תודה, אדוני היושב בראש, חברי הכנסת.
תראו, החוק הזה הוא חוק שנבנה בדמותו ובצלמו של בנימין נתניהו, שהזרוע שלו, גם לכאן – ואמרתי את זה לנתניהו לפני שבועיים עוד פעם: עוד לא נולד לעם היהודי מנהיג מסית כמוהו. הפילוג, ההסתה של החברה הישראלית – ואני אומר את זה, כן, בתשעת הימים, כשאנחנו מדברים ומזכירים חורבן, שנאת חינם, ושמתי לעצמי את כל הפילטרים הראויים, ולמרות זאת אני אומר: עוד לא קם מסית כמוהו. יושב פה שלמה קרעי; יש כאלה שקוראים לו שר התקשורת. הממשלה הזאת, שהמציאה הרבה מאוד שרים ותפקידים – כי הכי נכון לקרוא לו זה "שר ההסתה", אמרתי את זה כמה פעמים. העיניים שלו יורקות שנאה. יכול להיות שהצופים לא תמיד רואים את זה. אנחנו יושבים כאן, וכשהוא עולה לדוכן, הלגלוג, הציניות – עוד לפני שהוא שלח את הטייסים לעזאזל, אתה רואה שנאה. כשהוא עולה, אתה יודע שהולכת להיות פה הסתה.
עכשיו, אם היה נכון ואם כנים דבריכם, תקראו גם לחוק הזה וגם לשר הזה "שר התקשורת המסיתה". זה כדי, נגיד, להתחבר קצת למה שהוא עושה. אני אומר את זה בכאב, ואתמול דיברתי עם סמכות משפטית כאן שאמרה לי: למה אתה עדיין מתעקש על הגילוי הנאות? החוק הזה, הרי ברור מלכתחילה שבג"ץ יפסול אותו. אתם יודעים איך דיברו בערוץ 14על היועצת המשפטית או איך מדברים? רוצחת המונים. אין להם בושה.
אז זה הולך בקו ישיר: ראש הממשלה הוא באמת המסית הכי גדול שקם לעם היהודי. אני יושב פה 13 שנה. עוד לא היה פה שר או פוליטיקאי או חבר כנסת, לא משנה מה, שעיניו יורקות שנאה כמו השר קרעי. ועכשיו יש קומה מתחת, שזה מה שבא החוק הזה לסדר, שגם ערוץ 14 ו-i24 – שיש שם גם אנשים טובים, אבל יש שם ביטויים של שנאה שאתה לא פוגש בשום מקום אחר. יש שם מגישים, שדרים, ששנאתם אומנותם, ואתה רואה את זה שם. ואז בא החוק הזה, שכבר דובר פה איך הוא חוקק, וגם הוא ייפסל.
אז למה מביאים לנו חוקים שידוע שייפסלו? עוד לפני שאנחנו נתקן את הכול – בעזרת השם, בסתיו הקרוב נתחיל. אני אגיד לכם למה: בגלל שדרך, נגיד, חוק העריקים, שהיה ברור לכולם – גם לדרעי, שדחף לזה וידע שהוא ייפסל. אני יודע שהוא אמר לחלק מהאנשים שהוא יודע. אני יודע שבגלל זה יש עליו כעס בקואליציה: למה גררת אותנו לזה? מילא אם זה היה מגן על הנכדים העריקים שלך, אבל ידעת שזה לא יגן עליהם, אז למה עשית את זה? אני אגיד לכם למה – כי יש עוד הזדמנות ליצור שנאה ופילוג. אין מדד כזה אצל קואליציית החורבן, אין עצירה לרגע לשאול: אולי אנחנו תורמים לשנאה.
יושב פה שר, נו, איך קוראים לזה, למשהו עם יהדות, אליהו, שאמר על גיבורי צה"ל שהם היו מבולבלים ב-7 באוקטובר מול נוח'בות עם כפכפים. כאן, מהמקום הזה, הוא אמר את זה. הוא כאילו אחראי למורשת יהודית, הוא שר שרוצה להנחיל לנו מורשת יהודית, ואתה לא רואה אבק של מחשבה על השנאה שהוא מנחיל ומתעקש להנחיל לעם היושב בציון. אז כאילו, למה שנאמין?
אני אומר את זה ואני כואב את זה. אתם יודעים על מה חרבה ירושלים, ואני אומר את זה לקואליציה הזאת, לכולם, לכל חברת וחבר כנסת. כולם חושבים שהסיפור של החורבן הוא על שנאה שקמצא שנא את בר קמצא. תדעו, הם לא הכירו אחד את השני. כל הסיפור היה – לשניהם היה חוט מקשר אחד, אחד מעשירי ירושלים, ואני לא אחזור על הסיפור. אבל מה השורה התחתונה? שכשהוא, בעל האירוע, אמר לו: צא – והוא ניסה שלא יעליב אותו לפני כולם, כמו שהקואליציה הזאת עושה בכל ועדות הכנסת, מעיפה נציגי ממשלה, מוציאה אותם עם דמעות. ומה כתוב בגמרא, מסכת גיטין? מזה שישבו שם גדולי ישראל ולא מיחו בידו – מכלל דניחא ליה. זאת אומרת, כל פעולות ההסתה שעושים, ויושבים ושותקים – יכול להיות שכל אחד יגיד: זה לא אני, זה קרעי; זה לא אני, זה עמיחי אליהו; זה לא אני, זה נתניהו. שישמעו אתכם. בתשעת הימים, שישמעו אתכם. שלא יחשבו, שידעו כמה אתם צבועים, איזו יהדות אתם מוכרים לנו. אני העברתי כאן חוק – ואני לא מתהדר בחוקים – על לוח השנה העברי, שיהיה את זה על רישיונות הנהיגה. חשוב לי התאריך העברי. מה חשוב להם?
אנחנו בתשעת הימים. שלושת השבועות עוד קודם, נגיד תשעת הימים. זה מעניין אותם? החוקים שהם מעבירים היום ואתמול – שיאי ההסתה. מישהו אומר: רגע, אולי היינו צריכים לעשות את זה שבועיים קודם? אם אנחנו בטוחים שננצח כמו שהם חושבים, אולי נעשה את זה אחר כך? אולי זה לא הימים המתאימים? כדי שלא נהיה צבועים. אבל אין דבר כזה, אין חשבון. מביאים לך את החוק הזה שכל-כולו שחיתות, כסף לערוץ 14 ו-i24 – שיש שם גם דברים טובים, כנראה, אבל הם השופרות. לשם נוכל ללכת להתראיין. למה? ואני אומר את זה בכאב גדול. יש לי חברים שצופים בערוץ 14, גם בתוך המשפחה. אז תתנהגו אליהם כמו לכולם. על זה צריך להמציא ועדה כדי שתביא חוק מושחת, מפלה, בניגוד לכל הנהלים בכנסת, רק כי אנחנו מנסים להתעלם מהאמת, מהאחריות האמיתית שלנו, מזה שאנחנו היינו אחראים, היינו ממשלה. ללא קשר לוועדת חקירה, אנחנו, הקואליציה הזאת, ממשלת החורבן של 7 באוקטובר – היא הייתה הממשלה. אי-אפשר להתחמק מזה. עוד לפני שאומרים על הכסף הקטרי, ושנתניהו העדיף אותם על הרשות הפלסטינית – עזבו, לפני הכול, המונח הכי בסיסי.
ואמרתי – יושב פה ניר ברקת. בשבוע של תשעה באב, כשהעבירו את עילת הסבירות, כשנתניהו ישב כאן ואני כאן, וקיוויתי שעם הטלפון אולי הוא מקווה ללכת טיפה אחורה, להעביר רפורמה, אבל אולי קצת יותר מתונה – עד הקצה הוא הלך. ואמרתי לניר ברקת, בהצבעה השמית, כשהוא עבר פה לידי, אמרתי לו: ניר, אתם מחריבים את המדינה. אז הוא אמר לי: המפקד, גם אתה לא היית נותן יד לסרבנים. אמרתי לו: אין סרבנים, אבל נגיד שיש – נטפל בהם אחר כך. לכו למשהו מתון, תעשו משהו נורמלי, תפסיקו להסית ואחרי זה נטפל, שלא יקרה מה שקרה.
הלכתי באותו שבוע וישבתי על הרצפה בהושעיה, קראנו את מגילת איכה ואמרתי לחברים שמסביבי, לחלקם: אני כבר לא יכול להגיד קינות איתכם. אתם מדברים על קינות ועל חורבן ואתם מביאים את החורבן. זאת הממשלה שמביאה את החורבן. אדוני, החוק הזה הוא חוק שבשורה התחתונה יש בו דרבון כספי אידיאולוגי מושחת למי שמתעסק יותר מכולם בהסתה ובשימור הקרע בעם. גם את זה נתקן. תודה.
989 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.