הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, באמת השעות האחרונות של מליאת הכנסת פתוחה בקדנציה של הכנסת העשרים-וחמש, ואני שומעת פה את נאומי הסיכום של חברי הכנסת, ובאמת, מלב אל לב, הקשבתי, והאזנתי גם לחבר הכנסת מיכאל ביטון - -

סיכום עשייה. - - לנאומו של חבר הכנסת מיכאל ביטון, אז ממני אליך: תודה על כל מה שעשית בשביל הפריפריה. התברכנו בך, והעשייה שלך בהחלט תכה גלים. וגם לרון כץ – אתה דיברת על אחדות, ואני רוצה להגיד לך שלי הייתה ציפייה גדולה שאחרי 7 באוקטובר יקרה משהו לכולם. לי קרה משהו. אני השתניתי אחרי 7 באוקטובר. ציפיתי שבנדיבות של מנהיגים הממשלה הזו, שאוחזת בהגה, תחליט שהיא לוקחת אותנו למקום אחר. לצערי, לא כך הדבר. זה כמובן לא נוגע לכולם. יושב פה השר וסרלאוף, שנתן מענה לגליל, לצפון ולנגב, ויש אנשים בודדים שעשו פה – וגם לך תודה, השר וסרלאוף, על העשייה שלך. את זה אני למדתי כשביקרתי במטולה ובקריית שמונה. שמעתי שהיית כתובת.

אבל אני מדברת על ההנהגה שמובילה את מדינת ישראל. ובעיצומה של הכנסת העשרים-וחמש, לקראת ההשלמה של בליץ החקיקה, שכולל את הדיל המושחת – אין לי איך לקרוא לזה אחרת – בין דרעי, גולדקנופ, סמוטריץ' ונתניהו, אני חייבת להגיד לאזרחי מדינת ישראל שהחקיקה שעברה פה השבוע היא חקיקה מסוכנת. היא צריכה להיות סוג של פרוז'קטור אדום לכל אזרחי מדינת ישראל החרדים לגורל של הילדים שלהם, של הנכדים שלהם, וגם מתבוננים על צביונה של מדינת ישראל בעתיד.

שבוע שלם אני הרגשתי שאנחנו במכירת חיסול של ערכים, של הערכים הכי בסיסיים של החברה הישראלית. ראיתי פה ממשלה שלא עובדת כממשלה שמנהיגה את עם ישראל ואת מדינת ישראל אלא ממשלה בדלנית ומגזרית שיש בה הרבה מאוד מרכיבים, כל אחד דואג לציבור שלו, וכך נבנה הדיל. גולדקנופ דואג למגזר שלו, דרעי דאג למגזר שלו, סמוטריץ' – למגזר שלו, ונתניהו, כמו תמיד, דואג לנתניהו. זה הדיל שראינו כאן השבוע. הציבור חייב לדעת שיש לנו ממשלה בדלנית שדואגת רק לעצמה ולא למדינה.

השבוע התחיל בחוקי השתמטות המונית שהם בלתי ניתנים להבנה. חוק-יסוד: לימוד תורה זה באמת חוק ביזוי ה', כי זו מטריית הגנה וכיפת ברזל ל-100,000 משתמטים חרדים משירות צבאי. זה עבר דרך חוק הקפאת מעצרים לעריקים חרדים בלבד, בניגוד מוחלט – וצריך להגיד את זה לאזרחי ישראל – לעמדתו המקצועית של הרמטכ"ל, שקבע חד-משמעית שמדובר בחוק שיוצר תמריץ שלילי לגיוס ופוגע באמון המשרתים בצה"ל. תקשיבו, אני, כקצינה בכירה לשעבר, כשאני רואה את האותיות האלה כתובות שחור על גבי לבן במסמך של רמטכ"ל, אני לא מבינה איך לא הייתה פה התעוררות של כולם והבנה שצריך למשוך את החוק הזה לאלתר, דקה קודם.

וכשאני שומעת הבוקר חבר קבינט בכיר, חבר הכנסת אריה דרעי, אומר שהרמטכ"ל איבד את זה, כי הוא ממשיך לדבוק בלדבר למגזר שלו, ולא מבין שכשהוא חבר קבינט בכיר והוא שולח את הילדים שלנו לשדה הקרב להילחם, ולפעמים למות, הוא לא יכול להגיד את זה על רמטכ"ל שנמצא במלחמה כשכל החזיתות פתוחות. זו שיא החוצפה, ואני אומרת לכם מעבר לכך – זה פשוט פוגע בחוסן הלאומי שלנו. תחשבו עכשיו על רבבות לוחמים, על אנשים שנמצאים בצו 8, אנשי מילואים, סדיר – כולם רואים שחבר קבינט בכיר משתלח ברמטכ"ל. ממתי משתלחים בצבא בשעת מלחמה? אני עוד יותר נחרדת שעד לרגע זה – לדעתי, זה פורסם כבר לפני כשלוש שעות – לא שמעתי שום גינוי, לא של ראש הממשלה, לא של שר הביטחון. צרצרים. אנחנו, מפלגת ישראל ביתנו, עתרנו לבג"ץ על החוק המבזה הזה, שמבחין בין אדם לאדם, בין דם לדם, ותוך 20 שעות בג"ץ הוציא צו ביניים – לא סתם – כדי לבלום את החוק הלא-חוקתי הזה.

אבל בואו נמשיך במה קרה השבוע, אחרי חוקי ההשתמטות. רפורמת הכשרות, שגם כן, שלוש הכ"פים נמצאים בה: כוח כסף וכבוד – אלפי משרות וג'ובים שערכם 700 מיליון ש"ח. תגידו לי, זה הדבר שהכי חשוב לעשות עכשיו? איפה חקיקה למען משרתי המילואים? החקיקה שלי תקועה בצנרת, חקיקה על תיעדוף אנשי מילואים בקבלה למשרות בשירות הציבורי. את זה לא יכלו להעביר. ואתמול, החקיקה של חוק פיצול תפקיד היועמ"שית רק כדי להחליש את בית המשפט ולאפשר לראש ממשלה לבוא חשבון עם היועמ"שית זו חרפה שאין כדוגמתה.

אבל הלילה, מה קרה בלילה? הלילה באמת כבר נגעתם באופייה וצביונה של מדינת ישראל. חוק הפרדה מגדרית באקדמיה זה לא אחרת מאשר הדרת נשים, ושלא יספרו לכם סיפורים ויאספו את זה בצורה של משהו שמתחשב בנשים חרדיות. לא, זו אבן דרך בדרך למדינת הלכה, למדינה משיחית ודתית. ככה אנחנו רוצים להיראות? זה חזונו של הרצל? זה חזונו של ז'בוטינסקי? הפרדת נשים במרחב הציבורי זו הדרת נשים, וזה תמיד מסתיים בכך שמזיזים איכשהו נשים הצידה.

ומה אתם מביאים היום, בדקות הקרובות? את חוק החלשת התקשורת החופשית ופגיעה מודעת בחופש הביטוי, בהתאם לקרבה של הערוצים למולך, לשר התקשורת. זה אקורד הסיום של ממשלת 7 באוקטובר, שאחראית לטבח הגדול ביותר שאירע לעם היהודי בארצו, ועד לרגע זה לא מצאו לנכון לא הממשלה ולא ראש הממשלה למנות ועדת חקירה ממלכתית כדי שתהיה כאן תקומה. אבל הינה, בנימה של תקווה, אני רוצה להגיד לאזרחי ישראל: ההחלטה הראשונה שנעביר זו ועדת חקירה ממלכתית, כדי שתהיה כאן תקומה. כמובן שאת כל חוקי החורבן אנחנו נבטל כשנחזור לשלטון. אנחנו באמת נפיח תקווה באזרחי מדינת ישראל.

אני רוצה להמשיך בעוד איזושהי אמירה שנתקלתי בה בשעתיים האחרונות, כי כל אבן שלא הופכים – ואני חושבת רק על הרמטכ"ל, משחקי התקציב עם האוצר שהוא חווה כרגע, שצה"ל חווה על הגב שלו, אז פורסם שצה"ל פספס רכש, תקשיבו טוב, של 12 מסוקי אפאצ'י מארצות הברית על רקע טריקים של משרד האוצר. אותם 12 מסוקי אפאצ'י זה בדיוק לקחי 7 באוקטובר, אבל האוצר התמהמה. לזה אין דילים, לזה אין שטיקים. זה צה"ל, זה ביטחון המדינה. אז עכשיו מבינים שישראל איבדה את מקומה בפס הייצור האמריקאי.

לא ייאמן שראש המטה הכללי צריך להיות בסיטואציה שבמקום להיות עסוק בלהוביל חיילים לשדה הקרב, להצלחות מבצעיות בלבנון, בעזה, ביהודה ושומרון, לחשוב כבר על איך מתמודדים עם האויב הגדול הזה באיראן בפעם הבאה, הוא צריך להיות פה תחת מתקפת עליהום מבישה שלא היה כמותה מעולם בכל ממשלות ישראל. איזה ראש מטה כללי זה? זה ראש המטה הכללי שהודיע לו שר הביטחון ביום כניסתו לתפקיד שהרצפה שלו זו התקרה של קודמו. זה ראש המטה הכללי, אייל זמיר, שנבחר על ידי הממשלה הזאת. אז עכשיו, בגלל שהוא דואג לצה"ל ומביע את עמדתו המקצועית, הוא כבר לא טוב. כבר מעיזים לעשות עליו עליהום.

אני ישבתי בכל הישיבות של ועדת החוץ והביטחון, ויש פה חברים טובים שישבו איתי. דובר על ידי הצבא כבר עשרות פעמים שצריך חבילה של שלושה חוקים כדי לעצור ולתת מענה לפער המטורף הזה בכוח האדם בצה"ל: האחד זה חוק גיוס; השני זה חוק מילואים – לשנות את המתכונת של חוקי המילואים; השלישי זה חוק הארכת השירות. שום דבר לא עשיתם פה. ועדת החוץ והביטחון ישבה 86 דיונים, רק אחר כך על חוק הגיוס, ואחרי זה לקחה את חוק הגיוס, זרקה אותו לפח, לקחה את הפלטפורמה שלו והפכה אותו לחוק השתמטות המונית. אז עכשיו יש עליהום על הרמטכ"ל. למה? כי מה שחשוב לו זה להוציא לפועל את המשימות של הצבא. תתביישו לכם. תודה, אדוני.