קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, עמיתיי חברי הכנסת, גברתי השרה, ערב טוב לכולם. גם אני כמו קודמיי משתתף בצער המשפחות ששכלו את בניהן הגיבורים ביממה האחרונה בקרבות בעזה.
תראה, אדוני היושב-ראש, לא אחת אני עולה כאן לדוכן, ומתפקד כמעין במאי של ערוץ הכנסת. כי לא חשוב רק מי עומד על הדוכן ומה יש לו להשמיע, חשוב גם מי נמצא במליאה על מנת להקשיב. לצערי, פעם נוספת אין לי ברירה ואני חייב להתייחס לעובדה שמלבד אדוני היושב-ראש וגברתי השרה, שבמקרה באים מאותה סיעה, אין כאן אף חבר קואליציה, בדיון החשוב והקריטי הזה. אף לא חבר קואליציה אחד שחושב שדיון מהותי בשאלת השוויון בנטל והנשיאה המשותפת מצדיק הקשבה.
נכון, הגדרה טובה. הלוואי שכל חברי הקואליציה היו מאמצים את הגדרתך, היושב-ראש. אבל באמת, אפילו לא, מחמת הנימוס הציבורי, אפילו אין תורנות בין חברי הקואליציה. גברתי השרה חייבת לשבת כי הנוהל מחייב הימצאות של שר או שרה במליאה; אדוני היושב-ראש הוא היושב-ראש; אפילו את המחווה הנימוסית הזאת, של להקרין לציבור שבדיון שעוסק בסוגיה כל כך רגישה, כל כך פוצעת, כל כך מקוממת, יש תורנות בין חברי הקואליציה לשבת ולהאזין.
ובאופן ספציפי, מן הראוי להפנות את מצלמות ערוץ הכנסת לעובדה שאף אחד מחברי הכנסת בסיעות החרדיות לא טורח לשבת כאן באולם, לנסות ולהקרין לציבור שלמרות חילוקי הדעות, למרות שהם כבר שנים ארוכות, כולל עכשיו, בעיצומה של מלחמה, עסוקים בהגנה הנחרצת על העיוות המוסרי, הציוני והדמוקרטי הזה, של אוכלוסייה של למעלה ממיליון ישראלים שלא שולחת את בניה ובנותיה להגן על גבולות המדינה – לפחות שהם יקרינו שאוזניהם פתוחות לזעקות הכאב שעולות מקהלים הישראליים האחרים. דרך ארץ, דרך ארץ פשוטה של לאותת לאותם מילואימניקים, לאותם בני ובנות זוג של מילואימניקים, לאותם הורים חרדים, לאותם ילדים שממתינים לאבא ולאימא שיחזרו הביתה, להקרין להם שהזעקה לפחות לא נופלת על אוזניים ערלות.
אבל הם? הם עסוקים בלחגוג את הניצחון שלהם בצפת; הם עסוקים לחגוג את הניצחון שלהם בערד – לקחו ראש עיר ששירת בצה"ל, בעל דרגה בכירה בצה"ל, הביסו אותו, המליכו תחתיו אדם אחר, הכול בסדר. הם עסוקים בניצחונות. הדיון הזה על חלוקה שוויונית בנטל זה לא לעניין שלהם.
תראה, אדוני היושב-ראש, החוק הזה עצמו בא לתת מענה לצורך אמיתי של צה"ל, ואנחנו לא אדישים לצרכים של צבא ההגנה לישראל בעיצומה של מלחמה. ואם היינו בוחנים הערב הזה רק את החוק עצמו, אז אולי מן הראוי היה להצביע בעדו, כי א. הוא משרת צורך אמיתי של הצבא; ב. ועדת החוץ והביטחון עסקה בו רבות וצמצמה את ממדיו והפכה אותו ליותר מידתי. אבל מה לעשות, לא דנים בחוק רק לגופו. כאן בכנסת מאשרים חקיקה גם מתוך ראייה כוללת. והראייה הכוללת היא שממשלת ישראל והקואליציה מצפצפות על הציבור שנושא בנטל השירות. מספרים שבתקציב יש 9 מיליארד ש"ח, אבל אין; מספרים שנותנים הטבות, אבל אין באמת הטבות.
המצב הזה, של קואליציה ערלת אוזניים וערלת לב, שלוקחת את ההתגייסות לשירות הסדיר ולשירות המילואים כדבר מובן מאליו, לקואליציה ערלת הלב הזאת צריך לומר: עד כאן.
457 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.