קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ערב טוב, אדוני היושב-ראש, חבריי, או חברתי חברת הכנסת, צופים מכל העולם, אני רוצה לנצל את העובדה ששר התרבות והספורט נמצא פה בתורנות – שזה אירוע נחמד, כי אתה שר נורבגי – ולשאול אותך, אדוני השר, אם ככה תוכל – כמה עצורים יש מאירועי הדרבי, או כמה עצורים יש מאירועי גמר הגביע? אדוני השר, אני לא רוצה להפריע יותר מדי עם נינה – כמה עצורים יש באירועי הדרבי, הגביע? אתה זוכר? אומנם זה היה לפני עשור, נראה לנו, אבל אתה יודע כמה עצורים יש, פחות או יותר? יש לי מלא זמן לפתח איתך את השיחה, אז אני בכל זאת אשתדל לנסות, שגם לך יהיה יותר מעניין, שגם לי יהיה יותר מעניין. אז אתה חושב שאתה זוכר כמה? אפס – אפס עצורים.
כאילו, איזה כיף זה להיות שר הספורט, נכון? אפשר להתקשר אתמול למאמן הנבחרת, וברוך השם, יש לנו גם קיץ פורה בכדורגל הישראלי, רווי בהישגים – זה כיף להתקשר. אתה יודע, אתה גם תמיד בא לאירועים, מעניק גביעים, והכול שישו ושמחו. זה כיף, זה שר שכיף להיות. תרבות, ספורט, אירועים, סרטים, נכון, ואטורי? זה כיף. אבל יש גם דברים פחות כיפיים. אני רוצה לספר לך, אדוני היושב-ראש, ב-2016 הוקמה בזמן שלטון הליכוד – הליכוד, כי מי זוכר מתי לא שלטתם במדינה פה – הוקמה יחידה מיוחדת שהכריזה עליה שרת התרבות והספורט לשעבר, אם אתה זוכר, אדוני השר, מירי רגב, בשיתוף עם שר הבט"פ דאז, גלעד ארדן. הוקמה יחידה מיוחדת למיגור האלימות בספורט. השרה דאז, שרת התחבורה דהיום, יצאה בפוסט: הבטחתי וקיימתי. אם אני טועה, מחילה, אבל אני חושב שזה היה: הבטחתי וקיימתי – נמגר את האלימות בספורט. יחידה מיוחדת, אמצעים, מפקדים, תקציבים, שינוי כל המערך של האלימות בספורט. מה אני אגיד לך, אדוני השר, אתה מכיר את המציאות יותר ממני, מיגור אלימות בספורט – לא היה. מאז הזירות המסוקרות יש חלוקה, אדוני היושב-ראש – איזו סוכריה אתה אוכל?
לא, אתה יודע, אתה יכול לבוא ולהציע – שמע, נאור, אתה פה לידי, אני אזרוק לך איזו סוכריה. אבל בסדר, אני מקבל את זה.
עוד לא נתת לי לסיים, אבל יאללה, בוא נשאל שאלה.
בוא'נה, לך הייתה יותר גדולה. עולה ל-40 דקות. תקופה קצרה הייתה לך.
אבל לא היית אופוזיציה. בקושי שנה היית אופוזיציה, עשיתם פה שישו ושמחו.
אוקיי. אני חושב שזאת לא השאלה הנכונה. יכול להיות שאתה תגיד שבשנה שעברה היה מספר מקרי האלימות הגדול ביותר, אבל היום אתה שר.
אוקיי, אז הינה, בבקשה, את מוזמנת לשבת ולהצטרף לשיח, השרה מאי גולן.
זה נשמע כאילו את סובלת כשאני מדבר. אני לא אפריע.
את לא רוצה להישאר, סבבה. היום אתה השר, אדוני השר. אפשר לבוא ולהגיד שאני בא ומציף בפניך את העובדה – אתה מכיר את הנושא, היית בדיונים, אתה מכיר את זה יותר טוב ממני. אפשר לבוא ולהגיד כתשובה על מה שאני אומר: אתה יודע מתי אירועי האלימות היו הגדולים ביותר? סבבה, מה זה עוזר? היום האחריות היא עליך.
אני חושב שאחרי שבעה חודשים כבר אפשר להתחיל לבקש לראות קצת תוצאות.
המבחן שלך יהיה כל הזמן. אבל הבעיה בתפקידים מיניסטריאליים – אתה יודע, אין פה הרבה אנשים עכשיו. זה אומנם משודר, ואפשר להיות קצת פופוליסטיים ולהגיד אתה אשם, ואתה אשם; אתה לא באמת אשם בכול, ואני גם לא באתי אליך, אגב, באף תלונה. אני חושב שיש פה אשמה, כי אתה מצביע לי על שנה שעברה, ואני יכול להגיד לך שזו הזנחה של 15 שנים לפחות. זו הזנחה שאתה רואה בכל מקום: באירועי הספורט אתה רואה את זה, כי זו זירה שמוציאה המון אמוציות; אתה רואה את זה בכבישים, אתה רואה את זה בפשיעה בחברה הערבית, אתה רואה את זה בכל מקום.
אני מקבל את מה שאתה אומר, אני רוצה לחדד – המבחן שלך בתור השר הממונה לא יהיה במשחק שמשודר בדרבי, הוא יהיה שם, בקצה של הקצה של הקצה – –
לא, עזוב את כל העונה. – – המבחן שלנו ככנסת, יותר של הממשלה, הוא בליגות הנמוכות. לא רק בליגות הנמוכות, המבחן שלנו הוא היכולת שלנו לבוא לקבוצת ילדים ששבוע אחר שבוע – ואני הייתי אחראי על הספורט בעיריית הוד השרון בכובעי השני או הקודם; בחלק מהספורט, בעיקר בכדורגל – משחקי כדורגל בליגות נוער, נערים, אתה יודע, ליגות ב', א', ג' – האלימות שם היא פי 40 ממה שאנחנו ראינו בכדורגל בליגת-העל. כי בסוף בליגת-העל אתה רואה את המופע של האבוקות, נטפל, לא נטפל, מופע כזה או אחר, קיצוני, בגמר גביע – אבל היום-יום של הליגות הנמוכות הוא אלימות ברמת קטטות המוניות.
אני הייתי שותף – חנוך מלביצקי, חברך מהליכוד, הגיע פעם אחת, ביום שבת, להוד השרון, למשחק כדורגל, הוא כמובן מפתח תקווה, אני מהוד השרון; הייתה שם קטטה ברמה של מה שאנחנו רגילים לראות במופעי – כל הכיסאות באוויר, הזיות. שם יהיה המבחן. היכולת שלך לבוא ולהגיד שקבוצה שגורמת קטטה כזו לא מקבלת 1,300 או 1,500 שקל קנס, כי זה קל, זה לא עוזר. שם המבחן שלנו. ואז האפקט שלך במשך השלוש-ארבע שנים או השנה, בעזרת השם, שאתה תהיה שר – מה לעשות, אני לא מאחל לך להאריך ימים כשר, לפחות לא בממשלה הנוכחית, אני מאחל לך שתתרום הרבה – אבל האפקט הזה יהיה משמעותי, כי אז אתה משנה מהבסיס. אבל בסדר, אני אשמח עוד – – –
אתה יודע מה, אפשר להשאיר את זה – יש לי עוד איזה נושא קטן. אני אשמח שאולי תהיה מעורב גם בנושא הבא שמעניין אותי לשאול אותך עליו, והוא הקמפינג בצפון.
חס וחלילה. אתה יודע, אנחנו צוחקים על זה, אתה פשוט לא מאמין מה היה. אני אומר לך, זו קטטה ברמה – אתה יודע, זה נוער, זה לא – – –
איי, ניסים, ניסים, ניסים ואטורי, כמה יש לך עוד ללמוד בכנסת. טוב שהגעת לפה, אנחנו נוכל באמת – – –
אדוני היושב-ראש, אתה עדיין ניסים ואטורי, אין מה לעשות. ועדיין בחצי השעה הזו אנחנו נעבור ביחד ואנחנו נעשה איזה מסע קטן. אתה דווקא תושב הצפון, נכון? איפה אתה גר? בקצרין?
אלוני הבשן. הייתי שמח לשמוע את דעתך בתור תושב הצפון לגבי הקמפינג, אוהל הקמפינג שפתח חיזבאללה על דעת עצמו. הייתי שמח לשמוע את דעתך בתור ימין מלא מלא. מתי זה הפך להיות לגיטימי, אה? מתי חיזבאללה הגיע למדינת ישראל ואמר: מה אני אעשה? אני פשוט אפלוש לשטח ישראל, נקים מאחז ונסרב לפנות אותו.
רק אם זה יהיה: בזמן זה, בשנה שעברה – בוא נשחרר מזה. אוקיי.
עם כל הכבוד, המופעים החוזרים של אותם מבצעים במשך רוב שנות שלטונכם, החל מ"אני אמוטט את שלטון החמאס" ב-2009, הם דוגמה לא רק לחולשה מדינית, אלא דוגמה למהות חולשתנו הביטחונית בזמן שלטונכם. להגיד שוב ושוב ושוב, עשרות מבצעים כבר היו – והתמונה לא משתנה. אותה צמרת של הג'יהאד האסלאמי שאתה מתגאה שצה"ל חיסל, אני רוצה לומר לך חדשות – אני בטוח לא מחדש לך: יש צמרת חדשה. ואנחנו נבוא בשנה הבאה או בזמן הקרוב, ולצערי הרב – ההיסטוריה ככה מלמדת – אנחנו נחזור על אותו מופע בדיוק. ואז יעלה איזה נאור שירי או מישהו אחד מהאופוזיציה, ויגיד לך, תשמע, טה-טה-טה. עכשיו, אם אתה משווה – – –
לא, לא. את זה אני משאיר לבנימין נתניהו. את זה אני משאיר לו, אבי "אני מאמין בפתרון שתי המדינות". זה שהצביע, סליחה, היה ראש האופוזיציה בזמן ההתנתקות אבל הצביע בעד, כי הוא כנראה התבלבל; הוא בא לשבת פה, אבל השם שלו היה בכלל שם, ליד הממשלה. אבל בסדר, את זה אני באמת משאיר לכם. באמת, הפתרון שלך, מדינה דו-לאומית, מרגש אותי. זה נושא לדיון בפני עצמו, אני חושב שאולי יישאר לנו קצת זמן.
אבל ההשוואה שלך בין ירי שקורה כבר במשך 20 ומשהו שנים מעזה, מרצועת עזה, למדינת ישראל, לפלישה לשטח ריבוני של ארגון טרור החיזבאללה, אולי ה-אויב שלנו – זה משהו שאני מודה שלא חשבתי עליו. אמרתי, אולי תהיה תשובה, אתה יודע, "לא ראינו, לא שמענו, ניסינו". אני מנסה לשער לעצמי – ואולי תעזרו לי אתם – את התגובה: מה היה קורה במליאת הכנסת לו היית יושב לא פה, אלא פה. אני רוצה לשער לעצמי מה היה קורה אם הייתה נוכחות של אוהל של חיזבאללה במדינת ישראל. מה היה קורה? היה עכשיו שקט ככה, אתה חושב? אני לא חושב. הייתם עולים על בריקדות. ובאמת הייתה מעניינת אותך התשובה: בוא נראה, יש דברים שאתה לא יודע, מה שניסית לומר לי ככה ברמיזות: עדיף שאולי לא תדבר? הייתם עולים פה על שולחנות, הייתם מרימים פה את כל הכנסת. אבל הימין מלא מלא, יש לו לגיטימציה לעשות הכול.
הזכירה פה חברת הכנסת יסמין – – –
אוקיי, אז הייתם אוזקים את עצמכם פה לדוכנים. זה טוב? לאזוק לדוכנים זה משהו שלכם, אתה זוכר? חוק הגיוס, אזקתם פה. כל אחד והסטיות שלו, מה שנקרא. בוא לא ניכנס לזה, עשיתם פה דברים לא פחות גרועים, נכון?
כל אחד והסטיות שלו. יש כאלה שאוזקים את עצמם, יש כאלה שעולים על שולחנות. אני לא יודע מה אתה מעדיף, אני סבבה עם שניהם.
תן לי לחשוב על זה, אני אגיד לך בסוף.
אתה יודע, מרגש אותי – וגם הזכירה חברת הכנסת יסמין פרידמן את ה-53 מיליארד – שלא היה סכום כזה, כן? אבל אתם המשכתם, לכם מותר, לכם זה בסדר, אצלכם הכספים של ה-36 מיליארד הולכים בתצורה נכונה, נכון, חבר הכנסת ואטורי? הם מגיעים לאן שצריך להגיע. אתם יודעים לעשות את זה, אתם יודעים להכיל טילים שנופלים ברהט, אתם יודעים להכיל פלישה של ארגון חיזבאללה לצפון, זה בסדר, הכול אצלכם בסדר, אין שום דבר, ימין מלא מלא, באמת.
אני מודע לזה שחיל האוויר מטיס מטוסים, לא חשבתי שבנימין נתניהו מטיס את המטוס.
לא עשיתם ולו דבר אחד, חוץ מלהתחנן לכוח של יוניפי"ל ולאו"ם שיבקשו מחיזבאללה לפנות שטח שאליו פלש במדינת ישראל. תגידו, אתם נורמליים? כל מי שפה, כן? אתה אשכרה מדבר איתי על זה? זה כבר שלושה שבועות. אתם ישנים. בואו, תפתחו שם מאהל שק"שים. מה נסגר איתכם? על מה אתם מדברים? זה אירוע הזוי. אף אחד לא מדבר על זה. זה אירוע הזוי. אתה היית הולך עכשיו לסיור – –
– – אתה ודני דנון – אחרי שהייתם עושים עצירה בחאן אל-אחמר, כי פיניתם את זה, נכון? או שאחרי זה הייתם עושים איזו עצירה באו"ם, אחרי שביטלתם את הסכם הגז עם לבנון.
אבל לכם מותר לחתום על הסכם גז עם עזה. זה בסדר. זה בסדר. זה פיתוח כלכלה בת-קיימא במזרח התיכון. לכם מותר.
בהזדמנות זו אני רוצה לאחל הצלחה גדולה לכוחות צה"ל שפועלים בג'נין. ובהזדמנות הזו, אני רוצה לציין לטובה את הפעילות של משרד ההסברה, אדוני השר.
אה, אני לא מפספס הזדמנות לאחל הצלחה. יש לי רשימה – צ'ק ליסט של הצלחות שאני רוצה לאחל.
בסדר גמור. לפחות הכנסתי לך קצת עניין. הגעת לשבת פה, ליד שולחן הממשלה.
בסדר גמור. אותי אתה תרוויח עד הסוף.
וואו, וואו, וואו. אני אתחיל עוד לחשוד שאתה לא מעוניין בנוכחות שלי.
אוקיי. בסדר גמור. סוכרייה כבר עשיתי עליך. אנחנו נגיע עוד מעט לדו-שיח קטן.
אדוני השר, היית מצפה שבזמן שיש מבצע צבאי נפתחת גם מערכה מדינית, נכון? זה משהו שעובד בקורלציה מסוימת. יש איזה יידוע מסוים שזה הליך יקרה בפני עצמו. הייתי מצפה ממשרד ההסברה – אתה יודע, יש כאלה, ש"תעמולה", אבל אני נוטה שנייה לפרגן, כי אנחנו באווירה חיובית – הייתי מצפה ממשרד ההסברה לתת בראש. מה זה אומר? ישראל יצאה למבצע, 28 הרוגים, פעילות טרור מוגברת, מחנה פליטים, קיני מחבלים, מבצע מוצדק. ואללה, עברתי על הטוויטר גם – – –
אוקיי. אני בעד הרבה דברים. תכיר אותי, אתה תראה. אני בעד תמיד, נכון? אני צוות הבעד בעולם. אז אמרתי: טוב, בוודאות המערכה המדינית נפתחה בחוזק מאוד מאוד משמעותי. אני גם אחרי הסיבוב, אחרי הטור שהיה בארצות הברית, עם השוער במלון, אמרתי: בטוח שמשרד ההסברה הביא פה עכשיו – אתה יודע, התקדמנו מהסרטים פה בלשכות בכנסת. אתה זוכר את הסרטונים שהשרה עשתה? אתם לא זוכרים.
אוקיי. אז אמרתי, אנחנו עכשיו נקבל איזה upgrade. גם עבר התקציב. אז אמרתי, אני רוצה לראות. אין ולו אזכור קטן בכל הטוויטר למבצע הזה. הצרצרים במשרד. עכשיו, הצרצרים הם כמו השקט שיש פה במליאה. עכשיו, על מה 90 מיליון שקלים במשרד? שמה?
אני לא חושב שההחלטה האסטרטגית היא לא להסביר את העובדה שצה"ל פועל בתוך מחנה פליטים מהצפופים שיש בעולם, ובטוח – כי זו סביבה מלחמתית – גורם נזקים. בטוח, ואני בטוח שאם אנחנו עכשיו, שנינו – כי אני עשיתי את זה, אז אני קצת כאילו באיזה יתרון פה – אתה תראה כמה עשו נגדנו. אתה תראה כמה תמונות שלנו בעולם לפעמים מצטיירות – אני לא מחדש שום דבר – גם כשאנחנו עושים את הדברים המוצדקים ביותר הן מצטיירות כדברים נוראיים ביותר. כמו למשל כששוברים כביש. עכשיו, לך תסביר למה שוברים כביש. בגלל זירות מטענים, בגלל כאלה, אבל אף אחד לא מסביר את זה. אף אחד לא מסביר את זה.
לכן חשבתי על שיר קטן, כי היום יש איזה – יש למישהו טלפון. רוצה לענות? סבבה? יש גם אווירה של מספרי סיפורים במליאה, שמתם לב, בשבוע האחרון, מאז חמשת הבלונים? מזכיר הכנסת ייזכר, עשיתי את זה לפני חמישה חודשים – את חמישה הבלונים, מעשה בחמישה בלונים. אני לא אקח על זה בעלות. אבל כל אחד עולה ונותן איזה סיפור קטן. אז אני בחרתי להקדיש לשרה – לשרת ההסברה – שיר קטן של נס וסטילה. אני לא יודע אם אתם מכירים אותו, אבל הוא הולך ככה: "כל אחת סוחבת איתה תיק קטן / מספיק לה גם אם זה רק תיק קטן / – – – תיק תיק תיק תיק" – מכיר? זה אחלה שיר. "כל אחת סוחבת איתה תיק קטן / מספיק לה גם אם זה רק תיק קטן" – מכיר?
נס וסטילה, זה אחלה. לא, הבן שלו בטוח מכיר. סתם, תרים טלפון, תסמס.
בוודאות הוא מכיר. אם אתה רוצה, אתה רוצה להצטרף אליי, אדוני היושב-ראש?
יאללה. "כל אחת סוחבת איתה תיק קטן / מספיק לה גם אם זה רק תיק קטן" – טוב, אתה לא זורם.
בסדר. אז השרה דלית, באמת, זה משפט ושיר – – –
גלית, סליחה. נכון. אמרתי דלית, בכל זאת.
בעיה קשה לגמרי. מה? מה לא הסכמת?
המטרה שלי זה לא להיכנס איתך לעשרת הגדולים.
אוקיי. אתה מוזמן, אם אתה רוצה, להצטרף אליי. אני לא שר יותר. אם יש לך, אתה רוצה להציע שיר?
בוא אני אספר לך. בוא אני אספר לך סיפור.
אתם מוזמנים. אתם רוצים שאני אשיר?
ברור שזה לפי התקנון. אני לא מציג חפץ ולא זה.
טוב, מכיוון ששאלתם מה אני הולך לעשות ב-18 הדקות הבאות, אנחנו לדבר על עיר שלפתע במדינת ישראל קיבלה ייחוס מאוד מאוד משמעותי. הייתי עושה חידון עם שאר חברי הכנסת, אבל, לצערי, אדוני השר, רק אתה מולי. אז תנחש, על איזו עיר עכשיו מדינת ישראל התעוררה ואמרה: זו עיר שמעניינת אותי?
מה העלו אותנו? אין אף אחד עכשיו בערוץ הכנסת.
אז אני רוצה לספר, אדוני השר, על עיר שבאמת נשכחה במשך, לפחות – אני בן 38 – לפחות 30 שנה. עיר קטנה במדינת ישראל, מאוד משמעותית והיסטורית, פנינה שנמצאת על שפת אגם ציורי, משל היינו באירופה הקלאסית – טבריה. טבריה היא העיר – הינה, מתקשרים מערוץ הכנסת – שפתאום מדינת ישראל נזכרה בה, העיר טבריה.
יאללה, בסדר. אבל תזכיר לי בסוף.
לא, לא. לא. מאוד חשוב לי לדבר על העיר טבריה. למה? כי באמת, אתה יודע, כולנו ביקרנו בטבריה. הדבר – אני בטוח, בטח בעשור האחרון – הדבר המשמעותי שאיתו כולם יוצאים מטבריה, בטח אנשים שמגיעים מתל אביב, לא כאלו שגרים בצפון, זה: ואללה, איזה פוטנציאל יש לעיר הזו. למה הטיילת ריקה? נכון? מרגיש לי כמו יום הורים ממוצע בשנותיי במערכת החינוך: איזה פוטנציאל יש לילד הזה.
חכה. נגיע לזה. אין לנו מועמד שם. אין מועמד.
אני נקי מעכשיו? עשיתי declaration? עברתי במסלול הירוק?
במקרה אני בוועדה המוניציפלית ביש עתיד. אני הייתי מאוד שמח. הייתי מאוד שמח, אבל אין לנו מועמד. אין לנו מועמד. אני מדבר איתך נקי לחלוטין.
לא הייתי אומר לא מעורבים פוליטית. אין לנו מועמד או מועמדת. הינה.
בבקשה. אתה רוצה שאני אתקשר אליו? אתה לא מאמין לי? גיל סגל, אם אתה – סמס למיקי זוהר שאני אומר לו את האמת.
לא. לא מעורב. אני אומר לך. נו, אני גם בוועדה המוניציפלית.
אוקיי. בסדר. בעבר היינו מעורבים. ב-2018 היינו מעורבים. ב-2013 היינו מעורבים. תאמין לי שאנחנו לא מעורבים עכשיו. אבל מה אני רוצה לומר על העיר טבריה? העיר טבריה פתאום מעניינת, ובאמת – גם אמרתי את זה בוועדה – ממשלת ישראל החליטה להעלות על ראש שמחתה את טבריה.
היא לא באה ואמרה: אני רוצה עכשיו להקים אופק תיירותי, לחדש את פני העיר, לשדרג את כל תשתיות החינוך. לא בא שר התרבות והספורט ואמר: אני מקים היכל תרבות בעיר, או אמר: אני רוצה עכשיו לבוא ולהקים אצטדיון – אני לא יודע אם צריך, יש אצטדיון בטבריה, לדעתי הוא אפילו חדש.
בסדר, זכרתי שזה משהו שקיים, או מתקדם.
מעולה. אבל מה עוד אתם הולכים לעשות, אדוני השר? אתם הולכים – – –
תכף אנחנו נדבר – אין אף שנבחר עדיין.
מעולה. אני שמח שאתה אומר את זה, בניגוד – – –
תראה, אני יודע שעבודת השר היא עבודה קשה, סיזיפית, ולפעמים גם לא נותנת לך את ההיזון החוזר – כמות העשייה מול כמות המחמאות שאתה מקבל או כמות התודות. אבל זה תפקידכם. התפקיד שלך זה לעבוד בטבריה ולהביא לשם את התשתיות, לא לעשות מופע, את התשתיות שייתנו להנחיל תרבות, להנחיל ספורט, להנחיל חינוך. זה התפקיד שלכם. לכן, כשאני בא ואומר לך: אתה לא מקים עכשיו פה איזה משהו בטבריה, ואתה אומר: אנחנו כן משקיעים בהופעות – סבבה, זה התפקיד שלכם.
לא, בסדר. זה התפקיד שלכם. אבל מה שאתה עוד עושה בטבריה – ואתה חלק מזה – זה מחרב את הדמוקרטיה הפנימית בטבריה, ואני רוצה להסביר לך.
אתה חלק מממשלה. אין מה לעשות, זה לטוב ולרע.
אתה חלק מממשלה, ואתה חלק מסיעת הליכוד – – –
הממשלה מקדמת את זה. תכף תראה איך אני מסביר לך. תכף תראה. אני שמח שאתה אומר את זה.
אני שמח שאתה אומר את זה. אם היה לי עט הייתי רושם לדבר על הכנסת ועל הממשלה, כי זה בדיוק מה שאתה אומר. אתה חלק מסיעת הליכוד, וסיעת הליכוד – יושב חבר הכנסת עמית הלוי, ישב גם אדוני היושב-ראש – – –
תכף אני אסביר מה פסול בעיניי. יכול להיות שאתה תבוא ותגיד – – –
מה שפסול בעיניי זה לבוא 90 יום לפני הבחירות ולהרוס למועמדים שהשקיעו מזמנם, מרצם – ואתה מכיר את העולם המוניציפלי.
אף אחד מהם לא מועדף עליי. אתה מבין? מה הבעיה?
אתה מבין מה הבעיה? שאתה כל הזמן – יש לכם את הקטע הזה שאתם כל הזמן מחפשים מה האינטרס.
כשאני מדבר איתך על טבריה, אתה עכשיו שולח אותי לגיל סגל, ואומר: אני רוצה לדעת במי יש עתיד תומכים, כי אתה לא יכול לשער בנפשך שאני בא ומדבר כי באמת אכפת לי.
לא כל יש עתיד, אני עומד מולך פה.
ממש לא. איפה שמעת אותי, כולנו אומרים שאתם – תגיד, אני יכול לשאול אותך – –
– – למה וממתי הפכתם להיות – סליחה על המילה – חבורה של בכיינים?
כל זמן שאני אומר ביקורת – "אבל אתם ואתם". אתה יודע מתי הייתה השנה הכי אלימה? במי אתה בוחר בטבריה? אתה יודע שהאנשים שהגיעו לטבריה – תשאל את חבר הכנסת ואטורי – האנשים שהגיעו לוועדה, חבר הכנסת ואטורי, מאיזה מפלגה הם?
הם לא מועמדים של הליכוד, כולם חברי מרכז ליכוד.
אני מדבר על חבר'ה שהגיעו מטבריה ומחו על החוק הזה.
מה לא ראית? הם ישבו לידך, דיברת איתם.
אני ממש לא מתבכיין. אני מדבר איתך על טבריה, ואתה כל פעם מנסה לזקק את הפוזיציה שלי, כאילו אני מנסה עכשיו לעשות פה איזו מניפולציה רב-מערכתית. הדבר פשוט מאוד – – –
אתה לא שם לי מראה. זו לא מראה, אתה לא שם לי מראה. אני אומר לך – –
– – אתם מאבדים מצביעים כל יום במדינת ישראל בגלל הבכיינות שלכם. אתם מאבדים מצביעים, כי אתם יושבים במגדל השן, שחצנים, ראוותניים – –
– – ראוותניים, כאלה שמתנהגים ומתנהלים ביום-יום במשכן הזה – אתה לא במשכן – כאילו בחיים אתם לא תרדו מהשלטון.
אתם יושבים במגדל השן ואתם חושבים שעצם זה שאני מהוד השרון ואתה עדיין לא החלטת מאיפה – עזוב.
אל תתחיל, בדיוק. אתה רוצה לסיים איתי בדואט?
אתה רוצה לסיים איתי בדואט? אז אל תתחיל איתי: מאיפה באת, מאיפה התמודדת, ומאיפה רשמת שהתמודדת.
יש לי עשר דקות שלמות, ואני מבקש שלא יפריעו לי.
בסדר, אתה חושב שאתה מתחזק בסקרים.
שוב פעם נימה של בכיינות בקולך. אין לתאר.
אדוני היושב-ראש ואדוני השר – – –
יש פריימריז לראשות המפלגה. אתה מעוניין – – –
ההרס שאתם עושים בשלטון המקומי התחיל לא רק עכשיו. אגב, הוא התחיל מקרן הארנונה והביטול שלכם את כל נושא ביזור הסמכויות לשלטון המקומי. גם את זה ביטלתם בחוק ההסדרים והתקציב שהעברתם. אבל לזה אני כבר רגיל, כי זה מתקשר לא רק לבכיינות שלכם אלא לרצון שלכם להגיע פשוט ולחסל את כל מי שאומר לכם לא, כל מי שאומר לכם לא.
אני רוצה להזכיר לכם, חבריי, יומיים-שלושה לפני התקציב עלתה התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בקמפיין "איפה הכסף". אתה זוכר, אדוני השר? עשו בילבורד.
לא, לא, לא. לא, לא. הם עלו ואמרו: איפה הכסף – – –
לא במה שאני מתכוון. אתה מקשיב? תקשיב.
אז זה היה אז. עכשיו, הם העלו קמפיין בטענה צודקת – – –
אני מדבר איתכם עכשיו על התקציב, תפסיקו שנייה.
הייתה לי. אני מבקש תוספת זמן כי אתם מפריעים לי. אתם כל הזמן מפריעים לי.
יש תקנון, ואתם כל פעם מפריעים לי. עכשיו, אם אני בפינג-פונג – סבבה.
אני אפנה, ומותר שלא תגיד כלום.
אני מדבר עכשיו לפני תקציב 2023 – –
– – לפני תקציב 2023 העלו התאחדות הסטודנטים והסטודנטיות בילבורדים שאומרים שיש פגיעה בשוויון במדינת ישראל בנוגע לקצבה של אברך ולקצבה של סטודנט. יומיים אחרי זה הוגשה לכנסת הצעת החוק. מה הייתה הצעת החוק? הצעת החוק הייתה ביטול – –
– – ארגון הסטודנטים והסטודנטיות כארגון היציג היחיד במדינת ישראל. משמע, הסטודנטים העזו להביע חצי מילת ביקורת – הרבה יותר מאוחר ממה שהם היו צריכים – יום אחרי זה קיבלו הצעת חוק שאומרת: אנחנו מבטלים אתכם. נבחר מישהו, וכמובן שהקמפיין ירד. ירד הקמפיין. אף אחד לא מדבר. הצעת החוק – אתה יכול לבדוק אותי – של יונתן מישרקי מש"ס. לא זכיתם בלשכת עורכי הדין, יום אחרי זה מקודמת הצעת החוק שקוראת לביטול לשכת עורכי הדין, או ביטול חלק מהסמכויות שלה.
זה מתקשר בדיוק גם לזה. לא מתאים לכם מישהו? חיים ביבס, יו"ר השלטון המקומי – בוא נגיד האגדי, איש הליכוד, לא איש יש עתיד – אמר שקרן הארנונה היא דבר רע, הנהיג שם איזו קבוצה שבאה ואמרה: אני רוצה לשנות. מה קורה לו יום אחרי בדמוקרטיה הליכודית? welcome לצביקה ברוט. ככה אתם נוהגים.
כן? הוא ראש עיריית בת ים? לא ידעתי. באמת? מעולה בו. מה שרע, שבכל פעם כשמישהו לא מסכים איתכם אתם מגישים הצעה לחסל אותו. זה היה בהתאחדות הסטודנטים, בלשכת עורכי הדין, בראשי רשויות. ככה אתם עובדים.
– – והבעיה בבכיין שהוא גם בריון. וזו עמדת הכוח שלכם היום. אתם יושבים בממשלה, ואני אומר לך, אדוני השר – – –
לא. אני רומז פה – לא רומז פה, אלא אומר פה שאתם מושלים המון שנים, אתם מתבכיינים תשע שנים ואתם בריונים גמורים בשנה האחרונה. הייתם בריונים כשהייתם באופוזיציה, כל גוש הימין, הייתם בריונים – – –
בריונים הייתם, חציתם פה גבולות – –
– – גבולות שלא נחצו מעולם. מעולם לא היה בן אדם כמו איתמר בן גביר – – –
הייתי פה. הייתי פה, וראיתי בדיוק – – –
מעולם לא היה בן אדם כמו איתמר בן גביר שהתנהל אחרי פיגועים כמו שהוא עשה. מעולם לא היה בן אדם שצרח על שר בזירת פיגוע שבה נרצחו אנשים. מעולם לא היה כזה דבר. אתם חציתם פה גבולות שאף אחד לא חצה. אתם רדפתם ילדים – אתם ומי ששלחתם – של חברי כנסת ושרים; אתם קראתם לא להכניס לבתי כנסת; אתם איימתם והרמתם תמונות של נרצחים ואמרתם שהם לא יצביעו; אתם רדפתם שרים שהגיעו לנחם אבלים והאשמתם אותם בדם של הילדים, במשפחות, באירועי האבלים. אתם עשיתם פה דברים שאף אחד לא עשה פה מעולם. אתם פשוט חושבים שכולם יש להם אפס זיכרון וכולם מסתובבים כמו איזה דג זהב ואין להם מושג מה קורה. אתם הייתם פה הכי בריונים שיש. כל מוסכמה חברתית במדינת ישראל אתם שברתם וניפצתם. הכול. הכול. אתם הרמתם פה שלטים – אני לא אשכח את התמונה הזאת – של אנשים שאמרתם שהם לא יצביעו יותר. השרה, איפה היא, יושבת שני כיסאות לידך, הותקפה בתחנת דלק. רדפו אחריה בסוכות, רדפו את הילדים, ואמרו לה לא להכניס אותם לבתי כנסת. על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? זה הבריונים שאתם, ועכשיו אתם גם בצד שמתבכיין, כי הרי כל שאלה שאני שואל, לגבי מספר הרוגים, לגבי מספר נרצחים בפלילי – מה התשובה הקלאסית של השרים? בדיוק מה שאתה אמרת, בדיוק אחד לאחד: אבל ב-2022 עשיתם ככה וככה וככה.
אני אגיד לך מה, יש לי הרגשה שאני דובר אמת קצת יותר גדול מראש הממשלה, איך שכינה אותו שר האוצר שלו, שקרן בן שקרן. יש לי הרגשה כזאת. יש לי הרגשה כזאת שראש הממשלה משקר יום אחרי יום למדינת ישראל. זו ההרגשה שלי.
זו ההרגשה שלי. אמר ראש הממשלה – תקן אותי אם אני טועה – שניר ברקת הוא שר האוצר. איזה שר ניר ברקת? שר הכלכלה. אמר ראש הממשלה: איתמר בן גביר לא יהיה שר בממשלתי. איתמר בן גביר שר בממשלתו. אמר ראש הממשלה בזמן הקורונה: כנס לממשלה, בני גנץ, בלי טריקים ובלי – ואטורי אמר "שטיקים". לא רק טריקים, שטיקים בשנייה הוא גם קיבל. על מה אתם מדברים? על מה אתם מדברים? אמר ראש הממשלה: אני אוזיל את כל המחירים. הלך לסופר פעם ראשונה בחייו – ואנחנו נסיים בדואט: הוציא חלב – יקר, הוציא זה – יקר. באמת, ראינו אותו, חביתה הבן אדם לא יודע להכין. אתה זוכר איך הוא הדליק את השמן וישר שפך? הוא לא חיכה אפילו שנייה שירתח. אבל בסדר, הכול בסדר. מי שלא יודע להכין חביתה, אני לא סומך עליו בכלום.
תסכים איתי שראש הממשלה לא יודע להכין חביתה. למה אתה מצלם את עצמך מכין חביתה?
נתתי את הדוגמאות האלה של השרים שהובטח להם – תהיו כחלונים, תהיו ניר ברקתים, בלי שטיקים, בלי טריקים, ואני אחסל את החמאס, ואני ואני ואני, ואיראן ואיראן ואיראן – והכול נהיה רק יותר גרוע. נתתי את הדוגמה של החביתה לבן אדם שאני בא ואומר: ואללה, אם בחביתה אתה משקר, אז מה כבר נשאר לי להאמין לך? אז זה הכול.
אתם שולטים, השר מיקי זוהר, אתם שולטים 30 שנים. 30 שנה אתם בשלטון. די, מה אתם רוצים? אתם מומחים בלהאשים אחרים.
כן, תספור. תספור, אדוני, תספור. יש לך עד הבוקר לספור פה, תחזור אליי בהצבעות אם צדקתי. תחשב.
לא ברציפות. אמרתי 30. 15 שנים – – –
אחלה, ועוד שנים רבות של בכיינות.
עכשיו, תסביר לי – נשארו לנו תשע שניות.
אני רק רוצה לומר לך – כרגיל, אתה פוצח במה שנקרא "זינוק בעלייה".
אתה יודע? כל אחת סוחבת איתה – – –
4,381 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.