מה אפשר לאחל לכנסת, לקואליציה, לקדנציה שלקחה לנו הכול? אני מאחלת לכך שהתיקון יהיה תמונת מראה למה שעוללתם לנו, זה מה שאני מאחלת, כי אתם לקחתם לנו הכול.
נפתחה קדנציה עם הפיכה משטרית, הפיכה משטרית על טורבו, כל משרד וההפיכה שלו: יריב לוין – החרבת מערכת המשפט; סמוטריץ' הפך את משרד האוצר לזרוע הכלכלית של ההפיכה המשטרית; שלמה קרעי, כאן, בחוק הזה, לקח את המשרד שלו על מנת לרסק את התקשורת החופשית, העצמאית והציבורית בישראל; יואב קיש, קומיסר החינוך, הפך את משרד החינוך לזרוע החינוכית של ההפיכה המשטרית – אינדוקטרינציה חינוכית פרו-רודנית. כל אחד נגשׂ, כל אחד עשה בנו שמות, ועל הכול מנצח הנאשם בפלילים בנימין נתניהו.
אם יש משהו שלמדנו זה שנאשם בפלילים לא יכול להיות ראש ממשלה, כי המדינה הופכת להיות משנית אל מול הפחד שלו מהסרבל הכתום. בנימין נתניהו הפך את ישראל למשנית מול צרכיו האישיים. ראש ממשלת ישראל העסיק סוכנים קטרים בלשכתו, ואיש כאן לא פצה פה. אנשים בלשכתו עבדו עבור המדינה שבנתה את חמאס, אתם שומעים את זה? בלשכת ראש הממשלה בישראל. חשדות בבגידה של ממש מתוך לשכת ראש הממשלה, זה מה שהוא הביא לנו. וההפיכה המשטרית הפכה להיות חלק ארעי מול טבח 7 באוקטובר. מי היה מאמין שמממן החמאס נתניהו יסיים קדנציה אחרי שהוא, מי שמימן את הטבח, דאג למזוודות של דולרים במזומן לארגון הטרור שהוא טיפח. איך אמר שר האוצר שלנו בצלאל סמוטריץ'? חמאס הוא נכס.
יש הרבה שמות שהדביקו לממשלה הזאת – ממשלת הטבח, ממשלת 7 באוקטובר, ממשלת השחיתות – אבל אני חושבת שמעל הכול זאת ממשלת "חמאס הוא נכס". כי "חמאס הוא נכס" עבור הממשלה הזאת מגלם עניין עמוק ביותר. חמאס הוא נכס זה לגדוע את החלום שלנו לחיים משותפים, לשקט, לביטחון, לשלום עתידי, כי השקעה בארגוני טרור היא דוקטרינה של ייאוש, היא הביאה עלינו גם שכול בל יתואר ואת הטבח, וזה הכתם על מצחם. כי "חמאס הוא נכס" גזר עלינו גם ביזה תקציבית חסרת תקדים: נגב, גליל, שכונות – הכול להתנחלויות. כי "חמאס הוא נכס" מאפשר את השחיתות הגדולה. הרי מה זה שוחד, מרמה והפרת אמונים אל מול סוכנים קטרים בלשכת ראש הממשלה? זה בגלל "חמאס הוא נכס". כי "חמאס הוא נכס" זה מה שמעדיף מוות על קדושת החיים. כי בגלל "חמאס הוא נכס" נרצחו עשרות חטופים בשבי כשאתם הקרבתם, כשאתם הפקרתם, כשאתם לא החזרתם. חמאס הוא נכס.
אז ממשלת "חמאס הוא נכס" היא גם זו שחוקקה כאן בשבוע האחרון שניים מהחוקים המטורללים ביותר שאפשר היה לחוקק כאן: חוק עליונות למשתמטים וביזוי התורה וחוק לשחרור עריקים. כי "חמאס הוא נכס" עומד מעל ביטחון המדינה, חיילי צה"ל והצבא. הרי מבחינתם חמאס הוא נכס. רק בגלל שעבורם חמאס נכס אפשר לעודד ולתקצב טרור יהודי בשטחים ולחפות עליו. זה חלק מדוקטרינת "חמאס הוא נכס". זאת המורשת של הממשלה הזאת, ממשלת "חמאס הוא נכס". עוד יגידו עליה הרבה דברים, אבל תזכרו מאיפה הכול הגיע – תפיסה מעוותת שאין בינה לבין המדינה, בינה לבין ישראל, דבר וחצי דבר. ממשלה, קואליציה, שלקחה מאיתנו הכול. ואנחנו כאן לא רק כדי להעיף אותם, אנחנו כאן כדי לבנות מחדש.
אני מסרבת לוותר על ישראל שאנחנו חולמים עליה ומאמינות ומאמינים בה – ישראל החומלת, הסולידרית, הליברלית, השוויונית, היהודית והדמוקרטית; ישראל שיש בה מתחים ויש בה אי-הסכמות, אבל יש בה נורמות ועקרונות ברזל. זאת ישראל שצריך לבנות כאן מחדש – ישראל שלא מקדשת מוות, שלא מתהדרת בשחיתות, שלא מוכנה למחול על אובדן דרך כה עמוק. ישראל ששואפת להיות חברת מופת. וזאת לא ישראל שלהם. ישראל ששואפת להיות חברת מופת לא יכולה לתת רוח גבית לשחיתות, רוח גבית לקטרגייט, רוח גבית להשתמטות, רוח גבית להקרבת חטופים, רוח גבית לרצח ולפשיעה, רוח גבית לשחיתות תהומית, לנרמול כל מה שרע. זו לא יכולה להיות ישראל ששואפת להיות חברת מופת. והאתוס המשותף שלנו, של הערבות ההדדית של ישראל הדמוקרטית, ינצח את המדמנה של ארבע השנים האחרונות.
אנחנו סוגרים פה קדנציה קשה, קשה כל כך, קשה שאני לא יכולה אפילו להתחיל לדמיין. אבל אני רוצה לחזור לכאן ולחזור להתרגש מהמשכן הזה, לחזור לדעת שהוא מממש את ייעודו, ייעודו – לדאוג לכל באי המקום הזה, לכל האזרחים והאזרחיות, לדאוג למדינה שלנו, כי ישראל היא מעל הכול. שום משפט פלילי לא יותר חשוב מהמדינה, שום ברית פוליטית לא יותר חשובה מביטחון המדינה, שום דיל לא יותר חשוב מהצפון והדרום, ושום לאומנות קיצונית לא חשובה יותר מהצלת האחים והאחיות שלנו. אנחנו חייבים לחזור לבסיס, הבסיס והסיבה לכך שהוקמה מדינת ישראל, ישראל היהודית והדמוקרטית, שנתנה בית לאזרחים כאן כדי שיהיו בטוחים, כדי שתהיה להם מדינה שרואה אותם, שדואגת להם. כי "כל ישראל ערבים זה לזה" זה לא סיסמה, זה תפיסת עולם, ואני יודעת ומאמינה שנראה את הימים האחרים בקרוב.
מה שקרה כאן בשבוע האחרון – חוק שחרור עריקים, חוק ביזוי התורה, חוק ריסוק הייעוץ המשפטי, חוק הפרדה מגדרית, חוק ריסוק התקשורת החופשית – כמה דברים הם העבירו עבור עצמם ושכחו אותנו. ואני מאמינה שהשבוע הזה יהיה החותמת הסופית לתהום שהוכנסנו אליה. מדינה שלמה נחטפה כבת ערובה של נאשם אחד בפלילים, שכל המושחתים סביבו, העבריינים סביבו, הכניעו, נכנעו לו ועושים כדבריו, כי ככה הוא רוצה אותם. גם את מי שיושב כאן, ואטורי, הוא רוצה להחליף, כי מבחינתו הוא עשה את שלו ועכשיו הוא יכול ללכת. הרי הוא בז לכם אחד אחרי השני, נאבק עכשיו על עשרה שריונים, כי הוא מתבייש בחברי הכנסת שלו, שהביכו את עצמם והפכו לשטיח לרגליו. אנחנו צריכים פה חברי כנסת שזוכרים עבור מי הם כאן – עבור הציבור, עבור העם, לא עבור נאשם בפלילים שמימן את חמאס.
נביא את היום הזה. נגשים את ישראל שאנחנו חולמות עליה ומאמינים בה. התקווה תנצח, אני מבטיחה.
876 מילים של נעמה לזימי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.