קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת, בראשית דבריי אני רוצה כמובן להתפלל לשלומם של חיילי צה"ל, לאחל להם שיעמדו במשימותיהם, ינצחו את אויבינו ויחזרו הביתה בשלום.
אני בטוח שלקריאה הזו כל יושבי הבית מצטרפים, ובעזרת השם, כך יהיה.
אני רוצה לדבר רגע על החוק שעולה פה לדיון בקריאה שנייה ושלישית על דחיית מועד הבחירות של הרב הראשי לישראל. דבר ראשון, צריכים להבין שאנחנו מדברים פה על תלמידי חכמים עצומים, ואנחנו באמת נדרשים להיזהר מאוד בכבודם כאשר אנחנו עוסקים בנושא הזה. אני פה מצטרף למה שחברי יואב סגלוביץ' אמר קודם. חבל שהעיסוק הפוליטי הזה, הכל-כך נמוך – בעצם ההליך הפוליטי שמתלווה לבחירת הרבנים הראשיים פוגע כל כך בכבודם של תלמידי החכמים העצומים האלה, ובמקום שהתהליך יהיה הולם ומכבד את כבוד תלמידי חכמים, אנחנו פה בכנסת מצליחים להוריד את זה לכזה שפל נוראי, שפוגע פגיעה קשה בכבודה של הרבנות הראשית. גם כך, לצערי, מוסד הרבנות הראשית לא נהנה יותר מדי מאהדה ציבורית או מאמון הציבור. מה שקורה פה עכשיו בכנסת פוגע בדבר הזה אפילו יותר.
יואב סגלוביץ', חברי חבר הכנסת, דיבר על אחד מהרציונלים שעומדים בבסיס החקיקה של החוק. יואב דיבר על הרציונל של השחיתות המתלווה, ואני רוצה לדבר על הרציונל השני, שהציג המנכ"ל למשרד לשירותי הדת. הוא אמר שמדובר בעצם בזכות של מרבית אזרחי ישראל להיות חלק מהליך הבחירה. בעצם מה היה הטיעון? הטיעון היה שלערים הגדולות אין כרגע רב ראשי מכהן – אין רב אשכנזי בירושלים, אין רב בכלל בתל אביב, אין רב בכלל בחיפה, ומשכך, מכיוון ששלושת הרבנים האלה, שאמורים להיות חלק מהגוף הבוחר של הרב הראשי, אינם קיימים כרגע – הרי שמרבית, או חלק גדול מתושבי מדינת ישראל, שמיוצגים על ידי מי שאמורים לשאת בתפקיד הרם של רבני הערים האלה לא משתתפים בהליך הבחירה, וכיצד אפשר לבחור רב ראשי לישראל בלי שכל כך הרבה מאזרחי מדינת ישראל אינם חלק מהליך הבחירה.
אלא מה? במקביל הקואליציה מובילה עוד חוק, שבעצם שומט את הטיעון הזה מתחת לרגליים של המציעים. מהו בעצם החוק הנוסף שמציעים עכשיו? הקואליציה עכשיו מנסה לשנות את הדרך שבה נבחרים רבני ערים, כשבעצם הדבר המרכזי שהקואליציה מנסה לעשות זה שאת כל כוח הבחירה, או את מרבית כוח הבחירה שנמצא בידיים של תושבי העיר, של נציגי תושבי העיר, הקואליציה רוצה לקחת ולתת בידיים של ש"ס, בידיים של שר הדתות, שבאופן קבוע נמצא בידיים של ש"ס, אדוני היושב-ראש אוריאל בוסו, חוץ ממעט זמן שבו רווח והצלה מגיע ממקום אחר.
לא. אני יש לי דברים חשובים להגיד, טלי.
מי שקורא לחיילים שלנו "רוצחים" הוא נבזה.
מי שקורא לחיילים שלנו "רוצחים", בפירוש, בעיניי לא ראוי למעמד הזה. אתה יכול להמשיך.
תודה לחברת הכנסת טלי גוטליב על ההפסקה המתודית.
אבל אנחנו עוסקים עכשיו במשהו אחר, חברתי חברת הכנסת, אנחנו עוסקים במשהו אחר עכשיו.
בקיצור, מה שאנחנו בעצם רואים, אדוני היושב בראש, ואתה ממפלגת ש"ס – בעצם המפלגה שלך באה ושומטת את הקרקע מתחת הטיעון הזה. למה? כי בעצם את כל הכוח שאני, דרך אגב, כשר לשירותי דת הענקתי לעיר – מה שאני עשיתי, העברתי 75% מכוח הבחירה של רב העיר לעיר עצמה. עכשיו, אתה כמובן יודע שמי שראוי להיכנס לפול הזה של להיות רב עיר, לא אני קובע, ולא אתה קובע. מי קובע? מועצת הרבנות הראשית. מועצת הרבנות הראשית עושה 11 מבחנים, אחד מהם בעל פה, בפני נציגים של מועצת הרבנות הראשית, בפני מי שמוסמך מבחינת הרבנות הראשית להיות רב עיר, ככה שהפול הזה הוא פול שרק הרבנות הראשית קובעת מי יכול להיות חלק ממנו. אני חשבתי שמתוך הפול הזה שהרבנות הראשית קובעת, נכון לתת לעיר את הכוח לבחור את הרב שהכי מתאים לעיר הזו. לא זו אף זו – – –
לא. זה דיון הלכתי עמוק, שאני כמובן לא – קטונתי.
אתה צודק לחלוטין. אני שמח שאתה מעלה את הנקודה הזו.
אז החלק השני זה גם מועצת הרבנות הראשית. זה אנשים ראויים שמייצגים – – –
אין ספק שראויים האנשים האלה. אבל אני שמח שהעלית את הנקודה הזאת, כי כשאני הייתי השר לשירותי הדת, אחד הדברים שעשיתי זה לשנות את התקנות לבחירת רבני עיר, כך שההליך הכל-כך מסורבל הזה הפך להיות מאוד מאוד פשוט. מה שעשיתי, אגב, זה פשוט החלפתי את הסיפור הזה של נציגי בתי הכנסת, וזה היה באמת תהליך בלתי אפשרי לבחור את נציגי בתי הכנסת – –
– – תהליך שכל פעם היה בבג"צים. איזה בתי כנסת הם החמישה הגדולים. ואם החמישה הגדולים זה של אותה עדה, ואם החמישה הגדולים זה של אותה חסידות, אז חמישה אחרים – ותמיד יגישו בג"צים על מיהם חמישה בתי הכנסת האלה. בקיצור, בוקה ומבולקה.
עשיתי תקנות, שיניתי את זה לחלוטין. העברתי את מרבית הכוח לידי תושבי העיר, ו-25% מהכוח השארתי בידיים שלי. אתה יודע מה אמרו לי? אמרו לי: תגיד, אתה השתגעת? הרי עוד מעט יבוא שר מש"ס, יחליף אותך, והוא יחגוג על התקנות שלך. אמרתי, חברים, רב של עיר זה משהו הרבה יותר חשוב מאשר רצונו של מתן כהנא, הרבה יותר חשוב. אמרתי, לא אכפת לי, שיבוא שר מש"ס, שיבחרו רבני ערים.
מה שהם שינו עכשיו זה שאת הכוח שנתתי לעיר לבחור את הרב שמתאים לה בעצם הם העבירו לידיים של שר הדתות ושל מועצת הרבנות הראשית, כך שבפועל יש ערים שהיום – באף עיר רוב הגוף הבוחר הוא לא של העיר; יש ערים שרק 30% מהכוח נשאר בידיים של העיר. עכשיו, אני רוצה להגיד לך משהו שאני עשיתי. בשתי הערים שבהן אני הספקתי לייצר הליך של בחירת רב עיר, מה שאני עשיתי זה שבאתי לראש העיר ואמרתי לו: אדוני ראש העיר, את הכוח שלי אתה לוקח. את הנציגים שאני אמור לבחור אתה תבחר. אתה יודע איזה רבנים נבחרו? רבנים גדולים, נהדרים. שני רבנים שהרבנים הראשיים באו לטקס ההכתרה שלהם, סמכו עליהם את ידיהם.
שני רבנים מדהימים. אבל מי שרצה אותם זה העיר. לא התערבתי. גם בשדרות, גם במצפה רמון, מי שהעיר רצתה – הלכתי איתם. שני רבנים, ותאמין לי – עזוב להאמין לי, תאמין לרבנים הראשיים, שהיו מאושרים מהבחירה של הרבנים האלה.
אז רק לסכם את זה, כי נגמר הזמן. בסוף את הטיעון הזה, שאנחנו צריכים לאפשר לתושבי חיפה, תל אביב וירושלים להיות חלק מהליך הבחירה של הרב הראשי, שמטתם מתחת רגליכם ברגע שאתם מנסים לשנות את החוק איך בוחרים רב ראשי של עיר. תודה רבה.
984 מילים של מתן כהנא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.