קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברות וחברי כנסת נכבדים, אדוני השר, הפצע המדמם מלווה אותנו שנים על גבי שנים, המציאות ההזויה הזאת שרק חלק מהעם מגן על מדינתו בגופו, בדמו ובנפשו. אדוני היושב-ראש, חבריי וחברותיי, הגיעה העת של כנסת ישראל על כל מרכיביה הציוניים לרפא את הפצע הזה. ומראש אני מבקש שאף אחד לא ייקח את זה לשדה – אם אנחנו עולים לכאן ומפצירים באחינו החרדים לקום ולהתגייס, שאף אחד לא יעז לקחת את זה לשדה שאנחנו שונאי חרדים. אנחנו לא שונאי חרדים. שיהיה ברור לכולם שמה שהיה לא יכול להמשיך להיות. אחרי 7 באוקטובר אנחנו במציאות שמסכנת את חיינו כאן. כל מי שדיבר על צבא קטן וחכם, כל אותם גנרלים גדולים שישבו בוועדות ואמרו: אנחנו צריכים צבא קטן וחכם – טעו. אנחנו צריכים צבא גדול וחכם.
כן. גדול וחכם. וכל מי שאמר וניסה להפוך את השוויון בנטל לנטל בשוויון – אתם זוכרים? הצבא לא יכול לקלוט אותם. מה פתאום. אני מחדש לכם, הצבא רוצה וצריך ויכול לקלוט אותם. כמו שרבים ידעו ללהג – גם כאן, בבית הזה, כשדיברנו על השוויון בנטל, ניגשו אליי ואמרו לי: מאיר, על מה אתם מדברים, הצבא לא ערוך לקלוט אותם – לכו לנצח יהודה ותראו איך הצבא יודע לקלוט אותם, את אלה שפשוט לא רוצים להתגייס.
הגיע הזמן להגיד את הדברים לאשורם: המדינה הזאת נמצאת בסכנה קיומית. אתם נקראים לדגל. האתגרים הקיומיים שלנו הם חסרי תקדים – לחימה בחמש אם לא שש חזיתות; מוטיבציה חסרת תקדים של האויבים שלנו לפגוע, לפגע, להשמיד את המדינה הטובה הזאת שלנו; מלחמה ארוכה, שאנחנו עדיין לא רואים את סופה, שרק חלק מהעם נושא אותה על גבו. צה"ל, שתדעו לכם, מתוח עד קצה יכולתו, והעומס נופל על חלק מהבנים והבנות שלנו, וחלק אחר לא עושה דבר. אסור שנמשיך עם ההפרדה בין דם לדם. בשעה שאנחנו בסכנה, אסור לנו לדשדש. הגזרה הזאת שמוצעת לא רק שלא פותרת את הסוגיה, היא מעמיקה את הנטל ומסכנת את עתידה של המדינה הזאת.
פנייתי לחרדים היא על בסיס של שותפות גורל בין בניי, שמשרתים בצה"ל, בין הבנות והבנים של חלק לא מבוטל מאיתנו, שמחרפים את נפשם ונותנים את נשמתם, לבין ילדי החרדים, שממאנים לשרת.
חברים, זהו, אי-אפשר. אתם חייבים להגיע לצבא, בלי שום שיקולים פוליטיים. גלעד, הבן שלי, אב לשלושה, בן 36, התגייס – ארבעה חודשים. נולד לו בן לפני הגיוס למלחמה הזו. הוא חזר, הסתכל על ניב נכדי, שיהיה בריא, ואמר לי: אני מסתכל עליו כי אני רוצה ללמוד להכיר אותו. לא הספקתי לראות. הוא בוחן את תווי פניו.
אבא שלי, זיכרונו לברכה, עליו השלום, במלחמת יום הכיפורים – ואני גדול; היינו שלושה אחים בצבא, שני בנים ובת, חיילים במקביל. כשחזרנו מהצבא – ואבי, עליו השלום, היה איש דתי – אמרתי לו: אבא, דאגת? הוא אמר לי: בטח שדאגתי, כמו כל אבא, אבל בשביל מה עלינו לארץ ישראל, תגיד לי? בשביל מה עלינו לארץ ישראל? בשביל מה עלינו לארץ ישראל, הוא היה אומר, אם לא כדי לעובדה ולשומרה? כך הוא היה אומר. לעובדה ולשומרה. וכולנו התגייסנו, וכך הנחלתי לילדיי. הגיע זמן הגיוס – תתגייסו, כמו שאני עשיתי, כמו שהסבא שלכם רצה, כמו שאתם חייבים לעשות, וכמו שהילדים שלכם חייבים לעשות.
ושוב, הטרוניה שלנו לא באה ממקום של שנאה. איני שונא חרדים, ואף אחד מאיתנו ביש עתיד לא שונא. אנחנו לא שונאים חרדים, אנחנו רק מבינים את המציאות. מבינים את המציאות הקשה שבה אנחנו נמצאים. זה צורך. זה צורך בצבא גדול וחזק. ואתה צודק, אדוני היושב-ראש, אתה בוודאי זוכר את כל אלה שעמדו מולנו ואמרו: צבא קטן וחכם זה מספיק – לא, אנחנו צריכים צבא גדול. 13,000 חרדים – – –
13,000 חרדים בריאים בנפשם, ברוחם, בני העם היהודי – בואו, תתגייסו. לא יהיה שום מתווה שיאיים עליכם. אנחנו מבינים את הצורך שלכם, אבל בואו תתגייסו. ואני שואל, למה – ואני פונה לחבריי ולממשלה הזאת – במקום לשים פעם אחת את הבעיה על השולחן ולפתור אותה באומץ, בהחלטיות, מתוך הבנה ברורה שאנחנו בצוק עיתים שלא מאפשר לנו אחרת, חלק מחבריי מתעסקים בפוליטיקה זולה, מוכרים את ביטחונה של המדינה הזאת כדי לשמור על כיסאם? האמינו לי שאם אני הייתי במקומכם, הייתי שם את זה ופותח את הפצע הזה ומרפא אותו פעם אחת ולתמיד. אני שואל אתכם, אלה שרצים במסדרונות ואומרים "לא היה" ו"שום דבר לא יקרה" ו"הם לא יתגייסו" ו"תקפצו" – מה, אתם עיוורים? מה, אתם לא רואים מה קורה?
אני פונה לחרדים – גם אתם מבינים את זה. פגשתי אתכם. ירדתי לכרם שלום לפגוש את הפלוגה של הבן שלי ולהכין להם אוכל – אתה יודע, כולנו הלכנו לעשות על האש. וכשחזרתי, סיפרתי שפגשתי שם קבוצה של חרדים שבאו גם הם לעשות על האש. כששאלתי אותם: למה אתם לא בפנים? הם אמרו: אנחנו עוד נהיה. יצאתי משם באיזו תחושה של התעלות. באמת, בתחושה של התעלות, כי הם אמרו לי: אנחנו עוד נהיה. אז אני פונה למקסימים האלה שאמרו לי באותו ערב "אנחנו עוד נהיה": בואו לצבא. אתם נוכחתם עד כמה צריכים אתכם.
ואני רוצה להגיד לידידנו הטוב גלנט, תודה על מה שאמרת היום. נקודת אור בקצה המנהרה. ולך, גנץ, קראנו את ההצעות שלכם, הצעות שמציעות סיפור, אבל הן מטשטשות את הפתרון: אנחנו נעשה ככה ונעשה ככה, וניתן במשרד הרווחה, וניתן במשרד הזה, וניתן מדריכים. אנחנו צריכים חיילים. חיילים שידעו להילחם. חיילים שיגנו עליכם. אז אנא ממך, גנץ, היית רמטכ"ל, גדי, היית רמטכ"ל – תהיו אמיצים, תפסיקו להביא הצעות חוק של פנימה ושל החוצה. זה לא מה שהחברה הישראלית צריכה. אסור לנו להמשיך להתנצל. אסור לנו להתגרד באי-נוחות. צריכים להגיד את הדברים כמו שהם לאשורם.
ואנחנו במפלגת יש עתיד לא נוכל להמשיך לשמוע את האמירות שמה שהיה הוא שיהיה. בשביל זה אנחנו כאן, כדי לשנות, כדי שהחרדים יצטרפו לחיילים ולחיילות מהפריפריה, מהעיר, מהמושב, מהקיבוץ, מהציונות הדתית, מההתיישבות ברחבי הארץ. נמשיך להיאבק עד שנשנה את המציאות. הנחנו ביש עתיד חוק גיוס, שעיקרו שכל צעיר וצעירה יתגייסו לשירות צבאי או אזרחי. מי שלא ישרת, המדינה לא תממן אותו. פשוט המדינה לא תממן אותו. המצב הקיים לא יוכל להמשיך להתקיים. ואני אומר את הדברים האלה – חברות הכנסת סון הר מלך, טלי.
אני אומר את הדברים האלה כאן גם לכבודם ולזכרם של ההורים שלנו, של כל אחד מאיתנו, וייבדל לחיים ארוכים אבא שלך, טלי, שהיה מ"פ שלי בצבא, בצנחנים, בנח"ל המוצנח. הוא חשב בדיוק מה שאני חושב.
והם חינכו אותנו בדיוק על מה שאני אומר, ועל איך – סון הר מלך, שאני יודע שהשירות בצבא חשוב לך. אז בואו נשנס מותניים, בואו נשנה את המציאות הרעה הזאת. תודה רבה, אדוני. סליחה שהארכתי בדקה.
1,021 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.