קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, בפתח דבריי אני רוצה באמת לברך את קבינט המלחמה, שקיבל החלטה סוף-סוף, באיחור ניכר, לנטרל את השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר מעיסוק בכל הנושא של הר הבית. אני מזהיר בעניין של מה שקורה בביטחון הפנים של מדינת ישראל מהקמת הממשלה הזאת, מהפשיעה בחברה באופן כללי, שעולה ואין פוצה פה ומצפצף, וראש הממשלה לא מעניין אותו דבר, עובר דרך תהליכים נוספים שקורים, ובוודאי דרך התהליך המתמשך של הסתה פרועה של איתמר בן גביר ועוד אנשים ממפלגתו כנגד החברה הערבית בישראל.
ב-10 לחודש, ב-11 לחודש, יתחיל הרמדאן, והשר איתמר בן גביר הגדיל לעשות והתחיל, וגם הדליף כנראה מה הוא הולך לעשות ולאסור על אנשים; לא חוקי ולא שום דבר, אבל איתמר בן גביר, כמו איתמר בן גביר, רוצה להדליק. אז אני שמח היום שקבינט המלחמה אמר: אנחנו מנטרלים את איתמר בן גביר. אומנם הוא ראש מפלגה, אבל אנחנו לא סופרים אותו ממטר. זה מה שהם אמרו לו היום. אז נשמע עכשיו את איתמר בן גביר כנראה נותן נאומים, מצייץ, אבל קבינט המלחמה קיבל את ההחלטה הנכונה: לא סופרים אותו ממטר, כי הוא סכנה אמיתית לביטחון ישראל. ולא אני אומר את זה – אומרים את זה שרי הקבינט, ואומר את זה שר הביטחון, ואומר את זה כל מי שמבין קצת במה שקורה בביטחון פנים בירושלים.
ומכאן להצעה שמונחת כאן לפנינו. הצעת החוק הזו היא הרי חלק מסדרה. ואני שואל את עצמי ושואל אתכם ושואל את הממשלה מה יהיה אחרי 30 ביוני, שזה התאריך של החוק הזה. אני אגיד לך מה יהיה: תהיה הארכה נוספת. יהיו דברי חקיקה נוספים, כי חסרים חיילים לוחמים בצבא ההגנה לישראל. חסרים חיילים לוחמים בצבא ההגנה לישראל. לא חסרים אנשים אחרים – חסרים לוחמים. ויש את כוח האדם האפשרי הזה במדינת ישראל, אך מתוך בחירה מודעת, שנים על שנים לא עושים את זה. צורכי הביטחון השתנו, ואנחנו שומעים היום זמירות וקולות אחרים. היה צריך לזהות את זה מזמן כבר ברמה הערכית של שוויון וסולידריות, מזמן, אבל היום זה כורח של מציאות ביטחונית. וכשחושבים על זה קצת בתמונה מלמעלה, תמיד מדברים על ערכים של שוויון, וזה נראה משהו מנותק כזה, ורק המציאות גורמת לנו להבין שזה לא משהו מנותק בעולם הערכים, זה משהו פיזי מאוד: כשאנשים לא משרתים, אין מספיק חיילים בגבולות, ונצטרך אותם.
גיל המילואים יעלה. מספר ימי המילואים לכל אחד יעלה. הנטל הופך ויהפוך להיות פשוט בלתי נסבל. וכן, זה אך ורק סיפור פוליטי. זה לא באמת סיפור של אמונה, זה לא באמת סיפור דת. התנ"ך, ספר הספרים, מלא בסיפורי גבורה של נביאים, של מלכים, שבלימודים בישיבות, בכוללים, בכל אותם מקומות, מזכירים אותם, כמו שאנחנו למדנו כשהיינו ילדים. אך לא עושים את מה שכתוב בספרים. האם דוד המלך ישב כל הזמן בכולל? האם שאול המלך? יהושע בן נון? גדעון בן יואש? ממנו יש את המשפט האלמותי הזה, שנמצא בכל כך הרבה מקומות, "ממני תראו וכן תעשו". זה בתנ"ך, בספר הספרים. כן, זה סיפור פוליטי. זה סיפור של כוח פוליטי ושימוש לא מידתי בכוח פוליטי, לא למטרה ראויה. המטרה היא אך ורק פוליטית וכוחנית.
אחרי השואה אכן היה חשש אמיתי שגחלת לימוד התורה, שבאמת הושמדה בצורה נוראה על ידי הנאצים, באמת אולי תעומעם ותכבה. כשבודקים אחורה, זה היה אותו סיכום שהיה בזמנו בין דוד בן-גוריון לבין החזון איש, מתוך דאגה אמיתית באמת שיהיה פה דור המשך גם למי שאיננו דתי או איננו חרדי. כולנו רוצים שתהיה הגחלת הזאת, שהגחלת הזאת תמשיך להיות, אחרי שהנאצים ניסו להכחיד אותה במטרת מכוון. זו הייתה ההתחלה, והייתה לזה גם הסכמה רחבה.
תראו, בחיים האמיתיים לא כולם גאונים בתורה, כמו שלא כולם מהנדסים ולא כולם טייסים ולא כולם רופאים. צריך איזושהי ייחודיות, חריפות המחשבה, חריפות השכל, להיות באמת גאון בתורה. לא כל מי שנמצא פה גם בכנסת הוא גאון בתורה. לא כל היועצים הפרלמנטריים של חברי הכנסת הם גאונים בתורה. הרבה אנשים בציבור החרדי אינם גאונים בתורה. הם אנשים מאמינים, ואין לי מילה אחת רעה לומר על זה. אבל להגיד מהסיפור הזה שתורתם אומנותם ולכן לשחרר אותם מכל מחויבות למדינת ישראל? בשם מה? בשם מי?
הקואליציה לא יכולה לבוא עם מילים שקריות, כמו "ביחד ננצח", כשאין פה באמת ביחד ואין ערבות הדדית, ויש הבחנה פוליטית בין אימהות, אבות, לוחמים, לוחמות, לבין שאר האוכלוסייה. הממשלה מביאה הוראת שעה לפתור בעיות נקודתיות, ולא מתביישת לא להניח, לפחות, במקביל הצעת חוק גיוס שתשנה את המצב הבלתי-נסבל הזה. שר הביטחון אמר היום לפני איזה שעה: ללא קיום פיזי אין קיום רוחני. הוא קרא לראש הממשלה להתערב בסוגיה. כלומר, שר הביטחון הוא היועץ של ראש הממשלה: תתערב בסוגיה. כאילו, ראש הממשלה לא יודע מה הסוגיה? הוא לא חתם על הסכם קואליציוני מופקר לחלוטין? התקציב שיונח פה בשבוע הבא, אין שם סעיפים תקציביים שמעודדים השתמטות? הם כתובים עלי ספר. אנחנו נבוא לוועדה, נתווכח, אולי אפילו נסכים על חלק מהדברים, אבל הם יעברו, כי יש קואליציה. שר הביטחון אומר: הקיום הפיזי מחויב על מנת שיהיה קיום רוחני. באמת, באמת, באמת – קודם כול אני מברך אותו שהוא אמר את זה, ואמר שצריך לעשות דברים בהסכמה. אבל הסכמה עם מי והסכמה על מה?
התקציב הזה שנמצא – כאילו כל יום אנחנו מדברים על משהו אחר, כאילו אין איזה גשטלט אחד גדול של כל האירוע. התקציב הזה מעודד השתמטות. הוא מעודד אנשים לא ללכת לצבא ההגנה לישראל, ובמקביל אנחנו שומעים אמירות כיבושין – בואו נדבר. דיברנו מספיק. הגיעה העת לעשות.
אנחנו נמצאים באמת בעולם הפוך. פער בין דיבורים, בין אמירות ראש הממשלה על ניצחון מוחלט למול מי שאחראי על חידלון מוחלט; פער בתקציב, שהפוך לצרכים ומעודד השתמטות. אין סיכוי שהממשלה הזאת תניח משהו אמיתי על השולחן. חיי נצח שלה הם מה שיקרה מחר בבוקר; ולא עתיד המדינה, לא עתיד הביטחון, אלא רק עתיד הקואליציה. "ממני תראו וכן תעשו", גדעון בן יואש אומר בספר שופטים, מה שמייצג בתמצית מהי דוגמה אישית, רחוק מההוויה שעוטפת את הדיון לגבי גיוס ותרומה. עידוד להשתמטות הוא הפוך להוויה היהודית, ובוודאי לספר הספרים, שאתם מסתתרים מאחוריו. הכול הפוך. הכול הפוך. יהושע בן נון, דוד המלך, שאול ואחרים – אתם מסתתרים מאחוריו, חבריי, ידידיי מיהדות התורה, מש"ס? מאחוריו אתם מסתתרים, מאחורי ספר הספרים? שימו אותו מול עיניכם, ראו את ספר הספרים ותראו מה שנאמר: ראו ממני וכן תעשו. תנו דוגמה אישית. תבואו, תתייצבו לפני המחנה ותגידו: היננו, אנחנו איתכם, אנחנו במדינה הזאת לא מוכנים להיות יותר במצב הזה. אנחנו – בוודאי לא. תודה רבה.
1,001 מילים של יואב סגלוביץ'. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.