אדוני היושב-ראש, לפני שאני אומר את הדברים שלשמם עליתי, אני רוצה לתת חיבוק ואהבה ותודה גדולה על חברות, על דרך משותפת, על חבר אמת שמצאתי בבית הזה. אנחנו נלך ביחד שנים רבות, לא משנה מה הוא יחליט. אבל ברגע הזה, אני רוצה להגיד לכם שחברות היא גם ההיכרות עם המשפחות. אני זכיתי להתארח בבית של רון כץ – זכיתי שלירון הנפלאה הכניסה אותי לביתם ודאגה לי, זכיתי לראות את ינאי ורומי, הילדים הנפלאים, זכיתי לראות שרון כץ לא שכח מאיפה הוא בא ומה המחויבות שלו. ויש לו כלל – היושב-ראש, שומע?
גם אם הוא בכנסת ב-08:00, 09:00, הוא קם ב-06:00, 07:00, ומעמיד סיר חם בבית – או קציצות, או עוף, או קוסקוס או תבשיל, שהבית הזה יהיה מלא במה שהוא עושה למענו – ואז הוא יוצא לדרכו.
רון, הבית הזה, יש בו שני סוגים של חברי כנסת: סוג אחד בוחר לריב ולהתפלג, וסוג אחד בוחר לחפש חיבור ולהתחבר, להיות מקף מחבר. יעידו כל חברי הבית הזה מכל הסיעות שאתה מהמחברים, שהחדר שלך זה חדר שהגיעו אליו כל סיעות הבית וכולם היו מוזמנים. הקדוש ברוך הוא יברך אותך בהצלחות גדולות בכל מעשה ידיך, גם בשירות הציבורי – בכל מסלול שתבחר. אנחנו מפה ממשיכים להרבה שנים ביחד, לא משנה מה יעלה בגורלנו.
אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת הייתה מהמורכבות והכואבות שידעה מדינת ישראל. היא החלה במחלוקות קשות, המשיכה באסון הביטחוני הגדול ביותר בתולדות המדינה, והתנהלה בתקופה שבה ישראל הייתה זקוקה יותר למנהיגות, לאחריות, לעשייה, לתושייה, ליזמות, לנחישות. נגזר גורלנו והגענו לאופוזיציה, אבל דווקא מתוך האופוזיציה לא בחרנו להתייאש. הוכחנו שגם באופוזיציה אפשר להשפיע, לשנות. לא חייבים להיות שר כדי לקחת נושא ולהזיז תקציבים, להשפיע על סדרי העדיפויות של מדינה, לחולל שינוי אמיתי בחיים של אנשים שפנו אלינו – קבוצות שנשכחו, אזורים שנשכחו, ארגונים שנשכחו, כללים שנרמסו, עוולות שנעשו – ואת כל זה עשינו בחריצות, בשותפות עם שרים.
אני גאה לראות את השר וסרלאוף כשאני מדבר על יכולת מהאופוזיציה להשפיע על מדיניות ממשלה. עשרות פעמים פניתי לשר וסרלאוף, ומעולם לא השיב את פניי ריקם. כשביקשתי עזרה לפרויקטים ודברים חשובים בנגב ובגליל, הוא הקשיב ואמר לראש המטה שלו, אלקסלסי, ולכל החבורה: תעשו מה שביטון מבקש מכם. זה גדלות, אדוני השר. גדלות. וזה משהו נפלא. אנחנו לא יודעים מה יילד יום – אנחנו רוצים אותך בממשלה הבאה שר משמעותי, כי אתה ביצעת 100% ביצוע, 100% זמינות לשטח. אין שרים כאלה במדינה. אנחנו רוצים אותך הכי גבוה שיש, מוביל למען המדינה.
כיושב-ראש הוועדה המיוחדת לחיזוק ופיתוח הנגב והגליל הובלתי 55 דיוני חירום ושבעה סיורי שטח מאז פרוץ חרבות ברזל. הוועדה הפכה לבית עבור ראשי הרשויות המפונים, בעלי העסקים, החקלאים, משרתי המילואים, משפחות החטופים ותושבי הנגב והגליל. מתוך הדיונים האלה הצלחנו לקדם תוכניות שיקום לצפון ולהרחיב את הפיצויים לעסקים בגובה של מאות מיליונים. הרחבנו את מערך כיתות הכוננות, הגדלנו את הציוד בעבורם, הגדלנו את מענקי המפונים, דאגנו למיגון למוסדות חינוך, והבאנו מעל 12 מיליון שקל להקמת חדר מיון קדמי בקריית שמונה בזמן המלחמה. מצאנו פתרונות למקומות שבהם המדינה הייתה חייבת להיות נוכחת ולהגיב במהירות.
כיושב-ראש הוועדה המיוחדת להסרת חסמים – פעלנו לרידוד הביורוקרטיה במקום שבו המדינה התקשתה לתת מענה. העברנו מאות מיליונים למרכזי החוסן בצפון, והקמנו שם את המטה הלאומי לבריאות הנפש. דאגנו לתקציב שכר מדריכי הפנימיות בגובה של מעל 100 מיליון ש"ח. את כל זה אי-אפשר לעשות בלי רצון טוב של האוצר, אז כל פעם שאני אומר דבר כזה – גם שר האוצר נעתר לפניות שלנו.
הבאנו מעל 10 מיליון שקל לחניכי פנימיות הרווחה והאומנה ביחד עם השר חיים כץ. הבאנו רבע מיליארד להעלאת שכר הפסיכולוגים. תקצבנו את הסיוע המשפטי של נכי צה"ל ב-40 מיליון שקל. פעם ראשונה שמשרד הביטחון יממן את הסיוע המשפטי. דבר שאני נאבק עליו שנים בוצע דווקא השנה; דווקא מתוך האופוזיציה מימשנו את התקציב הזה לראשונה. וביחד עם השר יריב לוין, שקידם איתי גם את החוק של הגבלת שכר טרחה – אתמול כתב לי אבא של נכה צה"ל: חסכת לי 45,000 שקלים בגלל החוק הזה, ככה הוא כותב לי. אני לא חייב לשלם את זה לעורך דין. עסקנו ביוצאי אתיופיה, בהדרה שלהם בכל מעגלי החיים – באקדמיה, בצבא, בכל התחומים – יחד עם חברתי פנינה תמנו שטה, שהיא אור גדול לקהילה הזאת, ולא ממצמצת מול אף אחד. אבל המאבק למען יוצאי אתיופיה הוא לא שלה, הוא של כל אזרח, של כל חבר כנסת פה. נאבקנו למען משרתי המילואים, משפחות החטופים, אוכלוסיות שהיו שקופות למערכת. גיליתי את האוצר שטמון בוועדה מיוחדת שקיבלה סמכויות רחבות.
אני רוצה להודות פה גם לינון, שזרם איתי, ינון אזולאי, וגם לאופיר כץ. הגדרנו ועדה להסרת חסמים בממשלה ומעקב אחר החלטות ממשלה. זכיתי לוועדה שיכולה לעסוק בכל נושא שהיא רוצה מתוקף ההגדרה הזאת, והיא התחילה לעבוד ולהשפיע. גרמנו למערכת בכמה נקודות טיפה לשפר את התפקוד.
גם בזירת החקיקה – פירטתי את זה בזמן אחר ואני לא רוצה לפרט עכשיו, אבל טיפלנו בעשרות חוקים ומימשנו חוקים, והבאתי חוקים שלי לקריאה השנייה והשלישית, בתוך ומתוך האופוזיציה, אבל בהסכמות, בשותפות, גם עם יזמים, חברי כנסת בקואליציה והנהלת הקואליציה. דאגנו להגדיל את המלגה של ממדים ללימודים בחוק ל-100%, חוק שהובלתי כאן. זכיתי להביא את המלגות האלה מפילנתרופיה, ואחרי זה, כשהיינו בממשלה – 75%, ועשינו את זה ב-100% עכשיו בחוק שהעברתי. הלכנו למסלול ירוק גם לארוסות של חללי צה"ל, שמקבלות קצבה של 10,000 שקל לטיפול רגשי ומימון תואר ולימודים נוספים. תקציב של 71 מיליון ש"ח למכינות אופק יחד עם השר, שר הביטחון ישראל כץ, שהבין את החשיבות שלהם. העברנו את חוק יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל; את חוק יום האחדות; את חוק סימון ארץ המקור של תוצרת חקלאית.
עסקנו בעשרות חוקים. הגשתי 80 הצעות לסדר-היום ו-98 שאילתות ישירות. וזה המקום להודות לצוות שלי – לנועם, ראשת המטה, לנועה, היועצת הפרלמנטרית, לגפן, הדוברת, לשקד, העוזר הפרלמנטרי, שבא איתי מהבית. בלי הצוות הזה לא הייתי מגיש 100 שאילתות, מתוך האמונה שהתפקיד שלנו בכנסת הוא לא רק לחוקק אלא לפקח, להעלות שאלות נוקבות, לקבל ולדרוש תשובות, להשמיע את הקולות של מי שלא נשמעים.
אני מסיים את הכנסת הזאת בתחושת אחריות לצד סיפוק וענווה על העשייה שלנו. לא כל המאבקים הסתיימו ולא כל כאב קיבל מענה. יש עוד חוקים שאני צריך להעביר פה ממש היום, מחר: החוק להגנה מהדחה של חיילי מילואים – בהסכמה, בקריאה השנייה והשלישית; חוק שימור מורשת יהדות מרוקו וצפון אפריקה – בקריאה השנייה והשלישית, בהסכמה. אני מקווה שעד מחר החוקים האלה יעברו פה. זה יהיה אקורד סיום נפלא בשבילי לכנסת הזאת.
יש עוד תקציבים שצריך להביא ויש עוד דרך ארוכה לעשות, ובכל זאת אני גאה שבכל צומת משמעותי בחרנו להיות שם לצד הלוחמים, הפצועים, משפחות השכול והחטופים, תושבי הנגב והגליל, החקלאים, הסטודנטים, בעלי העסקים וכל מי שראוי שהמדינה תעמוד לצידו בשעתו הקשה. מכאן אני אומר שאפשר לשנות ולהשפיע על המציאות. אפשר גם באופוזיציה להזיז מאות מיליוני שקלים לטובת אזרחי ישראל. צריך התמדה ונחישות, צריך חיבור, דיבור ושפה, ואפשרות ותבונה לעבוד יחד למען הטוב גם כשחלוקים מחלוקת קשה. אפשר לחבר בין אנשים; אפשר לרתום שותפים ולהשיג תוצאות גם בימים הקשים האלה. זה דורש נחישות, התמדה ואמונה בדרך, ואני גאה על הדרך שעשינו.
בזמן שנותר לי, אני רוצה גם לעסוק בפירוט של חלק מהדברים. מאיר, חברי, ראש העיר דימונה, בשבילי הוא מופת, וכשאני נבחרתי להיות ראש עיר, מאיר – לדעתי הוא נכנס קדנציה לפניי – הוא היה מורה דרך בשבילי, נאם בכנסים שלי ונתן לי רוח גבית אדירה. כשניסו לסכסך בינינו ואמרה לנו הממשלה: לכו תריבו שניכם על הארנונה של קמ"ג, ותריבו על הארנונה של נבטים – כאילו, תריבו ביניכם, עיירות הפיתוח, על גבולות והכנסות – אז הוצאתי מכתב עם מאיר ואמרנו להם: אנחנו נסביר לכם איך עובדים. אתם תקימו ועדה אחת לערד, דימונה וים המלח והמלונות וקמ"ג ונבטים; אני עם רמת נגב – והצטרף אלינו אייל בלום, דווקא מועצה אזורית כלואה וענייה, הערבה התיכונה - -
- - והשלישית – אמרנו: זה רמת חובב אזורית, שתהיה חלוקה אזורית. ושום עיירת פיתוח לא תריב עם חברתה. כל אחת תהיה בגזרתה.
וקמה ועדת רוזין וקמו ועדות, ואתה הבאת עשרות מיליונים לדימונה, וזכינו להביא את עיר הבה"דים לירוחם ולייצב קצת את הכלכלה שלנו. ומשם - - -
תדע לך, אני לא פוסל שגם כשאנחנו היינו ראשי עיר עבדנו מול ממשלות ליכוד והבאנו כסף ועשינו טוב, אבל אסור לדבר על תושבי דימונה במושגים של מקקים וג'וקים. זה לא לעניין. זה משפט שצריך למחוק אותו. בני ביטון עושה עבודה נפלאה, והעיר גדלה וצומחת, ויש ברכה. גם יש מכובדות במה אומרים ומה לא אומרים, אבל אנחנו מצדיעים גם לבני ביטון על העשייה שלו ועל ההמשכיות. בסוף ראש עיר זה לא ליום אחד, ראש עיר זה מה נשאר אחרי שתעזוב.
ואני כל כך גאה להיות פה עם שרון, ועם רון, ועם השר, ואיתך, כי זה לא מקרה. אלה אנשים שיודעים לעבוד, באו מעבודה, באו מתפקידים, באו מניהול, הובילו מערכות גדולות, והם פרגמטיים. יש לנו דרך ואמונות, ונגזר עלינו להיות באופוזיציה, אבל אנחנו הולכים לעבוד. את עושה עבודה מטורפת בחוץ וביטחון, בסוגיות של מעמד נשים, בדברים חזקים ביותר. את עושה את זה בתבונה של שותפות. מה, לא? הצבא לא של כולנו? הנשים לא של כולנו? מה זה הדבר הזה שעל הכול אנחנו פה בצעקות וקללות? אין לזה מקום. בתבונה, במכובדות – זה הסגנון שצריך להביא לבית הזה, וכל מי שיושב פה עכשיו ברגע הזה חל עליו הדבר הזה, ממש. אין פה הרבה, אבל מעט המכיל את המרובה.
אז פנינו במאבקים שלא סיימנו – פניתי מתוך רצון טוב לשרת ההתיישבות, חשבתי שזו תהיה פנייה קלה: תכירי גם בעיירות הפיתוח כהתיישבות ותפעילי שם את החטיבה להתיישבות. אמרו לי: למה זה מעניין אותך? מה, וסרלאוף לא שם כסף בירוחם ודימונה? כן, הוא שם, אבל לחטיבה להתיישבות יש יכולת תכנון הנדסי והקמת מתחם קרוונים לעידוד צעירים. למה לא נקים מתחם חוקי ומסודר לעידוד צעירים בני המקום בדימונה ובכל מקום? חצי ממנו יהיה לבני דימונה וחצי יהיה לחדשים. בכל ארבע שנים יבוא זוג צעיר וישכור שם ב-1,500 שקל, הוא יתאפס ויקנה מגרש, והבא בתור יעבור. תביא את הכוחות. אנחנו התיישבות. מה זה החטיבה להתיישבות? זה ארגון שקם מההסתדרות הציונית – הסוכנות היהודית. מי הביא את העולים לירוחם ודימונה עם מיטת סוכנות באונייה? הסוכנות. אתם רוצים להשלים את המשימה – תביאו את האורגן הזה שיעבוד.
היא סירבה. אני הולך לבג"ץ על הדבר הזה. מוזמנים להצטרף אליי. הבג"ץ אומר: החטיבה להתיישבות תהיה מוסמכת לפעול לא רק במגזר הכפרי אלא גם בשכונות ובעיירות פיתוח ולהביא את היכולות והכלים שלה. תגדילו לה את הכסף – לא על חשבון המגזר הכפרי. תגדילו. תביאו את היכולות הביצועיות שלה.
כן. אני יורד. אבל אני מודה לך. יש לי רשימות גדולות.
בדיוק. והיינו יחד בגולן, שלא חלו עליו החזרים לעסקים, ובמאבק משותף הבאנו לגולן החזרים לעסקים, וככה גם לגליל התחתון – מתוך האופוזיציה, אבל בשותפות עם הקואליציה. בעין טובה. תודה רבה לכם.
1,685 מילים של מיכאל מרדכי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.