קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. אני חוזר לפני כשעתיים וחצי מניחום אבלים אצל משפחתו של הלוחם סמ"ר עידו אלי, זריהן השם ייקום דמו, אשר נפל בקרבות בעזה. אני משתתף בצער המשפחות שבניהן נפלו בקרבות בעזה, ואני שואל: למה רק אנחנו? מדוע אין שוויון בנטל ואין שוויון בשירות? מדוע רק ציבור מסוים משלם את המחיר, מחיר עצום, מחיר הדם. איך אמר השר גולדקנופ? מה רע לאנשים במדינה הזאת? השר גולדקנופ, בטח לך ולציבור שלך לא רע, אתם לא משתתפים בשוויון בנטל.
אין בחוק הזה דבר וחצי דבר. כן, אנחנו בשעת חירום; כן, אנחנו צריכים לעשות מעשה; כן, עולמנו השתנה לאחר 7 באוקטובר. החוק המונח בפנינו הוא חוק חרפה. אבל מה עשיתם? הלכתם לבטן הרכה של הציבור התורם, המשרת והעובד – הגדלתם משמעותית את השירות של הציבור התורם, הארכתם את ימי המילואים, הארכתם את שירות החובה, אבל לציבור שלכם אתם ממשיכים למעשה את הפטור. כן, יש חוסר בכוח אדם; כן, צריך למלא את השורות. מה עשיתם? ציבור שלם של שינשינים, שמקריב שנה נוספת על חשבונו – טיפול בנוער נושר, טיפול קהילתי וסיוע לקהילה, בתי חולים, קהילות חלשות וכדומה – הקדמתם את הגיוס שלהם במקום לגייס את אלה שקיבלו דחיית שירות.
דחיית שירות לשנה ראשונה לשם לימוד תורה בישיבות ההסדר זה מקובל וזה מכובד, כיהודי אני אומר את זה. קיבלנו נתונים בוועדה לביקורת המדינה, עד לשנה השביעית והשמינית, כמה קיבלו דחיית שירות. לא יאומן. אלה מתחתנים במזל טוב, לומדים תורה ולימודי משפטים – ומדובר באלפים, אדוני היושב בראש, אתה מכיר את זה – חלקם לבסוף משרתים 14 חודש; אבל מה? היה נוח לצבא לפגוע בשינשינים. אין להם לובי בכנסת ישראל, הם הבטן הרכה. בשינשינים קל לפגוע. אילו הצבא היה מבצע איזון בין השינשינים לבין ישיבות ההסדר, דיינו – דהיינו, קובע שכל המסגרות יקוצצו, למשל, ב-10% מכוח האדם, עבור הגיוס – לא הייתה בעיה. אבל הצבא והממשלה פוחדים. הצבא עשה תרגיל והמציא נתונים של דחיית שירות תחת הכותרת: שמור בוועדה לביקורת המדינה.
אני מלא הערכה ומצדיע ללוחמי הציונות הדתית שמסתערים שכם עם שכם יחד עם בנינו ולשדרת הפיקוד הקרבי שהם מעמידים. אבל המצב של דחיות אין-סופיות, עד שמונה ותשע שנים, אדוני היושב בראש, צריך להסתיים.
נכבלו ידי הוועדה לביקורת המדינה. לא יכולנו להביא את הנתונים לידיעת הציבור הרחב, כאילו היו סוד צבאי. ומדוע? כי הנתונים האלה ניתנו במכתב שמור. מכיוון שהנושא מצוי בבג"ץ מצאה הוועדה טעם להביא את המספרים לידיעת שופטי בית המשפט העליון.
הממשלה הרעה הזאת, שבזמן כהונתה קרה האסון הגדול ביותר מאז קום המדינה, הממשלה בראשות נתניהו, אשר הכניסה כסף מזומן במזוודות לחמאס בעזה, כסף אשר שימש לבניית המנהרות והכוח הצבאי, ממשלה אשר כשלה, מניחה על צוואר החברה הישראלית אבני ריחיים נוספות כאשר היא פוטרת קהלים רחבים אחרים מהשירות בצה"ל. איך אמר שר האוצר סמוטריץ'? החמאס – נכס למדינת ישראל. איזה חוסר הבנה.
אני שואל את ממשלת ישראל: היכן האיזונים? היכן היושרה? אני לא אחפש ערכים אלה בממשלה הנוכחית. ברור לי שהכיתם בבטן הרכה של החברה הישראלית. יש עתיד תצביע נגד, נגד החוק הרע הזה. נמסר לי, ואני מקווה שאני טועה, שהמחנה הממלכתי בראשות גנץ לא יגיעו להצבעה. מה הפלא? חברי הכנסת של המחנה הממלכתי בראשותו של בני גנץ לא לוקחים סיכונים. שום דבר לא נדבק בכם. אז חבריי למחנה הממלכתי בראשות בני גנץ, דעו לכם כי אתם משמשים עלה תאנה לממשלת בנימין נתניהו. החזרתם את הצבע לממשלה ולעומד בראשה. חברי הממשלה מתהלכים במסדרונות הכנסת ובמליאה כאילו דבר לא קרה, כאילו שום אסון לא אירע. מה פתאום הממשלה אשמה במה שקרה? אתם, המחנה הממלכתי בראשותו של בני גנץ, דעו לכם כי ההתחמקות שלכם מביישת אתכם. אתם לא לוקחים אחריות על כלום מאז הצטרפתם לממשלה. לא השפעתם על הכספים הקואליציוניים, לא השפעתם על תקציב המדינה. אפילו על ביטול שליחת משלחת לקהיר בנושא משא ומתן בנושא החטופים לא הודיעו לבני גנץ, אלא רק לאחר לחץ של נשיא ארצות הברית לשלוח את המשלחת הטריחו עצמם ממשרד ראש הממשלה להודיע לכם.
אתמול נודע מהתקשורת כי ראש הממשלה הוסיף את השר ישראל כץ לקבינט המלחמה – ככה, באופן חד-צדדי. השר איזנקוט במעמד משקיף, כך שרק לבני גנץ זכות הצבעה. תמיד שניים או שלושה נגד אחד. חבר הכנסת איזנקוט שלח מכתב, שלצערו הודלף לתקשורת, ובו הוא מביע את חוסר שביעות רצונו ממה שנעשה בממשלה ובקבינט ומחוסר קבלת ההחלטות.
אינני מבין מה אתם עושים בממשלה. תקופה ארוכה לא הגעתם לישיבות ממשלה, זאת אומרת שאתם בכלל לא משפיעים. המחנה הממלכתי בראשות גנץ, אל תשתכרו מהסקרים. אל תהיו שיכורים מהסקרים. גדעון סער אמר שאין לו כבר בעיה לשבת עם נתניהו. במגרש החניה הלילי שלכם חונות מכוניות רבות. עם שחר, ביום מן הימים, המכוניות האלה ינועו וייסעו. אלה לא באמת הבוחרים שלכם.
החוק המונח לפנינו הוא חוק חרפה, ואתם יודעים זאת, וזו הסיבה שאתם נמלטים מההצבעה. היום מביאים את החוק, חוק הביטחון (משרתי המילואים), אותם מילואימניקים שהשר קרעי שלח לעזאזל – "נסתדר בלעדיהם", אמר על אותם לוחמים שקראתם להם בוגדים, אותם טייסים שהשרה דיסטל אמרה שהם לא מלח הארץ והיא בזה להם, לזכותה ייאמר כי היא התנצלה מאוחר יותר. העם הזה לא טיפש. העם הזה, עיניו פקוחות. אתם תלכו הביתה ותשלמו את המחיר של אחת הממשלות הרעות בכל הזמנים מאז קום המדינה.
אני מבקש – שיף, זו הנקודה. אני מבקש לדבר בנושא גבול הצפון על כמה יישובים שנמצאים בגבול הצפון, בין 3.5 ל-4.5 קילומטר, פינו את עצמם על חשבונם ועל חשבון יהודים טובים ותורמים מחו"ל, וב-28 בחודש מאיימים לסלק אותם מבתי המלון בטבריה ובתי המלון פה בירושלים. זה חודשים שאני עוסק בנושא של היישובים האלה – עבדון, מנות, אלקוש ואבירים. יישובים אלה סמוכים לקו הגבול בצפון. המרחק של היישובים – בין 3.5 ל-4.5 קילומטר. כל הניסיונות לקבל מהמדינה ההכרה בצרכים הבסיסים של התושבים, דהיינו תשלום המדינה עבור שיכונם בבתי מלון על חשבון המדינה – הבאנו אותם למליאה, הבאנו אותם לוועדות השונות, הבאנו את ילדי היישובים שישבו כאן ביציע, לקחנו אותם לוועדות הכנסת; זכורה לי הופעתה של ילדה בת שמונה אשר פרצה בבכי בוועדת הפנים, נויה שמה. היא לא הצליחה לדבר, קולה נשבר, גרונה נחנק מבכי, כל אשר הצליחה להגיד: בבקשה, תעזרו לנו, אנחנו פוחדים.
אין לתושבים חדרי ביטחון, והם נדרשים לרוץ למקלטים הציבוריים. כמובן שזה בלתי אפשרי. איך אמר לי שגיא, ילד נחמד ומבוהל? קודם שומעים את הבום של הנפילה ורק לאחר מכן אזעקה. אתמול התקשר אליי אבי ממושב אלקוש: אני והבן שלי עם נכות, הבן שלי אבא לארבעה ילדים קטנים, בלי מרחב מוגן. אני – אבי – עם קוצב לב. כך כתב לי אבי. אנחנו חסרי אונים, הממשלה הפקירה אותנו, ראש הממשלה הבטיח לעזור. דקלה, חברת הוועד ממושב עבדון, הייתה אצלו, מנכ"ל משרד שר האוצר, חברי הכנסת מהליכוד – כולם הבטיחו, אבל כולם התאיידו. אז ראש הממשלה הבטיח לדקלה, תושבת עבדון, כפי שאמרתי, לעזור. אז הבטיח ולא קיים, כרגיל.
חבריי היקרים תושבי עבדון, מנות, אלקוש, אבירים, אני מודיע לכם בצער רב: לא נענו לבקשתנו, אין בידי פתרון, קיבלתי תשובה שלילית. אתם תיאלצו לחזור ב-28 בחודש ליישובים שלכם תחת אש החיזבאללה וטילי הנ"ט, כאשר תצטרכו לצאת כל פעם החוצה ותסכנו את חייכם לנסוע לנהריה כדי לקנות מצרכי מזון. לילדים אין מסגרות חינוך, אין בתי ספר, אין גני ילדים. הילדים ימשיכו להיות מבוהלים, להפוך למומחים ליציאה של נ"ט מכיוון החיזבאללה, לשמוע את הבום ורק אחר כך את האזעקה, לעשות את הצרכים במיטה מהפחד, לגדול כך בצל ההפגזות. אין למדינה פתרון. קצרה ידי מלהושיע, למרות שחודשיים וחצי, יחד איתכם, אני עוסק בנושא מציאת פתרון כלשהו כדי להמשיך ולשכן אתכם, כי הרי תותחי החיזבאללה ממשיכים לירות. אבל אתכם המדינה הזניחה. המדינה הפקירה את חייכם. חבריי היקרים תושבי קו הגבול – עבדון, מנות, אלקוש, אבירים – דעו לכם כי המדינה לא נענתה לבקשתנו. אותם יישובים שיושבים, על פי הכללים שקבעה המדינה, בין 3.5 ל-4.5 קילומטר, אין למדינה – או המדינה לא מוכנה לתת פתרון. היא הפקירה אתכם לגורלכם, הזניחה אתכם. קצרה ידי מלהושיע. אני מאוד מקווה שלא יאונה לכם כל רע ולא תיפגעו, כי אז, אם יקרה לכם משהו, זה על אחריותה של הממשלה הזו. אליה נבוא בטענות, יחד עם שאר הטענות. צר לי, אחיי התושבים. אני מאחל לכם בהצלחה, מחבק אתכם עם ליבי. קצרה ידי מלהושיע. תודה רבה.
1,272 מילים של מיקי לוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.