קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שומע יותר ויותר ניסיונות להנדס את התודעה. מה זה להנדס את התודעה? ראש הממשלה כל הזמן מדבר: ניצחון, ניצחון מוחלט, כפסע מניצחון מוחלט – אחרי ששת הימים לא היה צריך להסביר מי ניצח ומי הפסיד. גם אחרי מלחמת יום הכיפורים. ביום הכיפורים, ביום ה-19, היינו על אם הדרך לקהיר ודמשק. הדברים היו מאוד מאוד ברורים. כשאתה מתחיל להסביר שאתה רוצה להגיע לניצחון ויש כמה שמפריעים לך, אז סימן שנכשלת.
בחודש האחרון הופעתי כמעט ערב-ערב בפני כל מיני פורומים, ותמיד שאלתי שאלה: תגידו לי, מי מרוצה מההישגים של המלחמה עד כה? מי מרוצה מהתוצאות עד כה? תרימו ידיים. אף אחד אף פעם לא הרים ידיים. אני יכול להגיד לכם שבעשרות משאלים מהסוג הזה, בקהלים שונים, פעם אחת מישהו אחד הרים יד. כששאלתי מי לא מרוצה מהתוצאות שהשגנו עד עכשיו, כולם הרימו ידיים.
הניסיון הזה להנדס תודעה נמשך גם היום. הקונספציה קרסה, אבל הממשלה טרם הפנימה.
הממשלה טרם הפנימה שהקונספציה כבר קרסה. וכשאני שומע היום את שר הביטחון, גם לו כנראה יש פיצול אישיות. היום שר הביטחון מופיע על מרקע הטלוויזיה ואומר: הנושא של הגיוס הוא לא נושא פוליטי, זה נושא ביטחוני. במקביל, באותה נשימה, הוא אומר: אני לא אביא את החוק אם לא תהיה הסכמה בין כל מרכיבי הקואליציה. כלומר, הוא רוצה להשיג הסכמה פוליטית בין כל מרכיבי הקואליציה על חוק הגיוס. אני לא בטוח שאנשים מבינים על מה הם מדברים.
השבוע חזרתי בלילה ליישוב נוקדים. עוצר אותי ג'יפ של מילואימניקים, מבקשים סלפי ומתפתחת שיחה. אני יכול להגיד שאם לא יהיה חוק באמת שוויוני, חוק גיוס שוויוני, אתם הולכים לפרק את מערך הגיוס. הניסיון הזה בכל פעם להתחמק ולהביא הוראת שעה, זה ניסיון למסמס חוק גיוס שוויוני, ומי שלא יעשה את זה יהיה אחראי לפירוק מערך הגיוס ולפירוק צה"ל כצבא העם.
מה שקרה ב-7 באוקטובר באמת שינה הכול מקצה לקצה. אי-אפשר להמשיך כמו שאנחנו היינו עד כה. צריך להיות ברור שגם בתוך קבינט המלחמה, מי שמנסה להיות ישר עם עצמו, מבין ואומר את הדברים האלה. אני רוצה לצטט מהמסמך של גדי איזנקוט, שכולנו ראינו אותו בתקשורת. אני נותן כמה ציטוטים קצרים: ניכר קושי הולך וגובר בהשגת מטרות המלחמה. כבר שלושה חודשים לא התקבלו החלטות קובעות ומשמעותיות. מצב סיום המלחמה – שלא נשקף איום מעזה – לא הושג; חיזוק הביטחון האישי והחוסן הלאומי של אזרחי ישראל – לא הושג. כשאומר את זה רמטכ"ל לשעבר, משקיף בקבינט המלחמה, כנראה יש לזה משקל.
אין סיום מלחמה ואין חוסן לאומי ואין ניצחון. על איזה ניצחון מדברים? כמעט 160,000 איש מהצפון עזבו, הפכו לפליטים בארצם, 70,000–60,000 איש ביוזמת הממשלה, וכמעט אותו מספר של אנשים לקחו יוזמה ועזבו בעצמם. אתם מפקירים גם את הצפון. הרי מה זה אומר שאנשים היום מחוץ לבתים בצפון הארץ, מחוץ לגליל? הם כבר מבינים שגם שנת הלימודים הבאה, ב-1 בספטמבר, לא תיפתח, והם כבר מבקשים למצוא דיור אלטרנטיבי, דיור קבע במרכז הארץ. גם אחר כך הם כבר לא חוזרים. ברגע שהילדים ייכנסו למערכת החינוך ב-1 בספטמבר – זהו, אבוד. הולכים לרוקן את כל צפון הארץ. מה זה? אתמול, ביום הבחירות, יורים על אשקלון, יורים על עוטף עזה; עשרות טילים מהצפון. על איזה ניצחון בדיוק מדברים?
אני חוזר ואומר: אין ניצחון בלי שאנחנו חוזרים לחוק גיוס, שזאת זכות גדולה, אבל אחד ואחיד לכולם. אני מזהיר את אנשי המחנה הממלכתי ואני מזהיר גם את יש עתיד: תפסיקו עם כל הקונץ-פטנטים. כל הניסיונות לבנות בהידברות איזשהו מתווה – אין שום מתווה. יש חוק אחד: כולם בגיל 18 בבקו"ם. אין שום מתווה אחר.
שום מכסות. תפסיקו לדבר על מכסות כאלה ואחרות. אין יותר מכסות. גיל 18 – כולם מתגייסים. בלי זה, אי-אפשר להתקדם לשום מקום. אומרים לי: אי-אפשר לכפות, אי-אפשר בלי הסכמה. בטח שאפשר. לו היינו מחכים להסכמה, לא היינו מדברים פה בשפה העברית. ראשי הציבור החרדי לפני הקמת המדינה גם הכריזו חרם על בן-יהודה, שלא נדבר עברית, ולמרות זה אנחנו מדברים עברית. כל ההתייעצות שעשה בן-גוריון לפני הקמת מדינת ישראל, גם התייעצות עם ראשי הציבור החרדי, עם החזון איש ועם הרבי מבריסק – הם התנגדו להקמת מדינת ישראל, התנגדו להכרזה. להפך, החזון איש אז נתן הוראה להתפלל תפילת תחנון ביום הכרזת המדינה. ואנחנו היום במדינת ישראל.
לכן, כל הניסיונות – אני שומע פה כל הזמן את חילי טרופר ואחרים: צריך להידבר, צריך להגיע למתווה. אדוני היושב-ראש, אני הייתי שם. כבר הגעתי למתווה עם כל ראשי הציבור החרדי, ופעם אחרי פעם רימו. היום הם יכולים לחלום על המתווה שהיה להם, המתווה הכי נוח. אחרי 7 באוקטובר אנחנו במציאות אחרת. לכן, מה שנשאר זה לחוקק חוק הכי פשוט: גיל 18 – אודרוב, לבקו"ם. אחר כך, תחזור בעוד שלוש שנים. אתה רוצה ללמוד – תלמד; אתה רוצה לעבוד – תעבוד. אבל אין דבר כזה, אין יותר פטורים, אין מכסות. בגיל 18 כל צעיר – בבקשה, תתייצב בלשכת הגיוס הקרובה. זה המתווה. אנחנו נעלה בכל שבוע את הנושא הזה.
בשבוע הבא אני אעלה את החוק שלי, חוק גיוס אחד, אחיד, מתווה כמו שבדיוק פירטתי: גיל 18 – כולם. זאת זכות גדולה וזאת גם חובה. לא יכול להיות אחרת. לא יכול להיות שמילואימניקים בני 40 עם משפחות ועם ילדים קטנים נמצאים כבר ארבעה חודשים במילואים, ואנשים צעירים, בריאים, בגיל 18, הם פטורים. זה לא יימשך. ככה שוברים את אחדות העם. ככה פוגעים בחוסן הלאומי. אני מדבר באמת עם אלפי אלפי אנשי מילואים בגילים שבין 30 ל-45, בעלי עסקים, בעלי משפחות. איך הם יכולים להסתכל? אם מישהו חושב שזה יימשך בצורה כמו שזה נהוג עד היום, הוא טועה.
לכן, אני קורא לכנסת. אנחנו עוד נדבר בשבוע הבא. אמרתי פה, ואני חוזר ואומר: לא יכול להיות – בטח החברים בתנועת הליכוד. רבותיי, ז'בוטינסקי וטרומפלדור קידשו שירות צבאי למען המדינה. לא יכול להיות שהממשלה הזאת מקדשת השתמטות למען כל מיני עסקאות קואליציוניות כאלה ואחרות. אני מציע לכולם לקרוא מה אמר ז'בוטינסקי על כל הנושא של גיוס ושירות למען המולדת ומה טרומפלדור אמר ומה עשה. זה פשוט לא יכול להיות.
אני עוד פעם חוזר, גם לנציגי הציונות הדתית: אתם לא יכולים להמשיך ככה. תסתכלו על החברים שלכם, על הילדים שלכם. זה לא יכול להיות שיהיו פה אנשים שייקחו סיכונים יום-יום, ויש כאלה אנשים צעירים שיושבים בבית. אין לזה שום הצדקה, גם לא הלכתית. זה הכול שקר וכזב. כל הסיפור הזה שאנשים שלומדים תורה לא צריכים לשרת, זה בניגוד למקורות שלנו. אבל נסתפק היום בזה, ועל נושא המקורות נדבר בשבוע הבא. תודה, אדוני היושב-ראש.
1,004 מילים של אביגדור ליברמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.