מכובדי היושב-ראש, חברי הכנסת, השר התורן, התכנסנו כאן היום לדון בחוק התקשורת שמוביל השר שלמה קרעי. איני יודע מה עובר בראשו של השר קרעי, אבל סביר להניח שהזרז שלו לקידום החוק הוא גל ההסתה המטורף שיש כיום במרבית כלי התקשורת המרכזיים בישראל נגד רוב העם בישראל בכלל, ובפרט נגד אלה שנראים כמוני. וההסתה הזו מחלחלת, היא לא נשארת רק על המרקע. לפני כמה ימים, באחד הדיונים בוועדת החוץ והביטחון, שמעתי את חבר הכנסת אלעזר שטרן אומר למישהו: איך אתה לא שונא את החרדים שמסתובבים בגליל? ואני לא האמנתי למשמע אוזניי, הייתי צריך לצפות בשידור חוזר כדי לראות ולשמוע ולהאמין שאכן שמעתי נכון. לפני כמה ימים שמעתי פה את חבר הכנסת סימון דוידסון משווה בחורים חרדים לקופים בגן החיות, פה, מעל דוכן הכנסת, ואיש אפילו לא מחה.
להסתה הזו יש תוצאות. צעירים חרדים במחאות ובסביבותיהם מופקרים ונדרסים למוות. אקדחים נשלפים כבדרך אגב ומכוונים כלפי חרדים. יש כאלה שמוכים ברחובות, שלא לדבר על גילויי ההסתה והשנאה הנוראים ברשת, ואין פוצה פה ומצפצף. אפשר לקבוע שיש קבוצה בישראל שדמה הותר, מעמדה הוא הפקר, כבודה הפך למרמס. מותר לשנוא אותם, מותר לכנות אותם קופים, מותר לאיים עליהם בנשק חם, וכשדורסים אותם, אז השופטים אולי נשמעים כמתנצלים, אבל מתחשבים בנסיבות. ופה נשאלת השאלה הנוקבת: מדינת ישראל משקיעה מאות מיליונים כדי להגן על יהודי העולם, אותם יהודים שנראים כמוני והם היעד למתקפות אנטישמיות שם. אנחנו דורשים ממדינות העולם להציב שוטרים מחוץ לבתי הכנסת ולמוסדות הדת בזמן שפה בארץ גם המועמד המוביל בשמאל מתאר כיצד הוא יהרוס את מוסדות הדת. אנחנו מזדעזעים כאשר בעולם מסיתים נגד יהודים בזמן שפה התקשורת מסיתה כל ערב נגד יהודים. אנחנו חרדים, אומנם, אבל תזכרו, אנחנו יהודים.
ופה אני רוצה לחדד נקודה נוספת אשר רבים בוודאי לא יאהבו לשמוע, אבל בינתיים עוד יש לנו פה חופש ביטוי, את זה עדיין בג"ץ לא לקח לנו. למה יש בשנים האחרונות כל כך הרבה הסתה בעולם נגד יהודים? במה נתלים אותם אנטישמים? במעשיהם של מדינת ישראל והצבא, אשר פועלים לא לרוחם. ומי משלם את המחיר? לא המדינה, לא החיילים, אלא אותם יהודים דתיים, אותם יהודים בברוקלין או בגולדרס גרין שבלונדון, באנטוורפן שבבלגיה, במונטריאול שבקנדה ובאוסטרליה. הם אלה שנושאים בנטל וסובלים ממתקפות אנטישמיות בעקבות המעשים של המדינה והצבא כאן בארץ. אותם יהודים בתפוצות לא יושבים בקבינט, הם לא מקבלים החלטות על מלחמה, אבל כשיש בישראל מלחמה, זה בוער שם, וזהו נטל אדיר של פחד יום-יומי, נטל של הגנה על עצם קיומם כיהודים ברחבי העולם. נדמיין לעצמנו שאותו גוי שרצח יהודים בסידני שבאוסטרליה לפני זה צעק: אתם לא שונאים את היהודים שמסתובבים בסידני? כמו אותה קריאה שהזכרתי קודם, הקריאה האיומה שנשמעה בשבוע שעבר בוועדת החוץ והביטחון על ידי חבר כנסת. את מי הוא רצח שם בסידני? למה הוא פגע דווקא בהם? כי הם היו באירוע של בית חב"ד, והוא היה בטוח שאלה שהוא יהרוג הם יהודים. כשישראלי או יהודי מותקף בגולדרס גרין שבלונדון או באירועים דומים במונטריאול, זה קורה כי הוא יצא הרגע מחנות בשר כשרה או מבית כנסת. התוקף האנטישמי יודע בוודאות שמדובר ביהודי, כי הם נראים כמונו. הם משלמים בגופם ובביטחונם האישי את מחיר המלחמה שמתנהלת פה בארץ. ובזמן שהם נושאים בנטל הזה למעננו, כאן בארץ, במקום לחבק את קרובי משפחותיהם, ממשיכים להסית נגד מי שנראה בדיוק כמותם.
אי-אפשר לזעוק נגד אנטישמיות בעולם ולשתוק כשמטפחים אותה כאן בבית. כשאנחנו מאפשרים כאן בארץ הסתה נגד חרדים, אנחנו יורקים בפרצופם של אלו שנושאים בנטל האנטישמיות יום-יום. הגיע הזמן שהבית הזה והתקשורת הישראלית יעשו חשבון נפש עמוק לפני שהם מטיפים מוסר לאומות העולם.
555 מילים של מאיר פרוש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.