קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה וריקה, אדוני השר – מה שלומך? ראשית, אני רוצה לחזק את כוחות הביטחון על המבצע החשוב בג'נין. אני רוצה שידעו כל אויבינו שנעשה הכול, ללא שום קשר לא לקואליציה ולא לאופוזיציה, כדי להבטיח את שלומם ואת חייהם של אזרחי מדינת ישראל, וכן, שהתנועה ביהודה ושומרון תהיה פתוחה ויפסיקו לטבוח ביהודים, במתיישבים. ולא משנה מה דעתנו הפוליטית, בכל מקום שנמצאים יהודים אנחנו צריכים להגן עליהם. המבצע הזה הוא חשוב כדי לא לייצר קיני טרור, ובכל מקום שיש טרוריסטים, טוב אנחנו עושים שאנחנו מגיעים אליהם. נברך את חיילי וחיילות צה"ל שנמצאים שם שיחזרו הביתה בשלום, אמן כן יהי רצון.
אדוני היושב-ראש, היו קריאות לבטל את ההפגנות היום, הפגנות שקשורות למהפכה המשפטית. שמעתי את חבריי טוענים: היי, מה אתם תומכים בהפגנות, זה לא המקום. אמרתי להם שאם אכן ליבם ופיהם שווים, היה צריך היום לעצור את החקיקה בוועדת החוקה. אם אכן שעת חירום היא – וזאת שעת חירום, וזו השעה שבה אנחנו כולנו צריכים להתלכד – אז לפחות היה מגיע מר רוטמן ואומר: לא יהיו דיונים על עילת הסבירות, אנחנו נמתין. מה היה קורה, אדוני השר? מה היה קורה? דבר וחצי דבר. היינו יושבים כאן מלוכדים כולנו, פותחים איזה חלון הזדמנויות לשיח, תומכים כולם בלי יוצא מן הכלל בחיילי צה"ל ומרגיעים את הרוחות.
נבחרה ממשלה עם כל כך הרבה הבטחות, ואני לא מבין, ריבונו של עולם, מה החיפזון הזה לעשות את המהפכה. מי צריך את זה? מי צריך עכשיו את עילת הסבירות? מי צריך עכשיו את פסקת ההתגברות? נכון, נבחרתם ויש לכם 64 אצבעות, אבל חבריא, כמו שאתם אומרים שזו לא דיקטטורה של המיעוט, אני גם אומר לכם: זו לא דיקטטורה של הרוב. זה שיש עוד ארבע אצבעות זה לא מקנה לכם את זכות לשנות דברים שמדאיגים את רוב הישראלים. כשאני מסתכל על הסקרים בקרב מצביעי הליכוד, רובם אומרים שלא צריך את הדבר הזה, וכן צריך לשבת בבית הנשיא וכן צריך להמשיך במשא ומתן וכן צריך להגיע להסכמות.
אדוני היושב-ראש, יש מדינה לנהל. יש אתגרים ביטחוניים, שתאמינו לי, לא נותנים לנו לישון. ילדינו בצבא, בנותינו בצבא, הילדים של כולנו מגינים על המדינה הזאת. הכלכלה נפגעת, צעירים לא יכולים למצוא דיור מתאים. מנכ"ל משרד החינוך יושב בוועדת החינוך של טייב, ועדה מצוינת, ואומר: אנחנו קורסים בחינוך המיוחד. ויש בעיה של תשתיות, ויש בעיה של יוקר המחיה, ויש בעיה, אדוני, גדולה מאוד שמכרסמת בתוכנו, וזו בעיית המשילות. ארגוני פשע הרימו את ראשם. אתה נוסע בצירים בתוך מדינת ארץ ישראל, לא ביהודה ושומרון, ואתה מפחד לנסוע שם. אומר לי חבר שגר ביישוב בדואי בדרום: מאיר, ילדיי ב-17:00 בצוהריים נכנסים הביתה. אני שואל למה, הוא אומר לי: הם לא יוצאים לשחק כי יורים אצלנו, ואני מפחד שהם ייפגעו. וכל מה שמעניין את הקואליציה זאת הרפורמה. מי צריך את זה לעזאזל? ואם צריך את זה, פעם נשב להסכמות. מה החיפזון הזה? ביום שצה"ל, שמיטב הבנים והבנות שלנו יוצאים למבצע ומסכנים את חייהם, בוחר לו רוטמן להמשיך באדנות שלו ולהעביר את חוק עילת הסבירות, עילת השבירות.
לכן אני אומר, אדוני, אני מאוד מקווה שבמהלך הלילה ומחר ההיגיון יחזור וייכנס לראשים של חלק מהקואליציה. העם לא רוצה את זה, העם רוצה אחדות. אם אתם דורשים מאיתנו להיות השותפים שלכם, חובת ההוכחה עליכם. תפסיקו את הרפורמה הזאת. יש לנו אתגרים שילכדו אותנו, יש לנו אתגרים שיחזירו אותנו להיות המדינה הטובה ביותר. תודה, אדוני.
528 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.