אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה מאוד וריקה מאוד, מכובדי השר שיושב בירכתי האולם, אני לא חושב שהיה יום אחד אחר בכנסת הזו ששמו של אריה דרעי הוזכר כל כך הרבה פעמים. אולי זה בגלל שכולנו נרגשים שחבר הכנסת שממוקם במקום אחד לפני הסוף ברשימת הנוכחות – יש חבר כנסת שהושבע רק לפני חודש, אז הוא במקום ה-120, אבל מעליו אריה דרעי. פשוט אריה דרעי הופיע ביומיים, שלושה האחרונים ברצף שלא זכור כדוגמתו מאז הושבעה הכנסת הנוכחית, אז כולנו מדברים על אריה דרעי.
אני, לרגל ההצטרפות שלי לטרנד החדש "חברי כנסת מספרים על אריה", נכנסתי לדף הטוויטר שלו. אתה שומע, נאור?
נכנסתי לדף הטוויטר של חבר הכנסת אריה דרעי. קודם כול, כתוב: חסם אותך.
חבר כנסת שחוסם חבר כנסת אחר מדף הטוויטר.
אריה, אל תפחד. באמת, כתוב: אינך יכול ליצור קשר עם אריה דרעי. טוב, אפשר לחשוב איזה קשר אני רוצה ליצור עם אריה דרעי. בסדר. לא נעלבתי, אריה, מזה שחסמת אותי. אבל אז אני מסתכל בדף הטוויטר של אריה דרעי: פוסט, או ציוץ, נגד החלטת בג"ץ בעניין העריקים; ציוץ נגד העתירה של יש עתיד בנושא העריקים; חוק-יסוד: לימוד תורה; חוק העריקים; חוק-יסוד: לימוד תורה; ציוץ נגד ההודעה של ראשי האופוזיציה על החוק נגד מעצר העריקים; ציוץ אחד לזכרו של לינדזי גרהאם; וחזרנו, חוק-יסוד: לימוד תורה; חוק-יסוד: לימוד תורה; היועמ"שית האנרכיסטית; היועמ"שית המודחת; קריאה ראשונה – חוק-יסוד: לימוד תורה.
אתה מדפדף בדף הטוויטר של האיש שמקבל משכורת מקופת הציבור ולא טורח להגיע לעבודה, אבל מספרים לנו שהוא לוחש על אוזנו של ראש הממשלה נתניהו, ששום דבר לא קורה בממשלת ישראל בלי שהוא מוביל את המהלך או מאשר אותו; אתה נכנס לדף הטוויטר של האיש שהיה שר הפנים, שמפלגתו חלשה עד לפני כמה חודשים - -
- - עדיין חולשת דה פקטו על שורה ארוכה - -
- - של משרדים חברתיים מובילים. ואתה רואה שהאדם הזה, שבעוד שלושה חודשים ינהל קמפיין בחירות שלם על "אנחנו עם העניים", על "אנחנו כאן כדי לעזור לשכבות המוחלשות", על "אנחנו כאן כדי לדאוג לזקנה שצריכה להחליט אם לקנות תרופות או מתנה קטנה לנכד", על הילד שלא יכול ללכת לכיתה א' עם ילקוט שיש בו את כל הספרים והמחברות – הרי זה יהיה הקמפיין של ש"ס: תווי המזון, משרד הרווחה. ואז אתה פותח את דף הטוויטר ורואה שהדבר היחיד שמעסיק את האיש הזה, שהשתלח היום בגסות רוח ברמטכ"ל, הוא לשמור על קבוצה לא גדולה של עסקנים, של רבנים ושל מוסדות תורניים.
יש בצה"ל אלפי מצביעים לש"ס. אתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש, נכון? מדוע אין בדף הטוויטר של אריה דרעי ציוץ אחד על תנאי השירות שלהם, על הטבות למילואימניקים, על עזרה לאותם בעלי עסקים קטנים שגם שירתו מאות ימים במילואים וגם צריכים להחזיק את העסק? אין שום דבר שמעניין את אריה דרעי – רק להציל את אותה שורת רבנים, עסקנים ומוסדות פוליטיים שלו ושל תנועתו.
איזו בושה. אריה דרעי, אני גאה בכך שחסמת אותי מדף הטוויטר שלך, כי אין לי שיג ושיח עם מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ולא דואג להחזרת החטופים; עם מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה ומדרבן אותו להמשיך במלחמה ללא תפוגה; עם מי שלוחש על אוזנו של ראש הממשלה, מדרבן אותו לפתוח עוד חזית ועוד חזית ועוד חזית, אבל נכדיו לא משרתים בצה"ל. ואלה הם הילדים שלך, אדוני היושב-ראש, ושלי, ונכדים. הם נשלחים לשרת בצבא וללבוש מדי צה"ל, והוא מסדר פטור לילדיו ולנכדיו, ועוד מעז להשתלח ברמטכ"ל. אני גאה, אריה דרעי, שאני חסום אצלך, כי אני רוצה לנהל שיג ושיח עם יריבים פוליטיים שהם לפחות פטריוטים, שאין בהם צביעות, שיש בהם יושרה, שהם לא שולחים ילדי אחרים אל החזית בשעה שילדיהם נהנים מפטור. אין לי שיג ושיח איתך. אתה לא ראוי לשבת בבית הזה. לא טרחת להגיע אליו במשך שלוש וחצי שנים. לא טרחת לנצל את קרבתך לאוזנו של ראש הממשלה על מנת להחזיר בזמן את החטופים שנחטפו בחיים וחזרו בארונות. לא עשית דבר כדי לצמצם את תחולת העוני בחברה הישראלית, כדי לעזור למבקשי הדיור הציבורי, שעליו נלחמה חברתי נעמה לזימי. לא טרחת לסייע לאוכלוסייה של האזרחים הוותיקים במדינת ישראל, לא לעולים החדשים. אין לך קרדיט בשום נושא חברתי בשלוש וחצי שנות כהונתה, ארבע שנות כהונתה, של הכנסת הזו. אני שמח שחסמת אותי.
ועכשיו, אדוני, נשארו לי שתי דקות. לא צריך יותר משתי דקות כדי להתייחס לחוק המגוחך שאתם מביאים היום לאישור, חוק חיסול התקשורת החופשית. החוק הזה ייפסל בבג"ץ, אתם יודעים את זה, כי מעולם בכנסת ישראל לא חוקק חוק בהליך כל כך מטורף, כל כך קיצוני, כל כך חסר שיקול דעת, כל כך חסר ניסיון באמת לעסוק בעניינים החשובים שקשורים בשוק התקשורת. מעולם לא הכריזו יועצים משפטיים של ועדה שהם פשוט קמים ועוזבים כי אי-אפשר להתמודד עם הטרפת שמתחוללת בחסות שר התקשורת ובחסות יושבת-ראש הוועדה. החוק הזה – אי-אפשר אפילו לומר שהוא מחורר. איבריו לא מחוברים זה לזה. הוא לא שווה את הדפים שעליהם הוא מודפס לטובת הדיון כאן בכנסת. הוא לא שווה את זמן המליאה שלנו. כשם שהוא נולד בחטא, הוא יעבור מן העולם באבחת חרב. על החוק הזה אף אחד לא יגן, כולל הייעוץ המשפטי של הכנסת, שלא יוכל לומר מילה אחת טובה על דרך החקיקה. החוק הזה יהפוך להיות משל ושנינה לטירוף שאליו הבאתם את כנסת ישראל ברמיסה של כל נורמה פרלמנטרית, בהריסה של כל הליך תקין. ולכן, אין מה להיכנס בכלל לגוף הוויכוח על איך פעם נוספת רוממות הדמוקרטיה, הליברליזם, הפלורליזם, בגרונכם, אבל אתם מעבירים חוק שכל כולו צמצום שוק התקשורת, ביטול כללי האתיקה, מתן אפשרות לבעלי הון שמקורבים אליכם להשתלט על שוק התקשורת הישראלי, מתן רישיון להסתה, להפצת שקרים. זה חוק התקשורת של הימין הישראלי – לא חוק, לא תקשורת, לא נעליים. החוק הזה, כמו עוד כמה חוקים שחוקקתם, ייגרס במהרה. תודה, אדוני. ויישר כוח, אריה דרעי, שהגעת שלוש פעמים רצוף בשבוע אחד לכנסת ישראל.
912 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.