תודה רבה, אדוני יושב-ראש הישיבה. כנסת נכבדה, הוועדה המיוחדת לחוק התקשורת באמת הייתה מיוחדת – קיבלה חוק גרוע, עבדה שבעה חודשים והוציאה אותו עוד יותר גרוע. באמת כל הכבוד. קודם כול, אני רוצה להתחיל מהסוף. הייתה התחייבות מפורשת של יו"ר הוועדה, שלא נמצאת כאן, לא עומדת כאן חגיגית – כמו שאמרה: ניצחנו. הייתה כאן התחייבות שלה שהיא לא תיתן כאן מחטפים ברגע האחרון של הסתייגויות של הקואליציה, שהיא תצביע נגד, היא לא תצביע בעד החוק, אם יהיו כאן מחטפים. אנחנו רואים אתכם ואנחנו יודעים שאתם לא תבחלו באף טריק ואף שטיק. אם עכשיו אתם מתכוונים לנסות להעביר כאן איזושהי הסתייגות מטעמכם שנאמר במפורש על ידי הייעוץ המשפטי של הכנסת שאסור לכם לעשות, אז יש לי בשבילכם חדשות: זה יהיה עוד פגם, מס' 5,000 בעוד פגם ועוד פגם של הליך החקיקה הגרוע ביותר שהיה פה בכנסת ישראל. מה שעברנו כאן בוועדה המיוחדת הוא לא הליך של חקיקה. זה היה דריסה; זה היה ביזוי של מינהל תקין, של עצמאות הכנסת ושל חופש הביטוי בישראל.
תשמעו, זה לא נאום מה שאני באה לעשות כאן הערב, היום; זה כתב אישום ציבורי נגד מי שמנסה להפוך את הבית הזה לעיי חורבות ואת התקשורת החופשית לשופר של שלטון יחיד. צריך להתחיל בראש הפירמידה. הרי שום דבר מהמחזה המביש הזה לא קורה בחלל ריק. שר התקשורת קרעי וחברת הכנסת דיסטל הם רק הכלים על לוח השחמט. האדריכל האמיתי יושב בלשכת ראש הממשלה, כולם יודעים. הרי שנים שנתניהו מנהל מסע שיטתי להחלשת שומרי הסף ולשליטה בתקשורת – אובססיה חולנית שהביאה אותו לבית המשפט המחוזי, אובססיה חולנית לתקשורת ופחד תהומי מכל ביקורת.
הוא הבין שלא צריך שוטרים בשביל לסגור כלי תקשורת. מספיק פשוט לחנוק אותם כלכלית, לפתוח את השוק לבעלויות צולבות של מקורבים, להקים רגולטור פוליטי וצייתן ולהפוך את העיתונות החופשית למדבר של חנופה. החוק הזה הוא עוד ביטוי מובהק לאובססיה של נתניהו עם התקשורת. שלח את השר לרמוס כל כלל חוקתי, לעקוף את הייעוץ המשפטי, כדי שיוכל לשלוט על מה שאזרחי ישראל רואים ושומעים בטלוויזיה וברדיו שלהם. הנדוס תודעה, זה מה שקורה כאן. לכן, ברור לחלוטין: האחריות ההיסטורית לחורבן התקשורת, להפרדת הרשויות, היא בראש ובראשונה עליך, נתניהו.
ומכאן לשר התקשורת. הוא הגיע למשרד לא בשביל לשרת את הציבור אלא בשביל לשמש קבלן הריסות. ברוב החוצפה הביא לכנסת חוק דרקוני, מעל 100 עמודים, שמשנה סדרי עולם בשוק השידורים בלי שבכלל ישלים את הליך ההכנה המינימלי בממשלה. הגיש הצעת חוק פגומה, מנוגדת לחוק עקרונות האסדרה, ללא דברי הסבר, ללא דוח הערכת השפעות. הציבור הגיש למעלה מ-1,000 הערות לתסקיר, כולם אמרו והרימו דגלים – אזרחים, אנשי מקצוע – והוא התעלם. המשנים של היועצת המשפטית לממשלה הזהירו והתחננו: החוק פגום, לא בשל, נפלו בו פגמים חמורים, אבל הוא – שכרון כוח מוחלט; לדרוס, להשחית ולדהור. בגאווה, עמד פעם אחרי פעם ואמר: אני האדון האמיתי של החקיקה, ההסדרים ייקבעו על פי, התפקיד של האופוזיציה שלנו מסתכם בהצבעה פורמלית. הוא הפך את הוועדה לחותמת גומי רק שלו, פיצל סעיפים ללא היגיון, הכניס שינויי נוסח מהותיים בדלת האחורית. ברור ובטוח לחלוטין: זה תיק 5000, מושחת ופלילי. יש כאן הטבות רגולטוריות בממדי ענק לערוצים שמלטפים ומחבקים את השלטון. תהיה פה חקירה, אל תטעו.
גלית דיסטל, יושבת-ראש הוועדה המיוחדת, לא הבינה מהיום הראשון את התפקיד הבסיסי שלה: לשמור על כבוד הבית, להיות עצמאית, לפקח על הרשות המבצעת – לפקח עליה – ולא שיפקחו עליה ולשמור על זכויות חברי הוועדה. במקום זה היא שימשה כזרוע כנועה, צייתנית, נקמנית, של השר, תוך ניסיון לבזות ולסגור חשבונות עם כל מי שרק העז להשמיע ביקורת. ככה זה היה גם כאשר ביטן אמר: זה חוק שצריך להיות אצלי בוועדת הכלכלה. הוא נזרק. ככה זה קרה גם אצלך, ככה זה יקרה גם אצל קרעי. הרי זה ברור לחלוטין: בהתחלה זה האויבים, אחר כך זה הקצת-יותר מרוחקים, אחר כך זה אתם. ואתם שיתפתם פעולה בשמחה עם כל החוק המושחת הזה.
ניהלו את הדיונים ברצף מרתוני מטורף עד הלילה, מבוקר עד לילה, בתיאום, מהיום למחר, השתיקו אותנו באופן שיטתי, הוציאו אותנו בלי הצדקה, מנעו מאיתנו לשאול שאלות וללמוד את החוק, מנעו מהייעוץ המשפטי של הכנסת את היכולת לתת מענה הולם. השינויים האלה לא נולדו מהדיונים בוועדה; הם נכתבו על ידי משרד התקשורת, לא על ידי הכנסת, הגיעו אלינו as is, ויושבת-ראש הוועדה פשוט דפקה עם הפטיש ואישרה. הפכו את הוועדה לאסקופה נדרסת בגלגלי הממשלה. בנו פגעו לחלוטין – בעקרון ההשתתפות, בעקרון העצמאות של הכנסת. כל הדברים האלה נרמסו ברגל גסה. ולכן, החוק הזה אולי יעבור כאן; בבג"ץ הוא בוודאי לא יעבור, אין שום ספק.
הפשע ההליכי משקף גם את הפשע המהותי של החוק עצמו. החוק הזה נועד להרוס את התקשורת החופשית. הוא מקים רשות אסדרה פוליטית שסמכויותיה נתפרות לפי מידות השלטון. הוא מבטל את האיסורים על בעלות צולבת. הוא מאפשר לטייקונים להשתלט על שוק הדעות במדינת ישראל. הוא פוגע אנושות ביצירה המקורית ובהפקות המקור הישראלית. ולא אכפת להם, פשוט לא אכפת להם. הם רוצים עיתונות מטעם, עיתונות מפוחדת. הם רוצים טלוויזיה שמדברת בקול אחד, הקול של השלטון.
אני רוצה להגיד מכאן תודה לחברים המעולים, המדהימים, החרוצים, הנחושים. קודם כול, שלי טל מירון, אין עלייך. היית תותחית-על, על, באמת. אני חושבת שהכנסת התברכה בבן אדם כל כך נחוש, חכם ויסודי כמוך. איתן גינזבורג פשוט תותח-על, מכיר את התקנון, מכיר כל דבר. ידענו לשבת ביחד, עם יבגני סובה – ארבעתנו משך רוב רוב רוב הזמן – יחד עם חברים אחרים באופוזיציה, וניהלנו שם חזית פרלמנטרית אמיתית נחושה. העפנו להם מהחוק דבר אחרי דבר, נשארו היום בערך 30% מהחוק המקורי, ובעיקר – חשפנו את פניהם המעוותות, את הפגמים העמוקים והמהותיים של החוק הזה, שבאמת, כמו שאמרתי, רק הלך ונהיה גרוע. אני רוצה להגיד לכם תודה רבה. הייתם פשוט צוות מופלא. התרענו, מחינו, צעקנו, אומנם לא הקשיבו לנו, אבל אני אומרת לכם שהציבור לגמרי רואה איך הממשלה מחריבה את הדמוקרטיה בתוך הבית הזה. ואנחנו נמשיך להציב חומה בצורה, גם כאן וגם בבית המשפט.
שר התקשורת קרעי, חברת הכנסת דיסטל, ראש הממשלה נתניהו, אם אתם חושבים שאתם מנצחים כי יש לכם פה איזה רוב אוטומטי בוועדה ובמליאה, אתם טועים. הציבור הוא נחוש, הוא עצבני, הוא לא יוותר לכם, הוא נלחם על הדמוקרטיה במדינת ישראל, ובעיקר – הוא לא טיפש. הוא רואה את הדילים האפלים שלכם, הוא רואה את הדריסה של הייעוץ המשפטי, הוא רואה את הניסיון המושחת שלכם להחשיך את המסך ולהעניק מתנות רגולטוריות מלטפות למקורבים שלכם. ברור לחלוטין מה אתם רוקחים כאן לנגד עינינו. אנחנו נילחם בחוק הנפסד הזה בבג"ץ, זה השלב הבא. כן, יש במדינת ישראל עוד שומרי סף – בג"ץ עדיין עצמאי, שומרי הסף עדיין עצמאיים, וכך גם תהיה התקשורת.
הבקשה שלנו לצו מניעה כבר מוכנה, והיא תוגש מייד אחרי שהחוק הזה יעבור במליאה. אנחנו נילחם בכל מקום ובכל זירה על התקשורת החופשית במדינת ישראל, על שומרי הסף החופשיים, ובעיקר – שבג"ץ יהיה עצמאי. לא ניתן לאף סוכן כאוס לחבל במדינת ישראל החופשית והדמוקרטית. תודה רבה.
1,079 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.