קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. גברתי השרה, חבריי חברי הכנסת, לא פעם אחרי 7 באוקטובר דיברתי על זה, ואני מוכנה לדבר על זה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. כולנו צריכים לעשות חשבון נפש, אמיתי, כי כל אחד מאיתנו אולי דיבר משהו שלא לעניין, עשה משהו שלא לעניין. היו תפיסות עולם, שאולי – יש על מה לדבר. כל אחד בבית הזה, בממשלה, בציבור, צריך וחייב לעשות חשבון נפש, כולל אני. ברור. חד-משמעית. כי כשחמאס טבח ורצח ואנס ועשה מה שהוא עשה, הוא ראה בנו ישראלים. הוא לא בדק אם אנחנו יהודים על פי ההלכה, על פי אימא, על פי אבא, אם אנחנו שומרי מצוות, אם אנחנו אוכלים כשר ואם אנחנו בכלל יהודים – כי טבחו בכולם, כי ראו בנו ישראלים.
גברתי השרה, אנחנו לא צריכים אותך עם כל תקציב המשרד שלך, כי חמאס טיפל בזהות היהודית שלנו יופי-יופי בחינם. הוא עשה לנו פה שיעור שאסור לשכוח אותו. כי בסוף צריך להבין, אין לנו מדינה אחרת, אין לנו אזרחים אחרים, אין לנו עם אחר, ורק אנחנו נוכל לטפל, לדאוג לעצמנו. סיירת מטכ"ל מארצות הברית לא תנחת פה ולא תעזור לנו, עם כל זה שהם הידידים הכי גדולים שלנו. עם כל הכבוד, בסוף אלה החיילים שלנו, עם נשק בידיים שלהם, ורק הם ואנחנו נוכל להגן על עצמנו.
ונכון, הייתה הרגשה אחרי 7 באוקטובר שגם אנשים אחרים חושבים כמוני. דיברו על חשבון נפש. באמת, כולנו קיבלנו שוק בחיים, וראינו התגייסות מטורפת של ציבור ישראלי לעזרה, להתנדבות, לסיוע. באמת, עם האסון הענק הזה היה פה משהו כל כך מאחד – הכאב, הפחד. כן, פחדנו. פחדנו, כי האויב היה מתחת לבית שלנו בכל עיר ועיר, ואיבדנו אמון גם בהנהגה וגם בכוחות הביטחון באותם ימים. אבל היינו יחד ועבדנו יחד והשגנו ציוד צבאי וציוד רפואי ותרומות לחיילים. אני עשיתי את זה יחד עם חבריי חברי הכנסת – עם יצחק פינדרוס, עם מיכל שיר, עם ח"כים אחרים. אגב, הממשלה לא הייתה שם, השרים נעלמו; הח"כים תפקדו. ועשינו את זה, נכון, מיכל? שיחות באמצע לילה, ציוד רפואי בהטסות מארצות הברית, מה לא עשינו. בחיים לא חשבתי שאני אהיה מומחית בציוד צבאי ובתקן של ציוד קרמי. ופינדרוס, בלילות היינו עם התורמים על הקו, ובאמת הייתה הרגשה שהינה, זה קו פרשת המים, אנחנו נעבור את זה ונהיה ביחד – כי מה שהיה אסור שיהיה, כי למדנו וקיבלנו ושילמנו ועדיין מעריכים את הדם.
והינה, עברו ארבעה וחצי חודשים, כאילו לא היה. שוב פעם גיוס, מכסות, עניינים. אי-אפשר. אני פונה לרבנים – כי הציבור לגמרי שם; ראינו את הציבור, היינו במוקד של חב"ד, הציבור החרדי, מוקד שסייע לכל החיילים, למפונים, ומה לא עשינו שם. אני פונה לרבנים: יש לכם אחריות, יש לכם מילה, יש לכם משקל. זו האחריות שלכם. הציבור לגמרי בשל. לשרת את המדינה זה לא בושה; זה כבוד, זה זכות. אפשר לשלב דברים, אפשר גם להיות חרדי ושומר מצוות וגם להחזיק בנשק, ביד אחת תורה וביד השנייה M16. זה מה שעובד, אין לנו משהו אחר. תגלו אחריות, תבינו את גודל השעה. אסור לנו שוב פעם להתפצל, אסור לנו להיות במצב שיהיו כאלה שישרתו וכאלה שילמדו תורה, כי בסוף אין לנו אנשים אחרים. רחפן אפשר לייצר, בן אדם לא. אנחנו צריכים את כולם ביחד בכל העמדות, גם בשירות לאומי, גם בתפקידים בצבא – תומכי לחימה, גם לוחמים – אנחנו צריכים את כולם.
אגב, אני גם פונה לחברה הערבית: אתם לא רוצים להיות אזרחים חצי אזרחים? תתגייסו. תחליטו מה יותר חשוב לכם, להיות אזרחי ישראל או להרגיש כל הזמן מקופחים. תתגייסו, תתרמו, תלמדו, תשאפו אל כל הטוב הזה שיש, מה שהצבא יכול לתת, כי בסוף – כפי שאמרתי קודם – החמאס טבח בכולם כי אנחנו ישראלים; היו שם גם בדואים וגם ערבים, כולם ביחד, הם לא עשו את הבדיקות האלה.
אבל בואו נתחיל קודם כול מעצמנו, מיהודים, אנחנו. אני פונה לרבנים: תגלו את האחריות, תגלו הבנת מציאות. אל תפלגו אותנו, אל תעשו מצב של הם ואנחנו, אנחנו והם. תפנו לציבור שלכם, יש לכם מילה. תעודדו את ההתגייסות גם לשירות לאומי וגם לצבא. נתאים את המערכות לכולם, כי בסוף בסוף אנחנו פה ביחד.
ועכשיו, ברשותך, אדוני היושב-ראש, אני איכנס למקורות, מאיפה הכול התחיל. חבל שאין פה ח"כים מהליכוד, כי אני אדבר לליבם. אני מחזיקה פה את הספר של עמית סגל, "סיפורה של הפוליטיקה הישראלית". אגב, הוא לא מכוח קפלן ולא שונא חרדים. אני רק אצטט את מה שהוא כותב: היסודות למחנה שהביס את פרס נוצרו עוד ב-77'. למוחרת המהפך בגין לא הסתפק בבניית הקואליציה; הוא רצה גם לבנות גוש פוליטי יציב לדורות. עלות הבנייה – היה יקר מדי, יקר מאוד. החרדים מאז 51' לא ישבו בקואליציה, פותו להיכנס בדלת הראשית ולא רק להציץ מהחלון. בתמורה להסכמתם ביטל בגין את מכסות הפטורים מגיוס של בני הישיבות והפסיק את טיסות אל על בשבת.
זה קרה ב-77'. בגין היה פוליטיקאי גדול, מנהיג ענק, אבל כנראה שזו הייתה טעות. הוא עשה פה משהו, ועד היום אנחנו משלמים על זה מחיר בפילוג ובכל הבעיות בחברה הישראלית. הגיוס הוא בעיה ענקית, אי-אפשר להכחיש את זה. אז אני פונה לח"כים מהליכוד, מהנהגת הליכוד, ההנהגה הבית"רית של פעם: אתם גרמתם לבעיה הזאת. זה התחיל במשמרת שלכם, ב-77'. קרה 7 באוקטובר, עליכם לתקן, זו אחריות שלכם. אתם מפלגת שלטון, אתם התחלתם, אתם הכנסתם אותנו לכל הסחרחורת הבלתי-נגמרת הזאת. ועכשיו, אחרי מה שקרה לנו, אתם חייבים לתקן את העוול הזה. כולם צריכים לשרת. זה כל כך פשוט שמוזר לי שעד עכשיו אנחנו צריכים להסביר את זה.
אין לנו מדינה אחרת, אין לנו עם אחר, אין לנו חיילים אחרים.
לסיום, עמית סגל פרסם את הספר הזה ברוסית. אני אקרא אותו גם ברוסית כדי להבין יותר את חוט המחשבה. למי שמתעניין, עמ' 89, פרשן פוליטי מהצד הימני של המפה.
893 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.