קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, מאז שאני זוכר את עצמי, תמיד רציתי להיות קרבי. גדלתי בבית פטריוטי. ההורים שלי גידלו את אחיותיי ואותי על אהבת המדינה. אמרו לנו שאנחנו צריכים למלא את חלקנו. אימא שלי עלתה לארץ מבלגיה כדי להתגייס לצה"ל. אבא שלי טייס קרב, וכילד אני זוכר אותו לא הרבה בבית. הוא עשה בדרך כלל יומיים בשבוע מילואים. בזמן שהדיון הזה מתקיים, אחותי, חובלת, נלחמת בים לצד אלפי לוחמים ואנשי מילואים. לכן, אחד מרגעי המשבר הגדולים בחיים שלי היה כשהצבא אמר לי: לא רק שלא תהיה קרבי, אלא לא תהיה בכלל חייל. פרופיל 21 רפואי. אני מודה, זה שבר אותי. אבל בשום שלב לא חשבתי לקבל את הפטור הזה ולהמשיך הלאה בחיים שלי, לטייל, להתחיל תואר, לפתח קריירה. לא העליתי על דעתי שהחברים שלי יתגייסו, יתרמו את חלקם – מרביתם, אגב, בתפקידים מסכני חיים – ואני לא. כי אם כולם מחויבים להתגייס אז כולם כולל אותי, כי במדינה מתוקנת אין אזרחים שיש להם רק חובות ואזרחים שיש להם רק זכויות. הגיע הזמן שלי בשרשרת הדורות להגן על המדינה היחידה שיש לנו, על אזרחי ישראל, כמו שעשה אבא שלי לפניי וכמו שילדיי יעשו אחריי, אז התנדבתי לצה"ל, ושירתי שש שנים בגאווה גדולה כקצין במערכת הביטחון, בתוך גבולות המדינה ומחוצה לה. הייתי גם המתנדב הראשון בחטיבה שלי שיצא לקורס קצינים, ואני רוצה לקוות שהיציאה שלי פרצה את הדרך למתנדבים נוספים לצאת לקורס ולהמשיך לתרום לביטחון ישראל.
אז חבריי חברי הכנסת, אומנם ברמה הפורמלית אכן התנדבתי, אבל מבחינתי, חובת הגיוס לגמרי חלה גם עליי.
בגלל זה התנדבתי. וכל מי שמכיר מתנדבים יודע שהליך ההתנדבות לצה"ל הוא לא פשוט. אתה נאלץ להיאבק בתוך המערכת כדי שיאפשרו לך לתרום, וכך עשיתי. אתה נאלץ גם להיאבק כדי לצאת לקורס קצינים בדיוק כמו כולם בבה"ד 1, ואני מאוד שמח על כך. השירות הצבאי שלי, נאמר פה על ידי רבים קודם – אני לא רואה את זה כחובה אלא כזכות גדולה, באמת להגן על המדינה היחידה שיש לנו.
אבל חובת הגיוס במדינת ישראל היא חובה, והיא קיימת כי ישראל זקוקה לצבא כדי להתקיים, כי בלי צה"ל אין מדינת ישראל. 7 באוקטובר חידד והבהיר לנו שלא רק שאנחנו זקוקים לצבא – אנחנו זקוקים לצבא גדול, גדול יותר, ולכן אנחנו כאן עכשיו, כי מערכת הביטחון צריכה עוד חיילים שיגנו על המדינה. אבל מה הממשלה הזאת עושה? היא הולכת למילואימניקים שעכשיו סיימו 140 ימים ותכף נקראים לעשות עוד עשרות ימי מילואים, ואומרת להם, דורשת מהם: תנו עוד. אותם אנשים שאפילו לא חיכו שיקראו להם, שיזמנו אותם, אלא זינקו והתייצבו כדי להגן על המדינה, שעזבו את בני המשפחות שלהם ובני הזוג שלהם, את הילדים שלהם, את העסקים שלהם – מהם אתם דורשים לתת עוד?
לפי המתווה שהגישה הממשלה, מדובר גם על העלאת גיל הפטור וגם פי שלושה ימי מילואים. המשמעות של המתווה הזה אומרת שלוחם שמשתחרר בגיל 21 אחרי שלוש שנות שירות, יצטרך לעשות עוד 1,050 ימי מילואים עד גיל 46. המשמעות היא הארכת השירות של כל לוחם בצה"ל לשש שנים של שירות צבאי. כל זה קורה בזמן שיש 66,000 צעירים חרדים שקיבלו פטור מגיוס בגלל סעיף תורתו אומנותו. הם צעירים, הם בריאים, הם כשירים, הם מהווים 17% מכל מחזור גיוס, והם משתמטים משירות צבאי כי יש להם מפלגות שדואגות להם לפטור.
אני רוצה לשאול את הממשלה, אותך, השר אבי דיכטר: איך אין לכם בושה להגיע לכאן ולדרוש מאלו שתורמים לתרום עוד בזמן שאתם מציעים פטור גורף לעשרות אלפי ישראלים? אתם מנצלים בצורה צינית, משונה ואכזרית את תחושת השליחות המופלאה של אנשי המילואים שנקרעים תחת העול, ומכבידים אותה עוד ועוד. במקום להוקיר אותם, להצדיע להם, לעזור להם ולמשפחות שלהם, אתם מענישים אותם, אתם מקריסים אותם, את המשפחות שלהם, את העסקים שלהם. איך הם אמורים לעמוד בזה? איך? מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה, אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להמשיך עם החרפה הזאת, עם האפליה הזאת בין דם לדם, את האי-שוויון הנורא הזה, לא ביטחונית, לא כלכלית ולא מוסרית.
יש עתיד הניחה על שולחן הכנסת חוק גיוס אמיתי, חוק שיוביל לשוויון אמיתי בנטל. החוק אומר דבר פשוט: כולם שווים בפני החוק. כל צעיר וצעירה במדינת ישראל בהגיעם לגיל 18 יגיעו לבקו"ם, ושם רשויות הצבא יקבעו אם הם צריכים ללכת לשירות צבאי, ואלה שלא יופנו לשירות אזרחי ולאומי. כל הצעירים והצעירות יידרשו לשרת את המדינה או לתרום לה בשירות צבאי, לאומי או אזרחי.
אני קורא מפה לשר בני גנץ לתמוך בחוק הגיוס שהניחה יש עתיד. בני, אמרת שאתה נכנס מתחת לאלונקה. לא יכול להיות שזה יקרה כדי לפטור אחרים מלשאת אותה, פטור גורף שיינתן לעד. שום מתווה שאינו כולל שוויון בפני החוק אינו רלוונטי, לא יכול להיות רלוונטי, במיוחד אחרי 7 באוקטובר. ביחד ננצח? רק אם ביחד נתגייס. תודה רבה.
739 מילים של יוראי להב הרצנו. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.