תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, כבוד השר, בדרך כלל כשאני עולה, אני מדבר על החוק. אני פה לא מדבר על החוק, אני רוצה לדבר על חבר. אני רוצה לדבר על חבר כאח לי, ידידי היקר רון כץ.
זו בדיוק הייחודיות שלו. רון כץ, אני הכרתי אותו כשהוא הגיע לפה. אתה יודע, הסתכלתי, ויש כאלה שאתה ישר בא ומתחבר אליהם. מי שחיבר בינינו זה חבר שגם הוא היה פה כאח לי ועבדנו ביחד, וזה משה ארבל. אני חושב שהבית חסר בעצם זה שמשה לא נמצא פה. התנחמתי שהשאיר לי פה את רון, אבל מה נעשה שגם רון הולך? רון הוא דמות מאחדת, דמות שמקרינה חום ואהבה לסובבים אותו, ויכול להיות חבר ואיש סוד. אנחנו יכולים לשבת שעות, בשעות-לא-שעות. אני יכול בדרך בכביש 6 – נו, תקפוץ; אבל שמע, לא נעים, אתה יודע; תקפוץ רגע, רק קפה, רק תעלה. ואני בטוח שעוד רבים עושים את זה, ותמיד הבית פתוח והלב רחב. אגב, כשהבית פתוח זה לא רק הוא, זה כנראה גם אשתו. בטוח שזו אשתו. כי מה אכפת לו להזמין? תלכלכו, מה אכפת לו? אבל תמיד כשיש אישה טובה בבית זה מקרין לבחוץ.
הכי טובה. גם אני אומר על אשתי "הכי טובה", אז בוא, בלי התחרות.
עכשיו אני במיקרופון אז שומעים אותי הכי הרבה. אין על אשתי בעולם, בסדר? עכשיו אני המילה האחרונה.
זהו, זה מה שאני אומר – כל אחד אצלו. לכן אני אומר, אשת חיל מי ימצא – זה, ברוך השם, זכינו. אבל רון, באמת, הרי אתה חבר, ויכול להיות שפה אתה עוזב את המקום, אבל אתה לא עוזב אותנו. אני חושב שכל אחד שיושב פה וגם מי שלא נמצאים פה כרגע מרגישים את זה. מרגישים שאתה חבר אמת, שאתה חבר שיודע גם לתת לשני, והכרת הטוב שלך היא דבר גדול, וזה דבר שהוא נצרך מאוד.
אגב, לצערנו לא הרבה יודעים להכיר טובה לשני, לזכור לשני. אבל אתה גם – אם אני ארגיש שלא עשיתי משהו מיוחד, אתה תרגיש שאתה חייב לי. על מה? לא, זה הכרת הטוב. אתה יכול ללמד עוד הרבה אחרים מה זה. המידות הטובות שלך – אני חושב שפה אתה משרה, השרית ואתה גם תשאיר פה – במקום שהיית אתה תשאיר רושם, כשירצו להיזכר. אתה מהאנשים שבאים ויכולים לתת את הביקורת, לפעמים ביקורת קשה, אבל הייתה בסופו של דבר בנעימות. היית יורד והיינו כולנו מתחבקים ומחייכים, כי לא הייתה בינינו מחלוקת, היו יותר חילוקי דעות. לא הייתה שנאה, לא היה איזה משהו של אי-כבוד. הכבוד ההדדי היה. ותמיד היינו יושבים, גם פה, ולא רק בפרסה. היית תמיד, גם אחרי שאתה כועס או משהו – מביע את הכאב שלך, לא כועס – היית יכול לבוא ולשבת לידנו.
רון, שבעזרת השם תצליח, בכל אשר תפנה, תשכיל תעשה ותצליח, תעלה מעלה-מעלה, ותדע לך שחברים תמיד יישארו חברים ומשפחה תמיד תישאר משפחה, ואנחנו משפחה אחת, כולנו. ושתמיד נוכל לעזור אחד לשני למען עם ישראל, כי זה הרצון שלך, זה הרצון של כולנו. שיהיה בהצלחה.
467 מילים של ינון אזולאי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.