תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, שוב אנחנו כאן, שוב אנחנו ביחד, אתה ואני.
דיברתי למרגי. תשמע, אתה חייב למצוא חברה אחרת. אני לא יכולה להמשיך להיות חברה שלך, שלמה, אני לא יכולה, אתה מעסיק אותי 24 שעות, די.
אני קוראת הסתייגויות, אתה צועק לי.
האישה הקטלנית שלו, לא אכפת לי. מה הוא עוד אמר לי? מירב, אחרי שאמרתי לך את זה - - -
הוא אמר לי: אחרי שאמרתי את זה, לא נפלת עליי. אמרתי לו: שלמה, די, גם תמצא לך חברה אחרת לשחק איתה וגם תפסיק למשוך לי בצמות, כי אני רוצה עכשיו לדבר על החוק שלך. האם אני אתחיל במהות או בפרוצדורה? מה הבחירה של החברים? נתחיל בפרוצדורה. למרות שאיתן כבל אמר – מה הוא אמר? אתה זוכר, מרגי? אל תיקח אותי לפרוצדורה. אז בוא נתחיל בפרוצדורה. קודם כול, נפל דבר בישראל. מעולם לא היה שר שרצה להצביע במקום חבר כנסת. ידעתם את זה? אז בואו אני אספר לכם. שלמה קרעי, ברגעי משבר מול הקואליציה, כשחברים שלו לא הגיעו, ולמרות שינון מגל עשה עליהם ציוץ ממוקד, כמו שנאמר, שם להם מטען ממולכד – כי מי שלא יודע ומי שלא עוקב אחרי הוועדה הזאת, אז ינון מגל כתב ציוץ על מישל בוסקילה ועל צגה מלקו ואמר להם: למה אתם לא מגיעים לוועדה של שלמה?
עכשיו, קודם כול, בוא'נה, סחתיין עליך. הלוואי שאני - - -
תקשיב, זה כאילו דברים דמיוניים. הרי אתה כל הזמן אומר שהתקשורת עובדת אצלי, התקשורת עובדת אצל השמאל. אתה לא אומר, אבל חברתך, ממש לידך, ממש צמודה, קוראת להם – תראו, שלמה קרעי, מאי גולן, איך שמו אתכם גם ביחד – קוראת להם "אל-ג'זירה", "אל-מיאדין". נשים אותה בצד, לא נתעסק איתה, נתעסק בך. היכולת שלך לפנות לעיתונאי, בוא, שופר ראשי - - -
אז תן לי לסיים את התמה הזאת, יש לי כאן תמה.
אבל תקשיב. אם לא תיתן לי לסיים את המשפט, איך תדע למה התכוונתי? הרי אני נותנת לך פה עניין. היכולת שלך ללכת לעיתונאי – "עיתונאי", כן; זה שופר בכיר של מכונת הרעל, ינון מגל – ולבקש ממנו – תבינו, הוא הולך אליו והוא כותב מי לא הגיע לוועדה. אני הייתי יו"ר הוועדה לביטחון פנים. מעולם, למרות שאתה חושב שהערוצים עובדים אצלנו, לא היה לי כתב שהלך לחברי כנסת מהצד שלי ואמר להם: למה לא באתם לדיון בוועדה. אתה מכיר דבר כזה? אין דבר כזה, מנסור, זה רק בעולם של שלמה קרעי.
נמשיך. האם אתה יודע, מנסור, ששלמה קרעי, השר האגדה של עולם התקשורת – איך מפילים את עולם התקשורת לפח? זה רשום על שלמה קרעי. הוא הלך וביקש מהייעוץ המשפטי לוועדה להצביע בגלל שחברים שלו לא באו. ידעת את זה? הוא לא יכול להצביע, אבל הוא ביקש, אבל אחרי צרחות זה ירד. נמשיך הלאה. אתה איתי? אתה זוכר, אני הייתי בכנסת פה ב-2015, הייתי עם מרגי, נכון? איזה חוק נפסל בבג"ץ, אתה זוכר? מבחן: איזה חוק של הכנסת העשרים נפסל בבג"ץ? מי יודע?
תודה רבה. זה אתה אמרת, יפה. על מה נפסל חוק מס דירה שלישית, אתה יודע? יופי, בקרוב אצלך. אתה מבין את זה, נכון? אין מה לעשות. בסוף מס דירה שלישית נפסל על פרוצדורה. ישב מנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, ישב על גפני, למי שלא זוכר ושלא עקב אז, ואמר לו: יאללה כבר, יאללה כבר. ככה, עם המרפק.
אוה, הינה, זיכרונות. ומה עשה שי באב"ד לגפני? מה הוא עשה, אתה יודע? יאללה, יאללה. מה עשה שלמה קרעי לגלית דיסטל? תראה איך הוא צוחק. אתה יודע מה הוא עשה לה? נו, גלית, נו כבר, אין הפסקות, תמשיכי, תמשיכי, את חייבת להמשיך, גלית, תמשיכי, אין הפסקות, לא עוצרים, אין צוהריים. עד שמה עשתה גלית דיסטל? הינה, שלי'נקה שלנו – אמרה: מספיק, חלאס, אני לא מסוגלת. באמת, שמת עליה עומס נפשי. אגב, אני חושבת שהיא יכולה אפילו לתבוע אותך על זה, אבל זה עצות שלי אליה.
ואז הביאו את אבי מעוז. אין שום קשר בין אבי מעוז לתקשורת, אין לו טלוויזיה בכלל, אין לו שום קשר. זה מזכיר לי את הימים שלי כשהייתי שואלת את סמוטריץ' אם הוא ראה פאודה. אז הוא אמר לי: לא, אני לא רואה פאודה. הוא אמר לי: מה את רואה בטאבלט? אמרתי לו: את פאודה. אז הוא אמר לי: ואיפה חוקרים את הבחור הזה – סיפרתי לך את זה? אתה מחייך. אז הוא אמר לי: איפה חוקרים את הבחור הזה? אמרתי לו: במרתף של השב"כ. הוא אמר לי: ככה לא נראה מרתף של השב"כ.
ובכן, נחזור לאבי מעוז. אגב, איפה אייכלר? הוא לא הסגן שלך?
הוא נעלם, אייכלר. אני מפעילה נוהל נעדר. הוא נורבגי שמעולם לא היה פה. אפילו מירי רגב נחתה פה. אייכלר, אגב, זה בכלל מנותק קשר, גם אין לו טלפון. תקשורת. כאילו אומרים לו "תקשורת" – אני לא יודעת, על מה הוא חושב, לדעתך, כשאתה אומר לו "תקשורת"?
מה אתה אומר?
אז הינה, אני רוצה להגיד לך משהו – אבל מה הקשר שלך לתקשורת? מה הקשר שלך? מה הקשר?
תקשיב, אל תדאג, יש לי הרבה מה להגיד לך. צמצמו אותי ל-20 דקות. יש לי הרבה מה להגיד לך. בוא, אני אגיד לך. מעולם לא היה שר תקשורת גרוע כמוך, ובוא אני אסביר לך למה. איפה העוזר שלך? איפה ראש המטה שלך? איפה הוא? הוא לא כאן, הוא התפטר. אתם יודעים למה? למה הוא התפטר, אלעד זמיר? אגב, הגשתי נגדו תלונה לנציבות. בוא, בוא, איפה ראש המטה שלך?
מה אתה אומר? יא אללה. איך לא גדל לך האף, ככה, כשאתה משקר כל הזמן. אני אומרת את זה לבת שלי, אני אומרת לאריאל – אני אומרת לה: אריאל, את לא יכולה, יגדל לך האף. ראש המטה שלך התפטר. למה הוא התפטר?
אל תדאג, אני פיקס, באתי היום אש. למה הוא התפטר?
לא. הוא התפטר או התפוטר או פטר את עצמו מעולך שלך כי אתה הלכת וסיבכת אותו באירוע שהולך לתלונה לנציבות. תראה את דוד בבלי, שעף על עצמו, ההוא של בן גביר. הוא היה יושב לי בוועדות, צועק על מיקי לוי. זוכר אותו? זוכר? הוא היה בא, צועק על חברי כנסת, עד שמה? הגיעה הנציבות – יש עוד גופים במדינת ישראל – וזימנה את דוד בבלי למשפט, ומאז עקבותיו נעלמו. אגב, לא נתגעגע לדוד בבלי.
אני? חס וחלילה.
תראה, אני רוצה יום אחד להיות שלמה קרעי. אני אסביר לך למה. אני רוצה לבוא לערוץ הליטוף שלי, הערוץ שאתה מחלק לו פה הטבות במיליונים, אני רוצה לשבת מול המראיין – לא ברדוגו. בוא, שנינו לא עפים עליו. אני יודעת שאתה, יש לך קרע איתו או קצר איתו, אז תשב מול בועז גולן כזה.
לא, לא. תן לי רגע, שנייה. עזוב. מה, ראית את לפיד – נדלק לך הפריימריז לראש? בוא, זה לא שהולך להיות לכם פריימריז, ופה גם המקום שלך קצת בסכנה. אבל אין לי זמן אליך, אני רוצה לדבר על ערוץ הליטוף שלך – ערוץ המשמר, ערוץ הממשל, ערוץ שבו מגיע שלמה קרעי לספה ושואלים אותו: שלמה, איך היה לך היום? ספר לנו מה עבר עליך במליאה. מיקי, אלעזר, אפרת רייטן – האם אי פעם נכנסת לאולפן ושאלו אותך איך עבר עלייך היום שלך?
מה אתה אומר? אז מי בכיס של מי? מי בכיס של מי? בחייאת, באמת. כאילו לראות אתכם יושבים שם מול – אתה יודע, במקרה – לא לא, יש לי עוד סיפור בשבילך על הערוץ, תקשיב, תקשיב, הערוץ שאתה נותן לו מיליונים. יום אחד נקלעתי לקופת החולים – עכשיו נזכרתי בזה.
נכון, נכון.
רגע, חכה. אין לי זמן להסתות שלו, עכשיו אני רוצה להתעסק בתקשורת.
אני כל היום נופלת עליו, תן לי רגע לדבר על תקשורת. תשמע, נקלעתי למקום שבו שודר ערוץ 14, אוקיי? לא תכננתי את זה. תשמע, זה ערוץ מדהים, יושבים שם בפאנל וכולם חושבים אותו דבר. עכשיו אני אומרת, למה להשקיע במאפרת, בספרית? למה? אתה יושב שם וכולם אומרים: מירב בן ארי, זאתי, איך היא מדברת, איזה פה יש לה, והשנייה אומרת: כן, יש לה פה, וההוא אומר: יש לה פה גדול, וההיא אומרת: יש לה פה נורא. בוא איתי יום אחד לפגוש את העיתונות, עם עמית סגל ובן כספית. בוא, נראה אותך גיבור. בוא, בוא.
אז ואללה, אין תמימות דעים באולפן. אין.
תקשיב טוב, אני רוצה להסביר לך משהו. בוא, עכשיו תהיה שותף איתי. אחת הסיבות שאתם בשלטון היא התקשורת הישראלית. תקשיב לי ותקשיב לי טוב: אתם, פעם אחר פעם מהדהדים אתכם ונותנים לכם במה מטורפת. אני עולה לגלי צה"ל אחרי שאצל ספי ויניר, תוכנית בפריים-טיים, לפניי מדבר בצלאל סמוטריץ' 45 דקות. כמה זמן אפרת רייטן מדברת אחרי בצלאל? שבע דקות ביום טוב.
שבע דקות.
הגזמתי. 45 דקות. תקשיב טוב, אנחנו עשינו כאן בחירות למבקר המדינה. אלה היו בחירות שערורייתיות, בחירות נוראיות. מה האחים אומרים בערוצים 11, 12, 13? האופוזיציה, שישבה בחדר של אוחנה, הסכימה. לא הסכמתי, וזה גם לא משנה מה אמרתי, אבל הינה, תבין במה היא מתעסקת. אני תופסת את הראש, אני אומרת לעצמי: מזל שיש בג"ץ.
אגב, למה לא עשיתם בחירות למבקר? היית צריך לבחור בראבילו. זהו, הלך ראבילו. מרוב שאתם ראש בלטה על בג"ץ, נפלה לכם הבחירה של המבקר. אבל לזה אין לי זמן, כי אני רוצה לחזור לתקשורת.
תקשיב טוב. ביטן – נהיה לי כבר גרון יבש – עשה את חוק אלי דלל, חוק הרדיו. שלי, אני רוצה אותך, שנייה.
תוך כמה זמן העביר ביטן את החוק של אלי דלל? בחייאת שלי.
תראה כמה אתה ראש קשה. אתה שומע אותי? היי. כמה אתה ראש קשה, אתה מבין? ביטן העביר חוק סופר-מורכב של אלי דלל, שיעלה היום בקריאה שלישית. אגב, צריך לומר ביושר, אלי קיבל מתנה כשהוא ברח מהבחירה של המבקר, אוקיי? הוא קיבל מתנה – חוק בקריאה שלישית. העביר את החוק שלו תוך שלושה שבועות.
אתה, מה עשית? דרסת את הייעוץ המשפטי של הכנסת. הייעוץ המשפטי של הכנסת אמר לו: לך לביטן; ביטן אמר לו: תבוא. מה עשית? דרסת את שגית אפיק, אחת מהיועצות המשפטיות הטובות שיש כאן. במקום ללכת ולעשות בוועדת כלכלה, הלכת ומשכת את החוק הזה – כמה זמן? שנה אתה יושב? תגיד, אין לך עבודה? כל היום ישבת פה. אין לך?
נקודה מדהימה. בואו נדבר על הניצחון של שלמה קרעי.
לא, לא. קודם כול, אם ככה נראה ניצחון - -
- - ביום חמישי, בשבוע האחרון, אחרי ארבע שנים של 68 מנדטים ימין, בוא'נה, תפיסת הניצחון שלך מעוותת. אבל זה לא חדש.
תקשיב טוב. ארבע שנים אתה שר תקשורת. כל שר תקשורת לפניך עשה מהפכה. יועז הנדל, בשנה, עשה את מהפכת הסיבים.
תודה רבה. יפה מאוד.
אריאל אטיאס מש"ס עשה רפורמה?
עשה, עשה. מי התחיל את הרפורמה של הקישוריות? אריאל אטיאס.
אני צריכה שיפסיקו להתקשר אליי, אני פה על הדוכן ויש לי עוד זמן.
"כחלון" אסור לי להגיד, כי אני כל הזמן אומרת כחלון.
שר תקשורת. אנשים, במקום לשלם 300 – שלום, קארינוש – שילמו 30. יועז הנדל – סיבים. מי עוד היה? מה יירשם על שלמה קרעי? טלפונים כשרים לחרדים. ארבע שנים. יכולת לעשות מהפכה. בוא, עכשיו אתה צוחק.
חברה שלי, לא אגיד איפה עובדת, עובדת בחברת תקשורת גדולה. לא אני, חברה שלי, אוקיי? היה את ה-G5, נכון? הינה, אני אומרת לך, אני גם לא אגיד לך מי. אם תרצה אין לי בעיה להגיד לך אחרי זה. היא אמרה לי: מירב, כבר התכוננו ל-G5, התכוננו - -
- - החזירו אותנו אחורה. תגיד, מאיפה באת? באת בכלל מש"ס.
אני מעודכנת.
אני מעודכנת. הינה, אני אומרת לך, מהשטח הבנתי. מה עשית – יש לי כל כך הרבה מה להגיד לך. אתה מחסל את שוק התקשורת. אתה יורק לבאר - - -
כי יש לי כל כך הרבה דברים לומר לך. אתה מפחד להגיד את הדבר הכי פשוט, שאחרי ארבע שנים של ממשלת ימין מלא מלא, של 68 מנדטים עם הבלחה ל-74, לדעתי, לחצי שנה, לא הצלחת להביא כלום בארבע שנים. את החוק הזה, שפוצל על הפוצל - - -
החוק הזה פוצל ופוצל, נשארו לך חמישה דברים, ומה לעשות, גם הם ייפסלו בבג"ץ. למה? תגיד הדיפ-סטייט, דיפ-סטייט.
שנייה. 1. עשית את חוק מס דירה שלישית על סטרואידים. עשית. נתתי לך את שי באב"ד כדוגמה.
שנייה, אני עוד לא הגעתי למהות. פשוט יש לי עשרות טלפונים במקביל. אני רוצה להסביר לך משהו. החוק שלך ייפסל - - -
תודה. החוק שלך ייפסל קודם כול על פרוצדורה, כי את מה שנעשה במס דירה שלישית אצל כחלון ומנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד, אתה עשית לגלית דיסטל ברמה כזאת שהבחורה יצאה מפה והרביצה לעצמה בצרחות. אתה העברת אותה סבל. חשבתי על מה שעבר גפני משי באב"ד. מה זה? זה peanuts, זה אגוזים. אתה הגעת למצב שהאישה שבורה. אישה בורחת מבשורה, אישה בורחת משלמה קרעי. באמת. מעניין מה יקרה, אגב, כשהיא תצא לאזרחות – אם גם יהיו לכם מפגשים, אם תשבו לקפה. יש לי תחושה שהיא תראה אותו – היא תעבור צד במדרכה, רק לא שלמה קרעי. רק לא שלמה קרעי. No more Shlomo Karhi for me.
לא סיימתי איתך, רגע, שנייה. עוד לא הגעתי למהות. עוד לא הגעתי, ונשארו לי שתי דקות. יאללה, למה אני אגיע עכשיו?
מה הבעיה שלך? אני אסביר לך מה. אתה בן אדם, אין מה לעשות, קשה. לא אני אומרת. אני משתמשת במילים עדינות, כי באת אליי ואמרת לי: מירב, יפה שאת לא – לא יוצאת עליך. הסתה, פילוג – אלעזר יעשה את זה מעולה. למה אתה ראש קשה? אני אגיד לך למה. כי גם בזמן שהגעת - - -
לא משנה. אני רוצה שתיקח לעצמך מראה, תסתכל על עצמך, מה עשית במשך שנה, איך דרסת את הפרדת הרשויות בכנסת.
בוודאי.
אתה רוצה שאני לא אצעק? תקשיב.
למזלך אני צרודה. אתה חי בסרט.
אני רוצה להסביר לך משהו. חביבי, אני עשיתי אותו, אתה לא זוכר? אני הרמתי לו. הוא היה בא אליי לצמד, היינו עושים בערוץ 12. מה שהוא סוגר עכשיו – רוצה להפוך את ערוץ 12 לעוסק זעיר. ישבת פה – כל היום: דפנה ליאל, דפנה ליאל. מה עשתה לך דפנה ליאל? אמרה את האמת. כל היום. חשבתי שאני הטנטרום שלו; מסתבר שדפנה ליאל, דפנה ליאל, דפנה ליאל. הוא כל היום אומר דפנה. נראה לי הוא הולך לישון – הוא אומר: דפנה ליאל, דפנה ליאל.
אני רוצה להסביר לך משהו. האובססיה שלך על התקשורת הישראלית, תקשיב טוב, אתה תשלם עליה – הינה, אני אומרת לך – במקום האישי והמקצועי. עזוב את הפריימריז, זה שטויות. כי יכולת להיות שר תקשורת, יש לך יכולות, לא מזלזלת. אבל את כל המשאבים שלך הפנית – באמת אני אומרת לך – להסתה, לפילוג ולהתנגדות לתקשורת הישראלית. ואני רוצה להסביר לך, כשהייתי מרצה באקדמיה, לפני שהגעתי, לימדתי את הסטודנטים שלי שלושה שיעורים על תקשורת. אני מניחה שקראת מאמרים, כי הרי אתה אוהב לקרוא, אני יודעת את זה. תקשורת היא היסוד של הדמוקרטיה הישראלית. בלי תקשורת חופשית אין דמוקרטיה. והעובדה ששר התקשורת, מהיום שנכנס לתפקיד, נלחם בתקשורת הישראלית ללא הרף, זה הגיע למצב שהוא דורס – תקשיב לפואנטה שלי – את הפרדת הרשויות בכנסת. אתה ישבת בדיונים של הרשות המחוקקת. אנחנו הריבון. אתה לא אמור לשבת - - -
תגיד לי, לא נראה לך מוזר שאף שר לא - - -
אבל אף שר לא מתנהג כמוך.
אתה היית יו"ר ועדת חינוך. שר חינוך הביא לך חוק תשלומי הורים. הוא ישב בוועדה יום אחרי יום אחרי יום?
תודה רבה.
זה, כבר טיפלתי בו פעמיים. מי עוד היה יו"ר ועדה?
כן, אני מסיימת. מי היה יו"ר ועדה? לא ביקורת.
נכון. הגיע שר התקשורת, ישב עלייך יום-יום? לא. לכן אני רוצה להגיד לך משהו. שני שיעורים ואני מסיימת.
ומה עם הייעוץ המשפטי של הכנסת? גם אותו רמסת.
אני מסיימת. אם יש מישהו שאתה רמסת בחוק הזה, זה את הייעוץ המשפטי של הכנסת, את חברי הכנסת שהיו חברים בוועדה הזאת ויצאו מהוועדה הזאת עם זיכרונות לדיראון עולם, וכמובן יו"ר הוועדה. אגב, איפה היא? תבוא להרים לך? פחות נראה לי.
תודה רבה שהקשבתם. יש לי עוד מה לומר. לפעם הבאה. תודה.
אמרתי כבר, אמרתי.
2,485 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.