אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מיכאל, אני יושב פה במליאה ושומע אותך ומתרגש מאוד. לא הרבה יודעים, אבל בארבע השנים האחרונות היו לי הרבה מאוד שיחות איתך, ובפרט אחרי 7 באוקטובר, איך אנחנו יכולים לעזור לאנשים, לנשברי לב ולשבורי לב. ברגעים מאוד קשים של משברים שלי, כשאני מסתובב בשטח ומתלבט אם להגיע ליישובי העוטף – כי אני יודע שאני אחטוף – ואין לי למי לפרוק, ואין לי גם עם מי להתייעץ כל כך, כי כל אחד עסוק ויש מלחמה והרבה מאוד משימות והרבה מאוד כאב, היית לי פשוט אוזן קשבת ונתת לי את העצות הכי טובות שיש.
כשר צעיר וכשר חדש שלא מכיר, לא יודע ולא מבין מספיק, כיבדת אותי. כיבדת אותי. היית יושב-ראש הוועדה המיוחדת לפיתוח הנגב והגליל, ובדרך כלל יושב-ראש ועדה מיוחדת הוא מול הממשלה, ופה היה שילוב ידיים נדיר. הייתי מתייעץ איתך המון בשאלה אילו רשויות צריכות ואיך אנחנו יכולים לעזור עוד. סטודנטים ותוכניות, גם בנגב המזרחי, במקום שבו אתה גר והוא חשוב לך, וגם במקומות נוספים, עם הסוכנות היהודית. ותמיד היה לך קשב אליי וסבלנות. הסברת לי ונתת לי עצות של חבר. לא הרגשתי לרגע שאתה מחפש לעשות כבוד לעצמך או שחשוב לך דברים שקשורים אליך או לקדם את עצמך. הכול במענטשיות יוצאת מן הכלל.
נמצאים פה עוד חברים שהייתה לנו שותפות וחברות אישית. אמרו לי כמה פעמים: כשאתה מגיע לכנסת, אין חברים.
כן, יש לנו, נכון. תודה על החידוד. אמרו לי: כשאתה מגיע לכנסת – אין חברים. אתה רק מסתובב, ותוקעים לך סכין בגב. אני רוצה לומר אחרי ארבע שנים: זה בכלל לא מדויק. יש פה אנשים טובים. יש פה אנשים שהם קודם כול בני אדם, והם יודעים להיות חברים ולתת עצות. הם גם יודעים לחלוק – גם כשהיו דברים שלא הסכמנו, אמרתם לי את זה בצורה מכובדת, ולא התרסתם בצורה ברוטלית, למרות שכאב לכם, ולמרות שכאב לי על דברים מסוימים. ידענו לנהל את השיח הזה בצורה שיכולה לשמור על האחדות.
אני זוכר שבאחד הימים הייתה משפחה שישבה שבעה. אבי המשפחה נהרג, והם ביקשו שיבואו זוגות-זוגות, ובאנו כולנו ביחד.
נכון, בלי לתאם. פשוט באנו לשם. היה ברור שאנחנו באים לשם ושזה המקום – פשוט בלי לתאם ובצורה מזדמנת הגענו לשם וישבנו שם וכאיש אחד בלב אחד. אני מרגיש שבמקום הכי עמוק שיש, כולנו רוצים להיות מאוחדים; כולנו רוצים להתגבר על הרבה מאוד מחלוקות ולעבוד ביחד. אתם יודעים מה קשה? קשה כשיש – כמו השר אופיר סופר, שהודיע על פרישה. זה קשה כי אתה יודע איזה איכותי הוא, איזה מענטש הוא, ואיזה אנשים טובים יש פה בכנסת הזו. לסכם ארבע שנים זה דבר - - -
לא רואים את הדברים האלה מספיק. יש הרבה רעש שמאפיל על הדבר הזה. אבל מהצד האמיתי, צריך לדעת שזה עם ישראל. צריך לדעת שזה לא רק בפרסה אלא גם בפרונט וגם בפריים, גם אם, אתה יודע, בתקשורת יכולים לעשות על זה סיבוב. מיכאל מחבק אותי – הופה, מה קורה פה, מה זה. מאיר כהן – גם בסמול-טוק אנחנו מדברים. אתה יודע, לפעמים אנשים אומרים: לא, אנחנו לא נדבר בצורה גלויה, אנחנו נדבר רק בחדר, וכשיש מצלמה, אנחנו נברח. ידענו להיות פה בצורה בוגרת ולנהל את הדיונים הענייניים שלנו, וצריך להעריך את זה. צריך גם לומר תודה על כל יום ועל כל שעה שהייתה לנו זכות לעבוד יחד ולשרת את עם ישראל, כל אחד מהמקום שלו, בדרך שלו.
אנחנו נסכם ונגיד תודה רבה על האנשים שיש כאן, ובעזרת השם, אנשים שימשיכו להיות כאן לעוד הרבה שנים של שותפויות, של עבודה ברוכה ושנים רבות טובות. תודה רבה.
554 מילים של יצחק שמעון וסרלאוף. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.