הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026

מה אני עושה? למה גומר לך את המשמרת?

ואתה נשאר איתי?

טוב מאוד.

לא, אני רוצה שתקשיב.

תודה. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, ראשית, אני מצטרף לכל הדברים שחבר הכנסת ינון אזולאי אמר על חברי רון כץ, ואני אנצל את ההזדמנות גם בנאומים הבאים לומר את דבריי על רון. אבל אני עומד כאן היום לא רק כחבר כנסת אלא גם כמי ששימש בעבר כשר התקשורת במדינת ישראל וכחבר הוועדה המיוחדת שדנה בחוק הזה ובילה בחצי השנה האחרונה מאות שעות, בוקר, צוהריים, לילה, לפעמים בשעות הקטנות של הלילה, עם חברותיי אפרת רייטן מרום ושלי טל מירון, חברי יבגני סובה ועוד רבים – לא רבים, ועוד אחרים.

כולנו נכחנו בדיונים המופלאים של הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת. אני עומד כאן היום – ואולי לפני מה שאני אבטא, אני אצטרף לחברתי, ואני ממש מודה לכם, שלי, אפרת, יבגני, מירב, ואליד, על המאמץ הגדול שעשינו כולנו בדיונים על החוק החשוב הזה. ובאמת ניסינו והתאמצנו, וזה מה שמוביל אותי לומר שאני עומד כאן היום מתוסכל וכואב, ומעל הכול – אני גם מודאג עמוקות מהחורבן המשטרי השיטתי והמחדל המקצועי שמתחולל לנגד עינינו.

יצא לנו לחוות בחודשים האחרונים על בשרנו את השחיקה וההידרדרות הדמוקרטית העמוקה כפי שהשתקפה בהצעת החוק הזאת, גם מתוך התוכן של הצעת החוק וגם מתוך ההליך התקדימי המסוכן שהתנהל בבניין הזה, שרמס את הכנסת ברגל גסה. ואני, ברשותכם, רוצה לקחת אתכם להתחלה כדי להבין מה קרה פה בעצם ואיך הגענו ליום הזה שבו אנחנו מצביעים על חוק כל כך רע, כל כך מזיק ומחורר, שכל מה שהוא יעשה זה בעיקר בלגן עצום בשוק התקשורת, כאוס, הגברת הרגולציה ומתן כוח עודף לממשלה והענקת הטבות למקורבים אליה.

אז ככה. נתחיל מכך שהצעת החוק הובאה בפני הכנסת לראשונה בהיסטוריה של מדינת ישראל עם כוכבית – היא הגיעה בלי שהיא קיבלה אישור מהייעוץ המשפטי לממשלה. לא היה כדבר הזה. ככה, בהערת שוליים, העבירה הממשלה בכנסת הצעת חוק לא מגובשת ומלאה בבעיות ובכאוס משפטי שהייעוץ המשפטי לממשלה מעיר עליו: זה לא עבר אותנו. ובכנסת שנשלטת על ידי רוב קואליציוני שעושה כל מה שהממשלה רוצה – הרשות המבצעת מורה לרשות המחוקקת לאשר את הצעת החוק הזאת בקריאה ראשונה, וכך היה.

אז הכול התחיל עקום. השר קרעי חשש שבבמה המקצועית והטבעית של החוק הזה, ועדת הכלכלה של הכנסת בראשותו של חבר הכנסת דוד ביטן, ישאלו אותו שאלות קשות. זה לא היה לרוחו. הוא חשש שבוועדת הכלכלה ידרשו ממנו נתונים כלכליים, עבודת מטה מסודרת, חוות דעת מקצועיות, חוות דעת משפטיות. הוא פחד כנראה מעבודת חקיקה אמיתית ונאותה. אז מה עושים בממשלה כשהמנגנון שאמור לפקח עליה מפריע לה? עוקפים את המנגנון. השר קרעי דרש להקים ועדה מיוחדת, אד-הוק, שנתפרה למידותיו של השר במטרה אחת ויחידה: להעביר את החוק הזה מהר, במהירות בזק, בשיטת as is, בלי הפרעות ובלי ביקורת. למרות הסתייגות חריפה וברורה של היועצת המשפטית לכנסת, למרות שוועדת הכלכלה מבחינה מקצועית מכירה את תחום התקשורת ודנה בלא מעט חוקי תקשורת בקדנציה הנוכחית, ולמרות שיושב-ראש ועדת הכלכלה התנגד – הם החליטו ללכת לוועדה מיוחדת.

כשנכנסנו לדיונים בחוק התקשורת לפני למעלה מחצי שנה, אני אומר לכם – אני יכול לדבר על עצמי, אני הגעתי בלב שלם ובנפש חפצה כדי לסייע לחוקק ולהעביר חוק טוב לישראל. אני מכיר את שוק התקשורת מקרוב, אני ידעתי ואני עדיין יודע ששוק התקשורת בישראל זקוק לרפורמה, וצריך לומר את זה. הכלים של שנות התשעים, שזו הרפורמה הקודמת שהשוק הזה עבר, לא מתאימים לעידן הדיגיטלי הנוכחי, וצריך שינוי – שינוי מאוזן, שקול, מסודר, מאורגן, שינוי שיתבצע בשיתוף עם כלל הגורמים שמעורבים ומושפעים ממנו, וכן, גם עם הפחתת רגולציה והסדרה של מה שנדרש והתפתח עם השנים. היה לי ולשאר חברי הוועדה מהאופוזיציה רצון אמיתי להגיע, לשבת כמה שעות שצריך, להתעמק, לתקן ולעשות את זה נכון. אנחנו באמת האמנו שאפשר לנהל דיון מקצועי, ענייני, כשטובת הציבור בראש. והאמת שבאופן אישי אפילו שמחתי שיש לי את הזכות הזאת. רציתי לבוא, לתרום מהידע שלי – למרות שאני באופוזיציה – ולראות איך אפשר להוציא חוק טוב שייטיב עם הציבור.

אגב, מי שגם מכיר אותי ורואה את העשייה שלי יודע – אני עושה את זה גם בוועדות אחרות, לדוגמה עם חוק רשויות תחבורה מטרופוליניות, שהשקענו בו שעות רבות של דיונים בוועדת הכלכלה והגענו לחוק בשל ומוסכם, קואליציה ואופוזיציה, בלי הסתייגויות. לצערי, משיקולים פוליטיים, הקואליציה הזאת החליטה בסוף לגנוז אותו, להיכנע לחרדים ולא להצביע עליו בכנסת הנוכחית, וחבל מאוד; חוק חשוב, גם לתחבורה, גם לרשויות המקומיות וגם לציבור בישראל.

ואיך שהתחלנו לדון בחוק הזה, בחוק התקשורת, הבנו שיש פה חוק לא בשל, שלא עבר עבודת מטה ממשלתית, לא מתואם עם משרד המשפטים; חוק מבולגן, מחורר, עם סתירות פנימיות, עם בעיות שלא ידענו אפילו מאיפה להתחיל לפתור אותן. נציגי היועצת המשפטית לממשלה, כולל המשנה שלה, התריעו על זה בזמן אמת. הם הבהירו שההצעה הובאה במתכונת חלקית, מתכונת חסרה, שמעוררת קשיים חוקתיים. אבל באמת, אנחנו באנו מתוך רצון ומטרה לפתור את הבעיות האלה, לא רק להצביע עליהן. מה שלא עשו בממשלה, אמרנו, נעשה אנחנו. נתנו ימים ארוכים של חסד. האמנו שגם בוועדה כזאת ועם נוסח כזה אפשר לעשות עבודה מקצועית.

ולאט-לאט, ואולי בעצם די מהר, הכול הלך והידרדר. חדר הוועדה בכנסת הפך לאזור בשליטה מוחלטת של הממשלה. השר שלט שם ביד רמה. התחושה הייתה שהשר בעצמו ניהל בפועל את הישיבות. הוא שולט בסדר-יומה של הוועדה, מחליט על סדרי הדיון בה, דוחה ומשתיק חברי כנסת, חברי ועדה שאמורים לחוקק ואמורים לפקח על העבודה הממשלתית. ויושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל – אדוני המזכיר, יותר בשקט – יושבת-ראש הוועדה, חברת הכנסת גלית דיסטל, שבהתחלה עוד הצלחנו לראות כמה דברים עין בעין, הפכה לעושת דברו של השר ושל מנכ"ל משרד התקשורת וזהו, ממש שלוחה של משרד התקשורת בתוך הוועדה. כמעט בכל נושא שעלה הותירה יושבת-ראש הוועדה את ההכרעה לשר ולמנכ"ל – השר יכריע, המנכ"ל יכריע, אני משאירה לכם את ההכרעה, כאילו אין ועדה, כאילו אין חברי ועדה, כאילו אין גורמי מקצוע, כאילו אין ייעוץ משפטי, כאילו אין יושבת-ראש ועדה.

וככל שהתעמקנו ועברו הדיונים, ובגלל שהצבענו על פגמים וגרמנו להם ולכל המדינה לראות את החורים והפגמים בהצעת החוק המחוררת שהם הביאו, דאגו שנדבר פחות, השתיקו אותנו, הוציאו אותנו מהוועדה פעם אחר פעם באופן שיטתי כך שלא נוכל לעשות את העבודה שלנו נאמנה. הם התייחסו אלינו, לחברי הכנסת מהאופוזיציה, כאל מטרד בדרך אל היעד, והם דהרו עם החוק הזה, המקורי והמזיק שלהם, בלי הפרעה.

ואם אתם שואלים איך התייחסו לחברי הכנסת בקואליציה – אליהם לא התייחסו, כי הם פשוט לא היו שם. הם לא הגיעו. וגם כשהצבענו על כשלים והייתה הסכמה בחדר שהנוסחים המסוימים הם טעות וצריך לשנות אותם, כולל עמדת יושבת-ראש הוועדה בעצמה, הם דהרו קדימה. לא התקבלה שום הכרעה כמעט בשום עניין. פעם אחר פעם גילינו שכל מה שאנחנו מדברים עליו בוועדה פשוט לא רלוונטי, כי בדיון העוקב הגיע נוסח שונה לחלוטין ממה שדובר עליו בוועדה. באופן קבוע, המילה האחרונה הייתה של שר התקשורת, של מנכ"ל משרדו, שקבעו מה הנוסח שאיתו מתקדמים.

היועצת המשפטית לכנסת עו"ד שגית אפיק, לזכותה ייאמר שהיא ניסתה להציל את הכבוד של הבית הזה. יחד עם הצוות המשפטי שהיא נתנה באופן ייחודי לוועדה הזאת, שלושה עורכי דין ממש מקצועיים, מוכשרים, הם ניסו להתוות את הדרך הנאותה לחקיקת החוק, רצו לאפשר לכנסת לחוקק כמו שצריך, רצו גם לאפשר לשר שיעבור לו חוק, אבל בשלב מסוים גם הם הבינו שאי-אפשר להמשיך בדרך שאותה מובילים יושבת-ראש הוועדה והשר. הם התריעו פעמים רבות לאורך כל הדיונים על פגמים בתהליך, על מהירות הדיונים, על אי-מיצוי תהליכים ודיונים, ובלית ברירה ובאופן חריג אפילו הוציאו חוות דעת נוקבות אחת אחרי השנייה, ובהן קבעה היועצת המשפטית לכנסת באופן מפורש שהקמת הוועדה המיוחדת היא כשלעצמה פגם קשה בהליך חקיקה, וכשמקימים ועדה כזאת רק כדי להביא רפורמה as is ופוגעים בעקרון ההשתתפות של חברי הכנסת, מדובר ברצף ובצבר של פגמים שיורדים לשורשו של הליך החקיקה.

והיא ניסתה לעזור לקואליציה. האמת, לא לא, היא לא ניסתה לעזור לקואליציה, היא ניסתה לעזור לכנסת. היא ניסתה לעזור לכנסת מתוקף תפקידה לסייע ולקדם הליך חקיקה תקין, והיא הציעה לנו מתווה דיונים הגיוני, שיאפשר לחברי הוועדה ולצוותים המקצועיים ללמוד את ההסדרים המורכבים האלה, לעבד את החומר, לקבל נתונים כלכליים ולהגיע להכרעות. אבל לשר זה הפריע, ובעיני יושבת-ראש הוועדה זה לא מצא חן, והיא, יושבת-ראש הוועדה, בשלב די מהיר, במצוות השר, פשוט זנחה את המתווה, ומשם הכול הלך והידרדר עוד יותר.

הם האיצו את הקצב לכמות מטורפת של דיונים בשבוע שנמשכו שעות ארוכות אל תוך הלילה, ללא שום יכולת לעבד את החומרים או להיוועץ באנשי מקצוע. לפעמים ספרנו למעלה מ-40 שעות דיון שבועיות באותו נושא. אלה שעות עבודה חודשיות של אדם ממוצע במשק. היחס של יושבת-ראש הוועדה ושר התקשורת לייעוץ המשפטי המקצועי של הכנסת שליווה אותנו היה כשלעצמו מחפיר ומביש, והשיא הגיע כשיושבת-ראש הוועדה השתלחה ביועצים המשפטיים של הוועדה, הטיחה בהם האשמות שווא של אגו וצעקה עליהם שדעותיהם אינן רלוונטיות. זה היה אקט כל כך משפיל, עד כדי שצוות הייעוץ המשפטי נאלץ לקום ולעזוב את חדר הוועדה. זה אירוע תקדימי, כואב וחסר תקדים בכנסת, שמראה בדיוק איך הממשלה הזאת מנסה להשתיק כל גורם מקצועי שמנסה לשמור על שלטון החוק.

ומשם גם הגענו לעוד אירוע – הגענו לפארסת הפיצול. כשהשר הבין שאין לו זמן ושחברי הכנסת והייעוץ המשפטי חושפים עוד ועוד חורים בהצעת החוק שלו, הוא פשוט החליט לקרוע מתוך החוק סעיפים שלמים רק כדי לרוץ לנסות ולהגיע לקו הסיום. למרות שלאורך כל הדיונים הצהירה יושבת-ראש הוועדה שאין כוונה לפצל את החוק, שהיא לא מודעת לדברים כאלה, קיבלנו יום שישי אחד אחר הצוהריים, ממש סמוך לפני כניסת שבת, הודעה על דיון שיתקיים ביום ראשון בבוקר לפיצול החוק, בלי שום היגיון מסדר, בלי עבודת מטה ובלי מעורבות של הייעוץ המשפטי. פתאום גילינו ש-60% מהחוק פשוט נזרקו לפח, יוצאים מהחוק. היועצת המשפטית לכנסת הבהירה שמדובר בהליך לא תקין, שמפרק את שלמות החוק, שמותיר אותו מחורר, חסר משמעות, בעייתי, אבל את יושבת-ראש הוועדה זה לא עניין. מהר מהר להצביע על מה שמבקש השר, יאללה, יאללה.

אבל הביזיון לא נעצר שם. בשלבים הסופיים של ההצבעות גילינו, חברי הוועדה, שחלק מאותם נושאים דרמטיים שפוצלו בהחלטת מליאת הכנסת ברוב גדול, הוכנסו ממש ברגע האחרון בדיוני הוועדה בדלת האחורית, בלי שהתקיים על זה דיון, בניגוד לתקנון, בניגוד לחוק, נושאים משמעותיים ביותר שמעניקים – נחשו מה? הטבות רגולטוריות מטורפות לערוצים מסוימים. באחד מדברי ההסבר של השר הוא אפילו נקב בכך שהתיקון הזה נועד לאפשר לערוץ i24 ניוז לשדר חדשות בישראל. הנושאים האלה הוחזרו לחוק בלי שהיה עליהם דיון ממצה, מקצועי, בלי שהוועדה דנה בכך ועמדה לעומק על המשמעויות. הרי איך אפשר באמת להחזיר לנוסח הצעת החוק הסדרים שהמליאה החליטה לפצל אותם מהחוק? גם הייעוץ המשפטי לכנסת קבע במפורש שמדובר בחריגה מהסמכות של הוועדה ובפגם חמור בהליך החקיקה, אבל הקואליציה והשר פשוט דרסו גם את הקביעה הזאת בוועדת הכנסת.

השיא, או אולי השפל החדש של הזלזול בכנסת, הגיע באופן שבו נאלצנו לעבוד. מעולם בהיסטוריה של הבית הזה לא נראה ביזיון כזה. חברי הכנסת נדרשו לדון, לנסח ולכתוב הסתייגויות לחוק לא ביחס לנוסח הצעת חוק מסודר שעבר נסחות קפדנית של הייעוץ המשפטי של הוועדה, כמו שמקובל בכל ועדה אחרת של הכנסת; זה לא קרה. זה לא קרה כי פשוט הנוסח לא היה קיים. לא היה נוסח. במקום זאת נאלצנו לעבוד מול מסמכים ותיקוני נוסח שנשאו את הלוגו של משרד התקשורת או של לשכת שר התקשורת. נאלצנו לדון בוועדה בנוסחים חדשים שהונחתו עלינו לפעמים בשעות הערב, כמה שעות לפני הדיון, או בערבי שבתות וחגים, כשהשר כופה עלינו לדון בניירות שהוא עצמו מנסח, ובכך הוא מוחק את קו ההפרדה האלמנטרי שבין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. הפכנו, אנחנו, ללשכה המשפטית הנוספת של משרד התקשורת.

כל זה, חבריי חברי הכנסת, עוד לפני שאמרתי מילה אחת על תוכן החוק, על המטרה הרשמית שלו ועל ההבטחות הבומבסטיות שנמכרו לציבור אל מול הכלום שנשאר בחוק הזה. התוצאה של כל החובבנות, הבהילות והרשלנות האלה היא פשוט בדיחה אחת גדולה, אבל בדיחה עצובה מאוד, על חשבון אזרחי ישראל ושוק התקשורת כולו.

ובואו נזכור מה יש שם, איך זה התחיל. השר קרעי השיק את הרפורמה שלו בקול תרועה רמה, עם הבטחות ענק לצרכנים. הוא הבטיח מהפכה של ממש: מאסדר אחד, יעיל, מקצועי, ניטרלי, שיחליף את כל הרגולטורים הבזבזניים. נסגור את הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, נסגור את המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לוויין, ותהיה מועצה חדשה, אחודה. הוא הבטיח בשורה חברתית וצרכנית חסרת תקדים – יישומון ממשלתי חינמי שיהיה לכל אחד בטלפון האישי שלו ויאפשר לכל אזרח בפריפריה, לחיילים שלנו בשטח, לצפות חינם בשידורי ספורט, באירועים בעלי חשיבות לאומית, ישירות בטלפון הנייד שלהם. מטורף, לא? איזו בשורה ענקית לציבור. דיברו על פתיחת השוק לתחרות, הפחתת הרגולציה המיושנת, צמצום הרשויות שמפקחות על שוק התקשורת. הייתה גם הבטחה גדולה להפקות מקור ישראליות, לאומנים, ליוצרים, שיטילו חובה על ענקיות התוכן הבין-לאומיות כמו נטפליקס, דיסני, HBO, להשקיע מיליונים ביצירה ישראלית מקורית, כמו שקורה היום במדינות אחרות בעולם – כולן מחייבות השקעות בהפקות מקור. ככה הם מכרו את זה לציבור – מסיבת עיתונאים חגיגית: הכוח עובר לצרכן.

ומה קרה בפועל? פנטזיה לחוד ומציאות לחוד. ההשקעה בהפקות מקור – בטלפון אחד לשר קרעי מלשכת ראש הממשלה, שהגיע כנראה בעקבות התערבות בין-לאומית זרה, לפתע הסעיף שמתייחס לנטפליקס ודיסני נמחק – מוותרים להם על החובה להשקיע בהפקות מקור ישראליות כי נתניהו ביקש. זה בין נתניהו לטראמפ, חזרה על זה יושבת-ראש הוועדה. דברו עם נתניהו, שלח אותנו קרעי. ממש מדינה ריבונית, ממש כנסת עצמאית, ממש הפרדה בין רשויות. ומה עם האפליקציה החינמית? ברגע האמת, השר קרעי פשוט התקפל. בגלל לחצים פוליטיים של הסיעות החרדיות, שחששו מחילול שבת – ותכף נדבר גם על זה – השר שלח מכתב לוועדה והורה למחוק כליל את פרק היישומון הממשלתי ולבטל, למשל, את חובת שידורי הספורט חינם לנייד. כל ההבטחה שלו – ככה, נמחקה, פוף. הבשורה הצרכנית היחידה שהייתה בחוק הזה לטובת החיילים, לטובת הפריפריה, נמחקה כלא הייתה, בלי דיון ענייני, מהר מהר, כדי להעביר ולהצביע.

ובמקומה, תראו את הפארסה. כדי לרצות את השותפים הקואליציוניים החרדים, החזירו בבהילות, באישון לילה, מלא סעיפים של חוק הפצת שידורים ישן, כדי להנשים באופן מלאכותי את מערך עידן פלוס, שאותו השר קרעי בעצמו הגדיר שוב ושוב בדיוני הוועדה כמערך כושל. אבל מה שהשותפים הקואליציוניים לא יודעים זה שהשר קרעי עבד עליהם. הוא עבד על החרדים. כמו שאתם, חברי הכנסת החרדים, העברתם את חוק הקפאת מעצר עריקים כשנתניהו אפילו לא טורח להישאר ולהצביע עליו, ובג"ץ כבר הקפיא אותו, תראו איך עבדו עליכם גם כאן בחוק התקשורת. כי ברור לכולם, לכולם, שעידן פלוס מרחיב חילול שבת. אגב, לא אני אומר את זה. שר התקשורת לא אומר את זה, שר התקשורת כותב את זה. ולמי הוא כותב את זה? הוא כותב את זה לרב יצחק יוסף, במכתב שניסה לעקוף את חבר הכנסת דרעי כשהוא פנה אליו ישירות. הוא כותב שמערך עידן פלוס יגרום לחילול שבת גדול יותר, ולכן צריך להצביע על יישומון. אבל כשהחרדים לא הסכימו, הוא חזר לעידן פלוס, שמחלל יותר שבת. הרי היום מערך עידן פלוס משדר מספר ערוצים מצומצם, ומעכשיו השר קרעי חייב אותו לשדר עוד מספר רב של ערוצים. פעילות המערך תורחב באופן דרמטי, גם בשבתות, ואיתה גם התקלות הטכניות של המערך המיושן הזה. מוקד התקלות, ועוד ועוד עניינים – הכול יעבוד בשבת, ויותר. עניין התועבה לא טופל. הכול קמופלז', עבודה בעיניים. תהיו בטוחים שיהיה פה חילול שבת בפרהסיה.

אז בגלל שעבדתם כמו חובבנים, בלי ייעוץ משפטי שיעבור על הנוסח של החוק ויתקן את הערימות של השגיאות, כי הרי הייעוץ המשפטי מודר לחלוטין מהעבודה, עשיתם עוד המון טעויות שמשנות את שוק התקשורת לרעה. בגלל חוסר התאמה בהגדרות החדשות, מחקתם ברשלנות את הסעיפים ההיסטוריים שאוסרים על ערוצים מסחריים כמו 12, 13 ו-14 להפעיל את מערך עידן פלוס הממשלתי. בעצם יצרתם עכשיו בחוק הזה ניגוד עניינים מובנה ומסוכן – מעכשיו, כל ערוץ מסחרי יוכל להפעיל את המערך הממשלתי. הזיה. מחקתם בלי לשים לב את האיסור על מפיצי התכנים הגדולים, הפלטפורמות יס והוט, לשלוט בפלטפורמות החינמיות האלה. פתחתם בדלת האחורית פתח למונופול ולריכוזיות חסרת תקדים בשוק התקשורת הישראלית.

ושיא-השיאים של החלטורה שלכם – החזרתם את חוק הפצת השידורים ברגע האחרון, שמפנה עשרות פעמים לסמכויות של מי? של מועצת הכבלים והלוויין. אלא שלכל אורך הצעת החוק הסתמכנו על זה שמועצת הכבלים והלוויין מתבטלת, ועכשיו היא חזרה, בלי להבין את המשמעויות, איזה סמכויות יש לה, בלי להבין את המשמעות ואת חוסר ההבנה והוודאות למי מוקנית כל סמכות בתחום. פשוט ברדק אחד שלם.

התוצאה המטורפת היא שהקמתם לתחייה, בעצם, ברשלנות שכל כך אופיינית לכם, גם את הרשות השנייה, גם את מועצת הכבלים והלוויין, וגם תוקם רשות חדשה. ממאסדר אחד שהשר קרעי רצה יהיו שלושה. השר קרעי הבטיח רגולטור אחד, ויוצא מהחוק הזה עם שלושה רגולטורים שונים, עם סמכויות מקבילות, ואפילו הוא ומנכ"ל המשרד שלו לא מבינים מה הם חוקקו כאן. חובבנים מארץ החובבנים. לפעמים היה נראה באמת שהם רצו שהחוק הזה יבוטל בסוף. הם עשו הכול שזה יקרה. פלאש ניוז – זה יקרה, החוק הזה יבוטל.

אבל מה בכל זאת יש בחוק הזה שהם מציבים פה בפנינו, אחרי שמחקתם וקברתם את כל הבטחות הדגל לצרכנים, אחרי שהפכתם את המבנה הרגולטורי לבדיחה עצובה בלתי-אפשרית, ונשאר רק השלד הכאוטי והמופקר שלו? אז מזל טוב, אזרחי ישראל, יש רגולטור פוליטי חדש, בשליטה מוחלטת של הממשלה ושל השר, עם סמכויות דורסניות וחסרות תקדים לפקח על גופי תקשורת. אפילו הכנסתם, באישון לילה, סעיף שמאפשר לראש הממשלה לסגור ערוצי טלוויזיה, משיקולים כאילו ביטחוניים. מזל שהורדנו אותו ברגע האחרון.

מה עוד נשאר? נשארה התערבות ישירה, בוטה ומפחידה של השלטון במדידת הרייטינג של ערוצי הטלוויזיה, שיטה שלא קיימת בשום מקום אחר בעולם. השר והמועצה הפוליטית שלו יוכלו לדרוש נתוני צפייה מכל ספק כדי לשלוט במידע, להנדס תודעה, להנדס דעת קהל בישראל, לתגמל את מי שמפרגן לשלטון. אתם מבינים? גם כשהטלוויזיה שלכם תהיה כבויה והממיר ימשיך לעבוד ולשדר נתוני צפייה, השר ידע להנדס תודעה. פשוט בדיחה עצובה על חשבון הציבור.

עוד נשארה בחוק מחיקת ההפרדה המבנית בין בעל השליטה לחברות החדשות, שהמשמעות הפשוטה שלה היא חיסול חופש העיתונות בישראל. פתחתם את הדרך לטייקונים ולבעלי הון להכתיב ישירות לעיתונאים מה לומר, מה לשדר ואיך לסקר. הורדתם את הצורך ואת החובה באתיקה בחדשות. הורדתם את הצורך שבכלל יהיו עיתונאים בערוצים שמשדרים חדשות. כל אחד מעכשיו יכול לשדר חדשות, גם אם אין עיתונאי אחד במערכת שלו, כאילו שזה מופע בידור בלי חשיבות אדירה, בעיקר במדינה כמו שלנו.

אבל נשארו גם דובדבנים, אל תחשבו שהכול רע. יש הטבות ענק בשווי של עשרות מיליוני שקלים, אולי יותר, לבעלי הערוצים שמקורבים לשלטון, ערוץ 14 וערוץ 24i ניוז. כדי שערוץ 14, למשל, לא יצטרך לעמוד בנורמות ובסטנדרטים של המתחרים שלו – למשל לעבור ולשדר מירושלים, משהו שכל השנים הליכוד הסביר שזה חשוב: לחזק את הבירה, להעביר את גופי התקשורת, משרדי הממשלה, לירושלים – הם שינו את הגדרות בעל רישיון זעיר והעלו את תקרת ההכנסות בצורה שערורייתית רק כדי לפטור את ערוץ 14 מכל חובה ציבורית וכדי שלא יצטרכו להשקיע בהפקות מקור ישראליות. גם הטענות מול הערוצים שאתם מכנים אותם מונופוליסטיים התפוגגו, הכול כדי לתת הטבות לערוצים המפנקים והמלטפים שלכם.

ביטלתם את המגבלה על בעלויות צולבות בתקשורת. הסכר נפרץ. כל בעל הון יוכל להחזיק גם בערוץ חדשות, גם בעיתון, גם בתשתית, בלי שום מגבלה, בלי הפרדה בין ערוץ לחברת חדשות, כדי שתהיה בלתי תלויה – הון, שלטון, עיתון וערוץ. ומה מכל זה עונה להבטחת הרפורמה? מה משרת את הציבור? איך כל זה ייתן מענה לתקשורת חופשית כמו שהבטחתם? כלום. רק הטבות לערוצים שאתם רוצים ביקרם, פגיעה בערוצים אחרים, יצירת כאוס בתחום רגיש מאין כמותו במדינה דמוקרטית אמיתית.

חבריי, ככה לא מחוקקים רפורמה, ככה לא מחוקקים חוקים בכלל. זהו כשל תהליכי, מקצועי, מוסרי, שיירשם לדיראון עולם בדברי הימים של הבית הזה. ולכן אני רוצה פה לפנות בדקה האחרונה שנותרה לי לחבריי בקואליציה: אל תיתנו יד לחרפה הזאת. הציבור מבין היטב שמכרו לו יישומון והוט קיבל צנזורה וריכוזיות. אתם פוגעים בצרכנים, בחיילים, בפריפריה ובדמוקרטיה עצמה. אנחנו לא נשתוק על המחטף הזה. הליך החקיקה הזה פגום ומזוהם מהיסוד. וגם החוק הזה הוא כאוטי ולא ייתן שום תמורה לאזרחי ישראל. ואני אומר לכם כאן, מעל בימת הכנסת: הניסיון שלכם לדרוס את הכללים, לעקוף את המינהל התקין, ייעצר. אנחנו נילחם בחוק הזה בכל הכלים שעוד נותרו לנו, שעומדים לרשותנו, ואם לא תתעוררו ותעצרו את הטירוף הזה עכשיו, בשעות שעוד שנותרו לנו, אנחנו ניפגש פה, מעבר לגבעה, בבית המשפט העליון, בבית המשפט הגבוה לצדק. אנחנו ניפגש בבג"ץ. ולצערי הרב, אתם אלו שגוררים את ישראל לשם, להכרעה הזאת, אבל שם אנחנו נתראה כדי להגן על כבודה ועצמאותה של הכנסת וכדי שההליכים יחזרו למסלול ולדרך הישרה. אנחנו לא נוותר. תודה רבה.