שלום לילדים החמודים שבאו לבקר אותנו. חופש גדול שמח.
תודה. כנסת נכבדה, מונח היום לפנינו לאישור חוק מאוד מסובך, לכאורה. הרבה סעיפים, המון עמודים, אבל בסוף צריך להבין דבר אחד פשוט: יש במדינת ישראל ערוץ תעמולה, קוראים לו ערוץ 14, ובמסגרת החוק הזה הוא מקבל ערמות של כסף, ערמות של כסף. לפי הערכות סולידיות ביותר מדובר בעשרות מיליוני שקלים. זה הסיפור. נקודה. אני יכולה לפרט את זה כדי שתרגישו שאני שולטת בפרטים ושלא מחרטטים אתכם, אבל באמת, ערוץ 14 כבר חודשים מעכב את העברת הדוחות הכספיים שלו לרשות השנייה. הוא מעכב את העברת המידע, כדי שלא יגלו שבעצם הוא כבר מזמן לא ערוץ זעיר שמגיעות לו כל אותן הגנות ינוקא. לפי הנוסח שמונח לפניכם להצבעה הם לא יצטרכו שתהיה להם הפרדה מבנית של חברת החדשות, לא יצטרכו להשקיע רף מסוים של תקציבים, לא יצטרכו להעביר את החדשות לירושלים. בקיצור, מעבירים לערוץ 14 ערמות של כסף ובתמורה מקבלים סיקור אוהד. אתם יודעים מה? זה לא סיקור אוהד, זה קמפיין. קמפיין של ממש.
מבחינה פרלמנטרית, החוק הזה קודם בדרך-לא-דרך, ולכן אני בטוחה שזה עוד יגיע לבג"ץ. אי-אפשר להעמיד פנים שאנחנו דמוקרטיה, שיש הפרדת רשויות, שיש רשות מבצעת, מחוקקת ושופטת, כשהינה, כאן, הלכה למעשה, שר התקשורת שימש גם יושב-ראש הוועדה פה בכנסת וקידם את המהלך, גם החליף את הייעוץ המשפטי לוועדה, גם הגיש את ההסתייגויות וגם עשה את הנסחות. הכול בבן אדם אחד. היו כאן תקדימים מהרגע הראשון שהחקיקה הזו הונחה על שולחן הכנסת – חקיקה שהונחה ללא אישור של היועצת המשפטית לממשלה. גם פה, ברגע שזה הגיע לכנסת הייעוץ המשפטי לכנסת אמר: זה הליך כל כך מזורז, אני לא מספיק ללמוד את החומר, אני לא יכול בצורה כזו לשלוט בפרטים ולתת חוות דעת. היועצת המשפטית של הכנסת אמרה: אין פה מספיק תשתית עובדתית. בקיצור, חרבו דרבו של תהליך חקיקה.
אני רוצה גם לומר משהו למפלגות החרדיות. איזה קטע שפתאום ממש, אבל ממש לא מפריעים לכם חילול שבת ושידורי תועבה. איזה קטע. הוכחתם שוב שאצלכם אין אמונה, אתם תמיד ניתנים לקנייה, זה פשוט עניין של מחיר. ושילמו לכם פה את המחיר. אנחנו ראינו את זה בשורה של סעיפים ובחקיקה נוראית למדינת ישראל שקיבלתם. אז זה באשר לחוק השידורים שמובא היום לאישור הכנסת.
אני רוצה לעבור לעוד נושא קריטי. תראו, בשבועות האחרונים אנחנו נאבקנו כאן בוועדת הכנסת כדי לאפשר לזקנים שחיים בבתי אבות, בדיורים מוגנים – לאפשר להם את זכות הבחירה במקום המגורים שלהם, כפי שנעשה במערכות הבחירות האחרונות. מדובר באמת בלמעלה מ-30,000 איש, אנשים זקנים שגרים בבתי אבות ודיורים מוגנים. הקואליציה הזו נעמדה על הרגליים האחוריות – לא לאפשר לזקנים האלה להצביע בסמיכות למקום המגורים שלהם. פשוט עו"ד בומבך, עורך הדין של הליכוד, אמר שהם לא מצביעים לליכוד ולכן צריך להקשות עליהם. ביקר לי, זה מה שקרה; אתמול פורסם שמירי רגב בוחנת צעדים להקשות על ישראלים שנמצאים בחו"ל ורוצים להגיע לארץ בזמן הבחירות, להצביע. מה משותף למהלכים האלה? להקשות על זקנים להגיע לקלפי, להקשות על ישראלים ששוהים כרגע בחו"ל להגיע לארץ להצביע – מה משותף? שהקואליציה הזו מוכנה לעשות הכול בשביל לא להפסיד. הם מריחים את ההפסד שבדרך, והם מוכנים לעשות הכול, כולל למנוע את קיומן של בחירות הוגנות. אין להם גבולות.
עכשיו, אם מישהו חושב שאני מגזימה כשאני אומרת שאין להם גבולות, אני מציעה לכולם להיזכר מה הלך פה, באולם המליאה, לפני כחודש בבחירות למבקר המדינה. שפל שאין כדוגמתו, שמלמד עד כמה לקואליציה הזו אין גבולות, אין קווים אדומים, לא רואים בעיניים. אם אתם חושבים שזו קונספירציה, מה שאני אומרת, באמת, תסתכלו חודש אחורה מה היה פה, במבחן התוצאה. בחירות למבקר המדינה שאמורות להיות חשאיות – חברי הכנסת כאן מהליכוד זיהמו את ההליך ותיעדו את עצמם בסטילס, בווידאו, מצלמים את הבחירה שלהם. זו הייתה הוראה מלמעלה. עכשיו, אם אנחנו לא היינו מגישים בג"ץ נגד ההליך המזוהם הזה, ואם הבג"ץ לא היה מתקבל, אז מה היה קורה? היו רואים בזה בעצם צ'ק פתוח לבחירות לכנסת. היו מודיעים לכולם, בבחירות הכלליות: כל ועד – עובדים בעיריות, רשות שדות התעופה, תעשייה אווירית – כולם צריכים לדווח לנו למי הם הצביעו. לא חייבים, המלצה, אפילו בקריצת עין, אבל ואללה, מי שלא צילם שלא יצפה לקידום, מה שנקרא. זה מה שהיה קורה. לא היו יותר בחירות חופשיות במדינת ישראל. וחברי הליכוד, שישבו כאן, עשו את זה במו ידיהם. לא היינו יכולים לדמיין תסריט כל כך הזוי. לכן צריך להבין שאין להם, אין להם גבולות.
ממשלת 7 באוקטובר, שבאמת הביאה עלינו את האסונות הקשים ביותר בתולדות המדינה – מאז 7 באוקטובר ועד היום איבדנו 2,066 אנשים, נפשות, חיילים, ילדים, זקנים, שוטרים, נחטפו לנו אנשים – באמת, ממשלה שזימנה עלינו אסונות נכשלה בכל הגזרות, ומבינה שפשוט אזרחי מדינת ישראל מאסו בה. ולכן הם יעשו הכול, כולל הכול, כדי להימנע מהפסד, גם אם זה אומר שהם יזהמו את הבחירות.
אז אני כאן היום – לומר להם: זה לא יעזור לכם. לא יעזור. לא יעזור. להפך. איך נכתב? "וכאשר יענו אֹתוֹ כן ירבה וכן יפרֹץ". כל מהלך מלוכלך למניעת הבחירות החופשיות, כל ספין, כל דרישה להכניס מצלמות לקלפיות כדי להרתיע, כל משלחת של בריונים שהם ישלחו ביום הבחירות כדי לעשות פרובוקציות ליד הקלפיות – תדעו לכם, זה רק ידרבן אותנו להגיע ולהצביע. זה רק ימחיש לנו שאין לנו מה להפסיד, זו המדינה שלנו שבסכנה. זה רק ידרבן את אזרחי מדינת ישראל. לא תיתנו לשורד שואה בן 95 להצביע בסמיכות למקום מגוריו? אל תדאגו, הוא יגיע בכיסא גלגלים, הוא יגיע עם מקל הליכה, אנחנו נסחב אותו לקלפי, הוא יממש את זכותו הדמוקרטית. לא יעזור לכם מה שתעשו. לא תאפשרו לטיסות צ'רטר להגיע למדינת ישראל, תחת תירוצים שונים, כדי שאנשים לא יבואו ביום הבחירות ויצביעו? אל תדאגו, הם יגיעו בספינות דרך קפריסין, הם יגיעו למדינת ישראל. תנסו לשלוח בריונים לקלפיות? עם ישראל יהדוף אותם, יהדוף אותם ויבוא להצביע בראש מורם. זה לא יעזור לכם. הבנו עם מי יש לנו עסק, אנחנו מתכוננים לרגע הזה, ועם ישראל נחוש.
סימון, אני רוצה לדבר על נושא מאוד חשוב. תקשיבו.
אני רוצה לדבר על מצב החינוך בישראל ועל המצב של תלמידי ישראל. תלמידי ישראל, שכפי שאתם רואים הם באו לבקר אותנו גם כאן הבוקר, יצאו בשבועות האחרונים לחופש הגדול, אבל האמת – אחרי עוד שנה משובשת. זו לא הייתה השנה המשובשת היחידה, זה אחרי רצף של שנים משובשות – שנים של מלחמה, שנים של מגפת הקורונה. ושימו לב לנתונים: לפי הנתונים הכי שמרניים, מאז הקורונה ועד היום תלמידי ישראל הפסידו בין חצי שנת לימודים, במקרה הטוב, לשנה וחצי של לימודים, במקרה הרע. תחשבו על זה. יש ילדים במדינת ישראל ששנה וחצי ישבו בבית באפס מעש, תחת ידיעות על מלחמה והתרעות ואזעקות וחטופים, באמת, מציאות בלתי נתפסת, והם בבית ללא מסגרת.
מדינת ישראל נמצאת בגירעון חינוכי עצום, עצום. זה גירעון חינוכי לאומי עצום של מיליון שעות הוראה, מיליון. לימוד, התפתחות אישית, דברים שפשוט ירדו לטמיון, והילדים שלנו ישלמו את המחיר. שימו לב לנתונים. למשל, כ-28% מילדי קריית שמונה בכיתות א' עד ח' מתקשים בקרוא וכתוב. זה המחיר של היעדר מסגרות חינוכיות. זה המחיר לכך שקודם כול סגרנו את בתי הספר, למרות שכל המשק היה פתוח, למרות שהקניונים ובתי הקפה היו פתוחים. יש לנו ילדים שמתקשים בקרוא וכתוב, ומי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר זה הילדים בצפון. רק 3% מתלמידי ישראל עמדו בדרישות של תוכנית הלימודים במדעים, 3%.
במדד הבורות של ה-OECD ישראל מככבת לרעה והוגדרה כמדינה שבה כחמישית מהסטודנטים הם בעלי יכולות של ילד בגיל עשר במתמטיקה והבנת הנקרא, אוקיי? חמישית מהסטודנטים עם יכולות של ילד בן עשר. מעם הספר הפכנו לעם שמככב במדד הבורות הבין-לאומי.
ואז נשאלת השאלה: מה עושה כבוד שר החינוך יואב קיש עם המצוקה האדירה הזו, עם הנתונים המזעזעים האלה, שלא היו לנו כאלה? מה הוא עושה? מה הוא עושה? אני רואה מלא סרטונים שלו באוטו – כאילו, הוא עסוק בקמפיין, להראות שהוא היה טייס וזה. הבנו, אבל איך זה עוזר לתלמידי מדינת ישראל? אז מה עשה? השר קיש עם ראש הממשלה ושר האוצר עשו מסיבת עיתונאים. הם השיקו גימיק של מכינות AI, מכינות בינה מלאכותית לתלמידי חטיבות הביניים. אבל הם עשו מסיבת עיתונאים, ולא סגרו פינות, ולא עשו שיעורי בית, ולא עשו את העבודה הקשה באמת, והתוצאה היא שזה לא גייס מספיק מורים – אין מורים לאירוע הזה, זה לא מחייב אף תלמיד, ובפועל רק כחמישית מהתלמידים בכלל נרשמו לאירוע הזה, ובטח הגיעו אף פחות.
במקום לטפל בבעיות הקשות, הוא זורק לנו כל היום סיסמאות על תפילין. כאילו מישהו במדינת ישראל היה מונע מילד להניח תפילין. מנסה לפתור בעיה שלא קיימת סתם כדי לחמם, כדי לייצר עוד כעס ושנאה. למישהו במדינת ישראל יש בעיה שתלמיד יניח תפילין שהוא הביא מהבית שלו? מעולם לא הייתה בעיה כזאת, אבל זו הבעיה הכי גדולה של משרד החינוך, של מערכת החינוך, לשיטתו של שר החינוך. כאילו הוא אומר לנו: המצב כל כך קשה – כל מה שנותר לנו זה להתפלל. זה הפתרון שהוא מציע לנו. במקום לתת דין וחשבון הוא מעלים מדדים ותוצאות שלא מחמיאות. ומה ההישג הגדול שלו? הוא הציג עלייה מזערית של אפילו לא אחוז בבגרות להייטק. משהו באמת מזערי, זה מה שהוא מציג. כשלא מכירים בבעיה, אז אי-אפשר להתחיל לפתור אותה, וזה המצב שלנו במשרד החינוך.
אדוני השר, אני שואלת מכאן שאלה פשוטה: מי ילמד את הילדה בקריית שמונה לקרוא? איך אתה מביא לשם עוד מורים? איך אתה נותן להם עוד שעות? איך אתה מושיט יד לילדים האלה, שחיים במציאות בלתי אפשרית? מי ישלים לילדים בשדרות את לוח הכפל? מי יחזיר לדור שלם את מה שנגזל ממנו לימודית, נפשית, זהותית? מי יבטיח את העתיד הכלכלי, התרבותי והביטחוני שלנו? בלי הילדים האלה אין לנו עתיד. תיקון אמיתי במערכת החינוך לא יכול להיות עוד טלאי על טלאי. ילדי ישראל הם העתיד שלנו, ואנחנו צריכים לתת להם תוכנית אמיתית, תוכנית רצינית, שמתקנת את הבעיות מהיסוד. מה שהיה לא יכול להימשך יותר. הלוואי, הלוואי שנזכה לפעול מתוך ממשלת ישראל כדי לייצר עתיד טוב יותר לילדים של כולנו.
1,549 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.