קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אני רוצה לשתף אתכם באיזושהי תחושה שאולי גם אתם הרגשתם אותה. ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, אחרי הטבח הנורא הזה, היה איזה רגע אחד שמדינת ישראל פתאום התלכדה והתאחדה. אנשים עזבו את מה שיש להם והתגייסו – מי שהתגייס כי קראו לו וגם מי שלא קראו לו – מי שהיה יכול לבש מדים, לקח נשק ויצא להילחם; ומי שהיה יכול הלך להכין אוכל לחיילים; ומי שהיה יכול הלך לדאוג שיהיה ציוד לחיילים ולאסוף תרומות. הייתה תחושה – – –
הייתה ב-7 באוקטובר, בשמחת תורה, תחושה פתאום שכולנו מבינים שקרה משהו כאן שהוא אירוע אחר, שמחייב את מדינת ישראל לנהוג אחרת. חברת הכנסת סון הר מלך, זה לא נעים.
האמת, אני רוצה לשאול את חברי הכנסת של הקואליציה דווקא. אחרי 7 באוקטובר, אחרי שמחת תורה, אחרי שעברנו את מה שעברנו, אני רוצה לשאול את חבר הכנסת פוגל, את השר אבי דיכטר, את חבר הכנסת הלוי, בשביל מה נלחמתם כדי להגיע לבניין הזה ולשבת כאן בשעות הלילה, עוד לא המאוחרות. על מה נלחמתם? מה אתם רוצים להחזיר בחזרה לציבור שלכם, שבשבילו עשיתם את כל המאמצים להגיע לכאן? אז יש פוליטיקה והוויכוחים הקטנים, וזה רוצה עוד כוח וזה רוצה עוד לפה, אבל בסוף, בשורה התחתונה, בשביל מה, אם לא כדי לחזור בחזרה לציבור הישראלי ולהגיד: אנחנו נלחמים בשבילכם, כדי שאתם תוכלו להילחם בשבילנו?
כמה חברי כנסת יש כאן, שהילדים שלהם נמצאים עכשיו בשירות ונמצאים במילואים? יש חברי כנסת ששילמו את המחיר היקר ביותר במלחמה הזאת; יש אימהות שלא ישנות בלילה; יש אבות שלא ישנים בלילה; יש אנשים שאיבדו חברים, שאיבדו משפחה. אני שואל אתכם, עכשיו תתגייסו כולכם, תיכנסו לכאן ותצביעו על זה שעכשיו משרתי המילואים שהיו אמורים להשתחרר בגיל 47 ישתחררו בגיל 50, כי צריך והוראת שעה, ותספרו לנו עוד סיפור, בה בעת שיש עשרות אלפים, עשרות אלפים, שצריכים גם הם לעשות את הדבר הבסיסי שכל אחד מאיתנו עשה בגיל 18 – להתגייס, ללבוש מדים וללכת לאן שיגידו לנו, לאן שיגידו לנו, כדי לשרת את העם והארץ.
יש לכם הזדמנות, כשאתם יושבים כאן אחרי מה שקרה, להגיד: סליחה, עם כל הכבוד לשיקולים הפוליטיים ועם כל הכבוד לקוניונקטורות שמשאירות שלטון כזה או אחר, אנחנו באנו לפה, אנחנו יושבים פה הערב, הלילה, לא כדי שמה היה הוא שיהיה. אנחנו לא מוכנים יותר להשלים עם זה שאחיכם יבוא למלחמה ואתם תשבו פה. לא מוכנים יותר. לא מוכנים יותר, כי אלה שיוצאים למלחמה לא יהיו מוכנים יותר לעשות את זה כשהם רואים את האחרים יושבים ולא באים.
הפנייה שלי היא באמת לחברי הכנסת מהקואליציה – כי בסדר, האופוזיציה תתגייס, חלקה לפחות יתנגד לחקיקה הזאת, יתנגד לחקיקה הזאת. אם צריך לעשות יותר מילואים נעשה יותר מילואים, ואם צריך לשרת יותר נשרת יותר. אבל לא יכול להיות שצד אחד ישרת יותר והצד השני ימשיך לא לעשות כלום. זה לא יכול להיות. זה לא יכול להחזיק. אי-אפשר להחזיק את הדבר הזה שנקרא מדינת ישראל לאורך זמן בשיטה הזאת. כן, הנקודה להכריע הגיעה עכשיו. היא הגיעה עכשיו. זה מתפקידכם. חלקכם רצתם בפריימריז וחלקכם רצתם בבחירות, כל אחד איך שהוא הגיע לשבת פה ולהיות אחד מ-120 שיכולים לקבל את ההחלטה הזאת. אני אומר את זה לך, אדוני היושב בראש, אני אומר את זה לחברי הכנסת שיושבים כאן, ואני אומר את זה לך, השר דיכטר, ששירות הביטחון שלך הוא מהמפוארים שיש. בסוף הגעתם לכאן, לנקודה הזאת, כדי שתוכלו להסתכל בעיניים של האימהות ששולחות את הילדים שלהן ולא יודעות מה עולה בגורלם ומה יעלה בגורלם ולא מדברות איתם שבועות וחודשים, כדי שהילדים יוכלו להילחם כדי שאפשר יהיה לשבת כאן ולנהל כאן דמוקרטיה פרלמנטרית. אז עכשיו, כשאתם תצביעו עוד פעם בעד הבקשה הזאת, שחצי מהעם ישרת יותר והחצי השני ימשיך לא לעשות כלום – – –
זה בדיוק מה שמצביעים עליו עכשיו, כי אתה מאריך את שירות המילואים לקבוצה אחת בלבד.
יש קבוצה שלא עושה מילואים, והיא לא תעשה מילואים. בתוך האירוע הזה – – –
אני יודע, אבל בתוך האירוע הזה, חבר הכנסת מלביצקי, יש חוק גיוס שתלוי ועומד שאי-אפשר להביא אותו – – –
לא נגיע אליו, כי מביאים אותו פרוסות-פרוסות, פרוסות-פרוסות, כל פעם לוקחים עוד פרוסה ועוד פרוסה ועוד פרוסה ועוד פרוסה, ומפרסמים תזכיר חוק ואומרים: כן, ומי ששירת שנתיים וחצי ישרת שלוש, ומי שעשה 60 ימי מילואים יעשה 80. זה עוד פרוסה ועוד פרוסה.
הגענו לנקודה המאוד-מאוד פשוטה, ואני אומר את זה, וזו הציפייה שלי מכם – תקומו ותגידו: חברים, מה שהיה לא יהיה. כל אזרח ישראלי בגיל 18 יתכבד ויגיע עד לבקו"ם. מערכת הביטחון תחליט מי מתאים ללכת לטיס, מי מתאים ללכת לחי"ר, מי מתאים ללכת לחיל הים, מי מתאים ללכת לעשות שירות בבתי החולים, מי מתאים ללכת לעשות שירות במכבי האש ומי – במשטרה. כל אזרח ישראלי יעשה משהו למען מדינת ישראל שלוש שנים, ואחר כך נריב על כל שאר הדברים האחרים. אבל את הדבר הבסיסי, הבסיסי הזה, אני מצפה מכם, שהתאמצתם כל כך להגיע לכאן – ושתדעו שלא לעולם חוסן. אף אחד מאיתנו לא יהיה כאן כל חייו. בסוף תוכלו לחזור בחזרה הביתה ולהגיד: ביום הזה, בשעה הזאת, כשהייתה לי ההזדמנות לדאוג לכך שבמדינת ישראל נוכל להחזיק את החברה הישראלית כי כולם נושאים בנטל, כי כולם משרתים – תוכלו להגיד שעשיתם את זה, ולא המשכתם את אותו פטור על פטור על פטור בגלל קוניונקטורה פוליטית, שהולך ומפרק אותנו עד לנקודה הזאת. ואני אומר לכם שהפירוק הזה יהיה פירוק שיהיה קשה מאוד לאחות אותו.
851 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.