שנייה רגע להתארגנות, כי זה בכל זאת שעה.
תודה רבה. אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, האמת היא ששעה של נאום זה זמן קצר מדי לסכם את העבודה על החקיקה הממשלתית הרעה מאוד הזאת, לצערי, אבל הכנתי סיכום של הדברים כדי לתאר לכם את השתלשלות העניינים – מה קרה בשבעת החודשים האחרונים, ומה קרה לפניהם. אנסה לסקור את הדברים בצורה ברורה ונהירה. למרות שאולם המליאה די ריק, אני ממליצה למי שכן נמצא כאן, ובמיוחד לשר התורן, להקשיב וללמוד איך הגיעה חקיקה ממשלתית לקריאה שנייה ושלישית, לצערי.
לפני הכול, אני רוצה לפנות לצוות שלי, שהם פה – לא כולם, גיא חסר, הוא בטח תכף יצטרף. אני רוצה להגיד לאנשים בבית: אתם לא כל כך יודעים, לכל חבר כנסת יש צוות יועצים. הצוות שלי הוא קודם כול כמו המשפחה שלי, כמו הילדים שלי. אלה אנשים שעובדים מאוד מאוד מאוד קשה, מסביב לשעון, בתנאים לא פשוטים. יש להם בוסית די קשוחה ודי פדנטית ונודניקית, שמקפידה איתם על כל דבר קטן, ומעסיקה אותם הרבה מאוד שעות ובלילות. הם די מותשים, אבל, אני בטוחה, מסופקים. אני רוצה להודות לכם מכאן – למאיה שלי, למרים ולגיא על עבודה מאוד מאוד מאומצת, במיוחד על החקיקה הזאת; בשבעת החודשים האחרונים היא באמת מסביב לשעון. אין, אין, אין כמוכם. נא לא לפתוח עיניים על הצוות שלי, כולם חמסה, טפו, שום. בלעדיכם לא הייתי יכולה לעשות את זה, ואתם חלק מהותי וגדול בדבר הזה. הלוואי על כולם יועצים כמוכם. שנהיה בבשורות יותר משמחות בפעם הבאה שאני מודה לכם.
בסדר גמור.
מונחת בפנינו הצעת חוק ממשלתית. השר קרעי אוהב לקרוא לה רפורמה; אני קוראת לה הפיכה של ממש, הפיכה תקשורתית. חוק הפיכה משטרית של ממש. לא כסיסמה, אני לא אומרת את זה כאיזושהי סיסמה; אני אומרת את זה כי אני מאוד מאוד מאוד בקיאה בחוק הזה, כי עבדתי עליו חודשים רבים מאוד. אני מכירה כל פסיק, כל פיפס וכל דבר קטן שכתוב בחוק הזה. ואפילו אתה, אדוני היושב בראש, יצא לך להתלוות לישיבות הוועדה, אפילו בדיוני נימוקי הסתייגויות.
זה נכון. אנחנו מגיעים לרגע הזה אחרי – אני לא יודעת להגיד בדיוק, צריך לבדוק את זה – אבל אנחנו מעריכים שסביב 500 שעות ועדה, שהייתי בכולן. לא הפסדתי אף דיון, חוץ מאחד בלבד. באמת הקפדתי לשבת שם בכל דקה ודקה. היו לנו ימי דיונים ארוכים מאוד, גם של 15 שעות, גם בפגרה, גם תחת איום הטילים האיראני, בהרבה מאוד נסיבות. ישבתי שם והתעקשתי שם, ואני מרגישה שבכמעט ארבע השנים שאני נמצאת בבית הזה, מלבד המאבק להשבת החטופים, כמובן, ואי-אפשר להשוות אותו לשום דבר אחר בחיים, זה מאבק הדגל שלי בכנסת ישראל. השקעתי בו את כל-כולי, את המשאבים שלי, את הלשכה שלי, ביחד עם הרבה מאוד אנשים חכמים וטובים, כדי להילחם בחקיקה הזאת. ועכשיו, בנאום הזה, אני אסביר לכם למה, ויש הרבה סיבות.
ברפורמה הזאת הבטיחו לנו רפורמה מתקדמת – שוק חופשי, הפחתת רגולציה, פתיחה למגוון, הוזלה לצרכן. הרבה מאוד סיסמאות יפות. אני זוכרת את היום שבו השר קרעי עשה מסיבת עיתונאים, ובה הוא הכריז שהכוח עובר לצרכן. היו פוסטרים מאחור. היו בערך שלושה-ארבעה אנשים באולם, אבל לא משנה, נשים את זה בצד. היו פוסטרים וכרזות: הכוח עובר לצרכן. אני ידעתי כבר אז שהכוח עובר לממשלה, הכוח לא עובר לצרכן.
אתם יודעים, עוד לפני שהתחלנו את החקיקה הממשלתית בוועדה המיוחדת – אני רוצה להזכיר לכולם שאני, כחברת ועדת הכלכלה, ישבתי, ביחד עם אנשים נוספים, כמובן, שנתיים בוועדת הכלכלה על חוקי תקשורת שהשר קרעי הביא בתצורה של חוקים פרטיים. זה היה לפני שהוא הצליח להביא את החקיקה הממשלתית. הוא חתך את זה בשיטת הסלמי, והביא את זה דרך ח"כים שהם בובות על חוט, שהציגו הצעות חוק שאין להם מושג מה המשמעות שלהן. יושב-ראש הוועדה ביטן בלם לא מעט לא מהצעות החוק האלה – אני חייבת להגיד, גם, באומץ רב, ולא בגלל הסיבות הלא-נכונות. הוא הבין שאלה היו הצעות חוק לא טובות, לא בשלות, ושהן גם לא יעמדו במבחן בג"ץ. למשל לסגור את התאגיד. עבדנו ממש קשה הרבה מאוד זמן בוועדת הכלכלה לבלום את החוקים האלה, ולבסוף הגיעה החקיקה הממשלתית. אני רוצה להזכיר לכולם שהחקיקה הממשלתית הזאת הייתה אמורה להיות מונחת על שולחן ועדת הכלכלה, בדיוק אותה ועדה שדנה בחקיקות הפרטיות של משרד התקשורת כמעט שנתיים. ועדת הכלכלה, למי שלא יודע, חולשת על 16 משרדים ממשלתיים, ובהם משרד התקשורת. כל הדברים שהיו קשורים לוועדת הכלכלה, כולל הוראות שעה, תקנות, ואפילו הטבות לערוץ 14 שהגיעו לוועדת הכלכלה מלא פעמים, הגיעו לשם. כך היה צריך, כך נהוג, כך עושים.
ופה, בפליק-פלאק אחורי, הוקמה ועדה מיוחדת לחוק השידורים. למה היא הוקמה? כי קרעי הסתכסך עם ביטן; כי ביטן לא היה יס-מן של קרעי. ומה לעשות? כשיש לך שר כושל שמביא חוקים כושלים, כשאתה פרלמנטר נכון וטוב, מבין חקיקה ומבין כנסת, אתה שם לו דגל אדום ואומר: אני לא מקדם את זה ככה. קרעי עשה שמיניות באוויר כדי שהחקיקה שלו לא תגיע לוועדת הכלכלה, כי הוא פחד מזה. אגב, אם תשאלו אותי היום, אני לא בטוחה שהשר קרעי חושב שהוא עשה את ההחלטה הנכונה. יכול מאוד להיות שאם החקיקה הזאת הייתה מגיעה לוועדת הכלכלה, א. היינו רואים תוצאה אחרת לגמרי; ב. כנראה זה היה מסתיים הרבה הרבה לפני. בכל זאת, ביטן הוא אחד הפרלמנטרים הכי טובים בכנסת הזאת.
אני זוכרת שישבתי בהצבעה בוועדת הכנסת על כך שפותחים ועדה מיוחדת. ישב שם ביטן, נלחם בזה, ואמר להם: מה אתם עושים? ציטטתי את יושב-ראש הקואליציה אופיר כץ, ציטטתי אותו אומר: מה פתאום, לא תהיה ועדה מיוחדת. ככה הוא אמר לתקשורת. והם חזרו ואמרו: מה פתאום, לא תהיה ועדה מיוחדת. והופ, מעל הראש של ביטן, מעל הראש של כולם הוקמה הוועדה המיוחדת בראשות היושבת-ראש גלית דיסטל אטבריאן. היא לא נמצאת כאן עכשיו. אפשר להגיד שהייתה לנו מורכבות ביחסים בינינו בחודשים האחרונים. אין ספק שעשיתי לה חיים מאוד מאוד לא קלים בוועדה הזאת, זה בלשון המעטה. נלחמתי, נאבקתי, זעקתי וצעקתי, ולא ויתרתי, והיה לה לא פשוט בכלל. מנגד, היא גם למדה להעריך את העבודה הפרלמנטרית הקשה מאוד שחברי האופוזיציה השקיעו בוועדה הזאת, ואפילו אמרה את זה מעל במות שונות.
במקום "הרפורמה המתקדמת", כפי שהשר קרעי אוהב לקרוא לה, מה קיבלנו בפועל? קיבלנו הפיכה תקשורתית, קיבלנו אנדרלמוסיה חקיקתית, קיבלנו שוק תן וקח על חשבון הציבור, והכול בחסותו של הצאר קרעי, כמו שאני מכנה אותו. השר אפילו לא מסתיר את זה. הוא הודה כאן במליאה וגם בוועדה שהוא נשלח למשימה הזאת ישירות על ידי ראש הממשלה. ופה אני רוצה להזכיר לכולנו את תיק 4000 ואת ניגוד העניינים של ראש הממשלה בחוקי תקשורת. על פי הסכם ניגוד העניינים, הוא לא אמור לעסוק, להתערב, להצביע. אני גם רוצה להזכיר שהוא הצביע בוועדת השרים לענייני חקיקה על מינוי יושבת-ראש הרשות השנייה בניגוד להסדר ניגוד העניינים. קרעי אמר לנו בהתלהבות רבה שהוא שלח אותו, הוא שם אותו על המשימה, והוא אמר לו: זאת המשימה שלך, ואת זה תקדם – וכל זה בניגוד להסכם ניגוד העניינים של ראש הממשלה. בעניין הזה יהיה מעניין מאוד לראות אם ראש הממשלה יגיע לפה היום להצביע על ההפיכה התקשורתית של השר קרעי כשהוא בניגוד עניינים. ואם הוא יבחר להגיע ולהצביע – אני לא יודעת, אולי הוא יעשה את תרגיל "ויברח", כמו שהוא עשה לשר הביטחון לפני יומיים, כשהוא נכנס ויצא בלי להצביע, במחטף. הוא השפיל אותו קצת, את שר הביטחון, במיוחד עם לחיצת היד עם גולדקנופ אחר כך, אבל זה כבר נושא אחר, שאולי נרחיב עליו בהמשך. אני רק רוצה להגיד שאם ראש הממשלה יבחר להגיע לכאן להצביע על החוק הזה, הוא יצטרך לעמוד ולעשות גילוי נאות. זוכרים את הגילוי הנאות מלפני יומיים? אז כן, כן, ראש הממשלה יצטרך לעשות גילוי נאות ולספר לכולם שהוא כרגע עם תיק עומד ותלוי בבית המשפט בנושאים של תקשורת, ולכן הוא לא אמור להתערב בזה.
ראש הממשלה סגר באופן אקטיבי, ביחד עם שר התקשורת, דיל עם החרדים, כדי שהחוק הזה יעבור. גם על הדיל הזה דיברתי מעל הבמה הזאת בשלושת הימים האחרונים, והסברתי שלא ברור איך הסיעות החרדיות יוצאות כל כך פראייריות בהסכם הזה, כי בסוף הן לא קיבלו כלום – לא חוק גיוס, לא עריקים. אז למה אתם מצביעים על החוק הזה כשאתם מחללים בו יותר שבת וגם מאשרים תוכני תועבה שיעלו? גם על זה אני ארחיב בהמשך. אבל מתי מגיע לרתיחה כל נושא החוק הזה? ממש על הבאזר, מה שנקרא. ברגע האחרון של כנסת ישראל, לפני הפיזור. החוק האחרון המשמעותי הממשלתי שמגיע למליאה הזאת, ולא סתם – מתי בדיוק? בדיוק במקביל לסיום עדותו של נתניהו בתיקי האלפים. מעניין.
כדי להעביר את החוק הזה נשברו כל הכללים. שברתם את הסטטוס קוו החקיקתי, יצרתם מסלול עוקף ומסוכן לייעוץ המשפטי לממשלה, שלא לדבר על הייעוץ המשפטי לכנסת, ובזה אני אגע רבות. מהיום, בחסות הממשלה הזאת, אפשר להעביר חוק ממשלתי בלי שום אישור של הייעוץ המשפטי, כי מה אכפת לנו שהיועצת המשפטית לממשלה שמה כוכבית על החקיקה הזאת לפני שהיא הונחה בכנסת, וחזרה ואמרה: החוק לא בשל, החוק לא מוכן, לא דנו בכל הפרקים שבחוק, יש פגמים מהותיים בחוק, לא ניתן להניח אותו על שולחנה של הכנסת. כמובן, השר קרעי מצפצף על הייעוץ המשפטי לממשלה ומניח את החוק. שימו רגע בצד את הנקמה והאובססיה הטוטלית על היועצת המשפטית לממשלה. אני מדברת אך ורק פרוצדורלית: מה צריך לקרות בתהליך חקיקה, בוודאי תהליך חקיקה ממשלתי? איך נכון ותקין לעבוד, ואיזה תקדים מסוכן התהליך הזה יצר בכנסת ישראל – מה שאותי מאוד מדאיג, בטח כשליחת ציבור, ובוודאי גם כאזרחית במדינה. אני, אחרי שבעת החודשים האלה, איבדתי אמון. איבדתי אמון בדברים הבסיסיים ביותר שהבית הזה אמור לייצג. ולמרות שאיבדתי אמון, לא הפסקתי להיאבק ולהילחם לרגע. אני עומדת פה ועדיין קוראת לכל יושבי הבית הזה לא לתת את היד להליך הפגום שקרה פה, שיוצר תקדים מסוכן מאוד בכנסת ישראל וגם בממשלה. אני עדיין יודעת שהממשלה הבאה תתקן את כל העוולות שהממשלה הזאת עשתה גם בהליכים הפרוצדורליים. לכן אני עומדת פה, מה שנקרא, גאה, בטוחה וסמוכה שאנחנו לא נאפשר לדברים כאלה לקרות במשמרת שלנו.
התעלמתם משורה ארוכה של פגמים ארוכים שעליהם התריעו היועצת המשפטית לכנסת והיועצים המשפטיים של הוועדה. באמת, אני חייבת לציין פה – הכנתי גם תמלול של היועצת המשפטית לכנסת, שהגיעה לוועדה פעם אחת בלבד, ודיברה בערך 11 דקות. צפיתי בדברים שלה בלופ עשרות פעמים. כן, אולי זה קצת מוזר שאני צופה ביועצת המשפטית לכנסת בלופים, אבל בכל פעם מחדש אני נדהמת כשאני רואה את הסרטון הזה, מהדברים שהיא הסבירה ואמרה. באמת הייתה פה שבירת כל הכללים והתנהלות מאוד מאוד יוצאת דופן.
אני רוצה להגיד שהיועצת המשפטית לכנסת ממש ניסתה שוב ושוב ושוב לסייע לחקיקה הממשלתית לרפא את הפגמים, לעבוד על הבעיות שהיו בה כדי לאפשר חקיקה בכנסת. היא ממש נתנה את כל העצות, את כל הדברים שאפשר במעלה הדרך, כדי שיוכלו לרפא את הפגמים, אבל פשוט התעלמו ממה שהיא ביקשה. "התעלמו" זאת מילה עדינה, בעיניי זה יותר דרסו.
אני רוצה לציין את הייעוץ המשפטי לוועדה. אני רוצה להגיד מילה על הצוות המאוד-מאוד מיוחד הזה. לקבל תוך כדי קדנציה של כנסת, בשנת בחירות, בשנה האחרונה, בלחץ האדיר שיש בבית הזה, חקיקה ממשלתית של 201 סעיפים, וללמוד אותה תוך פחות משבוע – שלושה יועצים משפטיים שחברים בוועדות אחרות, שיש להם תפקידים אחרים, ומהרגע להרגע צריכים ללמוד חוק; לי היה המון זמן ללמוד אותו, כי הכרתי את החוקים הפרטיים והכרתי את החקיקה שניסחו עוד בממשלה הקודמת. באמת אני מורידה את הכובע – איך הם בכלל עשו את זה, ובוודאי מה שהם עשו בשבעת החודשים האחרונים.
לא תמיד הסכמנו. היו לי חילוקי דעות עם הייעוץ המשפטי, אבל כיבדתי אותם במיליון אחוזים. הם עבדו מאוד קשה, מסביב לשעון, בנסיבות מאוד לא פשוטות, עם הרבה מאוד אחריות בוועדות אחרות שהם חברים בהן. הם הגיעו לכאן בפגרה לימי דיונים שלמים, הם הגיעו לכאן תחת איום טילים איראניים, הם עשו עבודה מדהימה, בחגים ובפסח. באמת, היו כל מיני אירועים, אין-ספור אירועים. שלחו לנו רגע לפני שבת – הינה, קחו 60 עמודים, 90 עמודים. כל מיני דוגמאות כאלה, שאילצו את הייעוץ המשפטי לעבוד מסביב לשעון ובתנאים מאוד מאוד לא פשוטים. והם עשו את זה כמיטב יכולתם, התעמקו ולמדו את החוק מצוין, וזה תוך כדי שהתעמרו בהם לא מעט בוועדה הזאת. אני אגע גם בזה.
אני רוצה להודות להם על העבודה המאוד-מאומצת שלהם, ולהגיד להם שגם אם לא הסכמנו – זה בסדר גמור שלא הסכמנו, זאת מהות הדמוקרטיה ולא תמיד אנחנו צריכים להסכים, אבל תמיד צריך לכבד את הייעוץ המשפטי, גם ברמה האישית, בצורה שבה אנחנו מתנהלים ומתנהגים כלפיהם, וגם ברמה המקצועית. כמו שאני מכבדת את בית המשפט, אני מכבדת גם את הייעוץ המשפטי, ואני רוצה להודות להם מכאן.
התעלמתם משורה ארוכה של פגמים חמורים שעליהם התריעו היועצת המשפטית לכנסת והייעוץ המשפטי לוועדה, שחזר ודיבר על הרבה מאוד פגמים במהלך הדרך. ראינו את שר התקשורת עומד פה ב-14 ביולי ומתגאה ללא בושה – שימו לב – שהוא הפך את הייעוץ המשפטי להערת שוליים. ככה הוא כינה את הייעוץ המשפטי, הערת שוליים. אין לי מה להגיד חוץ מ-How disrespectful. באמת, העיקר לשבת בוועדה ופתאום לזרוק, להגיד להם: תודה רבה לייעוץ המשפטי. לא, אתה לא באמת מתכוון לזה. אל תשקר.
אתה דרסת אותם, רמסת אותם והאשמת אותם. וקראת לפטר את היועצת המשפטית לכנסת ברגע שהיא לא הסכימה עם דבריך. ואמרת, אתה ויושבת-ראש הוועדה – לפרוטוקול בוועדה, יש לי את כל הציטוטים – שוב ושוב שצריך לפטר אותם, שאם הם היו יועצים בשוק הפרטי היו מפטרים אותם, שצריך להחליף אותם, שצריך להביא עוד ייעוץ משפטי. ככה הם אמרו ליועצים. הם קראו להם יועצים פוליטיים, יועצים שחברו לאופוזיציה. באמת שזאת התחתית של התחתית. אני מעולם לא נתקלתי בדבר כזה בכנסת ישראל. מעולם. באמת כאב לי בלב לראות את זה לנגד עיניי. מה שאמר פה השר קרעי במליאה באמת מסכם את הכול. הוא הפך אותם להערת שוליים. הוא רוצה לדרוס אותם, להשמיד אותם, להוריד אותם.
הוא גם אמר בוועדה שהחוק הראשון שהם ירצו להעביר בממשלה הבאה זה הכפפת הייעוץ המשפטי לכל משרד. זאת אומרת, השר יבחר איזה יועץ משפטי יש לו. זאת אומרת, הוא יבחר יס-מן, הוא יבחר את מי שיעשה מה שאומרים לו. לא, זה לא התפקיד של יועץ משפטי. התפקיד של יועץ משפטי זה, כמובן, להיות ייעוץ משפטי לממשלה, זה להיות שומרי סף, וזה גם לפרש ולייעץ בנושאי החוק. זה התפקיד שלהם. הם לא אמורים להיות בצד כלשהו, הם אמורים להיות אנשי מקצוע שמפרשים ומייעצים בתהליך החקיקה.
אבל יש פה איזה בלבול מערכות. הוא עמד כאן, השר קרעי, וקרא לזה אירוע מכונן. הוא התפאר שמעולם לא הגיע חוק ממשלתי לקריאה שנייה ושלישית עם כוכבית כזאת של חוסר הסכמה. בזה הוא התפאר, שהחוק הונח בכנסת עם כוכבית, במקום להתבייש שהחוק הונח בכנסת עם כוכבית – שבאו ואמרו לו: החוק לא טוב, החוק לא בשל, יש בחוק פגמים מהותיים – הוא מתגאה בזה. במקום להתבייש שהחוק שלו מנוגד לעמדת הייעוץ המשפטי, השר קרעי אמר שזאת לא בושה אלא כתר לראשו. כך אמר השר קרעי, כתר לראשו. היפוך מוחלט של מה שהמקום הזה אמור לייצג, של מה שחקיקה אמורה לעשות. בסוף, מה התפקיד שלנו? אנחנו שליחי ציבור. אנחנו צריכים לחשוב ולעשות למען אזרחי ישראל. כל מהות החקיקה פה היא לעשות למען אזרחי ישראל. ובא השר עם חקיקה פגומה, חקיקה רעה, חקיקה לא טובה, והוא מתהדר בזה שזה כתר לראשו. הוא התגאה בכך שהוא פרץ את החומה ושהחוק הזה עובר על אפם וחמתם של שומרי הסף שלנו.
כי הרי איזה קמפיין יהיה לשר קרעי בפריימריז, ואיזה קמפיין יהיה לליכוד במערכת הבחירות הקרובה, אם לא קמפיין הבג"ץ והדיפ-סטייט? אמרתי את זה מזמן מזמן מזמן בוועדה. הוא רוצה להאשים את הייעוץ המשפטי בכול. אז השר קרעי אמר לעצמו, מה אני יכול לעשות? יש פה שתי אופציות: אחת, החוק הזה יעבור – איזה יופי, אני אבוא לבוחרים שלי ואני אגיד: תראו איזו רפורמה הבאתי – לא משנה שהרפורמה, אני אגיע לזה ואתם תבינו עד כמה היא גרועה, כמה הוא רוקן אותה מכל התוכן וההבטחות שהוא סיפר, כמה היא באמת חקיקה מזעזעת; אין לי ספק שהיא תגיע בקרוב מאוד לבג"ץ, כל המהות של החקיקה הזאת היא בעצם לדרוס את התקשורת החופשית במדינת ישראל. השר קרעי אמר: אוקיי, אם הרפורמה תעבור אז אני אבוא לבוחרים שלי ואני אגיד: תראו מה הבאתי לכם, מלא מלא מלא מלא הטבות לערוץ הליטוף הביתי, ערוץ 14; מלא מלא, מיליונים של מיליונים. ואם החקיקה תגיע לבג"ץ, והחקיקה תיפסל בבג"ץ – חגיגה, איזה קמפיין: הדיפ-סטייט, זה הכול בג"ץ, בג"ץ לא אפשר לנו לחוקק ובג"ץ הרס לנו את הכול. הקמפיין כבר מונח לפנינו.
אבל תשאלו את עצמכם איזה הישג הביא שר התקשורת בקדנציה הזאת? מה הביא השר קרעי? אפילו שיחות הטלפון שלי בכביש ירושלים–תל אביב מתנתקות שלוש פעמים בדרך, אפילו קליטה הוא לא סידר לאזרחי ישראל. אז חקיקה, אז הישג, אז משהו שיעזור לעם ישראל בתחום התקשורת – זה לא; אבל הטבות לערוצי הליטוף הביתי, לבעלי ההון, למקורבים לשלטון, לאלה שיגידו רק דברים טובים, לאלה שיהיו הפודל של הממשלה ולא כלב השמירה של הדמוקרטיה – זה כן, את זה השר קרעי מביא לנו ביתר שאת.
הכול קורה בחקיקה פגומה, רשלנית ובלי עבודת מטה רצינית. ישבתי בוועדה הזאת ואמרתי את זה הרבה מאוד פעמים: אני באה מעולמות ההייטק. בעולמות ההייטק, כל דבר שאתה מביא כרוך בתוכנית עבודה, כרוך בתשתית כלכלית. אתה בודק, אתה רואה, אתה עושה מודלים כלכליים, אתה בודק היתכנות. אתה לא זז סנטימטר בלי זה. אבל השר קרעי לא הציג לנו נתונים. למרות שביקשנו וביקשנו וביקשנו ודרשנו, שום נתון לא הוצג בפנינו. וכל החלטה וסעיף בחוק הזה משפיעים בעשרות אם לא במאות מיליונים על גופי התקשורת במדינת ישראל. וככה, מקבלים החלטות כאילו זה כלום. ככה בדיוק מרסקים את התקשורת החופשית בסנקציות כלכליות; ככה מרסקים תקשורת חופשית שאין לה שום ודאות שוק, שאין לה שום תשתית כלכלית שעליה היא יכולה להתבסס. אני כמחוקקת לא הסכמתי לתת לזה יד. בלי נתונים כלכליים אני לא מוכנה להכריע שום דבר, לא כשמדובר פה בגורלות של גופי השידור במדינת ישראל, שזה לב-ליבה של הדמוקרטיה, זה לא סוכר בסופר. כל כך הרבה פעמים ישבו שם רשות התחרות, רשות האסדרה, וניסינו להסביר: אי-אפשר להשוות את זה לתחרות בין סופרמרקטים. אלה גופי תקשורת, זה חדשות, זה התחומים הכי רגישים במדינת ישראל, זה מהות וליבת הדמוקרטיה.
בואו נדבר רגע על מה שקרה בוועדה עצמה. לאורחים שהגיעו למליאה – שלום, ברוכים הבאים, קודם כול. שלום לכם – אני מדברת כרגע על חוק השידורים. זאת חקיקה ממשלתית שהשר קרעי מביא היום לקריאה שנייה ושלישית. אני מהמתנגדות הגדולות ביותר לחקיקה הזאת. זאת חקיקה שתשתלט על התקשורת החופשית במדינת ישראל, ולמעשה תיתן הטבות רגולטוריות מאוד גדולות למקורבים לשלטון, לערוצים שמלטפים את השלטון, לבעלי הון שמקורבים לממשלה. ואני מסבירה פה למה אני מתנגדת לחוק ומה כל הבעיות בחוק הזה.
בואו נדבר רגע על מה שקרה בוועדת התקשורת עצמה: הצגה של איש אחד, שמבזה את הכנסת, מבזה את הפרדת הרשויות. כאמור, השר מייצג את הממשלה, הרשות המבצעת; פה אנחנו נמצאים ברשות המחוקקת. הפרדת רשויות היא חלק מהותי בדמוקרטיה שלנו. בתהליך הזה בא השר, התיישב בוועדה ולא זז משם, כל הדיונים. יש כאלה שיגידו: איזה יופי, השר משקיע, הוא מגיע לדיוני הוועדה, אכפת לו מהחקיקה הממשלתית שהוא הניח על שולחן הכנסת. לא כך היה הדבר בוועדה הזאת. פה מדובר על כמעט 500 שעות, שברוב-רובן השר קרעי ישב בוועדה. הוא לא ישב שם סתם, הוא ישב שם כי הוא רצה לנהל את הוועדה – הוא לא רק רצה, הוא ניהל אותה בפועל – הוא רצה להשתלט עליה. כל כך הרבה פעמים הוא פשוט השתלט עליה בפועל. ישבה שם יושבת-ראש הוועדה גלית דיסטל אטבריאן, והוא לחש באוזנה, או ממש בגלוי, מולנו: תתקדמי, תחתכי, אל תעשי ככה, תעשי ככה – כל הזמן ניהל אותה. ולפעמים כשהיא הייתה צריכה לקבל החלטות היא גם פנתה אליו ושאלה מה לעשות. ובכל פעם היינו צריכים להגיד לה: גברתי היושבת-ראש, את מחליטה. אנחנו המחוקקים. החוק בידינו, על שולחן הכנסת, הוא כבר לא בממשלה.
התפקיד של ועדות הכנסת הוא לפקח על עבודת הממשלה. אנחנו לא הפודלים של הממשלה, אנחנו אמורים לפקח ולטייב את החוק. פה היה היפוך תפקידים מוחלט – הוא פשוט השתלט על הוועדה לחלוטין – עד כדי כך, שבאחד מדיוני ההסתייגויות שבהם מצביעים חברי הוועדה הוא ביקש להצביע. שר. אני לא אשכח לעולם את המבט של הייעוץ המשפטי לוועדה כשהוא בא אליהם עם הבקשה הזאת, איך נשמטה להם הלסת ונפתחו להם העיניים. הוא רצה להצביע בוועדה. לא, לא, לא. ככה זה לא עובד בדמוקרטיה. ככה זה לא עובד בהפרדת רשויות. אתה שר, אתה לא חבר ועדה. אתה לא יכול להצביע, אדוני. אבל השר קרעי אוהב לקבוע כללים משל עצמו. חריגה קיצונית מכל כללי המשחק הדמוקרטי. הוא הפקיע בפועל את הסמכויות של ועדת הכלכלה – הוא העביר את החוק לוועדה מיוחדת בדיוק מהסיבה הזאת. הוא רצה לשלוט בתהליך החקיקה. הוא ידע שבוועדת הכלכלה, אצל ביטן, זה לא יקרה. אבל פה הייתה לו קרקע פורייה להשתלטות טוטלית.
השר בעצמו ניסח את הצעת החוק. בעצמו, בעצמו. ישב וכתב אותה. לא מעט פעמים ישב וניסח אותה, תוך כדי הוועדה, וגם תוך כדי תנועה. יותר מזה, הוא ניסח את פיצול החוק. אני רק אסביר, למי שלא מבין. מה זה פיצול חוק? פיצול חוק זה שאתה לוקח חקיקה ומחליט לקחת ממנה חלק מסוים, לפצל אותו ולהפוך אותו לחוק בפני עצמו. זה חוק שאמור לעמוד בפני עצמו. התהליך הזה אמור לקרות בכנסת, כי החקיקה הונחה על שולחנה של הכנסת. מי שאמורה לפצל את החוק היא הכנסת – אגב, בדיוק כפי שעשה יושב-ראש ועדת החוקה שמחה רוטמן עם פיצול היועמ"שית. לפני שבוע אולי זה היה, הוא פיצל את החוק. כמובן שאני מתנגדת גם לחוק הזה ולכל התהליך שקרה שם, אבל לפחות שמחה רוטמן הוא זה שפיצל את החוק. פה – השר פיצל את החוק, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לכנסת.
זה הגיע לשיא כשהשר בעצמו ניסח את ההסתייגויות עבור חברי הכנסת של הקואליציה. אני לא יכולה שלא לגחך, איפה נשמע דבר כזה? השר ניסח הסתייגויות, נתן אותן לחברי קואליציה בוועדה ואמר: תגישו את ההסתייגויות האלה. הוא לא הביא את זה בתיקונים משלו, הוא לא תיקן את הנוסח, הוא שלח שליחים מהקואליציה כדי להביא הסתייגויות לחוק. איפה נשמע דבר כזה? ראינו איך אפילו בדיוני ההסתייגויות ישב השר בוועדה. באמת, מה לשר ולדיוני ההסתייגויות? למה שהוא ישב שם? הוא רצה לפקח מקרוב. הוא רצה לראות שחברי הקואליציה לא ממרים את פיו. הוא רצה לראות שמי שמנהל את הדיון, יושב-ראש הוועדה, בין אם זה המחליף או הקבועה, בקצב, ואם צריך ללחוש באוזנם הוא יעשה את זה. הוא כמובן ישב שם גם אז.
פעם אחת הגדיל השר – בא לאחד מדיוני ההסתייגויות וביקש דברי פתיחה. למה הוא הגיע? הוא הגיע כדי לקרוא לי, באופן אישי, משרוקית הכלבים של הפרקליטות. גם על זה דיברתי פה במליאה. השר קרעי בטוח שחברת הכנסת שלי טל מירון מיש עתיד שולטת בפרקליטות, היא שורקת והם באים. נתחיל מזה שהביטוי עצמו הוא ביטוי, מה להגיד, די מבזה ולא מתאים, בטח לא לשר בישראל. אבל בשביל זה הוא בא לוועדה. הוא בא להגיד לי שאני שרקתי לפרקליטות והם באים.
אתם יודעים למה שרקתי לפרקליטות, לטענתו? כי אמרתי לשר בפניו – אני בין היחידים שפשוט אומרים לו בפניו את מה שהם חושבים, ללא חשש וללא מורא – אמרתי לו שזה מבחינתי תיק 5000. כך אמרתי. אמרתי לו שהוא עוד ייחקר על החקיקה הזאת, שהיא חקיקה שנותנת טובות הנאה לגופי תקשורת ולבעלי הון שמקורבים אליו, שהוא ביחסים איתם של – אין דרך אחרת להגדיר את זה אלא שוחד. לא פחדתי להגיד לו את זה, אז הוא כנראה קצת כעס שאני אומרת לו את האמת בפניו, אז הוא בא להגיד שאני משרוקית הכלבים של הפרקליטות.
מה שקרה בחקיקה הזאת זה שהתוצאה שמובאת לפניכם היא רשלנית. היא נעשתה בחוסר מקצועיות, היא נעשתה בחיפזון. אחרי הפיצול, תוך כדי דיונים, בכל פעם עוד תוספת ועוד שינוי ועוד, והשר תוך כדי דיונים מנסח בעצמו, הייעוץ המשפטי לא היה יכול בכלל לעסוק בזה, כי איך הם יגיעו לזה? והחוק הזה נועד אך ורק לרצות אינטרסים פוליטיים צרים על חשבון האסדרה המקצועית שהשוק הזה זקוק לה. המהלך המופקר הזה יוביל לפגיעה כלכלית אנושה בשחקני השוק. וזאת כוונתו המדויקת, לעזור לערוצים שהוא חפץ ביקרם והם חפצים ביקרו, ולדרוס ולהשמיד, ממש ככה, את הערוצים שמבקרים את השלטון.
אני רוצה להזכיר לכולם שלפני כמה שבועות, בלי בושה, ממש ממש בלי בושה, השר קרעי צילם סרטון. ומה רואים בסרטון של השר קרעי? רואים לוגואים של ערוץ 12, של ערוץ 13, של הארץ, של גל"צ, של התאגיד, נדמה לי, שהוא מסלק אותם ככה, כמו יתושים, את הלוגואים. ואז הוא לוקח את הדפים שלו, שימו לב, והוא מוחץ אותם כמו חרקים, כמו ג'וקים. כך עשה השר קרעי בסרטון שהוא פרסם לציבור. זאת אומרת, אם עד אותה נקודת זמן הוא ניסה להסתיר בוועדה – מדובר באיזו חקיקה ממשלתית, וזה יפתח את השוק, וזה יעשה כל מיני דברים טובים, והרפורמה, "הכוח עובר לצרכן", וכל מיני הבטחות ריקות מתוכן – בסרטון הזה הוא הבהיר היטב מה הכוונות האמיתיות שלו. והכוונות האמיתיות שלו זה למחוץ את ערוצי התקשורת כמו ג'וקים, זה לסגור אותם, זה להזיק להם, זה למחוץ אותם. זה בדיוק מה שהשר קרעי רוצה, והוא כבר לא מסתיר את זה.
מי שישלם את המחיר בסוף, כמו תמיד, זה הצרכן הישראלי, האזרח הישראלי, שהולך לקבל פה תוהו ובוהו בשוק התקשורת. כדי להבין את גודל הפארסה שהייתה לנו בחצי השנה האחרונה מספיק להסתכל על המחטף שקרה ממש ביומיים האחרונים ובשבועיים האחרונים, עם כל הנושא של הפלונטר החרדי והיישומון הממשלתי ועידן פלוס. אני כבר נאמתי על זה רבות.
למי שלא עוקב ולא יודע מה קרה פה, הסיעות החרדיות איימו שהן לא יצביעו בעד החוק הזה, בגלל שהיישומון הממשלתי שמוקם בחקיקה הוא מחלל את השבת והוא מאפשר תוכני תועבה על גבי היישומון הממשלתי. השר קרעי עשה שינוי בחוק, הבאנו את זה להצבעה פה במליאה, להוריד את פרק היישומון, והוא הוריד את הפרק.
אני רוצה להזכיר שהשר קרעי כיתת רגליו והלך בעצמו לרב יוסף, לביתו, לשכנע אותו. אגב, מעניין מאוד מי לקח אותו לרב יוסף הביתה. אני רק אגיד, בזהירות רבה, שככל הנראה מדובר בעיתונאי מאוד מאוד מאוד דומיננטי ובולט מערוץ הליטוף הביתי שלקח אותו לשם. זה בפני עצמו חקירה פלילית אחרת. אבל מרוב חקירות צריך להעביר את ישיבות הממשלה ללהב 433. אני לא יודעת איפה מתחילות החקירות ואיפה הן מסיימות. זאת הנורמה שהממשלה הזאת מביאה לנו.
אז כדי לרצות את השותפים החרדים פתחנו את החוק מחדש, הורדנו את פרק היישומון הממשלתי. אבל מה קרה בפועל, חברים? בפועל, תקראו את הסעיפים בחוק. פשוט צריך להסתכל. בחוק הזה, במקום שיהיו שני ערוצים על גבי עידן פלוס, מה שיש היום, ערוץ 12 וערוץ 13 – הורידו את היישומון הממשלתי. אבל השר קרעי, במחטף, בהיחבא, תוך כדי דיוני הוועדה, לא בנוסח השר, אלא בלי שהסיעות האלה יודעות, הכניס עוד סעיף בדלת האחורית. ומה כתוב בסעיף הזה? שכל הערוצים הקטנים יהיו חייבים לעלות על גבי עידן פלוס ולשדר שם. זה אומר ערוץ 14 והלא TV וערוץ 9 ואולי עוד ערוצים. אז במקום ששני ערוצים יחללו שבת, עשרה ערוצים יחללו שבת. זו הפחתת חילול השבת שהשר קרעי מביא בקומבינה שהוא עשה עכשיו עם החרדים. ואני קוראת להם שוב – אני יודעת שיהדות התורה מתכננים להימנע היום. אני באמת מנסה להבין את דרעי וסיעת ש"ס, למה הם נותנים ידם לחילול שבת מרובה יותר ממה שהיה קודם, ואם הם מאמינים בחילול שבת, בניגוד לעמדת יהדות התורה. אבל זו שאלה שצריך להבין, למה, למה דרעי וסיעת ש"ס תומכים בדבר הזה.
אני אגע עוד מעט גם בנושא התועבה. בחוק הזה יהיה אפשר להעלות תועבה חופשי חופשי על גבי הפלטפורמות. הפלטפורמות הן גופים מסחריים כלכליים, ומה שמעניין אותן זה רווח כלכלי, ואם מחר בבוקר תהיה היתכנות לקנות את ערוץ פלייבוי כי זה מביא להם רייטינג וכסף, אולי הם יעשו את זה. אף אחד לא מבטיח לנו שלא, והחוק הזה מאפשר את זה.
אז, כמובן, החזרנו את עידן פלוס המיושן; יהיה יותר חילול שבת; יהיו תוכני תועבה – הכול בדיל המאוד-מוזר שנרקם פה עם הסיעות החרדיות. אגב, הסיעות החרדיות יצאו, סליחה על המילה, פראייריות, כי הן לא קיבלו לא חוק גיוס ולא עריקים, ולא הביאו שום בשורה, שום בשורה לציבור שלהן, רק כישלונות במהלך הקדנציה הזאת. ובכל זאת הן יצביעו על החוק הזה, שמחלל שבת. התוצאה של הרשלנות הזאת, של מה שהכניסו לנו עכשיו בחוק ברגע האחרון, זה שנוצרה פרצה משפטית מדהימה, לא פחות, שבה המגבלות הישנות פשוט לא חלות על ההגדרות החדשות.
ולמה הריצה והלחץ והאמוק הזה? כי עיקרי הרפורמה – ההפיכה, אני קוראת לה – נועדו להיכנס לתוקפם באופן מיידי. רגע לפני בחירות. רגע לפני בחירות, שינויים דרמטיים בשוק התקשורת במדינת ישראל. מה זה שוק תקשורת? מהם ערוצי חדשות? בסוף מדובר בהשפעה על דעת הקהל. וברגע המכונן הזה, כמה חודשים לפני בחירות, מביא השר קרעי את הרפורמה הזאת, שחלקים מהותיים ממנה נכנסים לתוקפם מייד. אני אגיע לזה. המטרה, כמובן, היא לייצר השפעה פוליטית אדירה על מערכות החדשות לטובת שוק שידורים שקרעי וביבי חפצים ביקרו. הם נותנים אישור מיידי לפלטפורמות – פלטפורמות אלה אותן חברות כבלים שמשדרות על גביהן את כל הערוצים – לשדר פרסומות מסחריות בפעם הראשונה, וגם יוכלו להקים ערוצי חדשות.
בואו ניזכר רגע, זוכרים את פטריק דרהי? זוכרים את בעל ההון? זוכרים את השם הזה, שהיה הרבה בעיתונות בחודשים האחרונים? אותו איש הוא גם בעלים של פלטפורמה וגם בעלים של ערוץ i24, מה שנקרא בעלות צולבת. ופתאום, בחוק הזה, כל הקלפים מסתדרים: הוא יוכל להעלות את ערוץ i24 על גבי הפלטפורמה של עצמו; הוא יוכל לשדר פרסומות ולהרוויח על זה כסף – טובת הנאה לא רעה בכלל לבעל הון שמקורב לשלטון. אני רוצה גם להזכיר שקרעי וביבי מאוד מאוד רצו שאדון דרהי ירכוש את רשת 13, מאוד מאוד רצו, אבל לא עלה הדבר. לצערם אסף רפפורט מההייטקיסטים נתן הצעה יותר טובה, והוא בעסקת רכישה של רשת 13.
מה עשו ביבי וקרעי, שעסקת חלומותיהם לא קרתה עכשיו? הרי תחשבו, גם ערוץ 14 וגם i24, אחר כך אולי רשת 13 – השתלטות לא רעה על הערוצים במדינת ישראל. נגמור את ערוץ 12, נטיל עליהם סנקציות כלכליות, נחנוק אותם, נגמור אותם, והופ – אנחנו שולטים בכל התקשורת המיינסטירימית הישראלית. זה דיל לא רע בכלל.
מה עשו השר קרעי וביבי כשהם הבינו שעסקת רשת לא הולכת לצאת לפועל עם פטריק דרהי? הם אמרו: אנחנו נסנדל את העסקה של רשת 13. איך נעשה את זה? אנחנו נדאג שמועצת הרשות השנייה – שהיא הרגולטור במדינת ישראל, האחראי לפקח על העסקאות האלה – לא תאשר את העסקה הזאת. איך נעשה את זה? נדאג שחברי מועצת הרשות השנייה יתפטרו מתפקידם. כן, אלה, אלה שעכשיו. השר שלח את ראש המטה שלו – בטח קראתם בעיתונות – כמו במאפייה סיציליאנית, לאיים עליהם, ולהגיד להם: תתפטרו מתפקידכם על מנת שלא יהיה קוורום לאישור עסקת רשת 13. תראו מה מונח לפנינו. אחר כך שואלים אותי למה אני קוראת לזה תיק 5000. מדהים, מאפייה בחסות הממשלה וראש הממשלה. בית המשפט הנכבד חזר ואמר לאותם חברי מועצה שהתפטרו באורח פלא, ממש במקרה, אחד אחרי השני, באותו יום – ממש במקרה כך יצא: נא הצהירו לבית המשפט למה התפטרתם ואיך זה קרה. והופ, בפליק-פלאק אחורי הם הודו שראש מטה השר ביקש מהם להתפטר. הודו. בג"ץ הוציא צו ביניים לעצור את התהליך הזה. הוא הבין שמדובר פה בהליך פלילי של ממש – אין לי משהו אחר להגיד. כמובן שהשר קרעי, שקמפיין הדיפ-סטייט והבג"ץ שלו הם חלומו הרטוב, אמר שלא צריך לציית לפסיקות בג"ץ. משבר חוקתי welcome. למה השר קרעי שם את עצמו בפרונט של הדבר, תשאלו? הוא מאוד רוצה להיות זה שמוביל את הקמפיין האנטי-בג"צי, כי זה טוב לו בפריימריז, כי זה טוב לבייס, כי הם אוהבים לשמוע את זה. אז אני אשים את עצמי בפרונט, ואני אתנגד לכל דבר שבג"ץ אומר.
בחוק הזה מבטלים באופן מיידי את חובת ההפרדה המבנית בין חברות החדשות לגופי השידור. רק תבינו, ביטול ההפרדה המבנית – זה אומר שבעלי הון שהם בעלים של ערוצים יוכלו להשפיע על התכנים שאתם מקבלים בחדשות. לא תהיה יותר הפרדה, כמו שאתם רואים למשל בקשת וברשת. בעלי ההון יוכלו ללחוץ על חברות החדשות, שהן תחתיהם, מה לשדר ומה לא לשדר. עכשיו תחשבו שנחשפת איזו שחיתות גדולה, או עוולה גדולה שנעשית לציבור, ובעל ההון מקושר לדבר הזה, והוא אומר: אני לא רוצה שישדרו את זה. הוא אומר להם: אל תשדרו את זה. זה ככה פשוט. אלו חדשות מהימנות? זו אתיקה עיתונאית? זו מקצוענות? זה מה שהחוק הזה מביא לנו.
אני גם רוצה להזכיר שזו לגמרי חשיפה של מערכות החדשות שלנו לאינטרסים זרים, פוליטיים ועסקיים. הדובדבן בקצפת: גופים כמו הפלטפורמות שהזכרתי, כמו ערוצים מסוימים, יוכלו לשדר תעמולת בחירות בתשלום, ללא שום מנגנון פיקוח של הרשות השנייה – אפילו לא נגעתי בזה שבפיצול החוק שמונח לפנינו אין אפילו פרק אכיפה. ככה זה גרוע, החוק הזה.
עכשיו הגענו לערוץ הבית, ערוץ הליטוף הביתי, ערוץ 14. אני אף פעם לא חוששת להגיד את דעותיי. אגב, מעולם לא אמרתי שצריך לסגור אותו. כן אמרתי שכל הערוצים במדינת ישראל צריכים לעבוד לפי חוק. אם אתה ערוץ מורשת – אתה אמור לשדר מורשת; אם אתה ערוץ חדשות – אתה אמור להיות רשום כערוץ חדשות, ומה שחל על ערוץ אחר צריך לחול גם עליך. כולם שווים בפני החוק, זה מה שכן אמרתי. הערוץ הזה מקבל פה בחקיקה הזאת חליפת חקיקה מטורפת, שנתפרה בדיוק למידותיו. אפילו ביומיים האחרונים, כשפתחתנו את החוק בוועדה – איך קרא לי השר, משרוקית הכלבים? מישהו שרק לו, ותוך כדי הדיון הוא רץ וניסח בזמן אמת עוד סעיף של הטבה לערוץ 14.
הוא חושב שאנחנו לא שמים לב; אולי הוא מניח שאנחנו לא מספיק חרוצים, אבל מה לעשות שהוא נפל על חברת הכנסת שלא מרפה לרגע, כמו דוברמן? מה לעשות שזה המצב? מה לעשות שהיא חובבת שבתות שבהן היא יושבת וקוראת את החוק הזה ואת הסעיפים שלו שוב ושוב. קוראת ניירות עמדה, מעמיקה ושואלת שאלות. מה לעשות שנפלת על ח"כית כזאת? אני בטוחה שהוא אומר: איך זה נפל עליי הדבר הזה, דווקא היא מכולם נפלה על הוועדה שלי, נפלה על החוק שלי. מה לעשות, השר קרעי, כך יצא. האמת שזה לא כך יצא, אני בחרתי בזה. עשיתי תואר ראשון בתקשורת, הייתי דוברת חיל האוויר. אני מבינה מהי תקשורת חופשית במדינה דמוקרטית; אני מבינה מה היא תקשורת לא חופשית במדינה שכבר לא תהיה דמוקרטית. לכן, המלחמה הזאת שלי היא ממש ציפור נפשי. אני מבינה מה על הכף; אני מבינה מה התפקיד של תקשורת במדינה חופשית. לכן אני נאבקת ונלחמת על זה בכל כוחי, ואני לא אפסיק גם היום וגם אחרי. אני מקווה שהחוק הזה לא יעבור, אבל אם כן, אני אמשיך להילחם בו.
בואו נדבר על ההטבות לערוץ 14. קודם כול, מבטלים להם את החובה החוקית להשקיע מעל 50 מיליון שקלים בהקמת חברת חדשות רשמית. ככה, הורידו להם את זה בחוק. מה שעשו חברות החדשות האחרות, פה כבר לא קיים. לא צריך. זה, כמובן, משליך על האיכות של החדשות, על הרמה. ברגע שאין את החובה הזאת – חאפ-לאפ. מבטלים את חובת המעבר של המערכות לירושלים. כל האולפנים מחויבים להיות בירושלים – פה כבר לא. למה? כדי שערוץ 14 לא ישלם מיליונים להעביר את האולפנים שלהם לירושלים. כל זה כדי שיהיה פתרון עוקף לקנסות שהרשות השנייה הטילה על ערוץ 14, בגלל ההפרה הזאת. אני רוצה להזכיר שבחוק הזה מבטלים דה פקטו את רישיונות השידור הרגילים, ומורידים מערוץ 14 את מחויבות התוכן והשידורים כפי שהייתה עד היום. בסוף, מה זה אומר? מורידים את המגבלות על אכיפת אתיקה של שידורים אסורים כמו הסתה.
ההכנסות של ערוץ 14 הן נושא בפני עצמו. לפי החוק היום, כל ערוץ זעיר במדינת מישראל יכול להיות עד מחזור של 80 מיליון שקלים. ברגע שעברת את הרף, אתה מחויב, כמו ערוצים אחרים, לרגולציות של מדינת ישראל כמו שהן חלות היום על קשת ורשת. מה קרה בחוק הזה? שינו את הכול כדי שערוץ 14 לא ייחשב ערוץ רגיל ויהיה מחויב בחובות רגולטוריות. ככה עשו שמיניות באוויר. מה לעשות? שוב, הקרצייה התורנית שיושבת על השר ויושבת על הדברים, יודעת שעד 31 במרץ בכל שנה צריך להגיש דוח לרשות השנייה על הכנסות הערוצים הזעירים. אני פונה לרשות השנייה במכתב. פעם אחת, פעם שנייה, פעם שלישית, ושואלת: מה עם ההכנסות של הערוצים הזעירים? שימו לב מה אני מגלה: ערוץ 14 אפילו לא דיווח להם. הוא עיכב, הוא ביקש הארכות, וגם אחרי שהוא קיבל את ההארכה, הוא לא דיווח לרשות השנייה על הכנסות. למה הוא לא דיווח? ערוץ שמתהדר בשלטי חוצות באיילון שהוא הערוץ השני בגודלו ברייטינג במדינת ישראל, הוא ככל הנראה כבר לא ערוץ זעיר. אבל הוא רוצה להתחמק מהחובות הרגולטוריות של מיליונים על מילונים שהוא צריך לשלם, אז הוא לא מדווח. הוא אומר לעצמו: תכף חוק השידורים של קרעי יעבור, ויסדרו לי את העניינים. והינה, השר קרעי מביא לנו ממש עכשיו רטרואקטיבית פטור לדבר הזה, והופ, סידרנו עוד הטבה לערוץ 14. לרשות השנייה לא הייתה ברירה, כי הדוברמן ישבה עליהם, הוציאה מכתבים, פנתה למפכ"ל, פנתה אליהם ואמרה להם: אם אתם לא תטפלו בזה, אני אטפל גם בזה שאתם לא עומדים בחוק. הם הוציאו להם קנס של 75,000 שקלים. בחוק הזה, כדי להציל אותם מהפיקוח הפכו את כל הערוצים לזעירים. פתאום קשת 12, שכל הזמן אומרים: מונופול, מונופול, מונופול – הוא ערוץ זעיר בחקיקה הזאת. הגיוני. בתוך זה נתנו ל-14 פטור ששווה עשרות מיליוני שקלים.
עוד אחד: ערוץ 14 בשנת 2026 היה אמור לשלם 11 מיליון שקלים על רישיון, אבל השר הביא מהר מהר תקנות בדלת האחורית, והם משלמים פחות ממיליון שקלים. עוד הטבה של מיליונים על מיליונים על מיליונים.
ואז מגיע שוק המדרוג, רייטינג. החוק מאפשר לפלטפורמות לפרסם נתוני ממירים פתוחים שקריים כאילו הם נתוני צפייה. רק אגיד לכם, שתדעו, כי ישבה ועדת המדרוג בוועדה והסבירו לנו את השיטה והכול. אין מדינה דמוקרטית בעולם – אין – שיש לה שיטה אחרת למדידת רייטינג. אין, לא קיים – רק בסין, רוסיה והונגריה. נראה לי שאני לא צריכה להרחיב את הדיבור למה אנחנו לא רוצים להיות כמוהם. אבל פה, רק תדעו, שכשאתם הולכים לישון בלילה ומכבים את הטלוויזיה, אם השארתם את הממיר דולק, ולא כיביתם את הממיר – לא את הטלוויזיה, את הממיר – הוא ממשיך לשדר. הנתונים שהוא דורש כנתוני אמת, הם לא נתוני אמת.
אני לא ארחיב, כי יש לי דברים יותר חשובים להתעסק בהם. כמובן שהמטרה היא להקים מנגנון מדידה אלטרנטיבי מטעם הממשלה שיזרים לערוץ 14 כספי לפ"מ הרבה מעבר לנתח השוק הריאלי שלהם. היום, לפי החוק, לפ"מ מוגבלת בכמה כסף היא יכולה לפרסם לפי נתוני רייטינג; בחוק הזה הכול נפרץ. למה? אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל בממשלה הזאת הפרסום של לפ"מ בערוץ 14 עלה במאות אחוזים. הפתעה, surprise. כך יצא במקרה. בחוק הזה זה נפרץ לחלוטין, הם יוכלו להשקיע כמה שהם רוצים. עוד הטבה.
כמובן, כמו שאמרתי, בעלי ההון מקבלים הטבות משלהם, שידורים של ערוצי הברודקאסט הגדולים בחינם, שוב פעם. ומי כן יקבל כסף? על מי חובת ההעברה בחינם לא חלה בחוק הזה? תנחשו. לא תאמינו – גם ערוץ 14.
הוועדה גם פטרה חלק מהפלטפורמות מחובת העברת נתוני צפייה לערוצים שבבעלותה. מתנה על גבי מתנה, ואין שום פיקוח של הרשות השנייה. אבל מה עם הצרכן הישראלי? אני רוצה להזכיר – מה קרה לבשורות הגדולות שבשמן השר יצא לדרך? הכול שקר אחד גדול. הכוח לא עובר לצרכן, הכוח עבר לממשלה. הצרכן בחוק הזה לא מקבל שום דבר ממה שהשר הבטיח. הוא הבטיח שעל גבי עידן פלוס יהיו הרבה מאוד ערוצים בחינם; הוא הבטיח לחיילים, הוא הבטיח שידורי ספורט בחינם, אבל הוא הוריד את פרק היישומון. אז כל הדבר הזה נפל, כל ההבטחות שלו לצרכנים פשוט נפלו, פשוט שקר. אין שום תמריץ בחוק הזה לכניסה של שחקנים חדשים לשוק, אלא רק הטבות ספציפיות למקורבים ולמי שהשר קרעי וראש הממשלה רוצים.
ואני חוזרת ואומרת, לא לשכוח את הנושא של חילול השבת, שבנוסח שמונח לפניכם הוא מרבה חילול שבת, הוא לא מפחית אותו, והוא מאפשר שידורי תועבה. יוכלו לשדר גם פורנוגרפיה בשבת – גם חילול שבת וגם תועבה. השר קרעי מוליך את כולם שולל. החוק הזה נשען אך ורק על המונח הפלילי של "תועבה" בחוק העונשין. המשמעות היא שאין שום התייחסות לפורנוגרפיה, לתוכן מיני או לפגיעה ברגשות הציבור, אלא רק מה שמוגדר פלילי כמו זנות, שזה נורא ואיום, ותחשבו על ההשלכות של מה שאתם תראו בטלוויזיה. היועצת המשפטית של הוועדה נעמה מנחמי אמרה מפורשות בוועדה, אני מצטטת: זה לא מונע הצגה של פורנו. ועדיין תמכתם, היא אמרה את זה לפרוטוקול.
אם אזרח שומר מסורת, או בכלל אזרח, ייתקל בתוכן מיני או מבזה דת, לא יהיה לו למי לפנות, כי נציב פניות הציבור של המועצה בוטל. לא צריך אותו. הורדנו אותו בחוק הזה. ביום שאחרי החוק הזה אין כללים, אין אכיפה, לאזרח אין שום כתובת לפנות אליה. מכרתם את רגשות הדת בשביל פוליטיקה.
החוק הזה מקים מועצה שהיא רגולטור פוליטי מובהק. זה היה אולי אחד הדברים הכי קשים שנלחמנו עליו בתחילת הדרך. ועדת האיתור של המועצה תישלט על ידי מנכ"ל המשרד, שזה משרת אמון. הרגולטור החדש מחובר בוורידים לשר, שזה הדבר הכי גרוע שיכול להיות בשוק שידורים. הרגולטור צריך להיות מקצועי, נטול פניות, נטול קשר לפוליטיקאים, נטול השפעות של הפוליטיקאים, ופה עשו בדיוק את ההפך. זה בניגוד מוחלט לכל היגיון דמוקרטי שהוא. למועצה הפוליטית הזאת ניתן כוח חסר תקדים, סמכויות תחרותיות לדרוש מידע בלתי מוגבל מגופי תקשורת. יהיה אפשר פה לחסל ערוצים ממש. הם יוכלו להתערב בהסכמים מסחריים בין גופי שידור, לקבוע מחירים, אפילו להתערב באופן מדידת הרייטינג. במקום להפחית רגולציה – כפל רגולציה: הקימו מועצה חדשה, אבל השאירו את הרשות השנייה על הראש של הערוצים המסחריים. הם השמיטו את פרק האכיפה בחוק הזה, והעיצומים הכספיים, אשר רוקן מתוכן את חובת ההשקעה בתוכן ישראלי ובפלטפורמות כמו נטפליקס. היוצרים, היוצרים, היוצרים – כמה סיבובים עשו עליהם בחוק הזה, החזיקו אותם כבני ערובה. אמרו להם: תתמכו בחוק, נביא לכם את הרגולציה על ענקיות התקשורת מחו"ל. ונחשו מה קרה? נחשו מה קרה? זה ירד מהחוק. למרות שפעמיים בוועדת שרים לחקיקה השרים הצביעו על נוסח שאומר שתהיה רגולציה על ענקיות התקשורת מחו"ל, הוציאו אותה מהחוק. היוצרים נדפקו עוד פעם. אל תטעו, באמת. אם מדברים על יצירה ישראלית מקורית, הבטיחו להם הרים וגבעות, הבטיחו שישמרו עליהם. בפועל – שום דבר. חובות ההשקעה ירדו, והיצירה נפגעת שוב. מכרתם את הפרנסה של אלפי יוצרים, שחקנים, עובדי תעשייה. חבל, באמת חבל.
כל זה קורה בתוך אווירה מסוכנת מאוד, אווירה של אלימות כנגד עיתונאים שהופכת לדבר שבשגרה. גם על זה נאמתי ודיברתי. לבנה שמנפצת את חדשות 12, לבנה שמנפצת את מערכת הארץ, גרפיטי, איומים על עיתונאים, עיתונאים שמפחדים ללכת ברחובות. השר קרעי רוצה להקים ועדה שתפקח על הדלפות לעיתונאים. באמת, לאן הגענו? איפה אנחנו נמצאים? אני מרגישה שאנחנו ברוסיה ולא במדינת ישראל. שר תקשורת שיושב מולי ושואל אותי: מה קשורה אליי האלימות נגד עיתונאים? ככה הוא שואל אותי, מה זה קשור אליי? ואני אומרת לו: אתה שר התקשורת של מדינת ישראל, בטח שאתה קשור. אתה צריך לגנות אלימות כנגד עיתונאים, לא משנה מאיזה צד של המפה הם. אתה צריך לפעול להגן עליהם, אתה צריך להרים טלפון לשר לביטחון לאומי ולהגיד לו: תגן על העיתונאים. תגנו את זה כממשלה. במקום זה – קמפיין מתוזמר כנגד התקשורת החופשית במדינת ישראל של שרים; של ראש הממשלה, בסרטון כמו רופא שמרפא את המחלה; של שרים שפותחים קרנות לתביעות כנגד ערוץ במדינת ישראל; שרים שקוראים לערוצים שלנו "אל-ג'זירה" ו"אל-מנאר" ו"ערוצי תבהלה"; הסתה מכוונת של הממשלה, שמחלחלת לרחובות, ואז אנחנו רואים אלימות כנגד כלי תקשורת ועיתונאים, וזה עלול להסתיים ברצח. ואמרתי את זה וביקשתי ממנו לגנות, והוא מסרב. הוא שואל אותי: מה אני קשור לזה? כל זה קורה תוך כדי המתקפה הכוללת, גם בחוק השידורים, גם על התאגיד, גם על גל"צ, הכול הכול חלק ממערך כולל. כי התקשורת – אם אתה לא שולט בה, אז מה היא שווה? אתה רוצה פודל שילטף את השלטון כל היום, לא כלב שמירה של הדמוקרטיה, שזה התפקיד של תקשורת חופשית במדינת ישראל.
ומכאן אני רוצה לקרוא לעיתונאים במדינת ישראל ולהגיד להם: אל תפחדו ואל תחששו ותרימו ראש גבוה. אתם תחת מתקפה נוראית ובזויה, אבל אנחנו נמשיך להיאבק על הזכויות שלכם, כי אתם שומרים על הדמוקרטיה שלנו, ואתם שומרים על המדינה שלנו מפני שחיתות ומפני עוולות. והתפקיד שלכם, כן, הוא לבקר את השלטון והממשלה, וגם אותנו, חברי הכנסת והפוליטיקאים. אין בי פחד, כי מי שלא עושה משהו פלילי, ומי שהוא ישר, ומי שהוא שליח ציבור אמיתי, אין לו ממה לפחד. אני לא מפחדת מהתקשורת, כי אין לי מה להסתיר. רק מי שיש לו מה להסתיר רוצה לשלוט בתקשורת. ולכן אני קוראת לכם להרים ראש ולהישאר חזקים, ואני מבטיחה לכם שגם אם החוק הזה יעבור פה היום, אנחנו נילחם בו בבג"ץ. אני הגשתי בג"ץ יחד עם חברי יוראי להב הרצנו, אנחנו נילחם בזה בבג"ץ. אנחנו נילחם בזה פה בממשלה הבאה, שתבוא ממש בקרוב. אנחנו נתקן את כל הדברים שכתובים בחוק הזה ונביא אסדרה לשוק התקשורת כמו שהיא צריכה להיות – עניינית, מקצועית, רצינית ולא פוליטית. וכן, צריך להסדיר את שוק התקשורת במדינת ישראל, אבל לא ככה. לא בדריסה, לא בחוסר מקצועיות, לא ברשלנות, לא בפוליטיקה שמכניסים לתוך גופי שידור.
אל תשכחו שהשיטה היא לנסות לפרק את שומרי הסף שלנו מכל הכיוונים – פעם זה דרך מערכת המשפט, פעם זה דרך התקשורת החופשית. כן, גם אתם שומרי הסף שלנו. ומה שראינו בוועדה מבחינה פרוצדורלית – אי-אפשר, באמת, נשארו לי שלוש דקות, זה רחוק מלהספיק, אבל גם בזה עוסק הבג"ץ שלי, בכך שעקרון ההשתתפות שלנו נמנע מאיתנו פעם אחר פעם אחר פעם. נזרקנו מהוועדה אין-ספור פעמים בשלוש קריאות ברצף, בלי לתת לנו זמן, כמו שאמורים, לתקן. עברנו התעמרות בוועדה הזאת. שלחו יועצת לצותת לטלפון שלי בוועדה הזאת, הקריאו את הודעות הווטסאפ שלי בוועדה הזאת לפרוטוקול, כאילו אנחנו ברוסיה, כאילו אני צריכה לבקש רשות להתכתב בווטסאפ עם אנשים, כאילו אני צריכה לשאול את יושבת-ראש הוועדה מה בסדר ומה לא בסדר, כאילו זה הגיוני שיועצים מצותתים לי לטלפון. איזו בושה, איזה תת-רמה. אבל זה לא ירפה את ידינו, אני מבטיחה לכם. אנחנו נמשיך להילחם ולהיאבק בלי סוף.
גם הייעוץ המשפטי לממשלה, שעבר התעמרות לא פשוטה בוועדה הזאת – אנחנו נחזיר את הנרמול הנורמלי של איך מתייחסים לצוות ייעוץ משפטי, גם אם אנחנו מסכימים איתם וגם אם לא. אני מבטיחה לכם שדילים מלוכלכים פוליטיים כמו שראינו בהקשר של החוק הזה, לא יקרו אצלנו. ואצלנו שרים לא ירמסו את הרשות המחוקקת ולא ישתלטו על ועדות. לא ניתן טובות הנאה למקורבים לשלטון, נתייחס לכולם בכבוד, כמו שצריך. לא תהיה חקיקה פרסונלית, תהיה חקיקה מקצועית, אמיתית, רצינית. לא יקרה.
לסיכום, אני רוצה להגיד משהו גם לצוות הוועדה, למנהלת הוועדה ולייעוץ המשפטי: תודה רבה על כל מה שעשיתם. תודה על הסבלנות שלכם. עברתם שם חודשים לא פשוטים בכלל, עמדתם בזה בגבורה. עובדי הכנסת, כל מי שהיה חלק מזה – הצוות שלי, כבר הודיתי לו בהתחלה. אני רוצה להודות לשותפים שלי – לאיתן גינזבורג, לאפרת רייטן, ליבגני סובה ולמירב בן ארי, שותפים מדהימים. עשינו את הדרך הזאת ביחד בשיתוף פעולה אופוזיציוני שלא ראיתי כמותו בכנסת. שבעה חודשים של עבודה מדהימה ביחד, מתואמת. באמת שהיינו כמקשה אחת, אני מאוד גאה במאבק הזה שלנו ביחד. אני רוצה להגיד תודה לחברה האזרחית ולכל האנשים שישבו מסביב לשולחן ונאבקו, ואמרו את כל הדברים שהיה צריך, עזרו לנו, העמיקו בחוק, הגישו ניירות עמדה ולא ויתרו לרגע שעות ארוכות. באמת, יש הרבה מאוד ארגונים, אני מקווה שאני לא אשכח: זולת, הצלחה, לובי 99, המכון הישראלי לדמוקרטיה - - -
נכון. מועצת העיתונות, אידאה, פרופ' רוזנאי וכל כך הרבה אנשים מופלאים וטובים שהיו חלק מהתהליך הזה. אני רוצה להודות לכם מקרב לב. אתם גם שומרי סף, אתם גם חלק מהתיקון, ואני יודעת שבממשלה הבאה אנחנו נביא חקיקה ראויה כמו שצריך בעזרתכם ממש.
תודה גם לסיעה שלי, שתמכה, תודה לכל הצוות שליווה אותי, גם צוות הסיעה וגם מנהלת הסיעה שלנו, נטע, וקורל, ודנה, וכל מי שהיה – רועי שיף ויאיר זיוון וכל האנשים שעמדו לצידי ועזרו לי בתהליך הזה של שבעה חודשים מטורפים לחלוטין – מעט מאוד שעות שינה, מעט מאוד שעות בבית. אגב, היום זה יום ההולדת ה-20 של הבת הבכורה שלי, שהיא קצינה בצה"ל.
תודה רבה. נכון. מפה אני רוצה למסור לה מזל טוב, ואני רוצה להתנצל בפניה - -
- - שאני שוב לא אהיה בבית, וכנראה לא אוכל לחגוג איתה היום, אבל אני מקווה שאני אפצה אותה; ולהגיד תודה לבנות שלי, שהן לא פחות חזית באירוע הזה, כי הן מאמינות בשליחות שלי ושילמו מחיר לא פשוט בכלל. אז תודה רבה, התיקון מעבר לפינה. עוד רגע אנחנו שם, אנחנו מתקנים. תודה רבה.
אגב, לפני שאני יורדת אני רק אגיד שהמסר המרכזי בדבר הזה זה כל מה שאמרתי כל הזמן – תיק 5,000. ראש הממשלה והשר קרעי - -
- - עוד ייחקרו.
7,579 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.