קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, אדוני השר, גברתי חברת הכנסת, רציתי להגיד "חברי הכנסת", אבל – – –
אמרתי "אדוני היושב בראש". ראשית, אני רוצה באמת להתחיל בתפילה לשלומם והצלחתם של חיילי צה"ל שפועלים בגזרת ג'נין, על כל המשמעות של הפעולה החשובה הזאת, ככל שהיא תידרש. באמת אני מקווה שייתנו להם לפעול ככל שהם יידרשו ולא יעצרו אותם לפני שישלימו את המשימה הכל-כך חשובה הזאת של לנקות את קיני הטרור שם.
זו לא שאלה של תקשורת, זו שאלה של החלטה. מי שמחליט על שליחה של חיילים לקרב, על חזרה של חיילים מהקרב, זו הממשלה. לכן, יושב פה שר בממשלה, אני מצפה שייתנו להם לפעול ככל שיצטרכו, ולא יוציאו אותם מוקדם מדי ולא יעצרו אותם לפני שהם ישלימו את משימתם. בתוך כך אני גם מתפלל ומקווה שכולם ישובו הביתה בשלום וללא שום פגיעות. נכנסים לקרב במחיר לא פשוט, שלפעמים מדינת ישראל צריכה לשלם.
בהקשר הזה וגם בהקשר של הדיון שהתקיים כאן קודם, אדוני היושב בראש, אדוני השר, אי-אפשר להתעלם ממה שהממשלה הזו עשתה לכל מי שמשרת בצה"ל, לכל מי ששירת בצה"ל ולכל מי שחושב לשרת בצה"ל. העובדה שבפעם הראשונה הממשלה הופכת את ההשתמטות לערך וקובעת ששר הביטחון לא יאכוף את חובת הגיוס על כל אזרחי ישראל אלא רק על חלקם, אני חושב שזו שערורייה שאין כדוגמתה, והדבר הזה עובר פה בדממה דקה, גם בבניין, כאילו, כבר הרגילו אותנו לכל כך הרבה דברים רעים, תתרגלו גם לעניין הזה.
אני חושב שבמובן הזה יש כאן אולי אחת האמירות החמורות ביותר של הממשלה הזאת. הממשלה הזאת עשתה דברים חמורים, ולצערי היא עושה מדי יום דברים חמורים, אבל בעניין הזה יש עמדות, ישנן החלטות שמתקבלות, שהמשמעויות שלהן הן קשות, לטווח זמן ארוך, ולכאורה הן לא באיזושהי פעילות נקודתית. אבל להפוך את ההשתמטות מצה"ל לערך זה משהו שלא היה מעולם.
זה נכון שלא תמיד הצלחנו לגייס את כולם, וזה נכון שזה ויכוח שמתנהל בחברה הישראלית כבר הרבה מאוד זמן, וזה נכון שבתוך האירוע הזה צריך להגיע ולקבל החלטות ולנסות להגיע להחלטות שהמשמעות שלהן היא שוויון בנטל, על זה תמיד דיברנו. אבל פתאום באה הממשלה ואומרת: סטופ, אין יותר שוויון בנטל. זה לא משהו שחשוב לנו. לא רק שזה לא משהו שחשוב לנו, אנחנו קובעים שיש אוכלוסייה אחת שתישא בנטל ואוכלוסייה אחת שלא. במובן הזה אני חושב שהממשלה הזו עשתה את אחד הדברים החמורים בהיבט של הפקרת ביטחון ישראל, לא פחות מזה. כי הכוח של הצבא שלנו הוא העובדה שזה צבא העם והעובדה שכל אחד חייב גיוס. מתוך שכל אחד חייב גיוס, באמת הצבא שלנו מצליח להביא את הטובים ביותר ליחידות הטובות ביותר, ולצערי אנחנו מפספסים רבים וטובים שלא מתגייסים, גם מבני המגזר החרדי. אני בטוח שבתוכם הפסדנו לוחמים טובים שהיו יכולים להילחם גם בחזית ביחידות השדה, גם ביחידות המיוחדות וגם ביחידות הסייבר השונות. אין לי ספק שהחבר'ה האלה בעלי יכולות, ואם היו מקבלים את הכלים הנכונים, היו בהחלט יכולים להשתלב במערך הלוחם שלנו. לצערי הממשלה הזאת פשוט מוותרת עליהם, ובדרך שהיא מוותרת עליהם היא מפקירה את מדינת ישראל לעתידה ולגורלה בעידן הזה.
אבל זה לא הדבר היחיד שמפקירים, אדוני היושב-ראש ואדוני השר. הממשלה שלכם מפקירה 13,000 משפחות מהקהילה היהודית ברוסיה, שפשוט עלייתן נחסמת בצעדים ביורוקרטיים קשים שהממשלה הזו עושה. אני חושב, גם בדיונים שאני קיימתי בוועדה, שלמעט נציגי משרד הקליטה, לא היה מישהו שחשב שהמצב ברוסיה כעת דומה למצב ברוסיה לפני שבועיים, או מישהו שחשב שהמצב ברוסיה לעומת פרוץ המלחמה השתפר. המצב הורע. מה התגובה של ממשלת ישראל נוכח כך? התגובה של ממשלת ישראל היא ביטול נוהל החירום שאִפשר עלייה.
הבנתי. דווקא אני נהנה לדבר פה כשאת במליאה.
למה מפקירים 13,000 משפחות? חשוב שתכיר את זה, אדוני השר.
אני אומר שחשוב שתכיר את זה, כי אתה גם השר לפיתוח הנגב והגליל. 13,000 משפחות, שאני בטוח שלא מעט מהן היו מגיעות להתיישב בנגב בגליל. יש לא מעט ערים קולטות עלייה שהיו יכולות ליהנות מהעלייה הזאת.
אחת הבעיות בעלייה מרוסיה היא קבלת המסמכים שם והיכולת להתקבל לריאיון שיבדוק את הזכאות שלך לעלייה. לכן יצרנו מסלול שהוא מסלול מהיר. יצרנו אותו בתחילת המלחמה לרוסיה, אוקראינה ובלרוס, ואמרנו – ארגון נתיב, שהוא זה שבודק את זכאות העלייה – שמכיוון שהתורים ארוכים, ואנשים לא יכולים לחכות במדינות שנמצאות במצב כל כך לא יציב הרבה זמן, יעשו בדיקה ראשונית למי שטוען שהוא זכאי עלייה ויגידו שעל פי הבדיקה הראשונית, רוב הסיכויים שהוא יוכל להשלים את התהליך או לא; אם לא, הוא לא זכאי עלייה, ואין לו אפשרות בכלל הגיע לארץ, הוא לא יכול להתחיל את התהליך. אם הוא קיבל את אותו go, הוא יכול לעלות על מטוס, לטוס לישראל ולהשלים בתוך פרק זמן של שבועיים – בתחנות ה-one stop shop שהקמנו, שמשרד העלייה והקליטה אז הקים בכל רחבי הארץ – לעשות את שינוי המעמד כאן. הוא מגיע לכאן עם כל הניירת, עם כל המסמכים, ובמהלך של בערך שבועיים הוא מצליח לעשות כאן את שינוי המעמד.
בא שר העלייה והקליטה בחודש אפריל והודיע: אני מבטל את המהלך הזה לרוסיה ובלרוס, ומשאיר את זה רק לאוקראינה. כעסנו, אמרנו: אדוני, המצב ברוסיה לא השתנה; הוא לא השתנה לטובה, הוא השתנה לרעה.
הם טענו שהמצב השתנה לטובה. אמרנו, המצב לא השתנה לטובה, הוא השתנה לרעה. הם אומרים, אנחנו רואים ירידה בפניות בישראל. אמרתי, אם אתם רואים ירידה בפניות בישראל, אז מה הלחץ שלכם לסגור את המהלך הזה?
לא, לא פתחו. הם עשו את זה בדיוק באותו שלב שבו מי שרוצה לשנות את המעמד, אם הוא רוצה לעשות כאן שינוי מעמד הוא צריך ללכת למשרד הפנים – משרד הפנים סגר את כל לשכות האוכלוסין לשינויי מעמד בגלל מבצע הדרכונים. נותרו כאן אלפי אנשים שלא יכולים בכלל לשנות את מעמדם. אגב, מהתהליך הזה, מי שהיה הכי מרוצה זה חבר כנסת איימן עודה, שנכנס עכשיו, כל האטה בקצב העלייה משרתת אותו, ללא ספק.
הרמנו קול צעקה. ואני חייב לומר לזכותו של שר הפנים משה ארבל שהוא יצר מנגנון שרשות האוכלוסין כן נתנה שירות לאנשים האלה, כדי שיהיה מענה, ואז, אחרי הרבה מאוד לחץ, הסכים שר העלייה והקליטה לאפשר לעולי רוסיה שהגיעו עד סוף יוני לקבל שירות במרכזי ה-one stop shop, בשלושה שהוא השאיר פתוחים, כי הוא סגר אותם לעולי רוסיה. הוא אמר, אני מאפשר. עכשיו, כמובן שלא הודיעו את זה לחו"ל, וגם אמרו, זה עד סוף יוני, המרכזים סגורים.
בסוף יוני, בסוף השבוע, קרה מה שקרה ברוסיה, המצב נהיה עוד יותר לא יציב. בדיון חירום שקיימנו ביקשנו לפתוח בחזרה את המרכזים האלה. אומר ארגון נתיב, ושם נחשפו המספרים, ש-13,000 משפחות רוצות לעשות עלייה לישראל, נרשמו בארגון נתיב לבדיקת זכאות. כמה זמן הם ימתינו לריאיון? שמונה חודשים, לריאיון ראשון. שמונה חודשים המתנה במדינה שהמצב בה לא יציב.
כדי שתבינו כמה המצב שם לא יציב, רק תזכרו שב-1 ביולי, בתחילת החודש, פורסם – וזה אכן קרה – שהרב הראשי של מוסקבה, הרב גולדשמידט, הוכרז על ידי השלטונות כסוכן זר. אגב, זו הפעם הראשונה מאז תחילת המלחמה שהכריזו ברוסיה על מנהיג דתי כסוכן זר, דווקא על הרב גולדשמידט. ואנחנו אומרים: חבר'ה, הקהילה היהודית שם במשבר; תודיעו, תפרסמו בכל אמצעי התקשורת בשפה הרוסית שמשדרים לאותן 13,000 משפחות: יש את המנגנון שהיה קיים עד אפריל ושר הקליטה הורה לסגור אותו – הוא נפתח מחדש. תגיעו לכאן, תשנו כאן את המעמד. 13,000 משפחות, להערכתי זה יכול להגיע לקרוב ל-30,000 עולים. זה משמעותי. נניח שלא כולם הם זכאי עלייה, לא כולם יוכלו לקבל את ה-go, עדיין חלק נכבד מהם, אנחנו מפספסים אותם. למה? כי לא רוצים שתגיע עלייה מרוסיה? כי לא רוצים שתגיע עלייה עם מבטא מסוים? שם פחות טוב.
כל זה קורה בד בבד כשאומר שר העלייה והקליטה: אני רוצה להשקיע בעולים מצרפת ומארצות הברית. צר לי, אני מבין שהמצב בצרפת מאוד מאוד קשה, אנחנו אומנם רואים את אירועי הלחימה ברחובות שם, אבל אני לא רואה את הרצון של הקהילה היהודית שם לבוא לכאן. יש קהילה יהודית שנמצאת במצוקה, חצי מיליון זכאי חוק שבות, ובמקום להגיד להם: בואו לכאן, תעשו כאן את שינוי המעמד, נקלוט אתכם פה – מה שמדינת ישראל עשתה מיום הקמתה, לשם כך קמה מדינת ישראל, כדי שאף אחד מבני העם היהודי בעולם לא ירגיש שהוא בסכנה, ואם הוא בסכנה, הוא יודע שיש לו חוף מבטחים – אז הממשלה הזאת משרתת לחלוטין את האג'נדה של הרשימה המשותפת בצמצום העלייה לישראל. לחלוטין. חד-משמעית. שלא תטעו, את האג'נדה שלהם אתם משרתים, וזאת פשוט הפקרות, לא פחות מכך. פשוט הפקרות.
אני גם אומר את זה לך, אדוני השר. אתה יושב בממשלה. אמרתי את זה לשר הקליטה. הוא אומר: אני חושב, אנחנו נמצא. אנחנו במצב חירום, תבינו. גם אחרי מה שקרה, וכל מי שעיניו בראשו – ואני גם לא רוצה להגיד איזה נתונים עוד הראו לנו בדיונים, שהם לא לפרסום – ברור לחלוטין שהמצב שם השתנה. אי-אפשר להגיד להם: תחכו שמונה חודשים לריאיון. אי-אפשר להגיד למישהו מהקהילה היהודית שם שהביע נכונות לבוא לישראל: תחכה. גם חודש אי-אפשר להגיד לו. צריך להגיד לו: תבוא לכאן, תשנה כאן את המעמד. הינה, יש לך את כל הניירות, אתה עומד בתנאי חוק השבות, תגיע לכאן. אז כנראה שאתם רוצים, בלי לשנות את חוק השבות, לצמצם את חוק השבות ולסגור את העלייה ממקום אחד מסוים. כמובן זה מתכתב גם עם הקצאת התקציבים, עם העובדה שמכפילים ומוסיפים את התקציב לעידוד עלייה מצרפת ומארצות הברית ומצמצמים את מספר האנשים שהיו פעילים ברוסיה ובבלרוס. מה לעשות שזאת הקהילה שכרגע נמצאת במצוקה ויש לה את גורמי הדחיפה?
כשאני הייתי מנכ"ל משרד העלייה והקליטה, בצרפת באמת המצב היה לא טוב. היה מצב של אירועי טרור חוזרים ונשנים בצרפת, וגם הרגשנו מהקהילה היהודית – היו הרבה פניות של רצון לעלייה. מה עשינו? לקחנו ועשינו תוכנית מיוחדת לצרפת, עם תקציבים, עם הגדלה. הגדלנו את מספר העולים, הוא אפילו הצליח לחצות את ה-10,000 עולים בשנה, שזה דרמה מצרפת. זה לא המצב שם כרגע.
מה לעשות שהמדיניות שנוקטת הממשלה אומרת לכל מי שחי במדינות המערב, במערב אירופה, צפון אמריקה – אפעס, מדינת ישראל לא בדיוק נראית להם המקום הכי טוב לבוא אליו עכשיו; לעבור ממדינה דמוקרטית דווקא למדינת ישראל שנמצאת במלחמה על הדמוקרטיה שלה. אלה גם המספרים. אבל מצד שני יש קהילה יהודית שנמצאת במצוקה, ואותה חוסמים רק בגלל שהמבטא לא מוצא חן בעיני מישהו. אני חושב שזאת שערורייה שאין כדוגמתה. זה דבר שלא היה מעולם, ומשקף לחלוטין את המדיניות העקומה שהממשלה הזאת מנהלת. ובמה היא עוסקת כאן? מה הנושא הכי הכי הכי דחוף כרגע? מצב ביטחוני קשה בג'נין? השתלטות של החיזבאללה על שטח ריבוני ישראלי בצפון? אירועי ירי של החיזבאללה מהצפון שחווינו? הידרדרות עצומה בביטחון האישי, קפיצה של יותר מ-100% ברציחות במגזר הערבי וכ-70% במגזר היהודי? אנחנו בהתפרקות, ומה הכי דחוף כרגע לעשות בכנסת ישראל דיון של 10–15 שעות? לדחות את הבחירות לרבנות הראשית ולהאריך את כהונתם. זה הנושא שעליו צריך להעסיק פה את הבית הזה. ללא ספק אתם איבדתם את הכיוון לחלוטין. התבלבלתם; כל מה שאתם מנסים לעשות זה לבלבל גם את האחרים, כדי שתוכלו להעביר את המהפכה המשטרית הזאת שאתם מנסים להעביר בשיטת הסלאמי.
אני כן רוצה להגיד מילה על עילת הסבירות ועל השינויים לכאורה, ה"הקלות" בעילת הסבירות. אתם אומרים: אנחנו נפטור מעילת הסבירות רק החלטות של שרים. אני לא יודע כמה אתה מכיר את חוק-יסוד: הממשלה, השר וסרלאוף. אתה מכיר את סעיף 34 לחוק-יסוד: הממשלה?
כדאי שתקרא אותו, כי סעיף 34 – אני אומר לך את זה גם כשר – לפעולות שלך, הוא חשוב, כי על פי סעיף 34 לחוק-יסוד: הממשלה, שר הממונה על ביצועו של חוק רשאי ליטול לעצמו כל סמכות למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, אבל כל סמכות של פקיד מפקידיו הנתונה על פי חוק לאותו עובד. זאת אומרת שלכאורה אתם אומרים: בפטור מעילת הסבירות והמחויבות לקבל החלטות שהן בגדר הסביר נחריג את השרים, הם יכולים לקבל החלטות לא סבירות; נשאיר את זה לפקידים. אממה, לפי סעיף 34, בסמכות השר לשאוב את הסמכות של הפקיד, ודה פקטו לאשרר כל פעולה לא סבירה של אותו פקיד. אז אתם רק מספרים לנו שתצמצמו לכאורה את החשיבה הזאת.
הקשר לסבירות הוא שאתה אומר שאתה לא פוטר את פקידי המשרדים מהחובה לקבל החלטות בסבירות ומביקורת שיפוטית עליהם, רק את השרים. אבל מרגע שיש לך את הסמכות לקחת את הסמכות מהפקיד, אתה תאשרר את ההחלטה הזאת, ומאותו רגע היא לא תהיה שפיטה גם אם היא לא סבירה בעליל, כי אתה מחריג את עצמך, אי-אפשר לשפוט אותך, אתה מעל החוק.
"למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי", אבל יש עוד הרבה מאוד סמכויות שהן לא בעלות אופי שיפוטי, משמעותיות, שצריכות ביקורת. אתה רוצה שאני אתן לך דוגמה? אני אתן לך דוגמה גם איך ואיפה בג"ץ התערב בהחלטות כאלה של ראשי עיר, שאגב, בניגוד אליך נבחרים באופן ישיר.
ב-1988 הייתה עתירה נגד עיריית רמת גן, כי היה חוק עזר עירוני שסגר עסקים בשבת, כולל תחנות דלק. עתרו לבג"ץ ואמרו: עם כל הכבוד, לסגור תחנת דלק בשבת זה משהו שהוא לא סביר. אי-אפשר. אתה לא יכול לפגוע בכלל הציבור בסגירה הזאת. תחנת דלק, צריך לאפשר לה להיות פתוחה בשבת, ובג"ץ התערב בהחלטה הזאת לטובת כלל הציבור. יכול להיות שלשיטתכם מי שיקבל את ההחלטה הזאת מחר יהיה כבר שר הפנים, שיסגור גם את תחנות הדלק בשבת, ואף אחד לא יוכל להתערב. אני בטוח שחבר הכנסת פינדרוס יגיד שהוא דווקא יהיה מרוצה מזה. חבר הכנסת בוסו יהיה מרוצה מזה. רק שהציבור לא יהיה מרוצה מזה.
בדיוק כן, כי על אותה עילה, על אותה עילה של בחינה – – –
על אותה עילה של בדיקה אם ההחלטה השלטונית סבירה או לא, גם החלטה שבתוך אוכלוסייה יהודית מונעים הקמה של מקווה או בית כנסת ולא מאפשרים את מוסדות הציבור האלה, גם אותם פסל בג"ץ, והכריח רשויות מסוימות שלא רצו לאפשר לאוכלוסייה לממש את הזכות הזאת – הכריח אותן. כל זה מבחינתכם לכאורה הולך ונמחק. אני אומר, עוד פעם, הרצון שלכם לקחת עוד ועוד סמכויות לתוך הממשלה, לשרי הממשלה, ולהחריג את הסמכויות האלה מכל ביקורת, מצביע בדיוק לאן אתם רוצים לקחת את המדינה הזאת.
האיזון בין הרשויות במדינת ישראל, אני חושב, במובנים האלה, הרבה יותר טוב לטובת הרשות המבצעת ולטובת הרשות המחוקקת מאשר אחרות – – –
אני חושב שצריך איזון. אבל בוא אני אגיד לך איפה אין איזון. מי הגוף המפקח על בג"ץ? על בית משפט? על הפרקליטות?
האיזון שחייב להיות הוא במתן יותר עצמאות לבית הזה על חשבון הממשלה.
– – כפוף להחלטות הממשלה. ואם אתה שואל אותי אם אני חושב שיש מקומות שבהם אפשר לעשות פסקת התגברות בתחומים מסוימים – לא ב-61, ברוב אחר – אפשר לעשות הרבה מאוד דברים אחרים, כולל בית משפט לחוקה, שאני חושב – –
– – כולל בית משפט לחוקה, שאני חושב שצריך להקים אותו. אבל אני מסכים איתכם בדבר אחד: בואו נשב ונעצב ונסרטט את החוקה של מדינת ישראל. לא ניקח ונחליט שעכשיו נהפוך את הרשות המבצעת לרשות העליונה במדינת ישראל שעליה אין עוררין, כי במדינה שבה הרשות המבצעת היא הרשות העליונה, שאף אחד לא יכול לערור עליה – יש מדינות כאלה – –
– – ומהרבה מהן כרגע הרבה מאוד יהודים בורחים כדי לבוא למדינה דמוקרטית. ודווקא היהודים שחיים במדינות דמוקרטיות נמנעים מלבוא לכאן, לצערי, כי הם חוששים מהכיוון שאליו אנחנו הולכים.
והכיוון הזה, אדוני, הוא כיוון שמדינת ישראל כבר משלמת עליו מחיר יקר. היא משלמת עליו מחיר יקר בהשקעות, היא משלמת עליו מחיר יקר בכלכלה.
ואזרחי ישראל משלמים את המחיר הזה בסופר, כי כשהדולר עולה המשמעות היא עליית האינפלציה, וכשהדולר עולה המשמעות היא שאנשים משלמים יותר כמעט על כל המוצרים שהם קונים כאן במדינת ישראל. וכשאין השקעות בהייטק אז גם הכלכלה שלנו תלך אחורה, וגם חלוקת האתננים הפוליטיים שלכם לא תוכל להתקיים בלי לחתוך בבשר החי – שלצערי, לשם אתם גוררים אותנו.
2,452 מילים של עודד פורר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.