הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 26 – הוראת שעה – חרבות ברזל), התשפ"ד–2024

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

מה עשר דקות? שעה. זהו? קיזזו לי? לא סופרים אותי פה.

טוב. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, קודם כול אני רוצה לברך את שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב. אני לא יודע אם שמת לב, הייתה השקה בזמן מלחמה, השקה כולל כל מה שאתם מדמיינים בהשקה.

לא היה פופקורן. בהשקה הייתה גזירת סרט. בזמן שכל תושבי הצפון או צמודי הגבול בצפון מפונים, הייתה השקה של משרד רישוי שהעבירו מקריית שמונה לחצור הגלילית באופן זמני. באמת, אתה יודע, משק כנפי ההיסטוריה, כל הצפון קם על רגליו באמת בתרועות. כל הכבוד. כל הכבוד לשרת התחבורה על פתיחה של סניף חלופי למבחני רישוי. באמת, אם אני אשאל היום תלמידי י"ב שניגשים לבחינת הבגרות באזרחות: מה אתה מצפה משר התחבורה או שרת תחבורה בזמן מלחמה כל כך קשה? תשיקו את הסניף. זה אחד.

אגב, סרי לנקה – את הרעיון להשקת הסניף אני מניח שקיבלו שם, כי אחרת מה יש לעשות בסרי לנקה? אם אני הייתי טס לסרי לנקה, הייתי טס לקבלנה וגולש קצת, ונחמד. אבל היא חזרה עם תובנות שצריך משרד רישוי, ולהעביר אותו 30 קילומטר, כאילו אין שום צורך תחבורתי לתושבי ותושבות הצפון. אבל בסדר. אז אני רוצה להודות לה, כי אני חושב שהיא לא קיבלה מספיק תודות בטוויטר אחרי שראיתי את זה.

אני ראיתי קודם את חבר הכנסת סעדה. היה לו ריאיון בנוגע לחוק שאנחנו עכשיו מדברים, שזה לא ספציפית החוק. טלי גוטליב, אף אחד מחברי יש עתיד לא חושב – –

– – שחוק השוויון בנטל עולה היום למליאה. תפסיקו לזלזל בנו. אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים.

לא. את אומרת: מירב, מה את אומרת? אנחנו יודעים על מה אנחנו מצביעים, ואנחנו גם יודעים על מה אנחנו מדברים. את לא עולה לפה כל פעם ונואמת לעם ישראל בנושא הספציפי של החוק שכתוב. אז אנחנו מדברים על זה.

אני תכף אסביר לך. אני תכף אסביר לך למה אנחנו לא מסכימים.

אנחנו יודעים על מה אנחנו מצביעים. אבל חבר הכנסת סעדה, בהתייחס לכל נושא – – –

שנייה, טלי.

בהתייחס לכל נושא הגיוס, הוא אמר – כמו שהמון המון שנים אומרים – שצריך לעשות את זה בהכלה ובשיח.

לא, לא. סעדה, סעדה. אל תדאגי. את לא אמרת "הכלה" ו"שיח" כי את לא בעד הכלה ושיח.

אבל סעדה אמר את זה, ואמר שצריך לעשות את זה כדי שיהיה תהליך, וגם דיברו על זה קודם. אבל אני רק תוהה איפה היו כל ההכלות והשיח השיתופי והרצון לעשות מהלכים משמעותיים במדינת ישראל בשנה האחרונה? אדוני היושב-ראש, למה לא הכלתם אותנו? למה לא באתם ואמרתם: בואו, אנחנו רוצים לעשות שינוי משמעותי בדמוקרטיה הישראלית – אני חושב שפחות ממה שקורה עם השוויון בנטל, אבל ניחא – ובואו נעשה את זה ביחד, בואו נכיל, לא נכפה, לא יהיו מכת"זיות, לא יעיפו אותנו מוועדות, לא תעשו לנו על הראש מהלכים. למה אין הכלה כלפינו?

חבר הכנסת יוראי הרצנו, האם הרגשת שמכילים אותך בוועדה החוקה, חוק ומשפט בבוקר, כשהיית אומר "בוקר טוב" לרוטמן ומקבל שלוש קריאות על זה?

לא הייתה שום הכלה, אבל זה משהו אחד. אני משאיר לכם את זה, באמת עם עצמו.

אני רוצה לדבר על עוד נושא ולשאול אותך, אדוני היושב-ראש, ואת טלי, חברת הכנסת גוטליב, כי שניכם עורכי דין – –

– – אומנם את ההתמחות שלכם לא עשיתם בדיני תעבורה, אבל אני רוצה לשאול את האזרח הסביר שיושב היום בבית. כשהוא נכנס לאוטו, מניע את רכבו – האם אתם שמים חגורת בטיחות?

כן. היה הנהון, אני עושה תרגום סימולטני. למה שר, שאמון על המשטרה במדינת ישראל, עם 79 עבירות תעבורה, מרשה לעצמו לא לשים חגורה? למה? אין תשובה.

השר שאמון על משטרת ישראל, שזה השר לביטחון לאומי. וזו לא הפעם הראשונה. הוא עושה את זה – כאילו שהחגורה לא לכבוד שלו.

יש לו יותר, אני חושב. אבל בסדר, שוב פעם, זה שלו. עכשיו גם חבר הכנסת סגלוביץ' התייחס לזה שלא קיבלו את ההחלטות שלו. עכשיו, יש קטע במערכות היחסים – אתם שמים לב לזה? בן גביר לא מדבר עם ראש הממשלה, הוא לא מסמס לו – אני לא יודע אם יש לו טלפון, נניח – הוא מצייץ. נגיד שהוא רוצה להגיד לך, חנוך, שיהיה לך שבוע טוב, בוקר טוב, שבת שלום – הוא מצייץ על זה. יש לך בעיה עם ראש הממשלה – יואיל כבודו להיכנס לחדר ולפתור את הנושא. לא מאמינים לך, כן מאמינים לך, מה הקטע שלך כל הזמן לצייץ?

אבל גם את זה אני שם בצד. אני רוצה לספר לכם, חבריי חברי הכנסת – תשמעי סיפור מאוד מעניין מוועדת הכספים היום. היושב-ראש יודע על מה אני הולך לדבר. במדינת ישראל החליט משרד האוצר, בצעד נכון, להעלות את המס על היבוא של סיגריות אלקטרוניות.

נכון. זו התייעלות כלכלית, זה נכון, זה בריא, יש בזה איזה היגיון פיסקלי מסוים.

מסוים. למה מסוים? כי היום הצביעו בוועדת הכספים על העלאת המס מ-176% ל-250% ומשהו. בסדר גמור. מה הבעיה בוועדה היום? שאף אחד לא מייבא סיגריות אלקטרוניות למדינה.

כבר כמה שנים. עכשיו, יש 157% מס על זה, אבל אף אחד, בגלל המיסים הגבוהים, לא מייבא את זה. ואז מה אמרו באוצר? בואו נתייעל.

לא משנה. נכון, אתה מבין בזה? לא. לא משנה. אבל אין יבוא. מה אמרו? אנחנו רוצים עוד כסף. היום אנחנו גובים אפס, נכפיל את האפס בעוד לא יודע מה, אלף אחוזים, ועדיין לא נגבה כלום.

מקימים צוות שיבדוק איך אפשר לגבות את המיסים שלא גובים. זו ההתייעלות הפיסקלית של מדינת ישראל ומשרד האוצר בנושא שגם נכון בריאותית לטפל בו, אבל גם נכון פיסקלית לטפל בו. ואני יושב בוועדת הכספים ואומר לחברים ולחברות – – –

אני לא אגיד יותר "פיסקלי". לא יודע, לא ממש, אני אוהב "קונספציה".

ואני יושב ואני אומר: תגידו, למה אתם מצביעים על הדבר הזה? אתם מעלים את המס שלא גובים, אין יבוא – – –

דקה ו-50, ואני רק בסעיף השני שלי.

אז מה התפתח? שאין יבוא ואין מס, ולא ייכנס – – –

ובכל זאת, to cut long story short, כמו ששר האוצר נוהג לומר, הצביעו בעד.

מה זה משנה? בואו נצביע בעד, אני אגיש רוויזיה שנעלה את המס ל-2,349%, ועדיין מדינת ישראל לא תראה שקל מזה, לא תהיה שום התייעלות מזה, לא יבנו שום יחידת אכיפה, כי ככה דברים נוהגים פה במדינה.

עכשיו, בגלל שיש לי מעט מאוד זמן – – –

זה עדיין מעט מאוד זמן, כי יש לי פה משהו שייקח הרבה זמן.

לא בטוח. בכלל לא בטוח. אני לא יודע מאיזה כיוון, אבל בסדר.

אני רוצה לפנות אל כולנו ביחד, והצעתי אליכם לחוק הגיוס: אני יודע כמה, גם דיברו על זה – אני מרגיש שאנחנו ממש – אל תעצור אותי, ממש דקה – אני מרגיש שאני לא צריך לשכנע אתכם; אף אחד לא עושה לנו טובה שמתגייסים לצבא. זה לא שוויון בנטל – זה לא נטל ולא נעליים, זו זכות לשרת במדינת ישראל. בעיניי זו בושה, אחת הגדולות – ומה שהביא אותי לפוליטיקה הישראלית זה השוויון בנטל. זה בושה למדינה שיש אוכלוסייה – ולא מעניין אותי מה תגידו – שלא משרתת ולא תורמת לחברה הישראלית, מכל צד, מכל מגזר, מכל חברה, מאיפה שתרצו, מכל כיוון. אז בנושא הזה תפסיקו לסבן אותנו, האמת שדי נמאס לנו. מצער בעיניי שהיינו צריכים את 7 באוקטובר כדי שתתעוררו על החיים שלכם, על דברים שאנחנו אמרנו החל מ-2012, 2011 וגם 2009, וגם אחרי לבנון השנייה, שאני השתתפתי בה. זה – 1. אם אתם רוצים – בהתייחס לכולנו ביחד – להביא חוק שיעבור פה ויתרום לחברה הישראלית, מה שאתם צריכים לעשות זה ועדה מיוחדת בכנסת שתכיל אופוזיציה וקואליציה במעמד שווה, בלי התנשאות, בלי להעיף אותנו, בלי שום דבר, ולעשות חוק ביחד, כמו שאתם יודעים ש-80% מהבית הזה – אומנם מהכיסאות הריקים – יסכימו.

כמו שעשו את ועדת שקד, זה מה שצריך לעשות. זה הדבר היחידי, טלי גוטליב, הדבר היחידי שיעבוד במדינה הזאת – שהכנסת תחוקק בהסכמה, כמו שעשינו בשלושת החודשים האחרונים עד שהחלטתם להפר את ההסכמות; שהכנסת תחוקק חוק בהסכמה שאף אחד מהצדדים לא יהיה מרוצה ממנו. תודה רבה.