קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
בוקר טוב, אדוני היושב-ראש. מה שלומך?
תודה רבה. חבריי חברות וחברי הכנסת, שר תורן יש כאן איפשהו? יש שם בחוץ גם שרים. ב-04:20, במקום לדבר על מבצע, ב-04:20, במקום שכל אחד ינוח – חלקם עוד מעט יתעוררו להיות עם הילדים, חלקם וחלקנו יתעוררו לעבוד, חלק מהאנשים שצריכים לעבוד בלילה על ביטחון ישראל יעבדו על ביטחון ישראל – אנחנו כאן, מבזבזים את הזמן בשביל חוק פרסונלי, שנועד – – –
באיזה נושא? טלי, לא ידעתי שאת מקשיבה לי. אני לא – – –
לא, אני בשמחה מדבר על תאונות דרכים.
לא, על תאונות דרכים. קודם כול, אני מוכן, אבל שטויות. תאונת דרכים. 190 איש נהרגו מתחילת השנה בתאונות דרכים, חברת הכנסת טלי גוטליב. בינתיים זו השנה הכי נוראית בעשור האחרון למעט 2017. זאת אומרת, למעט 2017 מחצית השנה הראשונה של 2023 – היום אנחנו עם 190 הרוגים – זו השנה המדממת ביותר בעשור האחרון. לפי כל התוכניות המקוריות של מדינת ישראל מצב ההרוגים היה אמור להיות הרבה הרבה יותר נמוך.
עכשיו, אם חלילה חלילה היה לנו איזשהו הרוג מהמבצע בג'נין – כמובן, אנחנו מאחלים בריאות לכל הלוחמים, שיחזרו בשלום ויבצעו את משימתם על הצד הטוב ביותר – כולנו כאן היינו מדברים, משתתפים בצער, כולנו היינו מדברים על המצב הביטחוני ועל הפלסטינים ועל החמאס ועל ג'נין ועל המשטרה והצבא וכו' וכו'. אבל 190 הרוגים בתאונות הדרכים, ואף אחד כאן לא אומר כלום.
עכשיו, לרלב"ד, שזה גוף שהוקם על ידי הבית הזה כדי להיאבק בתאונות הדרכים, יש תוכנית. האמת היא שאני לא משוגע עליה, זו תוכנית לא מושלמת, כמו כל תוכנית, לכל תוכנית יש יתרונות וחסרונות – אבל התוכנית הזאת אמורה לפי הרלב"ד להוריד את מספר ההרוגים בתאונות דרכים ב-50%. ידוע מה צריך לעשות, יש ממש בדיקה מה עשו בכל העולם והתאמה לישראל, כולל התאמה לרשויות המקומיות ולסוגי האוכלוסייה. יש תוכנית מותאמת למיעוטים, יש תוכנית מותאמת לכל מיני סוגי מיעוטים, יש תוכנית מותאמת לפריפריה, תוכנית מותאמת לערים במרכז ולערים גדולות. הרלב"ד ממש הכינה תוכנית מותאמת, מתוקצבת וברורה.
עוד בימיה של הממשלה הקודמת קודמת – תכף אני אגיע גם לממשלה הקודמת לקודמת – הייתה אותה שרת תחבורה, התוכנית הזאת הוצגה בממשלה והממשלה רשמה לפניה; לא תוקצבה, לא אושרה, לא כלום. אז הרלב"ד, עם 70 מיליון שקלים ניסתה פה לעשות, שם לעשות, ואפשר לדמיין ש-70 מיליון שקל להצלת אנשים מתאונות דרכים במדינת ישראל זה צחוק, זה לא משהו רציני. רק בשביל לסבר לכם את האוזן, מבחינה כלכלית, 17 מיליון שקל בשנה עולות תאונות הדרכים למשק הישראלי.
17 מיליארד, סליחה. מיליארד, נכון. דרך אגב, עולים הכי הרבה כסף הפצועים בינוני, לא ההרוגים, לא הפצועים קשה ולא הפצועים קל. הפצועים בינוני עולים הכי הרבה כסף למשק הישראלי, בגלל שגם צריך לפצות אותם, גם צריך לפצות אותם על אובדן כושר עבודה, גם נפגע הפריון, ובסופו של דבר יש גם עלויות של שיקום, של טיפול בריאותי וכו' וכו'.
אפשר להוריד את זה בחצי; ממש אפשר להוריד את זה בחצי – כי אני דיברתי על 190 ההרוגים, אבל עם 190 ההרוגים יש משהו כמו עוד 10,000 פצועים בינוני ועוד יותר מזה פצועים קל וכמה אלפים של פצועים קשה.
לפעמים הפתרונות הם בעיקר פתרונות של תשומת לב. אני רוצה לתת לכם דוגמה: יש הרבה מאוד בתי ספר בארץ שהגישה אליהם, מבחינת בטיחות בדרכים, היא גישה מסוכנת. הרלב"ד עשתה סקר, עשתה סקר בבתי ספר ובדקה, סקר בטיחות בתאונות דרכים. זה אולי יפתיע אתכם לשמוע, אבל בשביל לפתוח בית ספר צריך אישור כיבוי אש, צריך אישור הגנת הסביבה, אישורים חשובים מאוד. אבל אישור של בטיחות הילדים סביב בית ספר? לא צריך. יש בדרך כלל בבתי הספר מורה או מורה שזה נע"ת שלהם, נוסף על תפקידם, האחריות על בטיחות בדרכים, וככה זה נראה.
קודם כול, החוויה לילדים היא חוויה חיובית.
אני יודע, גם יש לי ילדים במערכת החינוך, אומנם הם קצת יותר מודעים לזה בגללי או בזכותי, אבל ממש יש להם מערכי שיעור, יש להם הסבר. יש להם הסבר מותאם מהגן עד י"ב, גם זה לא מספיק.
הזה"ב, זהירות בדרכים, בשביל מי שלא זוכרים, אלה בכיתה ה' – – –
באמת? אז למעט עידן רול, שזה היה פחות מוצלח במקרה הספציפי שלו, הזהירות בדרכים זה משהו שנותן לילדים בכיתה ה' כל כך הרבה אחריות – אחריות על עצמם, על אחרים, על בטיחות, הם מבינים, הם בודקים. לצערי רק בחצי מבתי ספר זה מתוקצב, לחצי לבתי הספר יש זהירות בדרכים. אתם יכולים לדמיין לעצמכם באילו בתי ספר אין זהירות בדרכים, ואתם יכולים לדמיין לעצמכם, לפי סקר שנערך על ידי הרלב"ד, באילו בתי הספר יש את הכי הרבה בעיות בבטיחות בדרכים.
קודם כול, כמעט כל בתי הספר שיש בהם ליקויים חמורים של בטיחות בדרכים שמסכנים את הילדים, נמצאים או בפריפריה, בחברה הערבית או בחברה החרדית. לבתי הספר האלה אין יכולת לטפל בכל מערך הבטיחות בדרכים סביבם, כי אין להם תקציב. כשאני הייתי בקואליציה השגנו 20 מיליון שקל לבתי ספר בפריפריה או בתי ספר שיש בהם ליקויי בטיחות בדרכים – שלא חייבים לעשות בהם מצ'ינג – בשביל רשויות במעמד סוציו-אקונומי נמוך, שיהיה אפשר לטפל בזה. קודם כול, להציל חיים, ולא לדרוש את המצ'ינג כשלא היה להם מה לתת – ואם היה להם, הם היו לוקחים את זה לפעמים למקומות אחרים. יש מקומות שבהם הכניסה לבית הספר – דרך אגב, זה ביישוב חרדי – היא דרך הכביש. זאת אומרת, הפתח של בית הספר הוא לא על מדרכה, הוא בכביש. אין דרך להיכנס לבית הספר בלי ללכת על הכביש. ככה רואים ילדים נוהרים מדי בוקר לכביש, ואף אחד לא שומר עליהם. ככה גם נהרגים ילדים.
אני חושב – ואני גם אמרתי את זה, גם בתקופה של הממשלה הקודמת, כשאנחנו היינו בקואליציה, וגם עכשיו – שכמו שיש תקן לכיבוי אש ועד שמישהו מכיבוי אש לא חותם לא פותחים בית ספר, ככה צריך להיות גם תקן לבטיחות בדרכים. בסך הכול יודעים על כל הדרכים שמזינות את בית הספר, מבינים מה הדרכים שאמורות להוביל לבית הספר, ואפשר לוודא בלי הרבה כסף שהדרכים האלה חוקיות. כל אחד שאיבד מישהו יקר לו, וכל אחד שהילד שלו, הילדה שלו, הולכים לבית ספר, יודע עד כמה הלחץ והחשש מזה שיעברו את הכביש; מזה שלא יראו אותם, בגלל שהם קטנים ויש אוטו שמסתיר אותם; מזה שהם לא יחשבו על זה, כדור יעוף, ובאינסטינקט הם ירוצו אחריו, ועוד פעם, אוטו לא יראה אותם.
יש אפשרות להציל חיים בדרכים. עוד פעם – אני רואה שהזמן שלנו הולך להסתיים – ואני רוצה להגיד: יש לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים תוכנית, תוכנית שתציל – לפי מה שהם אומרים, גם אם אני לא מסכים עם חלק ממה שהם אומרים, היא תוריד את כמות הנפגעים בתאונות דרכים ב-50%. תחשבו מה זה 50%. אמרנו שהשנה הזאת היא השנה הכי מדממת בעשור האחרון, למעט 2017, זה אומר שאם עד עכשיו היו 190 הרוגים, יכולנו להוריד את זה לפחות מ-100.
עכשיו, תארו לכם שלא היו 190 הרוגים בדרכים אלא היו 190 הרוגים בטרור; מישהו כאן לא היה שופך מיליארדים בשביל לטפל בזה, ובצדק? מישהו לא היה הופך את זה למשהו בראש סדר העדיפויות, ובצדק? אבל איכשהו המוות בדרכים נתפס כגזרת גורל; איכשהו המוות בדרכים קורה, ואנשים ממשיכים בתפקידם כמו שצריך; איכשהו המוות בדרכים גורם למשפחות שלמות לאבד את כל עולמן, ואנשים כאן ישנים בשקט וממשיכים בחיים שלהם כרגיל.
לכן, תודה חברת הכנסת גוטליב, ששינית לי את הנאום, שהיה אמור לדבר יותר על המצב הקיים בהרבה תחומים אחרים, ועזרת לי להזכיר כאן לאנשים שאם אנחנו לא נירתם להציל אנשים בדרכים, אף אחד אחר לא יעשה את זה. האחריות היא בהחלט בהחלט עלינו, וגם אחריות למחדל. תודה רבה.
1,180 מילים של בועז טופורובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.