לכלא? זה נשמע לך איפשהו באיזושהי מדינה נורמלית – אתה רואה מדינות דמוקרטיות אחרות שצופות בנו אומרות: וואו, מדינת ישראל אור לגויים, כשהם רואים שרים הזויים כאלה? אתה חושב שמישהו בעולם הזה חושב שזו מדינת היהודים, אומת הסטרטאפ, המדינה שהמציאה את הפטנטים הכי מתקדמים בעולם, הרופאים הכי טובים בעולם, האנשים הכי טובים בעולם – ואז מסתכלים עלינו ורואים את שר הפיתות והטיקטוק שרב מכות עם ראש השב"כ. איזה בושות זה בעולם. כל הזמן מדברים על הישראלי המכוער שנוסע לחו"ל וגונב סבונים – הישראלי המכוער יושב בשולחן הממשלה. תראה מה קורה פה. ואף אחד לא מגנה את זה. אף אחד לא מגנה את זה. קואליציה של 68 דגים קפואים. יושבים, רואים את הדבר הזה ושותקים. אף אחד לא אומר מילה. איך יכול להיות שלאף אחד אין מה להגיד על ההתנהגות הזו?
ואני אגיד לך למה לאף אחד אין מה להגיד על התנהגות הזאת – כי ממש נוח פה; נוח לכם בכיסאות, נוח לכם באקווריום. אתם אפילו לא יודעים מה קורה בחוץ. המדינה בוערת, בוערת. עשרות אלפים במוצאי שבת בהפגנה ענקית – אתם לא יודעים. מחוץ לכנסת, אתם נכנסים מאחור, מחוץ ללשכת ראש הממשלה, מחוץ לישיבה. אז השרים צוחקים: למה הם לא באים להפגין מאחור? אנחנו נכנסים משם, אנחנו לא רואים אותם. עכשיו, זה לא מצחיק, כי אתם באמת לא רואים אף אחד; אתם לא רואים אף אחד במדינת ישראל. נהיה לנו ראש ממשלה של הבייס. הוא ראש ממשלה של 40% מהציבור. לא סתם הוא לא הגיע לבקר בניר עוז ובכפר עזה. הוא גם לא יגיע לבקר שם, כי זה לא מעניין אותו. מבחינתו, מי שלא מצביע לו הוא לא אזרח שלו בכלל, זה לא מעניין אותו. הוא מדבר אך ורק לבייס – זה כל מה שהוא עושה. הוא גם ממציא לך מונחים שהוא כנראה הביא מאיזה ביקור בארצות הברית. הוא התחיל לדבר איתנו על – איך הוא קרא לזה? דיפ פייק?
דיפ-סטייט. כי הוא הדיפ פייק. הוא התחיל להביא לנו מונחים של: עכשיו אנחנו בונים ממשלת צללים. מי בונה פה ממשלת צללים? 15 שנה אתה ראש ממשלה במדינת ישראל, מינית את רוב האנשים האלה. מי בונה לך ממשלת צללים?
איך יכול להיות שכל האנשים שהיו סביבך, כולם בסוף יצאו נגדך? מה זה אומר עליך? אתה יודע, יש משפט שאומר: תראה לי מי החברים שלך, אני אגיד לך מי אתה. אז בפוליטיקה: תראה לי מי הסובבים אותך, נגיד לך מי אתה. איך יכול להיות שכל המעגלים של הבן אדם יצאו נגדו כולם? אין אדם אחד שנשאר איתו בתפקיד יותר מדי זמן. אחד. אין אחד. אם יש אחד כזה, תקן אותי. אני לא מכיר אחד שנשאר איתו בתפקיד יותר מדי זמן ולא יצא נגדו, הפך להיות עד מדינה, התחרה נגדו בבחירות והלך לו בכל הכוח על הראש. אף אחד לא מסתדר איתו.
עכשיו, כולם טועים? כולם טועים? כל מי שיושב במדינה הזאת טועה, רק הוא צודק? או שאולי תפתחו את העיניים ותבינו שלא סתם צריך לחוקק פה חוק של הגבלת כהונה. כי כשאתה יושב יותר מדי זמן על הכיסא הזה אתה מתחיל להתבלבל; אתה מתחיל לחשוב שאתה כבר לא ראש ממשלה, אתה מתחיל לחשוב שאתה מלך המדינה. וזאת הבעיה שלו. הוא, מבחינתו, מי שלא מתנהג אליו כשליט עליון, אז זה לא מעניין אותו, אז הוא לא מדבר איתו בכלל. הוא לא מדבר עם המפגינים, הוא לא מדבר כבר עם משפחות החטופים, ודאי שהוא לא מדבר עם הקיבוצים ועם היישובים שפונו. ודאי שלא, אין אפילו טעם לדבר איתם.
היישוב היחיד שהוא כן הגיע אליו זה קריית שמונה, ששם הוא ניסה לעשות קמפיין ונכשל גם שם. שתבין לאיזה מצב הוא הגיע. כל הזמן אתם אומרים: יש לנו רוב בעם. הליכוד כולו התגייס למען ראש עיר שנכשל בקריית שמונה. בסוף אביחי ניצח את כל הליכוד, מראש הממשלה וכל חבורת השרים שהגיעו לקריית שמונה המופגזת. ניסו למדר אותו, מסיבות עיתונאים, יח"צ – מה לא עשו שם, ובסוף גם שם, בעיר שאמורה להיות שלהם, הפסידו. וזו סנונית ראשונה למה שיקרה בעם ברגע שיהיו פה בחירות. לא סתם אתם עושים הכול, אבל הכול, להימנע מלהגיע לקלפי. לא סתם התקפלתם בפני בן גביר. לא סתם כל חבר כנסת פה שיש לו טיפה כאבי בטן מקבל שיחה אישית עם ראש הממשלה. לא סתם כל התחזוקה הזאת. התחזוקה הזאת היא מסיבה אחת פשוטה: זה ראש ממשלה שעובד אך ורק על פי סקרים. אין לו הרי משהו אחר. הוא מבין שאם אתם הולכים היום לבחירות, נגמר הסיפור – אתם כבר לא תהיו עוד פעם ממשלה. הוא מבין את זה, אתם יודעים את זה, והתוצאה של זה היא שכל שר וחבר כנסת פה שכח שהוא נבחר ציבור. היום אתם עובדים אחד בשביל השני ורק בשביל הבייס.
אבל זה לא היה ככה פעם. פעם ממשלה שנבחרה עבדה בשביל כל העם. וכשאני אומר "פעם" אני מדבר על לפני שנתיים וחצי. ממשלת השינוי שהייתה פה עבדה בשביל כולם. זו תקופה ששרים קמו בבוקר והלכו לעבוד. לא קמו בבוקר והלכו לאולפנים, הלכו לטיקטוק, הלכו לעשות סרטונים – קמו והלכו לעבוד. כשמאיר כהן היה שר הרווחה, היה פה קונסנזוס: שר הרווחה הכי טוב שהיה פה. הוא עבד, עשה, נתן. כשאורנה ברביבאי הייתה שרת הכלכלה, היה פה קונסנזוס: שרה שעבדה. אני לא אשכח את זה: רצו להעלות את מחיר הלחם האחיד – היא עצרה הכול, המשרד היה בעוצר יחד עם כל מי שרלוונטי לנושא. ולפיד בזמנו עוד היה שר אוצר, והם אמרו: אנחנו לא ניתן למחיר הלחם האחיד לעלות באגורה, כי זה יפגע בחלשים שבחברה.
תראה מה אתם עושים היום: המע"מ עולה, המים עולים, הארנונה עלתה – הכול עולה. אין דבר אחד, פרמטר אחד במדינת ישראל שלא עלה. ואז מה התירוץ שלכם? מלחמה. אז אם מלחמה, תסגרו משרדים מיותרים. אתם בכפילויות של שרים, כל שר יש פה פעמיים: שר חוץ פעמיים – רון דרמר וגדעון סער; שר נגב-גליל יש לנו פעמיים – אלקין ווסרלאוף. כל שר שיושב פה בשולחן יש פעמיים, וזה עולה מאות מיליונים לאזרחי מדינת ישראל, ואם זה לא מספיק, מעל 5 מיליארד שקלים בכספים קואליציוניים. תחזירו אותם, תנו אותם בחזרה. למה אורית סטרוק צריכה 400 מיליון שקל למשרד שהמציאו לפני שנתיים למשימות לאומיות? איזה משימה לאומית יותר חשובה עכשיו מלהחזיר את הכסף ללוחמים שלנו, לפצועים שלנו, לזוגות הצעירים, למשפחות?
אתה יודע שמשרד הפנים עשה בדיקה כמה תושבים במדינת ישראל עזבו, יצאו מהארץ. אתה יודע מה המספר? קרוב ל-100,000. אנשים שיצאו מהמדינה. יש רישום.
כן, עזבו. יש רישום. כמעט 100,000.
בוא, תבדוק אתה. אתה יכול גם לשאול את שר הפנים.
תבדוק את זה עם שר הפנים. אתה רוצה לשאול אותו?
אתה יכול לשאול אותו, הוא ער, תתקשר. שלמה, תתקשר, תבדוק אותי.
תבדוק אותי, תבדוק אותי, תשאל את שר הפנים. בניגוד אליך אני עושה עבודה יסודית. אם אתה היית עושה עבודה יסודית, הרפורמה כבר הייתה עוברת – הרפורמה שלך שתקועה ולא זזה כי אתה לא עושה עבודה יסודית. עכשיו בוא נחזור למי שכן עושה עבודה יסודית.
מאז פרוץ המלחמה יצאו ממדינת ישראל מעל 70,000. זה המספר המדויק: 74,000. עשו בדיקה למה הם יצאו. הם לא יצאו כי הם מפחדים מהמצב הביטחוני; הם לא יצאו כי הם לא אוהבים את מדינת ישראל; הם יצאו מסיבה אחת פשוטה, כי הם לא יכולים לגמור את החודש; כי יוקר המחיה במדינת ישראל חצה כל רף הגיוני; כי זוגות צעירים פה – – –
הרבה יותר טוב. הרבה יותר טוב, ארז. הרבה יותר טוב. אני יכול לומר לך – – –
כן, החינוך שם טוב, בניגוד אלינו.
ארז, כל החשבון שתעשה, בסוף הם מרוויחים יותר מאיתנו ומוציאים פחות מאיתנו. יש שם אופק כלכלי. אני אומר לך: היום זוג צעיר במדינת ישראל אומר לעצמו, איך הילדים שלנו יגדלו פה? איך הילדים שלנו יקנו דירה, אם אנחנו בקושי מסתדרים, עם משכנתאות ועזרה? היום בלי עזרה מההורים אתה לא יכול לקנות דירה במדינת ישראל. לא יכול. היום, כשגן עולה 4,000 שקל פלוס, ושכירויות יקרות – – –
לא. אז אני אומר לך, היה אפשר. היה אפשר, ארז, היה אפשר. היה אפשר, ומדינת ישראל לא צריכה להיראות ככה. התשובות של הממשלה לא צריכות להיות פעם כן – לא, צריכים לעבוד בזה. ועדה לענייני יוקר המחיה לא התכנסה אפילו פעם אחת בקדנציה שלכם. מי מתעסק בזה בכלל? שר האוצר שחושב שהוא שר הביטחון? מי מתעסק בזה? מי עכשיו אומר לעצמו: זו העבודה שלי? העבודה שלי תדאג שיוקר המחיה ירד, שלזוגות צעירים יהיה יותר קל במדינת ישראל, ושיוכלו לקנות דירה.
אתה זוכר את הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, שנישק תינוק ואמר: אני אדאג להוריד את מעונות היום? מאז שהוא אמר את זה הם עלו ב-30%. ואז כשהוא נכנס לסופר עם הקבלה הגדולה הזאת, הוא הסתכל ואמר, אני לא מאמין על המחירים. מאז הם עלו ב-20% וב-30%. ואז הוא הלך לתחנת דלק, כנראה בפעם הראשונה בחייו, ותדלק רכב, ואמר: מה זה המחירים האלה? וגם זה עלה כבר מאז בעשרות אחוזים.
אין דבר שהאיש אמר, ולא עלה. צריך לעקוב אחרי הפרסומים שלו בבחירות הבאות. אני נותן לכם טיפ מפה, למי שרוצה להשקיע. תעקבו אחרי מה שהוא מבטיח להוריד, וזה בטוח יעלה. אם מישהו היה משקיע בדברים האלה, הוא לפחות היה עושה מזה משהו. לא יכול להיות שאתם פשוט תתעלמו מיוקר המחיה במדינת ישראל, לא יכול להיות. אנשים פה עובדים, משלמים מיסים – – –
שלמה, אבל לא על זה דיברתי – אבל אמרתי לך בדיקה של משרד הפנים.
אבל תבדוק עם משרד הפנים. אתה מדבר עם שר הפנים. אתם חברים? אתה חבר של שר הפנים?
אני שואל. אתם חברים? אתה יודע לדבר איתו? מה הבעיה לבדוק?
אז תבדוק. מה הבעיה לבדוק? אני אומר לך, תעשה את זה כמו שצריך. לא כמו הרפורמה שלך, בחפיף, חפיף, חפיף. תבדוק, תתעמק.
למה? אני עושה לך. תראה איך אני נהנה. אתה פה בלילה?
הינה, אני דואג שאתה תהיה פה ער בלילה. כבר עשיתי את שלי. אתה רואה? מה רע?
ועכשיו נחזור לנתונים ולממשלה הכושלת ביותר – – –
אני לא רבתי. אני אמרתי נתונים, הוא אמר נתונים אחרים. אמרתי שיבדוק עם המקור.
לא, אחי. לא עניין של אחווה. העניין פה שיש ממשלה רעה למדינת ישראל, וצריך לעשות לזה סוף, כי אחרת למדינה יהיה סוף. אי-אפשר להמשיך ולהתנהל בצורה הזאת, שלא אכפת לנו משום דבר ואנחנו נקווה שיהיה טוב יותר. לא יהיה טוב יותר.
אולי ניתן לרב מאזוז להעביר את הרפורמה בתקשורת, אולי ככה היא תזוז. אצל שלמה זה לא מתקדם טוב.
אצל שלמה זה לא מתקדם כמו שצריך.
אני יכול להקריא לך את הסקר של משרד הפנים. זה לא בכנסת. תקרא את הסקר של משרד הפנים. אני לא יודע למה. אם יש לך איזה תקל עם שר הפנים, תגיד לי, אני אסדר ביניכם.
או, תודה רבה. סוף-סוף שלמה קרעי מחמיא למשה ארבל. זאת כותרת.
אני לא יודע, אני הרגשתי כאילו יש פה איזו קרירות.
איזה מסודר. שלמה, אין לכם סיכוי לחזור לשלטון גם בעוד מאה שנה. תזכור מה אני אומר לך, בעוד מאה שנה. בגלל זה אתם מפחדים מבחירות.
זו הסיבה היחידה שאתם מפחדים מבחירות.
אחרת, אין סיבה אחרת בעולם שאחרי 7 באוקטובר לא תלכו לבחירות.
תחשוב אתה. אתה יודע מה, אני הולך הפוך. אם אתה היית עכשיו במקומי באופוזיציה, מה היית אומר? מה היית אומר לראש הממשלה לפיד, אחרי 7 באוקטובר? אם אתה באופוזיציה, מה היית אומר לו?
תהיה אמיתי. מה היית אומר לו? שלמה, אם לפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר ואתה באופוזיציה, מה היית אומר?
מי שמע? מי שמע על ראש ממשלה, שהביא עלינו את 7 באוקטובר והוא עדיין ראש ממשלה?
ואני אומר לך, אם אתה היית כן עם עצמך, אם המצב היה הפוך ולפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, עכשיו היית פה עושה תענית. אבל כשזה נוח לך, אז הכול בסדר – לא העירו אותו, לא אמרו לו, הוא לא ידע, הוא גם לא שמע, והוא גם לא ראה הפגנות לפני זה, לא ראה בעיות בצבא, לא ראה כלום. הכול היה פגז במדינה.
אבל אתם הבאתם את 7 באוקטובר. מה זה קשור למה שהיה לפני?
אם היית אדם הגון, היית אומר את האמת: אם לפיד היה ראש ממשלה ב-7 באוקטובר, היית דורש שהוא יתפטר.
היית דורש שהוא יתפטר. אתה יכול להגיד את זה. מה, אתה מתבייש בזה?
מה זה בתור אופוזיציה? אתה יודע מה הם היו עושים ללפיד אם הוא היה ב-7 באוקטובר ראש ממשלה? אבל לא, כשזה ביבי הכול מדהים, כולם אשמים.
בשום סקר, ארז, אין ממשלה. אין קואליציה בשום סקר.
ערוץ 14, תכתוב אתה את המספרים.
ארז, קודם כול, ודאי אתה חי בעולם אחר. אבל בלי קשר – – –
בלי קשר, בסוף צריכה להיות פה – – –
ארז, בסוף, הבית הזה, מעבר לציניות של הפוליטיקה, צריך שיהיו לו גם קצת ערכים. צריך שיהיה פה מוסר. ראש ממשלה שהביאו עלינו את 7 באוקטובר – ובזה כולנו מסכימים פה – לא יכול להמשיך להתנהג כאילו שום דבר לא קרה; לא יכול להגיד: אני לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית; לא יכול לנסות למסמס את זה.
אותו ראש ממשלה שעמד פה, על הדוכן הזה, מול אולמרט כשהיה ראש ממשלה, ואמר לו: בכל רגע שדוחים הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ראיות נעלמות, עדים שוכחים. ברור שעדים שוכחים, עברו שנתיים. ברור שראיות נעלמות, אתם לא נותנים לחקור. מה יקרה פה כשיקימו את הוועדה הזאת בממשלה שלנו? וזה ייקח עוד שנה. מה נעשה אחרי שלוש שנים? אז נדע שהוא אשם? אז נדע שהוא היה צריך לדעת?
מזה אתם מפחדים. אתה מבין, ארז?
ארז, יצאה לך האמת. אתם מבינים שאם תקום ועדה – – –
ארז, אבל יצאה לך האמת. זו האמת.
אם תקום ועדה, אתם מפחדים שיגידו שהוא אשם.
ואני אומר, אני רוצה ועדה בשביל לדעת מה קרה שם.
מעולה. אז בוא נקרא ביחד להקמת ועדה. אז בוא נקרא ביחד להקמת ועדה בלי מטרה. יחד להקמת ועדת חקירה ממלכתית. בוא נקרא ביחד לזה.
איזה רוב העם? מי זה רוב העם? בכל סקר מעל 70% רוצים ועדת חקירה ממלכתית.
אני לא יודע אפילו על מה אתם מדברים, כן?
בגלל שאני לא יודע על מה מדובר, אבדוק את זה ואחזור אליך עם תשובה.
לפחות על דבר אחד הסכמנו פה: צריך ועדת חקירה ממלכתית לבדוק מה קרה. לפחות את זה יש לנו.
יש חוק. יש ועדת חקירה ממלכתית בחוק.
אז עזוב, לא צריך ועדה. ארז, אז למה צריך ועדה?
למה צריך ועדה? חייבים ועדה. עברו כבר שנתיים. איזו ועדה אתם עושים? איזו ועדה? אתם לא רוצים ועדה. אתם לא רוצים לדעת מה קרה שם, מסיבה אחת פשוטה: אתם יודעים מי היה הראש. ומה לעשות, בכל מקום נורמלי, במדינת ישראל, בעולם, קודם כול הראש צריך לקחת אחריות. הרמטכ"ל לקח אחריות, ראש השב"כ לקח אחריות. מי לא לקח אחריות? ראש הממשלה. הוא לא קשור. הוא לא קשור. במקרה היה שם ראש ממשלה. קורה, קרה, מקרה, קורים.
זה מה שאתם חושבים על העם שלנו. אתם חושבים שהעם מטומטם; שהעם לא מבין; שתמכרו להם כל מיני לוקשים על שלא העירו אותו או כן העירו אותו. למה, זה קרה ב-12 שעות של 7 באוקטובר? למה לא היו פה עכשיו חודשים וחודשים של הכנה? הוא לא ראה את ההפגנות? הוא לא ראה מה קורה ליד הגדר? הוא לא ראה את הפרעות שהיו ליד הגדר? הוא לא חשב אולי ללכת לבקר באוגדת עזה, לבדוק כוננות? עזוב לבדוק כוננות, לבדוק שהמחסנים שלנו מלאים, שלא נצטרך לחכות לארצות הברית שבוע כך שיואילו בטובם לשלוח לנו נשק ופצצות? הכול קרה במשמרת שלו. זה שהמחסנים היו ריקים – במשמרת שלו; זה שלא ייצרו פה נשק – במשמרת שלו; זה שקרה 7 באוקטובר – במשמרת שלו. לא משנה כמה שתנסו להפוך את זה ולשנות את זה, לא משנה, בסוף זה קרה במשמרת שלו.
ועכשיו, התכנסנו פה גם לדבר על התקציב, אז בואו נדבר קצת על התקציב הנהדר שאתם מעבירים. 620 מיליארד שקל עם גירעון של 4.7%. מתוך זה יש לנו קיצוצים בכל מה שלא צריך לקצץ: מקצצים בחינוך, מקצצים בבריאות, מקצצים ברווחה. במי לא מקצצים? 390 מיליון שקלים למשרד להתיישבות ומשימות לאומיות. עד היום לא יודעים מה המשימה הלאומית שלו. 118 מיליון שקלים למשרד ירושלים ומסורת ישראל. אף אחד לא מבין למה צריך משרד ירושלים ומסורת ישראל, כשיש אותו דבר בדיוק בלשכת ראש הממשלה. בואו נמשיך: 78 מיליון שקל למשרד המורשת. מה ההבדל בין מסורת למורשת? מבולבלים? גם אנחנו. 46.5 מיליון שקל למשרד התפוצות. ריבונו של עולם, מה עושה השר הכושל הזה? יש לנו שר חוץ אחד, גדעון סער; שר חוץ בפועל רון דרמר; מה עושה משרד התפוצות? מה הוא עושה? כותב פוסטים? מטייל בעולם? הולך לכנסים? מה עושה משרד התפוצות במדינת ישראל? מעולם לא הייתה הסברה כל כך גרועה במדינת ישראל. המסבירה שלנו הפכה להיות שלי טל מירון. מסכנה, הייתה בכל פרלמנט באירופה, בהתנדבות, להסביר את מדינת ישראל, כי אף אחד לא יודע מי זה השר הזה.
וכמובן אי-אפשר שלא לשכוח כמעט 11 מיליון שקלים למשרד לנושאים אסטרטגיים. מה זה המשרד לנושאים אסטרטגיים, ריבונו של עולם? גם בוועדה לא ידעו לענות על זה. מה עושים במשרד לנושאים אסטרטגיים? השר קרעי, אתה יודע מה זה המשרד לנושאים אסטרטגיים?
ששש, דממה, הוא ישן. אל תעירו את השר.
אבל למי כן קיצצו? קיצצו תקציב לשיקום הצפון והדרום – כמו שאמרתי, הוא לא ראש הממשלה שלהם; קיצצו מימון למפונים; קיצצו הכנסת תרופות מצילות חיים לסל הבריאות; קיצצו צמצום צפיפות בבתי הספר – מה אכפת לכם, אלה בתי הספר שלנו; צמצמו הקמת הוסטלים לנערות בסיכון וקשישים.
איך אפשר להצביע על התקציב המופקר הזה? איך אפשר ביד אחת לקצץ לקשישים בתרופות, בחינוך, וביד השנייה להעביר 390 מיליון שקלים לאורית סטרוק? איך אפשר ביד אחת לקצץ למפונים בצפון ובדרום, וביד השנייה להעביר מאות מיליוני שקלים למשרד ירושלים ומסורת ישראל? איך אפשר עכשיו?
אני אומר, גם יש שרים שאמונים על המשרדים האלה. עכשיו קיצצו להם כסף בתקציב, ולא אכפת להם? הם יצביעו בשביל להישאר בתקציב שלהם? טיפת מוסריות. יש פה שר אחד שיגיד לעצמו: לא, זה לא בסדר, אסור לקחת לקשישים, אסור להוריד בבריאות, אסור לקצץ בסל התרופות? שר אחד, אחד שיקום פה ויגיד: לא, זה לא בסדר. יש דבר כזה? איזו הפתעה.
ששש. שלמה ישן. אל תעירו אותו. בואו נמשיך. אי-אפשר שלא לדבר על חג הפסח שקרב אלינו. היום פרסמו שהמהדורות, בכלל רשתות החדשות, צמצמו את הסיקור בנושא החטופים ב-78%. 78% זה אומר שכמעט ולא מדברים עליהם. אז גם מפה אני רוצה לפנות לאמצעי התקשורת – וגם שר התקשורת נמצא פה, אני יודע שאתם קצת בקצר, אבל אולי תוכל לעשות עם זה משהו.
לא. אפשר לבקש כמו שאני מבקש. לבקש, לבקש.
ארז, ארז, אני מבקש כמו שאני מבקש. אני אומר: כולנו צריכים לצאת בפנייה ציבורית, תפתחו עם זה מהדורות, תסגרו עם זה מהדורות. תמצאו לזה זמן – לא משנה איך. אי-אפשר לשכוח את החטופים, שברגעים אלו נמצאים קשורים - -
תודה רבה. - - בשרשראות מתחת לאדמה, לא ראו יום ונמצאים במצב שהם הולכים ודועכים כל יום. אי-אפשר לשכוח אותם. וגם אנחנו, כשנשב לשולחן הפסח – דברו עליהם, השאירו כיסא צהוב, השאירו פתק צהוב, השאירו סרט צהוב, השאירו משהו. דברו עליהם, כי מה שקורה זה שמאוד מאוד קל לנרמל במצב המטורף שמדינת ישראל נמצאת בו, כל יום עוד חדשות ועוד פייק ניוז ועוד זה וטילים. הכול קורה פה בקצב מטורף. אבל בסוף צריך להתמקד.
אני אגיד לך מה הבעיה עם זה, שלי. אחד מהתנאים ששר הפיתות והטיקטוק שלנו – הגיבור שהיום ניסה להרביץ לראש השב"כ – זה שהוא לא יחזור לממשלה אם לא תחזור הלחימה. פועל יוצא של לחזור ללחימה זה שמאד קשה להחזיר את החטופים. כל הדברים האלה מתנגשים אחד בשני. אם הם היו רוצים להחזיר את החטופים, הם כבר היו בבית. היו כמה הזדמנויות לעשות עסקאות. הם לא עשו אותן ועכשיו הרבה יותר קשה לעשות אותן.
אז בעזרת השם הם יחזרו לפני פסח. אבל אם הם לא, זה מה שאנחנו צריכים לעשות בפסח: כולנו צריכים לדבר עליהם, כולנו צריכים לחשוב עליהם, כולנו צריכים להתפלל עליהם וכולנו צריכים לעשות הכול בשביל שהם יחזרו כמה שיותר מהר, כי פה אנשים הפכו להיות קהי חושים. אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר. הינה, שלמה קרעי יושב פה, אין עם מי לדבר. זה כמו לדבר עם כיסאות ריקים. ומחר בבוקר יהיו עליהם אנשים. זה לא מעניין אותם. כל אחד פה עם האג'נדה שלו: ההוא רוצה לרמוס את בתי המשפט, ההוא רוצה ליישב את עזה במתנחלים. כל אחד עם האג'נדות שלו פה, אבל לאף אחד אין אג'נדה אחת שאומרת: אנחנו רוצים להחזיר את החטופים מחר בבוקר. כי אם היו רוצים לעשות את זה, אז היו עושים את זה.
שלי, נו, באמת. נגמרו להם העקרונות.
באמת תודה, ארז. ארז, תודה רבה.
קודם כול, אני רוצה – מי זה משתמשים בהם?
זה המשפחות שלהם. זה המשפחות שלהם, ארז.
אני רוצה קודם כול להודות לך – – –
אני קודם כול רוצה להודות לכם, ארז, להודות לכם שהחזרתם חטופים שנחטפו במשמרת שלכם.
קודם כול, תודה בשמי, בשם האופוזיציה, בשם אזרחי מדינת ישראל.
אתם רוצים את החטופים. תגידו לנתניהו: אם החטופים לא חוזרים תוך 72 שעות, אנחנו מפילים את הממשלה.
די, מספיק. כשאתם רוצים, אתם יודעים לקפל אותו. מספיק, די. אל תזלזל באינטליגנציה של התושבים.
ארז, אתה יודע איך עושים קו אדום? אומרים: אנחנו לא נצביע על התקציב אם לא מביאים את החטופים. כך עושים קו אדום.
ארז, אתה יודע איך עושים קו אדום? לא מצביעים על התקציב, לא פותחים ועדות, לא מתעסקים בשום דבר אחר עד שהם לא חוזרים. אחרי זה, תאמין לי, חמאס ייתן לנו מספיק הזדמנויות לחסל אותם עד אחרון החמאסניקים - -
- - אבל אתם לא עושים את זה, כי זה לא נוח לכם.
יש פה, בשולחן הזה שיושב מולך, בשולחן הזה שיושב מולך יש אנשים שהצביעו נגד, נגד עסקת החטופים.
נגד עסקת החטופים. מה נגד עסקת החטופים?
לא, לא. ארז, מי שמצביע נגד החזרת החטופים הוא נגד החטופים - -
- - שלא יהיו פה אי-הבנות בנושא הזה.
אחרי שסיימת להאמין, אני רוצה להציע לך הצעה: אם זה באמת חשוב לך ולחברים בממלכת הדגים הקפואים - -
- - אל תצביעו על התקציב אם אין עסקה. אל תצביעו על התקציב אם אין עסקה. מה כל כך מסובך בזה? זו הפוליטיקה. זו המערכת. זה המנגנון. ככה מפעילים אותה.
ככה מפעילים אותה, ארז. ככה מפעילים אותה. זה הכול, פשוט מאוד. אם רוצים, עושים; אם לא רוצים, מורחים. אין בעיה. אנחנו מכירים את המריחות. נתניהו עשה מזה אומנות. זו אומנות, הדחייה שלו, של כל דבר. זו התמחות שלו. ההתמחות שלו היא לדחות. אנחנו מכירים את זה.
אם אנחנו מדברים על נתניהו, בואו נדבר על הקטע החדש שלו: דיפ-סטייט. שלי, את שמעת כבר על הדיפ-סטייט?
האמת היא שזה באמת חמור. מה עושים עם זה?
אוה, זה הנושא. זה הנושא. כשאנחנו מדברים על הדיפ פייק של ראש הממשלה שלנו, אז צריכים רגע להבין למה זה נולד. למה פתאום בשבועיים האחרונים יש את אטרף של סרטוני ראש הממשלה המתייחסים לעציצים ולמדרגות ולעליות ולמועדון, ואחלה טופז. אבל למה זה קורה? אני אגיד לך למה זה קורה. כי הפרשה פתאום מתהדקת סביב היועצים שלו. פתאום מגלים שהעבירו כסף ליועצים בתוך לשכת ראש הממשלה.
עכשיו, לא כסף קטן. אז רגע הלכתי אחורה ואמרתי: רגע, אלה אותם חבר'ה שהעבירו מזוודות לחמאס. אותם חבר'ה בדיוק. ואני שואל את עצמי: איך הם העבירו את הכסף ליועצים של ראש הממשלה? הרי זה לא בהעברה בנקאית לחשבון, כי אז היו רואים את זה כבר לפני שנתיים. אז מה הם עשו? העבירו מזוודה גדולה לחמאס ומזוודה קטנה יותר ליועצים של נתניהו? איך? איך טכנית זה קורה?
עכשיו, לפיד היה ראש ממשלה. אני ראיתי את המעגלים, הייתי שם. אי-אפשר סתם להיכנס לשם ולא לעשות שם כלום. אי-אפשר שמתנה תיכנס לשם במקרה. הראש צריך לדעת. הראש צריך לדעת.
ואטורי, אני מזמין אותך. אנחנו יכולים, זה בסדר. הכול טוב.
ראש חודש זה ב-30. לא ייאמן. לא ייאמן, כי ראש חודש זה ב-30, ב-30. כי ראש חודש זה ב-30. 1. לא הזמינו אותי, אבל ראש חודש זה ב-30.
אמרתי, לא נורא, לא נורא. אני מוחל. גם ראש החודש זה ב-30.
כן, כן. הוא היה נראה רע כשהוא בא לפה.
ארז, אתה יותר מדי מפרגן לליכוד, שתדע. אני לא יודע מה זה – זה לא אתה.
הם סיימו את האירוע. אתה באירוע שלך וזה אירוע אחר לגמרי.
ארז, לא צריך לעשות כלום, הציבור לא מטומטם. ארז, הציבור לא מטומטם. הציבור לא מטומטם.
ברור. בגלל זה, אין להם קואליציה בשום סקר, גם לא שלהם. עזוב, נו. לא יהיה. עזוב, אנחנו מבינים את האירוע.
אבל רגע בואו נחזור לאירוע החמור יותר. לכאורה, קטר העבירה כסף ליועצי נתניהו. עכשיו, השאלה היא איך היא העבירה את הכסף הזה, כי זה לא דרך חשבון בנק. אז עכשיו יש איש עסקים שאומר שהוא העביר את זה דרך לוביסט של קטר ליועצים של נתניהו. למי זה נשמע הגיוני שהשב"כ לא יחקור דבר כזה? וכשהוא כן מתחיל לחקור את זה, אז מה קורה?
מפטרים את ראש השב"כ באטרף. לא נותנים דקה, מייד ישיבה, 100% קונסנזוס. אז כשאומרים שאולי יש פה ניגוד עניינים כי הנחקר לא יכול לפטר את החוקר שלו, אז רוצים גם לפטר את היועמ"שית, כי החוק כל הזמן מפריע להם לעשות את מה שהם רוצים.
אז אני רוצה לומר לכם משהו: העתירה שהגשנו לבדוק בדיוק את הדבר הזה תידון בבית המשפט, ולא תהיה לכם ברירה. אם בית המשפט יפסוק להחזיר את ראש השב"כ לתפקידו, אתם תצטרכו לכבד את פסיקת בג"ץ. ואם למישהו יש ספק שלא תכבדו את פסיקת בג"ץ – אז אתם טועים, כי לא ניתן לכם להפוך את המדינה הזאת למדינת עולם שלישי. לא עבדו עליה כל כך הרבה, לא נלחמו עליה כל כך הרבה – וגם נלחמים עליה עכשיו – בשביל שאתם תגידו: לא מעניינת אותנו פסיקת בג"ץ, לא מעניינים אותנו חוקים, אנחנו מעל הכול. זה לא יקרה.
הינה, אני אומר לך, שלמה, כי אתה מוביל את האירוע: מה תעשה אם בג"ץ יגיד שצריך להחזיר את ראש השב"כ?
אם בג"ץ יחליט בעתירה שצריך להחזיר את ראש השב"כ, מה תעשה?
כן. מה היינו עושים בלעדיך, שלמה?
הכי פשוט שיש, בית המשפט מפרש את החוקים של הבית הזה.
מה זה "מה האיזון"? הוא לא מבטל סתם חוק-יסוד. הוא מבטל חוק-יסוד שנחקק בדרך-לא-דרך. למה זה לא קרה לפני זה?
זה לא יקרה, אני אסביר לך גם למה – כי מעולם לא קרה דבר כזה. חוק-היסוד שבוטל, שאתה מדבר עליו, זה חוק-יסוד שחוקקו אותו פה בשעתיים. בחופזה - -
- - במהירות ולא בצורה עניינית. היה ברור שזה חוק-יסוד שכאשר חוקקו אותו בבית הזה, אנחנו אמרנו פה שהוא לא יחזיק בג"ץ.
ברור שיש, אבל זו לא השאלה, שלמה. שלמה, זו לא השאלה.
אני אענה לך, רק תענה לי לפני זה.
יש לי תשובה, אבל תענה לי לפני זה, כי עוד מעט נגמר לי הזמן, ואני רוצה לשמוע את התשובה שלך.
זה לא עובד ככה. השלטון לא יכול לאזן את החוק.
אז אני מסביר לך שבתי המשפט מפרשים חוקים, הם לא ממציאים את החוקים.
אני שואל אותך, אם פה יגידו שיש ניגוד עניינים, שאי-אפשר לפטר את ראש השב"כ, כי הוא חוקר חקירה רגישה בתוך לשכת ראש הממשלה – ואתה יודע איזה חקירה חוקרים שם.
ולמי הממשלה כפופה? למי הממשלה כפופה?
ברור. אתם עושים מה שביבי אומר לכם. אם הוא יגיד לכם לקפוץ מהגג, תקפצו מהגג, זה ברור, אבל תבין את האבסורד פה.
מה זה "השיטה שלכם"? זאת השיטה בכל העולם.
הוא ביטל חוק-יסוד שברגע שחוקקו אותו בבית הזה אמרנו שהוא לא עובר בג"ץ.
נכון. הוא לא אמור לבטל אותם, אבל גם לא אמורים לחוקק חוק-יסוד הזוי כזה.
שלמה, למה מעולם לא היו את הבעיות האלה במדינה?
בקיצור, אתם. לעניין השאלה – – –
אז לכו לבחירות. למה אתם לא הולכים לבחירות?
אני רוצה בחירות. בוא נלך לבחירות.
אתה רוצה בחירות – בוא נלך לבחירות.
מאוד רוצה בחירות. מאוד מאוד רוצה בחירות, ואז אתה תבין מה קורה בחוץ. מה שקרה בלשכת עורכי הדין הוא פרומו למה שיקרה במדינה. יגמרו אתכם בחוץ.
כן, זה מה שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת.
זה מה שאתם עשיתם בקדנציה הקודמת. אתה סתם מבלבל את הציבור. זה מה שעשיתם בקדנציה הקודמת, והעברתם את זה כהחלטה בוועדת הכנסת. לא שאלתם אותנו. לא היה לנו שיקול דעת. העברתם החלטה בוועדת הכנסת על שעת הצבעה.
אתה רק מחזק את הטיעון שלי. למרות שיש שעת הצבעה שאתם הנחתם עלינו, אנחנו עדיין נחזיק את המליאה ערה פה כל הלילה. ישבו פה שרים, ישבו פה חברי כנסת, ויהיו ערים.
קודם היה אלי, אחריו יבוא מישהו אחר. יהיו פה שרים. כולכם תתרגלו לא לישון בלילה. מה יש בזה?
מה יש בזה? ומחר בבוקר כשתהיה פה האימא של כל ההפגנות מסביב למשכן, תבין את זעם העם. רק אז תבינו את זעם העם. אתה מנותק.
שלמה, גם אתה יודע שאם זה היה תלוי בך, לא היו מקצצים לחינוך, לרווחה ולבריאות, ומוסיפים כסף לאורית סטרוק, לשר המורשת ולעוד המצאה שיש לנו פה רק בשביל לשמור את הממשלה הזאת כמו שהיא.
עם כל הכבוד, נשארה לי דקה וחצי לדבר על פרשה חדשה. שמעתם על הפרשה החדשה בצה"ל? שר הביטחון שלנו זימן אליו קצין שעבר עבירה של ביטחון מידע. מצ"ח הגיעו לחקור את העבירה של ביטחון מידע. הוא כתב מכתב לראש הממשלה, אפרופו ההזיה שנהייתה במדינה הזאת; קצין עוקף את כל שרשרת הפיקוד, פונה לראש הממשלה. מה עושה שר הביטחון שלנו? מזמן אותו אליו, כאילו הוא אחרון פעילי הליכוד, בשביל לשמוע מה קורה. איך אמור להתנהל הצבא? מה אמור לעשות הרמטכ"ל עכשיו אחרי שהוא ישב עם שר הביטחון? מה הרמטכ"ל אמור לעשות – לשאול אותו איך היה אצל שר הביטחון? מה הוא אמר לך? מה היו ההנחיות?
תראו מה זה, יש לנו רמטכ"ל שנמצא חודש וחצי בתפקיד, הוא כבר צריך להיכנס לעימות חזיתי עם הממשלה ולהוציא הודעה: "אני לא מקבל הנחיות דרך התקשורת". ברור שלא תקבל הנחיות דרך התקשורת. אני מחזק את הרמטכ"ל מפה: אל תיפול לפוליטיקה הקטנה והזולה הזאת שעושים עליך עוד פעם חברי הליכוד.
ומי שרוצה להבין באמת את חשיבותו של שר הביטחון שלנו, היה צריך לשבת בכנסת לפני שבוע, כשהייתה פה אזעקה. אני לא יודע מי שם לב לזה. הייתה אזעקה, ואתה יודע מי היחיד שפינו אותו? רק את ראש הממשלה. ישבתי ואמרתי: רגע, קחו גם את שר הביטחון. מה יעשה שר הביטחון שלנו? אמרו לי: לא, אין מקום בחדר. תודה רבה, חברים.
6,466 מילים של רון כץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.