הצעת חוק התקשורת (שידורים), התשפ"ו–2026

לא הבנתי, אין לנו שר? למה אין לנו שר? וסרלאוף, תדע, אני לא מרביץ, באמת, אתה יכול לבוא לשבת.

לא. אני רק רוצה שתדע. באמת, אני בסך הכול בן אדם אופטימי.

אבל איזה צד? איזה צד אתה מעדיף?

חיים שלי. אמרו לי רבע שעה.

אדוני היו"ר, חבריי חברי הכנסת, אדוני השר – יש לי גם אורחים למעלה, אז גם רווית – היום כשהגעתי לפה חשבתי שזה יכול להיות נאום אחרון, וכיאה לנאום כזה אני חושב שזו הזדמנות טובה לסכם, אני חושב, מעל 15 שנה, מאז שנכנסתי לפוליטיקה, מ-2012. הרבה שנים. בסופו של דבר - - -

אמרתי, רווית. תגידי שלום. רווית והמשפחה, תעשו שלום.

אבל אני משתדל תמיד להיות נחמד. טוב, אז אני אעשה את זה שוב. אני אעשה את זה שוב ואנחנו נתרכז רגע. אז כמו שאמרתי, יכול להיות שזה הנאום האחרון שלי, ואני אנצל את ההזדמנות לסכם 15 שנות שירות ציבורי, אולי אפילו יותר. זה התחיל – הינה, פנינה פה. זה סימבולי שפנינה נכנסה כשאני אומר שאני מסכם פה 15 שנה, כי זה התחיל במרתף בבית עם החוק הראשון שפנינה רשמה.

ב-2013, נכון?

ב-2013. שנינו ילדים, פנינה מגיעה אליי, אנחנו כותבים את החוק הראשון. איזה חוק זה היה, פנינה?

נכון. נכון. חוק הסרטונים, חוק שאם אתה מעביר סרטון בעל אופי מיני – הענישה הפכה להיות פלילית, עונשי מאסר משמעותיים וקנס.

כן. זה היה חוק רציני. אז חשבתי על זה ואמרתי: מה מניע בן אדם להיכנס לשירות הציבורי? כי זה לא בשביל הפרנסה, את זה אנחנו יודעים. את זה בטוח אתה יודע. זה לא בשביל הרבה דברים אחרים, אבל זה כן בשביל האפשרות לשנות לאנשים את החיים, ואת זה אני חושב שעשינו בצורה טובה. גם בתקופה שלי בעיריית פתח תקווה וגם בתקופה שלי פה נגענו באמת באנשים. היה לי כלל אחד בלשכה: עונים לכולם. יש לי שני טלפונים, הסים שלי הוא כפול – אחד אצלי, אחד אצל הרל"שית שלי. אין דבר כזה שלא עונים למישהו לטלפון ואין דבר כזה שלא חוזרים למישהו בהודעות.

אני חושב שבסופו של דבר זה מה שהביא אותי להיכנס לעולם הזה בכלל, האפשרות באמת לשנות ולהשפיע גם על בן אדם אחד, שמשפיע על עוד בן אדם ומשפיע על עוד בן אדם, ובסוף אנחנו רואים דברים גדולים שיוצאים מזה. ואי-אפשר להיות נבחר ציבור באמת בלי תמיכה משמעותית. אז אני גם אנצל את המקום הזה להגיד תודה גם לאשתי, ללירון, שראיתי אותה, אני חושב, ביום ראשון, ואני אראה אותה מחר בארוחת הערב. זה בערך איך שנראה השבוע שלנו. היום בבוקר היא אמרה לי: אני מרגישה אם חד-הורית. אמרתי לה: תכף אני בא לתקן את זה. אבל זה המצב שלנו, ובלעדיה ובלי התמיכה שלה לא הייתי יכול לעמוד פה, ובלי הילדים שלי, ששינו לי לחלוטין את החיים.

אני יכול לומר שכשהייתי ראש מינהל חינוך בעיריית פתח תקווה, אמרו לי: תקשיב, ראש מינהל חינוך בלי ילדים לא יכול להבין באמת את המשמעויות של הדברים. אמרתי לעצמי: מה? למה הם אומרים את זה? יש לי שכל, אני יכול להבין מה אני עושה. מה יכול להיות ההבדל הגדול אם יש ילדים או אין ילדים? אני יכול להגיד שההבדל הוא דרמטי. אני קם היום בבוקר ואני אומר: איך אפשר לעשות את המדינה הזאת יותר טובה בשביל שלרומי יהיה יותר טוב, בשביל שלינאי יהיה יותר טוב, בשביל שלכל ילדי ישראל יהיה טוב יותר? אני חושב שזה נתן לי דרייב אמיתי לעשות פה דברים גדולים.

הרפורמות שהעברנו בגיל הרך יחד עם יו"ר הקואליציה אופיר כץ הן דרמטיות: חוק המצלמות שנכנס, החמרת הענישה למתעללים בגיל הרך, ההכשרות שנכנסו – דברים שבאמת עשו שינוי אמיתי בתחום שאני מאמין שמדינת ישראל עוד לא בהתחלה שלו אפילו. בסופו של דבר, כשאנחנו לא משקיעים מספיק בגיל הרך, אנחנו רואים את זה אחרי זה בשלבים המתקדמים יותר – אנחנו רואים את זה אחרי זה בחטיבות ובתיכונים, אנחנו רואים את האלימות, אנחנו רואים את הבלגן ואנחנו רואים את מה שאנחנו לצערי רואים היום, כשאין משרד חינוך חזק שמתפקד.

אני רוצה גם להגיד תודה ליו"ר המפלגה שלי, ללפיד, שלקח ילד בן 25 ואמר לו: בוא, אני מאמין בך, לך תתקדם, רוץ למועצת העיר פתח תקווה. אמרתי לו: אבל לפיד, יש לי שתי אחיות בעיר ואני לא מכיר אף אחד – השתחררתי אחרי שש שנים, הייתי סרן שהשתחרר מהפרקליטות הצבאית, לא הכרתי אף אחד בעיר. הוא אמר לי: אני מאמין בך, אתה מהחומר הנכון, לך על זה. חודשיים קמפיין, מיקי, אתה זוכר את זה? חודשיים קמפיין. חודשיים קמפיין – איכשהו נכנסנו למועצת העיר. משם, ברוך השם, התקדמנו יפה.

לא, בראשון היה לי מנדט אחד, אחרי זה היו ארבעה מנדטים.

התקדמנו למועצת העיר, עשינו דברים טובים, עשינו שיתופי פעולה, שזה משהו שהבית הזה לא רואה מספיק. השותף הראשון שלי בפוליטיקה מעבר למפלגה שלי, השותף הראשון האמיתי שלי בפוליטיקה היה אוריאל בוסו. הוא היה דלת מולי – מיקי, אתה ביקרת אותנו – דלת מולי, סגן ראש העיר, ראש מינהל הנדסה, ממלא מקום ראש העיר. הוא זה שלימד אותי איך מתנהלים, איך זזים במוניציפלי, איך אמור להיראות העסק הזה, ועד היום אני יכול לומר לך שאני לא הייתי יכול לבקש מורה טוב יותר מאוריאל בתחילת העבודה שלי, עד כדי כך שהוא זה שעשה לי את המשא ומתן הקואליציוני.

שתבינו לאן הגענו – בפעם הראשונה שהגעתי לעיריית פתח תקווה שמתי Waze, כי לא ידעתי איפה הבניין. ואז אמרו לי: טוב, אתה צריך לעשות משא ומתן קואליציוני. אמרתי: אוקיי, עכשיו מה? ואז הגיע אוריאל בוסו ואומר לי: תשמע, אני מכיר אותך, מכיר את המשפחה, בוא נעשה ביחד. אמרתי לו: יותר טוב תעשה אתה כאילו זה בשבילך. הביא לי הישגים יותר טובים. הוא אמר לי: תקשיב, סיבכת אותי, כי כשאתה נותן לי לעשות משא ומתן בתום לב בשביל מישהו אחר, אני נותן לך יותר ממה שלקחתי לעצמי. באמת הוא נתן לי יותר ממה שהוא לקח לעצמו.

משם התקדמנו ועשינו שותפות, באמת עשינו דברים סופר-משמעותיים בעיר פתח תקווה, עשינו דברים סופר-משמעותיים במקום הזה. בתקופה שלו כשר בריאות ובתקופה של ארבל שהתחיל את זה כשר בריאות, העברנו את אחד החוקים הדרמטיים למערכת הבריאות – המעבר בין קופות חולים. אני לא יודע כמה מכם יודעים, אבל היום אם אתם לקוחות של קופת חולים כלשהי – נגיד שאתה תהיה במכבי ואתה תיכנס עכשיו לבילינסון, שהוא בית חולים של כללית – לא יודעים עליך כלום, לא יודעים עליך שום דבר. אני קיבלתי את זה כפניית ציבור – מיקי, אתה חייב לשמוע את זה – פניית ציבור מגברת שאומרת לי: תקשיב, אני גרתי בירושלים, מאוחדת, עברתי לגבעתיים ועברתי למכבי תוך כדי טיפולים של כניסה להיריון. הגעתי למכבי – לא יודעים עליי כלום. שלחו אותי למאוחדת להביא את הדיסק; הבאתי דיסק, מגיעה למכבי – הרופא של מכבי לא יודע לפתוח את הדיסק, כי המחשב לא קורא אותו. חוזרת שוב – אמרו לה: תדפיסי את החומר. הדפיסה – המחשב לא יודע להדפיס.

משה ארבל היה שר הבריאות. אני מתקשר אליו ומספר לו את הסיפור. המנכ"לים אומרים לו: לא יכול להיות. אמרתי: אין בעיה, העלה את כולם על הקו – גילו שזה נכון. מהרגע שגילו שזה נכון, שזה היה לפני בערך שנה, עד הרגע שארבל נתן אישור לקדם את החוק – בוסו החליף אותו, המשיך באישור לקדם את החוק, ומישרקי כיו"ר ועדה סגר את החוק – עברה פחות משנה, חוק תקציבי של 400 מיליון שקל. ב-2028, לדעתי, כל קופות החולים, לא משנה איפה אתה נמצא, לא משנה מי אתה, לא משנה מה אתה עושה – כל קופות החולים ידעו מי אתה.

המשכנו לעוד דברים שאני חושב ששינו את המדינה, כמו חוק אונר"א, אפרופו שותפויות. חוק אונר"א, שסגר בסוף את אונר"א, הוא חוק שלי שחתומים עליו 80 חברי כנסת. זה מה שבמשך השנים ניסיתי להראות שהבית הזה יודע לעשות. הבית הזה לא רק מפולג, הוא לא רק צרחות, הוא לא רק צהוב. בסופו של דבר, בשביל להזיז משהו באמת, צריך לעבוד ביחד, בתחושה הזאת שאם כל היום נריב וכל היום נצעק אי-אפשר להזיז משהו, זה לא עובד, זה יוצר פילוג, זה יוצר כעס, זה יוצר את מה שהיום אנחנו רואים בעם ישראל.

אם ננקה את הכול, את כל מה שאנחנו מכירים – בסוף עם ישראל מסתכל על הבית הזה; כשהבית הזה רגוע, עם ישראל רגוע. בתקופה שלנו, בממשלה שלנו – אומנם היא הייתה קצרה, היא הייתה רק שנה וחצי – הדבר היחיד ששמעתי זה: איזה משעמם בכנסת. וזו הייתה התקופה הכי טובה, כשהיה משעמם בכנסת. שרים הלכו לעבוד, חברי כנסת באו לעבוד, עשינו דברים גדולים – פתחנו את השמיים פעם ראשונה, עשינו את הרפורמה של "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", וניר ברקת הרחיב אותה ל"מה שטוב לארצות הברית טוב לישראל". עשינו פה דברים טובים.

היום מה שהמקום הזה רואה זה רק איך רבים, רק איך צועקים, רק שכמה שתהיה אחד נגד השני זה יביא לך טראפיק ויביא לך – אלוהים יודע מה מחפשים פה. אני מאוד מקווה שיגיע דור חדש של חברי כנסת שינסו להביא הישגים, שינסו לקדם דברים, שינסו פחות לפלג, פחות לריב ויותר לעזור.

אני אוהב אותך. דרך אגב, אפרופו שיתופי פעולה, מול העיניים, חבל שלא רואים יותר מהדבר הזה, וחבל שבקמפיין אנחנו נראה עוד יותר הקצנה ועוד יותר מכל מה שאנחנו לא צריכים לראות. אבל בסוף צריכים לזכור שמה שעובר הלאה מהמקום הזה זה משהו שעם ישראל מסתכל עליו; שילדים מסתכלים על המקום הזה ואומרים: אוקיי, ככה מתנהגים נבחרי הציבור שלנו. אז אין לנו מה לצפות שהם לא יהיו בדיוק אותו דבר – שהם יריבו בתיכונים והם יריבו בחטיבות והם יריבו ביסודי, שאנחנו נראה אלימות, אנחנו נראה צעקות, אנחנו נראה לחץ ואנחנו נראה סטרס. או שזה יכול להיות לגמרי אחרת – או שאפשר יהיה לעשות תיקון במקום הזה ולהגיד: אנחנו לא מוכנים לשתף עם זה יותר פעולה. זה יהיה פחות סקסי, זה יהיה פחות מגניב, לא ישדרו את זה, אבל יהיה טוב יותר, יהיה שקט יותר, יהיה אפשר לעבוד בלהוריד את יוקר המחיה, יהיה אפשר לעבוד בלדאוג למילואימניקים, יהיה אפשר לעבוד בלדאוג למעמדה של ישראל בעולם.

אם לא יהיו לנו כל כך הרבה אמירות פופוליסטיות ומיותרות של שרים שעושים את זה רק בשביל עוד כותרת בעיתון או עוד לייק, כנראה שהמצב שלנו היה יותר טוב מבצרפת, כנראה שהמצב שלנו היה יותר טוב מבאנגליה והמצב שלנו היה יותר טוב מבכל מקום אחר בעולם. אם לא היו לנו שרים שבמקום ללכת לעשות סרטוני טיקטוק בכפרים היו אשכרה פועלים כבר לפני שלוש שנים להכניס את השב"כ לתוך המשטרה ולאפשר תקציבים אמיתיים, כנראה שלא היינו בבעיה הזאת בפשיעה בציבור הערבי. אם היה לנו מישהו שמבוקר עד ערב היה מתעסק בחינוך ובאמת רוצה לקדם רפורמות ואומר לעצמו: לא מעניין אותי כלום, לא באתי לעשות פוליטיקה, באתי לעבוד בשביל להיות שר חינוך טוב במדינת ישראל – אז הייתה מערכת חינוך טובה במדינת ישראל, כי יש פה את האנשים הכי טובים בעולם, עם המוחות הכי טובים בעולם. בסוף מערכת החינוך שלנו כושלת, והיא כושלת כי אין את הבן אדם שאכפת לו.

אין בעיה, כמה שאת רוצה, תסמני לי מתי. תוסיף עוד דקה, ואטורי. הם מבקשים עוד דקה.

כן.

אין בעיה. בסדר, בסדר, אנחנו נחזור לטלפון ואני אחזור למשרד החינוך. הינה, תוך כדי החינוך, תראה את דן.

טוב, כמו שאמרתי, אם היה לנו מישהו שאכפת לו מהחינוך במדינת ישראל, אז החינוך במדינת ישראל היה נראה טוב יותר. אני יכול לעבור משרד אחרי משרד אחרי משרד, ואם נוריד את המצלמות, את הפוליטיקה, את הטיקטוקים ואת החרטות ונביא אנשי מקצוע אמיתיים, המקום הזה יכול להיראות אחרת.

אם אתם רוצים דוגמה לאיש מקצוע אמיתי, היה לנו. היה לנו שר פנים שהיה במשרד שנתיים, עשה מהפכות אדירות. הוא לא במשרד כבר שנתיים, ועדיין מדברים עליו. קראו לו משה ארבל. זה לא אדם דמיוני, הוא אדם אמיתי. אז כמו שהוא ידע לעשות את הדברים האלה, אני בטוח שאפשר להביא אנשים ראויים לא פחות לכל אחד מהמשרדים.

הינה, וסרלאוף נמצא פה, אז אני אנצל את ההזדמנות. וסרלאוף, כשאני מדבר על אנשי מקצוע רציניים ועל שרים שאכפת להם – אתה אחד מהשרים האלה. לא סתם אתה מקבל מחמאות בכל מקום מראשי ערים, כי אכפת לך ואתה עובד. אפשר למצוא עוד שרים שאכפת להם והם יעבדו, ואתה דוגמה טובה. אני שמח לתת דוגמאות דווקא לא מהמחנה שלי, כי ככה זה צריך לעבוד, ואם אתם רוצים דוגמא מהמחנה שלי, אז מאיר כהן בתור שר רווחה עשה מהפכות, הוא עשה דברים מדהימים במשרד, ולפיד בתור שר חוץ עשה דברים מדהימים במשרד.

אם הבית הזה יבין סוף-סוף שזאת העבודה שלנו – העבודה שלנו היא לא להיות כוכבי טיקטוק, זה לא בית האח הגדול. העבודה שלנו זה לשרת את הציבור ושכשהם יסתכלו לפה, הם יגידו: ואללה, אנחנו גאים בנבחרי הציבור שלנו. אלה האנשים שאנחנו רוצים שינהלו את המדינה, אלה האנשים שצריכים להיות אחד מן ה-120 לנהל את המדינה שלנו. במקום זה, כשאתם מדברים היום על מה אנשים חושבים על הכנסת, אתם תשמעו את הדברים הכי שליליים שיש. אני לא יודע במי אנחנו מתחרים, בסוהרים או באסירים. זו הרמה של הכנסת היום בציבור הישראלי, ואפשר לשנות את זה בשנייה.

יש נבחרי ציבור ראויים בבית הזה – הינה, נכנס עוד אחד. בכל פעם שאני מדבר על נבחרי ציבור רציניים, נכנס מיכאל ביטון, שבאמת מגדיר מה זה נבחר ציבור אמיתי. עוד בתור ראש עיריית ירוחם עשה מהפכות, ואחרי זה בתור שר לשוויון חברתי, ושר במשרד הביטחון, ובן אדם שלקח את הפריפריה, את הנושא של דיור בר-השגה, את השקופים האמיתיים בחברה – כשמדברים על השקופים, אז תבדקו מה מיכאל ביטון עשה. אלה האנשים, אלה האנשים שאני רוצה להסתכל עליהם אחר כך ולהגיד: ואללה, מגיע להם להיות פה, מגיע להם להיות בכנסת ישראל, מגיע להם לנהל את מדינת ישראל, מגיע להם להיות נבחרי העם.

ואני אנצל את הזמן שנשאר לי למרות שהארכנו אותו גם להגיד תודה למי שליווה אותי בכל התקופה הזאת, כי בסוף בלי הצוותים שלנו אנחנו יכולים לעמוד פה ולדבר, אבל שום דבר לא יוצא.

לא יודע, אולי יהיה עוד אחד, אבל אני מנצל את זה כאילו כן.

לא טוב? למה?

אה, אל תדאג, אנחנו נעשה אחד עם כולם.

אנחנו נדאג לזה, נדאג לאחד עם כולם.

אבל מיכאל, לסיום, לסיום, אני רוצה להגיד תודה לצוותים. תקשיב. אז כשנכנסתי לעיריית פתח תקווה, כשמוניתי לסגן ראש עיר, הייתי ילד בן 28, ואם יש לי תכונה אחת בחיים שהיא טובה, זה שאני בוחר את האנשים הכי טובים לידי – הרבה יותר טובים ממני – אז זו גם הזדמנות טובה להגיד תודה למי שליווה אותי שם, לקארין, לליאור וליוגב, והזדמנות טובה להגיד תודה למי שמלווה אותי פה, לעידן, לצליל ולאופיר, שכנראה בלי העזרה שלהם ובלי העבודה המאוד-אינטנסיבית שלהם, 90% מהדברים שהצלחתי לקדם לא היו מקודמים.

צריכים לדעת שמאחורי ה-120 האלה, יש פה עוד 400 חבר'ה שהם מנועי סילון, שדוחפים ועושים, והם אחראים באמת להרבה מאוד מההצלחות שלנו. רוצה גם להגיד תודה רבה לצוות הסיעה – נמצאות פה עכשיו קורל ודנה, אבל יש לנו צוות סיעה באמת אולי מהכי טובים שיש בכנסת ישראל, אז גם לנטע ושפרית ולכל אחת ואחד מראשי המטות המדהימים של יש עתיד. אני חושב שאין עוד שטח כזה – אין עוד מפלגה כזאת שיכולה להתחרות ביש עתיד בשטח.

היו לי זכות וכבוד לייצג אתכם במקום הזה, ומיכאל, אנחנו, אני מאמין שעוד נחזור לעבוד ביחד, מה אתה אומר?

גם אני חושב. אני חושב שצריכים, כל אחד צריך באיזשהו שלב בחיים לעשות איזו הפסקה לנשמה ולחזור, להיות טוב יותר, חד יותר, נחוש יותר.

לא, אנחנו לא יודעים כלום, אחי, מי אנחנו בכלל? בורג קטן במערכת. מחליטים, מחליטים מעלינו. ואתה יודע, מיכאל, אתמול חבר משותף שלנו, קרוב משפחה שלך - - -

מה יש בזה. אתמול הייתי עם חבר משותף שלנו, קרוב משפחה שלך, והוא אמר לי: תשמע, הכוהנים בבית המקדש, כשהם קיבלו את המשמרות שלהם – כמו שמירות – קיבלו שבועות, וכשהם יצאו, הם אמרו: אנחנו, המשמר היוצא, מברך את המשמר הנכנס. אז אני רוצה מפה לברך את המשמר הנכנס, שיהיה טוב יותר, קשוב יותר, שהקדוש ברוך הוא יהיה בעדו וייתן למי שיושב במקום הכי חשוב במדינת ישראל את הבינה, את השכל ואת החוכמה לפעול ביחד לטובת מדינת ישראל, בלי שום שיקול פוליטי או כל שיקול אחר מלבד איך לעשות טוב יותר לאזרחי מדינת ישראל.

תודה רבה, תודה לכם.