דילוג לתוכן
כנסת לכולם
הכנסת ה־25 · ישיבה 417 · 13 ביולי 2026

הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026

אבי מעוז · נעם

אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחוק התקשורת שאנחנו מצביעים עליו היום, השקעתי הרבה מאוד שעות, גם כחבר ועדה וגם כיושב-ראש המחליף שלה. בגלל שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, ובגלל ששיטת המשטר שלנו אמורה להיות דמוקרטית, כמדינה יהודית, שהזהות שלה אמורה להתבטא בכל תחום בפרסיה הציבורית וברשות הרבים, גם התקשורת שלה אמורה להיות קצת שונה מהתקשורת בכל מדינה אחרת. זה אומר שגם בתקשורת יכול וצריך לבוא לידי ביטוי ערכה של השבת – לא ככפייה על חייו של הפרט, אלא כערך יהודי שיש לו משמעות ציבורית.

זה גם אומר שהתקשורת הציבורית יכולה וצריכה להיות הרבה יותר נקייה מבחינת תכנים מיניים ופורנוגרפיים, גם אם זה בא, רחמנא ליצלן, על חשבון חופש האומנות. לא מתכוון להתנצל על זה. לא מתנצל על יהדותי. לא מתנצל על החיבור למסורת ולמורשת ישראל. לא מתנצל על זה שבעיניי השבת היא ערך עליון. לא מתנצל על כך שבעיניי כבוד האדם – כלומר הכבוד של צלם אלוקים שבאדם – משמעותו שהתקשורת יכולה וצריכה להיות כזאת שלא מעוררת את היצרים והתאוות של האדם ומכבדת נשים וגברים על אישיותם ועל גופניותם. להיות עם חופשי בארצנו זה גם החופש להיות יהודים ולחיות כיהודים.

כמדינה בעלת שיטת משטר דמוקרטית, התקשורת אמורה להיות מגוונת ומשקפת את חלקי הציבור השונים, ולא מונוליטית, שמנסה לכפות עולם ערכים מאוד מאוד מסוים. מי שמפחד מדמוקרטיה, סוגר תחנות רדיו ועיתונים שלא באים לו בטוב; מי שמפחד מדמוקרטיה, נלחם כנגד ערוץ טלוויזיה שנותן קול וביטוי לחלק ניכר מעם ישראל, שדעותיו וערכיו הודרו במשך שנים רבות מהשיח התקשורתי.

לפי תוצאות הבחירות האחרונות, מדובר ברוב העם. כן, אני מדבר על ערוץ 14, ואני לא מתבייש בזה. להפך, זו גאווה וזו זכות להיאבק על כך. ערוץ 14 ערוץ הטלוויזיה היחיד ששומר שבת. גם לערוץ שלא מתבייש ביהדות ובשמירת השבת יש מקום בתקשורת הישראלית; גם לערוץ שמאמין שציונות ולאומיות הן לא מילות גנאי יש מקום בתקשורת הישראלית; גם לערוץ שמכבד את העם והמדינה, ולא עסוק כל היום בלדכא את רוח העם ולהסביר לו עד כמה מדינת ישראל היא מקום מזעזע יש מקום בתקשורת הישראלית; גם לערוץ שמבטא רוח של ניצחון והכרעה על אויבינו יש מקום בתקשורת הישראלית. ערוץ כמו ערוץ 14 הוא כבוד לעם ישראל. זה כבוד למדינת ישראל שהיא מדינה יהודית.

אתם יכולים ללעוג לרוח הזאת, אתם יכולים להילחם בה, אבל יותר לא תצליחו להשתיק, לדכא ולכבות את הרוח של רוב העם. למה הדמוקרטיה חשובה? כי היא הערובה היחידה לכך שהמדינה תתנהל לפי דעתו ורצונו של העם ושל הציבור ולא תיחטף בידי מיעוט שרוצה להשליט על רוב העם את תפיסת עולמו. למה תקשורת חופשית היא חשובה? כי היא מאפשרת לכל חלקי החברה והעם להביא לידי ביטוי את הקול שלהם בשיח הציבורי.

חבריי בשמאל, אם הייתם כנים בהתנהלותכם, הייתם בעצמכם נלחמים למען תקשורת חופשית באמת, הייתם בעצמכם נלחמים נגד השלטון הלא-דמוקרטי של המשפטנים והפקידים. אבל אתם, רוממות הדמוקרטיה בפיכם וחרב הדיקטטורה בידכם. אם אתם מצליחים להגיע להיבחר לשלטון – לפני שנים רבות בהשגת רוב בבחירות, ולפני שנים מעטות בגנבת קולות מהימין – אז דמוקרטיה זה סבבה מבחינתכם. אבל בדרך כלל, ב-50 השנים האחרונות, כשהציבור שוב ושוב בוחר במפלגות המחנה הלאומי, המסורתי, הדתי, אתם עושים מאמץ להרוס את כל מהות הדמוקרטיה, כשאתם מנסים – ולצערנו גם מצליחים – לכפות את עולם הערכים של המיעוט על הרוב.

גנבתם את המושג דמוקרטיה, עיוותם וסילפתם אותו. דמוקרטיה אמורה להיות שלטון העם על ידי נבחריו ולא שלטון הפקידים. שרים בממשלה שנהנית מקואליציה רחבה מחליטים החלטות וממנים מינויים? שיחליטו ושימנו. בשביל זה יש את היועמ"שית, שיש לה משנים חרוצים ומוכשרים, וביחד הם מסכלים ומיירטים כל החלטה ומינוי לגיטימיים. נבחרי ציבור מחוקקים חוקים שזוכים לרוב במליאת הכנסת? שיחוקקו. בשביל זה יש את שופטי בג"ץ שיפסלו חוקים רגילים וחוקי-יסוד. מי הסמיך אותם לזה? לא המדינה ולא החוק, פשוט הם בעצמם. אנשים פרטיים מנסים להקים כלי תקשורת שיגוונו קצת את האחידות המחשבתית? שינסו. יש מי שידאג לעשות שיימינג, לסתום פיות ולהחשיך אולפנים. בואו נראה אתכם פעם אחת מכבדים את בחירת העם ואת הכרעתו, ולא רצים כל פעם שיש משהו שלא מוצא חן בעיניכם למשוך בסינר של הגננות מבית המשפט העליון או מצאלח א-דין, שיכפו על כולנו את הדעות שלכם.

אני נבחר ציבור כי יש ציבור שבחר בי. לי אין שום כוונה לסתום פיות או לכפות את דעותיי על אחרים, אבל אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק על דמותה של המדינה. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק שזו תהיה מדינה יהודית ולא מדינת כל אזרחיה. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען קדושתו של הכותל, למען גיור כהלכתו ולמען כל שאר המאפיינים של מדינה יהודית. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען כל אותם הורים מהציבור המסורתי הרחב שפונים אליי שוב ושוב כי הם רוצים חינוך יהודי וציוני ולא חינוך שמנוכר לזהות שלנו. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען תקצוב שווה בחינוך לכל ילדי ישראל, כולל לילדי תלמודי התורה הלאומיים, שהוריהם ומוריהם נותנים כל כך הרבה במילואים ומקבלים כל כך קצת בתקצוב מוסדות החינוך שלהם. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק כדי שלציבור הרחב יהיה מגוון של כלי תקשורת חופשיים. אני בהחלט מתכוון להמשיך להיאבק למען היותה של מדינת ישראל מדינה בעלת שלטון דמוקרטי בהתאם להכרעת העם בקלפי. עם ישראל מפסיק להתבייש בזהותו היהודית. עם ישראל מרגיש חופשי להיות יהודי.

אדוני היושב-ראש, בזמן שנותר לי אני רוצה לדבר על החוק ועל ההסתייגויות שהגשתי. אני שמח שההסתייגויות שהגשתי תוך כדי הדיונים במהלך הדיונים של הוועדה – גם ההסתייגות שהייתה לגבי שמירת שבת, גם ההסתייגות שדיברה על התכנים האלימים, הפורנוגרפיים, תכנים של המרת דת וכו' – שכל ההסתייגויות האלה התקבלו על ידי משרד התקשורת והוכנסו לנוסח. אני רוצה לדבר על הסתייגויות נוספות שהגשתי, לגבי חברי ועדת האיתור. ההסתייגויות הן לסעיף 35 – חברי ועדת האיתור – הסתייגויות 729 עד 731. הובא בפנינו נוסח שאחד מהמינויים בוועדת האיתור זה מנהל רשות האסדרה או מי מטעמו. אני הגשתי הסתייגות. אני חושב שרשות האסדרה לא שייכת בכלל לעניין. יש שם את רשות התחרות, וזה נכון וזה בסדר שרשות התחרות תהיה שם, אבל במקום נציג של רשות האסדרה אני הצעתי שיהיה נציב שירות המדינה או מי מטעמו.

הייתה שם הסתייגות שהגשתי לגבי השתתפותו של אגף תקציבים, הממונה על התקציבים או מי מטעמו. אני חושב שגם זו טעות שנציג אגף התקציבים יהיה בוועדת האיתור. אין לו מקום בוועדת האיתור, זה לא שייך אליו, ואני חושב שבמקומו צריך להיות אדם שימנה נציב שירות המדינה, בהסכמה עם יושב-ראש ועדת האיתור.

וההסתייגות השלישית שהגשתי – ואני חושב שהיא המפתח לתפקודה של ועדת האיתור והקמתה באופן מיידי אחרי קבלת החוק – בהצעה המקורית היה כתוב שיהיה נציג האקדמיה שתמנה אותו אספה של כל הדיקאנים לתקשורת באקדמיה. אני חושב שזה מסורבל, וככה הם יכולים לתקוע את הקמת ועדת האיתור ואת הקמת המועצה החדשה. ולכן אני מציע שבמקום נציג האקדמיה יהיה יושב-ראש מועצת הקולנוע, שזה עוד אחד, אדם אחד – לא צריך למנות אותו, הוא מתמנה מכוח החוק.

ולבסוף, חבריי חברי הכנסת, נראה לי שזה יהיה הנאום האחרון שלי בכנסת הנוכחית על הבמה המכובדת הזאת. אני רוצה להודות באמת לכל - - -

נאור שירי (יש עתיד): למה? יש עוד מלא נאומים.

אני מוותר עליהם מראש. אני רוצה להודות לכל עובדי הכנסת, שאפשרו לנו עבודה מלאה – עייפנו אותם לא מעט פעמים – החל ממנכ"ל הכנסת, כלה בסגן המדהים שלו, הסמנכ"ל מוחמד, הסדרנים, עובדי הקצרנות, כל העובדים. ואם שכחתי מישהו, אני לא מתכוון לשכוח אף אחד, באמת. תודה רבה לכם על כל העבודה.

יצחק שמעון וסרלאוף (עוצמה יהודית): אבי, משמר הכנסת.

משמר הכנסת, ודאי, משמר הכנסת, הסדרנים, אמרתי, ושיהיה רק טוב לעם ישראל. תודה רבה.

1,154 מילים של אבי מעוז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.